לקראת יום השנה לציון מותו של דוד בן גוריון, הוציא משרד התרבות והספורט בראשות השרה מירי רגב, הזמנה לארוע הממלכתי. בתמונה שבהזמנה שהופצה, מופיע לוי אשכול ולא בן גוריון.

כמובן שמשרד התרבות והספורט האשים את משרד ההפקה במחדל ולא נלקחה אחריות אישית של מאן דהוא במשרד עצמו, שצריכים לבצע הגהה על החומרים שיוצאים להם מהמשרד.

אבל מה זה  כבר משנה ברצף הבלתי נפסק של התנהלות חסרת תרבות של השרה הממונה עליו? מה שווה התרבות אם איננו יכולים לשלוט בה? מה בכלל שווה התרבות ומי קובע מהי תרבות?

במציאות מעורבלת, מעורפלת ומגוונת כמו שלנו אי אפשר לקבוע באמת מהי תרבות מובילה וטוב שכך. התענוג והשמחה היא על המגוון הבלתי יאמן שיש לנו ועל עידן בו נפלו המחיצות בין נמוך לגבוה והזכות לנוכחות של הכל מכל בתנאי שכלולים בו חשיבה ואיכות.

במציאות מעורבלת, מעורפלת ומגוונת כמו שלנו אי אפשר לקבוע באמת מהי תרבות מובילה, וטוב שכך. השמחה היא על המגוון ועל עידן בו נפלו המחיצות בין נמוך לגבוה, בתנאי שכלולים בהם חשיבה ואיכות

אולם אפשר לדרוש הבנה במה שעושים וגם התמצאות בשפת האם בה מדברים. שרת תרבות וספורט לא חייבת להיות התגלמות המנעד הרחב של העולם התרבותי אבל היא מחוייבת בתרבות התנהגותית ולשונית, בדיקת התחומים והנושאים שהיא מייצגת, ולא להסתפק בוולגריזציה של ערכי הלאום כהוכחה לקיומה ולחוזקתה.

אם השרה מירי רגב מתגאה כי מעולם לא קראה צ'כוב, כמעין התרסה להיותה מחוברת לתרבות מסוג לא הגמוני אשכנזי. אין מחוייבות לקרוא צ'כוב, אבל השאלה מה כן קראה? האם הציגה פעם מודל של קריאת ספר כמו שעשה למשל הנשיא שמעון פרס ז"ל? כמו אפילו שעושה נתניהו כשהוא מניח את הספר של צ'רצ'יל ליד כסאו במהלך טיסותיו?

אם השרה מירי רגב מתגאה כי מעולם לא קראה צ'כוב, כמעין התרסה להיותה מחוברת לתרבות מסוג לא הגמוני אשכנזי. אין מחוייבות לקרוא צ'כוב, אבל השאלה מה כן קראה?

כשמגיעים לפסטיבל סרטים של טרנטינו, רצוי להתעדכן מה היו סרטיו ולא לצאת מזה בתיאור מעורפל ומאולתר שיכול היה לשמש כל סרט ממוצע שעוסק ביחסים בין גברים ונשים על הטקסטים ומערכות היחסים ביניהם. זה לגמרי סבבה למות על הסרטים של זאביק רווח אבל התקדמנו מאז.

מדוע להעליל על תעשיית הסרטים הישראלית דברים שאינם נכונים בנוגע לקיפוח מזרחים ופריפריה? ב-2016 נמסר בכתבת וויינט: "אי אפשר להגיד שהאקדמיה אינה מפרגנת ליוצרים מזרחים. יובל דלשד זכה בפרס אופיר אשתקד עם "באבא ג'ון" (והאלקבצים לפניו עם "גט") וגבר על שמי זרחין ("המילים הטובות"), וניצן גלעדי עם "חתונה מנייר". תוסיפו אליהם את מני יעיש,  יוסף פיצ'חדזה, רשף לוי, ובני תורתי ותקבלו נציגות ראויה לבני עדות המזרח בין הבמאים המועמדים בשנים האחרונות.

וכשמדברים על קטגוריות המשחק – הן נשלטות על ידם. בידקו את השמות המובילים. כשמדברים עם שחקן כדורסל מוערך ומצטלמים איתו, אפשר לבדוק מיהו, לפני שהופכים אותו בסטראוטיפיזציה הפרטית שבראשה של שרת התרבות והספורט ליבוא אפרו-אמריקאי או חלילה וחס – סודני (סרטן בגוף האומה), כשמדובר בצבר ממוצא תימני ומרוקאי כהה למראה.

כשמדברים על קהילת הלהט"ב רצוי להתעדכן שלא אומרים לסבים ולסביות. יש לזה מילה: הומוסקסואלים, להט"ב קווירים ועוד. זאת ועוד בנוסף לפנינים של הגברת שכבשה בצעקות את טיימס סקוור, פיצחה את השואה, טענה ש"מה שווה התאגיד אם איננו יכולים לשלוט בו", ואף התגאתה בקיום הליכודיאדה ביום השואה הבינלאומי כי "מעולם לא סיקרו את יום השואה כמו שסיקרו אותו השנה בזכות הליכודיאדה".

