מיום שלישי ועד הלום נשמעו אינספור, הצהרות וציוצים מצדו של נשיא צרפת עמנואל מקרון.

הוא החל עם נאום לאומה בשלישי בו אמר, בגדול, שצרפת איננה תומכת בפעולה הישראלית-אמריקאית, ואף הגדיל לומר, שהפעולה אינה עומדת בסטנדרטים הבינלאומיים ובחוק הבינלאומי.

מרים רוסמן היא היסטוריונית, בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון. מומחית ליחסי ישראל–צרפת. חברה בפורום דבורה. פרשנית בערוצי המדיה השונים הישראליים והצרפתיים בנושאי יחסי ישראל-צרפת ועוד. יועצת היסטוריונית לסרטים תיעודיים בתחום לטלוויזיה הצרפתית. מחברת הספר ״יחסי צרפת-ישראל, מקום המדינה עד לפרשיית ספינות שרבורג".

האם היוזמה צרפתית-סעודית של נשיא צרפת עמנואל מקרון הביאה אותנו לכאן? בתכנית של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ יש לא מעט סעיפים זהים לאלו אשר קיימים ביוזמה הצרפתית-סעודית. 

נזכיר, התכנית של טראמפ, הגיעה בעקבות ההכרה במדינת פלסטין – הכרה אשר טראמפ התנגד לה נחרצות, ואף תקף אותה, הכרה שהגיעה בעקבות הצגת התכנית, בהובלת צרפת, כיצד להגיע לשם.

מרים רוסמן היא היסטוריונית, בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון. מומחית ליחסי ישראל–צרפת. חברה בפורום דבורה. פרשנית בערוצי המדיה השונים הישראליים והצרפתיים בנושאי יחסי ישראל-צרפת ועוד. יועצת היסטוריונית לסרטים תיעודיים בתחום לטלוויזיה הצרפתית. מחברת הספר ״יחסי צרפת-ישראל, מקום המדינה עד לפרשיית ספינות שרבורג".

שוב ושוב, נשיא צרפת עמנואל מקרון מוכיח שמדיניותו כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני רצופה זגזוגים וספקולציות מסוכנות. לאחרונה הכריז מקרון, במהלך טיסה חזרה מביקור במצרים, כי "צרפת עשויה להכיר במדינה פלסטינית". הכרזה זו, שנאמרה כבדרך אגב, פתחה פתח למבול חילופי דברים בין צרפת לישראל והעלתה מחדש את השאלה: האם צרפת מתכוונת להעניק פרס לטרור?

מאז טבח 7 באוקטובר, מקרון מתנהל בצורה לא עקבית, לעיתים אף הפכפכה: מצד אחד, קריאה להשמדת חמאס, והקמת קואליציה בינלאומית, שהוכחשה מהר מאוד על ידי מקורביו; מצד שני, גינויים חריפים נגד ישראל, דרישות להחזרת הסיוע ההומניטרי לעזה ואפילו החרמת חברות ביטחוניות ישראליות מתערוכות בצרפת. מקרון אומנם מצהיר על מחויבות לביטחונה של ישראל ולשחרור החטופים, אך באותה נשימה מגנה את ישראל שוב ושוב.

מרים רוסמן היא היסטוריונית, בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון. מומחית ליחסי ישראל–צרפת. חברה בפורום דבורה. פרשנית בערוצי המדיה השונים הישראליים והצרפתיים בנושאי יחסי ישראל-צרפת ועוד. יועצת היסטוריונית לסרטים תיעודיים בתחום לטלוויזיה הצרפתית. מחברת הספר ״יחסי צרפת-ישראל, מקום המדינה עד לפרשיית ספינות שרבורג".

48 שעות בודדות שהעביר נשיא צרפת עמנואל מקרון במצרים הספיקו כדי לאותת לעולם, ובעיקר לעצמו, שצרפת עדיין כאן, ועדיין רוצה להיות רלוונטית. אלא שביקורו הדרמטי לכאורה, שבמרכזו קריאה להפסקת אש בעזה ודיון על "היום שאחרי", כמעט לא הורגש בישראל. ואולי לא במקרה.

מקרון, שבימים כתיקונם שוקע במשברים מבית – כלכליים, פוליטיים וחברתיים – בוחר פעם אחר פעם לברוח החוצה. אל מדיניות החוץ, אל שווקי קהיר, אל פסגות אזוריות. זו לא מדיניות, זו נוסטלגיה – ניסיון לשחזר את ימי הזוהר של צרפת כמעצמה במזרח התיכון. הבעיה? העולם השתנה, ואף אחד לא באמת מחכה לצרפת, בוודאי לא במזרח התיכון החדש, וגם לא בפריז.

מרים רוסמן היא היסטוריונית, בעלת תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון. מומחית ליחסי ישראל–צרפת. חברה בפורום דבורה. פרשנית בערוצי המדיה השונים הישראליים והצרפתיים בנושאי יחסי ישראל-צרפת ועוד. יועצת היסטוריונית לסרטים תיעודיים בתחום לטלוויזיה הצרפתית. מחברת הספר ״יחסי צרפת-ישראל, מקום המדינה עד לפרשיית ספינות שרבורג".

ביום העצמאות האחרון ישבתי עם הילדים על הספה, בזמן שבחוץ עוד נשמעו זיקוקים ושירים. הטלפון היה פתוח על החדשות. ואז עלתה הידיעה על הנער שנרצח בפתח תקווה.

אני זוכרת את התחושה הפיזית בבטן. לא רק בגלל הרצח עצמו, שהיה מזעזע, אלא בגלל משהו אחר שהבהיל אותי כמעט באותה מידה: כמה מהר הכול המשיך.

טלי לאופר היא כותבת, אשת תוכן ומנהלת אמנותית במוסדות תרבות ואמנות. עוסקת בתרבות, חברה, חינוך וסיפורים אנושיים ומביאה קול אישי, חד ורגיש המחבר בין יצירה, אנשים ותהליכים.

לאחרונה נחשפנו כולנו לרצח המזעזע של ימנו בנימין זלקה ז"ל על ידי נערים בפתח תקווה. מי שנחשף לתמונות ראה רצח אכזרי בהשתתפות בני נוער רבים – מראות בלתי נתפסים.

לצערי, מאז אנו עדים למקרי אלימות רבים נוספים של בני נוער. בדיוק בעודי כותב על הרצח בפתח תקווה אני קורא על תלמיד יסודי שהכה עד זוב דם את מנהלת בית הספר בו הוא לומד. 

מתן ראב״ד הוא חבר הנהלה רחבה בארגון מנהיגים ומנהל מקיף ש״י עגנון בנתניה. בעל ותק של 16 שנים במערכת הפורמלית, 7 שנים כמנהל במערכת החינוך.