שי ניצן (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"פרקליט המדינה התנהג כאילו הוא ניצב על דוכן הנאשמים"

סיכום קדנציה

פרקליט המדינה שי ניצן מסיים את תפקידו באחת התקופות הרגישות ביותר לשלטון החוק בישראל, אחרי מתקפות עזות משמאל ומימין ● כל טעות ו"תקלה" של המערכת משמשת נשק למבקרים, וכל החלטה מוטה יכולה להוות "הוכחה" שהשיטה פגומה מיסודה ● תרמה לכך התנהלות בעייתית של ניצן לאורך השנים

נאומו של פרקליט המדינה היוצא, שי ניצן, בוועידת מקור ראשון שהתקיימה בשבוע שעבר, התקבל אצל חלק מהמאזינים בתמיהה. עומד לו פרקליט המדינה, המשמש כראש מערכת אכיפת החוק, ובטון מצטדק מנסה להעביר מסרים שלפיהם הוא לא שמאלני, אינו שוקל שיקולים מפלגתיים, ואינו מהפכן פוליטי.

ניצן הצהיר כי מטרתו הייתה להגן על העושים במלאכה בפרקליטות מפני "מסע השיסוי נגד מערכות אכיפת החוק". מן הסתם הוא התכוון בעיקר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולתומכיו.

בפועל, נדמה כי בנאומו תרם ניצן דווקא לתחושה ההפוכה, ולפיה פרקליט המדינה מסתובב עם חמאה על ראשו, וחש חוסר בטחון במעשיו ובהנמקותיו.

אל מול האמירה המאופקת של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בעת הגשת כתבי האישום נגד נתניהו ("בלב כבד, אך בלב שלם"), ניצן נראה לעתים כמעט היסטרי.

הגיוני שפרקליט מדינה יסכם את תקופתו בתפקיד, מה גם שזו הייתה סוערת במיוחד, והסתיימה עם החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה (ובתמיכת ניצן) להגיש שלושה כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן (בממשלת מעבר), לראשונה בתולדות המדינה.

אבל ניצן לא הסתפק בדברי סיכום מנומסים, והחליט להשיב ל"כו-לם", ולהכניס את כל מבקריו לאותה עריסה של חשיבות וענייניות.

"אני שואל אתכם – כך נראה מהפכן שלטוני?", פנה ניצן לקהל, כאילו היה שמעון פרס, התובע את עלבונו מחברי מפלגתו עם השאלה "אני לוזר?", ומייחל למחיקת גזר הדין המשפיל.

היה מי שראה טעם לפגם ברשימת המכולת שבה פירט ניצן את הישגיו, שבין השאר כללו הגשת כתבי אישום נגד ראשי ערים, תיקים שבנה לבקשת מערכת הביטחון, ובתי ערבים שהסכים להרוס.

אחרי הכל, פרקליט המדינה אינו פוליטיקאי, ואינו מתמודד לשום משרה. הוא רשאי, ואף חייב, להסביר ולהגן על החלטותיו, אבל להתמקח עם תגובות בפייסבוק? להצטדק על קללות ועלבונות? להתחשבן עם גורמים פוליטיים?

"אני מזדהה עם הצורך להגן על המערכת, והמערכת באמת נמצאת תחת מתקפה קשה ומסוכנת. אבל הרטוריקה שעמה ניצן בחר לסיים את כהונתו, מחזקת את התחושה שניצן לא הצליח להתעלות לרום התפקיד"

זה היה נאום של "העידן החדש", עידן שבו ממלכתיות היא מותרות, ואיפוק מזמן אינו כוח. קשה לראות את קודמיו בתפקיד, למשל דורית ביניש, עדנה ארבל, משה לדור או ערן שנדר נושאים נאום בטון מתגרה שכזה, ותובעים את עלבונם האישי.

גם הכרזתו החוזרת ונשנית של ניצן כי עבודתו בפרקליטות המדינה היא בגדר "שירות המדינה", בדומה לשירותו ביחידת הצנחנים, זכתה לביקורת. הרי חייל משרת בצבא, ואילו פרקליט הוא עובד מדינה בתנאים כלכליים מצוינים. יש הבדל.

"לא מקובל שפרקליטים מתערטלים ככה ברבים. לא מקובל להפוך את ההגנה על החלטות הפרקליטות לעניין פרסונלי", אמר לזמן ישראל עו"ד יובל יועז, מייסד עמותת משמר הדמוקרטיה הישראלית. "הגישה של 'בואו אני אספר לכם מיהו שי ניצן' צורמת.

"הוא שובר אתוס והוא בהחלט נכנס לרוח הזמן, כאילו הוא ניצב על דוכן הנאשמים. אני מזדהה עם הצורך להגן על המערכת, והמערכת באמת נמצאת תחת מתקפה קשה ומסוכנת. אבל הרטוריקה שעמה ניצן בחר לסיים את כהונתו, מחזקת את התחושה שניצן לא הצליח להתעלות לרום התפקיד".