כשמדברים על קהילת הלהט"ב רצוי להתעדכן שלא אומרים לסבים ולסביות. יש לזה מילה: הומוסקסואלים, להט"ב קווירים ועוד. זאת ועוד בנוסף לפנינים של הגברת שפיצחה את השואה

תרבות בהחלט לא חייבת להיות מהלר וצ'כוב, היא יכולה להיות גם פירקת איל נור, אם השרה רגב היתה מואילה בטובה להפנות קצת תקציבים לעידוד התזמורת הנפלאה הזו המנגנת מוסיקה ערבית אותנטית, המייצגת את יהודי ארצות ערב והאיסלם ואף הופיעה בכנסת ובארועים ממלכתיים מכובדים.

משום מה תזמורת זו זכתה לאורך השנים להתעלמות מבקשות חוזרות ונשנות אל משרד התרבות והספורט בראשות מירי רגב כדי לתמוך בה, בעת שהשרה העדיפה לקדם שוב ושוב את הזמר האלמוני והמקופח אייל גולן.

לשרה מירי רגב אין טיפת כבוד ורגישות אמיתית לערכי הלאום. הם משמשים לה פלטפורמה לייחצונה הבוטה ותו לא.

משום מה תזמורת זו זכתה לאורך השנים להתעלמות מבקשות תמיכה חוזרות ונשנות אל משרד התרבות והספורט בראשות מירי רגב, בעת שהשרה העדיפה לקדם שוב ושוב את הזמר האלמוני והמקופח אייל גולן

אם מי שמתמצתת את הפטריוטיות שלה בנפנוף דגלים ולבישת שמלה עם ציור של ירושלים יכולה לשלוח הזמנה שכותרתה בן גוריון עם תמונה של לוי אשכול, בלי לטרוח לעשות הגהה על כך, או גרוע מכך, לעשות הגהה ולא לראות את הבעיה – היא חושפת בכך את חוסר הכבוד לערכי הלאום.

מי שמשתמשת במושג המקובל מעולם הפרסום והשיווק: "לפצח  רעיון כדי ליצור קונספט" כדי לומר שהיא "פיצחה את השואה" לטובת טקס יום העצמאות, לא ראוייה בכלל לשמש כמייצגת של ממשלת ישראל.

היא גם אינה לוחמת צדק בגזענות ומעולם לא היתה. היא בסך הכל משתמשת במוצאה כדי להלהיט את נושא הקיפוח המזרחי אולם במקביל יכולה לנזוף בח"כ ממוצא אתיופי, גדי יברקן (כחול לבן), אשר ביקר את שרת התרבות מירי רגב בעקבות אי-ניצול תקציב התאגיד למורשת יהודי אתיופיה ולנזוף בו "חבל שבדבריו אין את הכרת הטוב והצניעות שמאפיינים את העדה האתיופית".

היא אינה לוחמת צדק בגזענות ומעולם לא היתה. היא משתמשת במוצאה כדי להלהיט את נושא הקיפוח המזרחי, ובמקביל נוזפת בח"כ ממוצא אתיופי ש"בדבריו אין את הכרת הטוב והצניעות שמאפיינים את העדה האתיופית"

חבל שאין במירי רגב את הכרת הטוב והצניעות הבסיסית על המסלול שהיא עשתה והגיעה עד הלום לעמדת עוצמה. היא לא היתה המזרחית הראשונה מהפריפריה בדרגות גבוהות בצבא וגם לא כדוברת צה"ל, לפניה היתה רות מלכי-ירון שהיתה דוברת צה"ל הראשונה, ילידת אלג'יר אשר גדלה בבאר שבע. מלכי-ירון  המייצגת ממלכתיות, בעלת קריירה מוצלחת ומעניינת במשרד החוץ ובאקדמיה עם ניסיון פוליטי לאחד את הקרעים והשסעים בחברה הישראלית לטובת עתידה.

מירי רגב לא מעוניינת לתקן ולחבר. להפך. היא בנתה את  הקריירה הפוליטית שלה על עמדת דווקאיות, הסתה ונעיצת אצבע בעין,  העמקת השסע וחוסר כבוד לערכי התרבות והלאום שהיא מתיימרת לייצג. היא אמרה שאת מה שעשתה במשרד התרבות שני שרים לא יוכלו לתקן. את התיקונים והאיזונים בקידום התרבות הישראלית על כלל רבדיה וגווניה- תמיד אפשר לתקן. את הוולגריזציה, הנזק החברתי והפוליטי שיצרה יהיה בהחלט קשה לתקן ובזה היא אכן צודקת.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, מנכלי"ת המרכז הישראלי - דרוזי, מייסדת ושותפה בתכנית "האקווריום-הכשרה פוליטית דמוקרטית". הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ועיצוב תקשורת חזותית. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-4.