סטיב ויטקוף, השליח המיוחד של ארצות הברית למזרח התיכוןף, לא ממש נח בסוף השבוע האחרון. הביקור שלו ברצועת עזה במהלך השבת היא לא רק סמלית – ארצות הברית מעבירה מסר ברור לכל הצדדים: היא זו שיושבת על הברז של היום שאחרי בעזה.

הציפייה בירושלים היא שישראל תוכל לנקוט במדיניות אש מתירנית כלפי כל הפרה לאחר החזרת החטופים. הנקודה הזו ברורה היטב לארגון חמאס, וזו אחת הסיבות שדובריו יצאו השבוע לתקשורת והצהירו כי הארגון לא יניח את נשקו, "עד אשר יובטח ביטחונו של הארגון". הצהרה זו היא רק קצה קרחון של החורים בהסכם, והמשמעות ברורה: חמאס הוא שיקבע מתי ואם להניח את הנשק.

דובר אחר מטעם ארגון הטרור אף דיבר על האפשרות שפעילי חמאס "ישתלבו בצבא הפלסטיני" – הצהרה שמשמעותה היא שהרצועה לא תפורז.

דוברי חמאס יצאו לתקשורת והצהירו כי הארגון לא יניח את נשקו, "עד אשר יובטח ביטחונו של הארגון". הצהרה זו היא רק קצה קרחון של החורים בהסכם, והמשמעות ברורה: חמאס הוא שיקבע מתי ואם להניח את הנשק

הדברים הללו אינם מקריים. חמאס כבר פועל לייצר נרטיב שיישמע טוב באוזניים ערביות, כאילו הוא כבר עשה את הוויתור המשמעותי – שחרור החטופים. כעת הארגון ממתין לתמורה מהמדינות הערביות שמשמשות כשושבינות ההסכם.

הרמטכ"ל רב אלוף אייל זמיר בסיור בעזה לצד שליח ארה"ב למזרח התיכון סטיב ויטקוף. 11 באוקטובר 2025 (צילום: דובר צה"ל )

אבל גם המדינות הללו אינן מאוחדות בעמדתן. קטאר וטורקיה היו שמחות לראות נוכחות של חמאס בכל הסדר עתידי – לאור קרבתן לאחים המוסלמים. לעומתן, מצרים, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות מחזיקות בעמדה הפוכה, מתוך הבנה שכל נוכחות של חמאס תיצור ברצועה חוסר יציבות קבוע.

לפי גורמים מדיניים ישראלים, המסר שמועבר מחדרי החדרים של אותן מדינות ערב מתונות הוא חד: עדיף בלי חמאס.

ביממה הראשונה להפסקת האש ניצל חמאס את ההפוגה כדי להפגין שרירים. אנשיו נפרסו ברחובות הרצועה והראו מי עדיין הריבון בשטח. ההוראה שניתנה לכוחות צה"ל היא זהירות מרבית ומדיניות ירי מצומצמת – רק במצבי סכנת חיים מיידית.

שר הביטחון ישראל כ"ץ הורה כבר ביום חמישי לעצור את פיצוץ המנהרות באזורים שבהם צה"ל פועל, מחשש שהדבר יתפרש כהפרת ההסכם. מעתה, צה"ל רק סותם את המנהרות בבטון.

שר הביטחון כ"ץ הורה כבר ביום חמישי לעצור את פיצוץ המנהרות באזורים שבהם צה"ל פועל, מחשש שהדבר יתפרש כהפרת ההסכם. מעתה, צה"ל רק סותם את המנהרות בבטון

מנגד, חמאס לא בזבז זמן ופתח במסע חיפוש ונקמה נגד חמולות שהעזו לקרוא עליו תיגר. מבחינה צבאית, ישראל בשלב הזה אינה יכולה לסייע להן – היא מחויבת להפסקת האש.

שוטרי חמאס ברחובות העיר עזה, 11 באוקטובר 2025 (צילום: Ali Hassan/Flash90)

המראות של שוטרי חמאס חמושים ברחובות הן תזכורת כואבת לכישלון הישראלי ברגל המדינית. ברגע שהמלחמה נעצרה, היה צריך להכניס לרצועה כוח חלופי שיתפוס את השליטה – לא את חמאס.