יציר כפיה של המערכת

הביקורת על נטייתו של ניצן להזדהות לחלוטין עם המערכת שאותה הוא משרת, מלווה אותו כמעט מתחילת דרכו בתפקיד. מורשת זו עלולה להשתנות אם ייכנס להיסטוריה כפרקליט המדינה הראשון, שהביא להרשעתו של ראש ממשלה מכהן.

עד אז, יריביו יזכירו לו את המקרים שבהם היסס, פעל בכבדות, מרח החלטות או לחלופין עלה על בריקדות שלא לצורך.

אהוד אולמרט (צילום: Ami Shooman/POOL/Flash90)
אהוד אולמרט (צילום: Ami Shooman/POOL/Flash90)

אין פרקליט מדינה שחף מהחלטות שנויות במחלוקת. עם זאת בניצן נדבקה בשנים האחרונות התדמית הפחות-מחמיאה של הפרקליטות: זאת שיודעת לעשות דילים ולקמבן החלטות, זאת שנוטה לנקום במבקריה, או להיאטם בתוך הבניין בסלאח א-דין ולהגיף את החלונות.

הביקורת הזאת מאפילה על ההישגים שמנה ניצן בנאומו, בהם הרשעתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הרשעתם של ראשי הרשויות באשקלון, עמנואל, אור יהודה וישובים נוספים, וכמובן הגשת שלושת כתבי האישום בעניינו של נתניהו, אם יחזיקו מעמד בבית המשפט.

התמחות אצל אהרן ברק

ניצן נולד בירושלים לפני 60 שנה. הוא גדל בבית שומר מצוות צנוע, שכלל שלושה חדרים שחלקו שבע נפשות, והתחנך בבית ספר ממלכתי-דתי ובישיבת נתיב מאיר, ובצבא שירת בגדוד 890 של הצנחנים. הכיפה הוסרה מראשו לאחר השירות הצבאי, אך הוא עדיין שומר מצוות.

חצי שנה לאחר השירות הצבאי, ואחרי טיול שערך בארה"ב, החל ניצן ללמוד משפטים. הוריו התקשו לממן את הלימודים, והוא נעזר במלגות וסיים את לימודיו בהצטיינות.

בתום הלימודים התקבל להתמחות אצל שופט בית המשפט העליון (לימים הנשיא) פרופ' אהרן ברק. אחרי שנתיים של התמחות יצא לטיול של שנה בדרום אמריקה, ואחריו נחת בפרקליטות. בין השנים 89' ל-93' שימש ניצן כעוזר של פרקליטת המדינה באותה העת, דורית ביניש.

אהרון ברק (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אהרן ברק (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

הוא טיפס במעלה השרשרת במחלקת הבג"צים של הפרקליטות, בין היתר כממונה על העניינים הביטחוניים במחלקה, ובהמשך כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים.

ב-2012 מונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים מיוחדים – תפקיד שלמעשה נתפר עבורו לתקופה זמנית על ידי היועמ"ש, ללא ועדת איתור, עד שיתפנה תפקיד פרקליט המדינה. שנה אחר כך, כאשר סיים משה לדור את תפקידו, מונה ניצן לתפקיד פרקליט המדינה.

הטענות על הטיה פוליטית כזו או אחרת ליוו את ניצן גם בתפקידיו הקודמים. כשהיה הממונה על אכיפת החוק ביהודה ושומרון, למשל, התנגדו נציגי מתנחלים למינויו כמשנה ליועמ"ש.

ואולם ניצן דחה את הטענות על פוליטיזציה, ובראיון לעיתון גלובס לפני כשנתיים, אמר: "לפעמים אנשים אומרים 'הלוואי שתפילו את ראש הממשלה' או משהו כזה, כשברור שהנימוק שלהם הוא פוליטי.

"מבחינתי, זה הדבר הכי גרוע, שמישהו יחשוב שנקבל החלטה כזו או אחרת משיקולים פוליטיים של 'האם אני בעד או נגד הליכוד'.

"מבחינתי, זה פשוט לא יעלה על הדעת. מה שחשוב בחקירות נגד בנימין נתניהו הן הראיות שיהיו בתיק. רק זה חשוב…. בחיים לא יעלה בדעתי לשקול אם הוא מהימין או מהשמאל, אין לזה שום רלוונטיות".

מזדהה עם המערכת שהוא משרת

"אני מסכים לחלוטין עם התחושה של ניצן שהטענות נגדו על שקילת שיקולים פוליטיים אינן הוגנות, ואני מבין מדוע הוא נפגע", אמר לזמן ישראל גורם משפטי בכיר המזוהה עם הימין, שהתוודע לעבודתו של ניצן בפרקליטות במשך השנים.

"ישבתי איתו בהרבה דיונים, ותמיד התרשמתי שהוא מאוד ידען ומאוד ענייני, שאינו שוקל שיקולים זרים. יש את אלה שאתה ישר מזהה את הנטייה הפוליטית שלהם בדיון, למשל טינה למתנחלים מצד אחד, או חיבה יתירה מצד שני. ניצן לא שם ולא שם. הוא פשוט משפטן מעולה, ששוקל שיקולים משפטיים נטו.

