האם היוזמה צרפתית-סעודית של נשיא צרפת עמנואל מקרון הביאה אותנו לכאן? בתכנית של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ יש לא מעט סעיפים זהים לאלו אשר קיימים ביוזמה הצרפתית-סעודית. 

נזכיר, התכנית של טראמפ, הגיעה בעקבות ההכרה במדינת פלסטין – הכרה אשר טראמפ התנגד לה נחרצות, ואף תקף אותה, הכרה שהגיעה בעקבות הצגת התכנית, בהובלת צרפת, כיצד להגיע לשם.

נזכיר, התכנית של טראמפ, הגיעה בעקבות ההכרה במדינת פלסטין – הכרה אשר טראמפ התנגד לה נחרצות, ואף תקף אותה, הכרה שהגיעה בעקבות הצגת התכנית, בהובלת צרפת, כיצד להגיע לשם

בשתי התכניות מדובר על החזרת כל החטופים, הפסקת המלחמה, חמאס צריך לפרק את נשקו ולא יכול להיות חלק מהיום שאחרי, הרשות הפלסטינית צריכה לעבור רפורמה מעמיקה, וכדומה. בשולי תכנית טראמפ יש אזכור לפתרון 2 המדינות, אולם הוא איננו הסעיף העיקרי.

האם ניתן לומר שהתנעת התהליך, ותכנית טראמפ, אשר את תוצאותיה אנו רואים היום בחתימה על ההסכם לסיום המלחמה בעזה – מקורה ביוזמה הצרפתית-סעודית, וההובלה של מקרון?

אזכיר בקליפת אגוז את התכנית אשר רקם מקרון עם סעודיה; מקרון ביקש לקדם תהליך של הכרות הדדיות. הכרה של מדינות ערב בישראל, הכרה במדינה פלסטינית. כמו כן הכרה של מדינות אירופאיות ואחרות במדינת פלסטין, אלו אשר טרם הכירו בה, מה שאכן קרה באו"ם בספטמבר. בזמנו, מקרון גם אמר שצרפת לא תכיר במדינה פלסטינית באופן חד צדדי, מה שלא קרה בסופו של דבר.

למקרון בתחילת הדרך היו תנאים קונקרטיים, אשר רק ביישומם צרפת תכיר במדינה פלסטינית. תנאים כגון: חמאס יפורק מנשקו ולא יוכל לקחת חלק בהנהגה של עזה ביום שאחרי; הרשות הפלסטינית תעבור רפורמה משמעותית – למשל בחינוך וכדומה; החטופים יחזרו; המלחמה תפסק, וכדומה.

בסופו של דבר, צרפת כן הכירה במדינה פלסטינית, עוד בטרם אף אחד מהתנאים אשר היא עצמה יזמה וביקשה לא מולאו. התהליכים הללו לוקחים זמן, ולמקרון פשוט לא היו את המנופים הדרושים להפעלת התנאים שלו עצמו. אולם עצם התנעת התהליך, סחיפת מדינות נוספות להכרה, הוועידה לשתי המדינות באו"ם וכדומה – ייתכן שכל אלה היו הקטליזטור לתכנית טראמפ ולחתימת העסקה השבוע. 

למקרון לא היו המנופים הדרושים להפעלת התנאים שלו עצמו, אך עצם התנעת התהליך, סחיפת מדינות נוספות להכרה, ועידת שתי המדינות באו"ם וכדומה – אולי היו הקטליזטור לתכנית טראמפ ולחתימת העסקה השבוע

אזכיר שכל המנהיגים אשר הכירו במדינת פלסטין, כגון ראש ממשלת בריטניה ואחרים, קראו בראש ובראשונה להחזרת כל החטופים.

טראמפ הצליח היכן שמקרון נכשל חלקית; גיוס כל מדינות ערב, אירופה והעולם, לעמוד מאחורי תכניתו. מה שהביא את חמאס להבין שנדחק לקיר היא כאשר גם התומכות הגדולות שלו קטאר וטורקיה, נעמדו מאחורי טראמפ ולחצו על חמאס להיענות להסכם, כל אחת בגין האינטרסים שלה.

ניתן לומר, שלנשיא טראמפ יש יותר השפעה, מנופי השפעה וכוח על המדינות השונות מאשר לנשיא מקרון. צפינו בחודשים האחרונים בסוג של תחרות בכל מה שנוגע לסוגיית ישראל, עזה וכדומה בין הנשיאים טראמפ ומקרון. אמנם מקרון הצליח לסחוף אחריו לא מעט מדינות חשובות להכרה במדינת פלסטין ולוועידות נוצצות באו"ם, שטיחים אדומים וכדומה. אולם בשורה התחתונה – גזירת הקופון והתודות הן לטראמפ.

נשיא צרפת מקרון תומך בתכנית טראמפ, בהשבת החטופים וכן הלאה – אולם יש סוגיות שבהן שני המנהיגים אינם רואים בהן עין בעין בנושא. לנוכח כל זאת, האם יתכן שאילולא היוזמה של מקרון בשיתוף עם סעודיה – לא הייתה נולדת תכנית טראמפ?

השורה התחתונה והחשובה היא שהחלק הראשון והחשוב ביותר בעיניי בתכנית – השבת החטופים, נחתם. כולי תקווה שנראה את כל החטופים בבית במהרה, החיים לשיקום והמתים לקבורה ראויה.

אמנם מקרון הצליח לסחוף אחריו לא מעט מדינות חשובות להכרה במדינת פלסטין ולוועידות נוצצות באו"ם, שטיחים אדומים וכדומה. אולם בשורה התחתונה – גזירת הקופון והתודות הן לטראמפ

אחרי שנתיים לא פשוטות מדינה שלמה מתחילה לנשום, ולראות את האור בקצה המנהרה. ועם כל זאת, זה לא נגמר עד שלא נראה את כל החטופים בבית עד האחרון שבהם. 

מרים רוסמן היא היסטוריונית, בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון. מומחית ליחסי ישראל–צרפת. חברה בפורום דבורה. פרשנית בערוצי המדיה השונים הישראליים והצרפתיים בנושאי יחסי ישראל-צרפת ועוד. יועצת היסטוריונית לסרטים תיעודיים בתחום לטלוויזיה הצרפתית. מחברת הספר ״יחסי צרפת-ישראל, מקום המדינה עד לפרשיית ספינות שרבורג".