אז רגע, מרססים אותנו מהשמיים? לא. אף אחד לא מפזר עלינו רעלים, מתכות כבדות או חומרים סודיים. מה שאנחנו רואים בשמיים מאחורי מטוסים נקרא שובל עיבוי, תופעה פיזיקלית מוכרת שמתרחשת כשהאוויר הקר בגובה רב פוגש אדי מים חמים שיוצאים מהמנועים. האדים מתעבים במהירות והופכים לשובל לבן של גבישי קרח. זה קורה כבר עשרות שנים, בכל מקום בעולם שבו מטוסים טסים בגובה רב, בלי שום קשר לתיאוריות שמסתובבות ברשת.

בשנים האחרונות כמעט אין דיון סביבתי ברשתות החברתיות בלי שמישהו יקפוץ מייד עם טענות על ריסוסים מהשמיים או עם ההכרזה ש"כל משבר האקלים הוא שקר". זה כמעט הפך לתבנית קבועה: אתה מעלה פוסט על זיהום אוויר, על גלי חום, על אנרגיה מתחדשת – ותוך דקות מגיעה תגובה שטוענת שמטוסים מפזרים רעלים, או שמדענים "מסתירים את האמת".

בשנים האחרונות אין כמעט דיון סביבתי ברשתות החברתיות בלי שמישהו יקפוץ מייד עם טענות על ריסוסים מהשמיים או עם ההכרזה ש"כל משבר האקלים הוא שקר". זה כמעט הפך לתבנית קבועה

אבל האמת ברורה מאוד. תשעים וחמישה אחוזים ממדעני האקלים בעולם קובעים באופן חד משמעי שיש התחממות גלובלית, שהיא מתגברת בקצב מסוכן, ושהיא נגרמת מפעילות אנושית, בעיקר משריפת דלקים מאובנים, ייצור תעשייתי וחקלאות מזהמת. זו לא מחלוקת מדעית, זו עובדה מבוססת היטב. ובדיוק בגלל זה חשוב להפריד בין המציאות לבין הקונספירציות שממסכות אותה.

למרות שההסברים המדעים פשוטים וברורים, תיאוריית קונספירציה בשם כמטריילס (Chemtrails) ממשיכה להתפשט. לפי התיאוריה הזו – ממשלות, צבאות או תאגידים מרססים את הציבור לצורך שליטה, ניסויים רפואיים או מניפולציות על מזג האוויר.

הבעיה היא שאין שום בסיס לטענות האלה. לא מחקרים, לא דגימות, לא תיעוד. כל בדיקה רצינית שבוצעה מצאה אותם מרכיבים מוכרים: מים, קרח וקצת מזהמים רגילים של מנועי סילון. לא מתכות חריגות, לא רעלים מסתוריים ולא חומרים סודיים.

למה זה עדיין תופס? קונספירציות לא נבנות על עובדות וגם לא על היגיון. הן נבנות על פחדים. הן מאפשרות לאנשים להרגיש שהם גילו אמת נסתרת בעולם שמרגיש מבולגן ומאיים.

כשאי הוודאות גדלה ויש תחושה שאי אפשר לסמוך על מערכות גדולות, יש מי שמעדיף להסביר את המציאות באמצעות סיפור פשוט וברור. במקרה הזה הם מסתכלים על השמיים ורואים בהם אויב ולא תופעה טבעית. תיאוריות כאלה משגשגות במקומות שבהם יש חוסר אמון עמוק בממשלה, תסכול כלפי תאגידים מזהמים וחרדה ממשבר האקלים. הן יוצרות תחושת סדר, גם אם הוא מומצא לחלוטין.

תיאוריות קונספירציה כמו ה"כמטריילס" משגשגות במקומות שבהם יש חוסר אמון עמוק בממשלה, תסכול כלפי תאגידים מזהמים וחרדה ממשבר האקלים. הן יוצרות תחושת סדר, גם אם הוא מומצא לחלוטין

כאן גם נכנס הבלבול עם תחום אמיתי ושנוי במחלוקת שנקרא הנדסת אקלים. זה לא מבצע סודי ולא ריסוסים על הציבור. מדובר במחקר מדעי גלוי שבודק האם אפשר להאט את ההתחממות הגלובלית באמצעים טכנולוגיים.

אחת ההצעות שנחקרות היא פיזור חלקיקים שמחזירים חלק מהקרינה לחלל, רעיון שמעורר ביקורת עזה מצד מדענים ופעילים סביבתיים בגלל הסיכונים הגדולים שלו והחשש שיזיז את הזרקור מהפתרון האמיתי והפשוט יותר: הפחתת פליטות. חשוב להבהיר שאין שום פרויקט פעיל בקנה מידה רחב ואין שום ניסיון סודי ליישם את זה מעל ראשי הציבור.

ובזמן שהדיון נתקע סביב קונספירציות, יש מפגעים סביבתיים אמיתיים לגמרי שדורשים טיפול דחוף. יש אוויר מזוהם מתחבורה ומתעשייה שפוגע בבריאות של כולנו. יש פליטות גזי חממה שמאיצות את משבר האקלים ויוצרות קיץ מסוכן יותר בכל שנה. יש שריפות, הצפות וחום קיצוני שמעמיסים על מערכת הבריאות. יש חופים וימים מלאים פלסטיק ומערכות אקולוגיות שנפגעות. יש תכנון עירוני שלא מותאם לעידן של אקלים קיצוני, שמוסיף חום, זיהום ורעש במקום צל וטבע.

אלו לא סיפורים. אלו נתונים מדעיים המבוססים על מחקר, ניטור והשפעה ישירה על הבריאות ועל איכות החיים שלנו.

לכן, בפעם הבאה שמישהו קופץ עם הטענה שמרססים אותנו, כדאי להזכיר: הבעיה לא נמצאת בשמיים. היא נמצאת כאן על הקרקע. אם באמת רוצים שינוי, אם רוצים לחיות בסביבה בריאה וללא מזהמים, צריך להיאבק בזיהום האוויר, בצריכת אנרגיה מוגזמת, בזיהום הפלסטיק והחופים, בפגיעה בשטחים הפתוחים ובמדיניות שמעדיפה תעשיות מזהמות על פני האינטרס הציבורי.

בעת שהדיון נתקע על קונספירציות, מפגעים סביבתיים אמיתיים דורשים טיפול דחוף. אוויר מזוהם מתחבורה ומתעשייה, פליטות גזי חממה שמאיצות את משבר האקלים ויוצרות קיץ מסוכן יותר בכל שנה, ועוד

המציאות הרבה יותר חשובה ומסוכנת מהקונספירציות, והיא גם הדבר היחיד שבאמת אפשר וצריך לשנות.

עידן אורון הוא מנהל "ירוק וחם", פרויקט אידיאולוגי ללא מטרות רווח ברשתות החברתיות שמוביל שיח אקטואלי על משבר האקלים, הגנת הסביבה ואנרגיה ירוקה.