בכך מאפשרת ישראל לארגון לשדר עוצמה ולהצטייר כמנצח במלחמה הארוכה בתולדות הסכסוך. כפי שאמר פעם שר החוץ האמריקאי לשעבר הנרי קיסינג'ר: "ארגון גרילה שלא מפסיד – מנצח. מדינה שמנצחת ארגון טרור – מפסידה".

בכך מאפשרת ישראל לחמאס לשדר עוצמה ולהצטייר כמנצח במלחמה הארוכה בתולדות הסכסוך. כפי שאמר פעם הנרי קיסינג'ר: "ארגון גרילה שלא מפסיד – מנצח. מדינה שמנצחת ארגון טרור – מפסידה"

ישראל פספסה את המומנטום הזה שוב ושוב בשנה האחרונה, כשלא הצליחה לגבש גוף שלטוני חלופי לרצועה. הסירוב להכניס את הרשות הפלסטינית היה עקבי – על כך לא הייתה מחלוקת בין ראש הממשלה בנימין נתניהו והשרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'; המחלוקת הייתה בין שלושתם לבין בכירים במערכת הביטחון.

הדיונים על גיבוש היום שאחרי אמורים להתחיל מייד לאחר שחרור החטופים. לפי התכנון, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר יעמוד בראש הגוף הבינלאומי, יחד עם גנרל אמריקאי בכיר וכוח משימה של כ־200 קצינים מפיקוד המרכז האמריקאי.

הרמטכ"ל רב אלוף אייל זמיר משוחח עם מפקד סנטקום אדמירל בראד קופר. 11 באוקטובר 2025 (צילום: דובר צה"ל )

הם אמורים לפקח על הביצוע – אך מרחוק. הצוות ישב בבסיס חיל האוויר בחצור ויפעל משם, לא מתוך עזה עצמה. ארצות הברית מעדיפה להישאר רחוקה מהבוץ העזתי – לקחי אפגניסטן ועיראק עדיין טריים.

מי שייכנס בפועל לרצועה יהיו ככל הנראה כוחות זרים – ייתכן גם טורקים וקטארים. כאן ישראל תצטרך להיות נחרצת, כדי לבנות את תמהיל הכוחות הנוח ביותר עבורה ליום שבו תידרש להפעיל כוח בעזה מעל ראשיהם של חיילים זרים "שאינם מוגדרים אויב".

בלבנון, התמודדות דומה עם יוניפי"ל הוכיחה עד כמה מורכב מצב כזה – ובעזה זה יהיה מסובך לא פחות, אולי אפילו יותר. עם שוטרי הרשות הפלסטינית זה היה יכול להיות פשוט בהרבה: הם כבר רגילים בגדה המערבית לכך שישראל פועלת מעל ראשם בעת הצורך. מדובר בתקדים קיים.

עם שוטרי הרשות הפלסטינית זה היה יכול להיות פשוט בהרבה: הם כבר רגילים בגדה המערבית לכך שישראל פועלת מעל ראשם בעת הצורך. מדובר בתקדים קיים

ובכל זאת, משולש הסירוב – נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' – לא היה מוכן לשמוע על האפשרות הזו, כל אחד מסיבותיו הפוליטיות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' במליאת הכנסת, 31 בדצמבר 2024 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

ביום שלישי צפויה להיפתח בקהיר פסגת טראמפ והמדינות הערביות – ללא נציגות ישראלית. השאלה המתבקשת היא מדוע. האם הנשיא טראמפ סבור שכך ניתן יהיה להניע מהר יותר את תהליך השלום המחודש שלו, בלי נתניהו – הסרבן התמידי?

לפי דיווח באתר האמריקאי "פוליטיקו" בסוף השבוע, טראמפ איפשר לקטארים לנסח את נוסח התנצלותו של נתניהו בשיחת הטלפון מהבית הלבן, ואף דאג שנציג קטארי ישב בחדר כדי לוודא שנתניהו לא חורג מהסיכום.

המשמעות ברורה: טראמפ יכול להיות נחוש מאוד, גם אם זה בא על חשבון נתניהו. וזה עשוי להיות טוב למדינת ישראל.