"בעיניי ניצן כמעט-ילדותי באופן שבו הוא מזדהה עם המערכת שהוא משרת. במקומות שבהם יש לו אינטרס להגן על הפרקליטות הוא הולך עד הסוף. הוא מציב את המטרה, ומאותו הרגע הוא לא רואה בעיניים"

"את הבעיה של שי ניצן אני מזהה במקום אחר", אומר אותו גורם. "בעיניי ניצן כמעט-ילדותי באופן שבו הוא מזדהה עם המערכת שהוא משרת. במקומות שבהם יש לו אינטרס להגן על הפרקליטות הוא הולך עד הסוף. הוא מציב את המטרה, ומאותו הרגע הוא לא רואה בעיניים.

"אם הוא מזהה פגיעה במערכת, הוא הופך להיות חד ממדי. הוא שוכח שהמערכת אינה המטרה, אלא שהמטרה היא צדק ושהמערכת היא רק האמצעי. המערכת צריכה לשרת את הצדק ואם היא טעתה, כפרקליט מדינה אתה צריך להכיר בכך ולתקן ולא למנוע את חשיפת הטעות. לא אצל ניצן. הוא פשוט לא מסוגל".

הילה גרסטל (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
הילה גרסטל (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

הטחת האשמות ולכלוכים

מי שהתחושה הזאת נצרבה על בשרה היטב היא הנשיאה לשעבר של בית המשפט המחוזי בנצרת הילה גרסטל, שהתמנתה לראש הנבת"מ – "נציבות הביקורת על מייצגי המדינה", עם הקמתה של הנציבות בסוף 2013.

גרסטל ביקשה להעניק לתפקיד משמעות ועוצמה, ולשלב בדוחות שלה גם ביקורת על תלונות פרטניות וגם ביקורת מערכתית.

היא הספיקה לפרסם שישה דוחות ביקורתיים על התנהלות הפרקליטות, לפני שהיחסים המתוחים בינה לבין פרקליט המדינה הפכו לעימות אישי קשה, שהביא בסופו של דבר לסיום תפקידה, תוך הטחת האשמות אישיות הדדיות בין הצדדים.

שלוש השנים הסוערות של כהונת גרסטל כנציבה הראשונה, מעידות על הקושי של הפרקליטות לקבל ביקורת, ובמידה רבה מחזקות את התחושה שמדובר במוסד שצבר כוח רב, ללא איזונים מספקים.

כשהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, ושרת המשפטים ציפי לבני הקימו את הנציבות בספטמבר 2013 הוגדר תפקידה במסגרת מסמך הסכמות, כ"שואפת לשפר את התנהלות הגופים המבוקרים, מקום שנדרש שיפור כזה, ועל ידי כך להגביר את אמון הציבור בהם ולהשפיע על המציאות המשפטית במדינת ישראל".

יהודה ויינשטיין וציפי לבני (צילום: Flash 90)
יהודה ויינשטיין וציפי לבני (צילום: Flash 90)

ב"ארגון הפרקליטים", הגילדה המקצועית של הפרקליטות, לא אהבו את הנימה הנושבת מהצהרה זו, וניהלו קרב אגרסיבי נגד הנציבות. הם סירבו לשתף עמה פעולה כמעט מתחילת הדרך, ודרשו למתן את סמכויות הנציבות, ולמנוע "ביקורת מערכתית".

כאשר דרישותיהם לא נענו, פתח ארגון הפרקליטים בשביתה ממושכת שהסתיימה רק כאשר נאותה שרת המשפטים שקד להקים ועדה ציבורית בראשות השופט אליעזר גולדברג, כדי שתבחן את סמכויות הנציבות.

גרסטל טענה כי הארגון פתח דף פייסבוק, שכלל השמצות אישיות נגדה, כולל המצאות מרושעות.

עורך דין יובל יועז: "אפשר לבקר את הגישה של גרסטל כמבקרת הפרקליטות, שהייתה מיליטנטית מאוד. אך עדיין, ההתנהגות של ועד הפרקליטים, שניצן כאמור תמך בהם, הייתה בעייתית בעיניי"

התנגדות ארגון הפרקליטים לביקורת לא הפתיעה כנראה איש. עם זאת  ההזדהות המוחלטת של פרקליט המדינה עם הדרישה למתן ביקורת נתקלה בהרבה פחות הבנה.

"ניצן החליט שהוא מזדהה לחלוטין עם האינטרסים היוניוניסטיים של ועד הפרקליטים", אמר לזמן ישראל יועז. "הוא הבהיר מהרגע הראשון שהוא איתם במאבקם עד הסוף. המלחמה הזאת הפכה למלוכלכת מאוד. היא נשאה אופי אישי וכללה הכפשות פומביות נגד גרסטל, וניצן שיתף עם זה פעולה.

"אפשר לבקר את הגישה של גרסטל כמבקרת הפרקליטות, שהייתה מיליטנטית מאוד. אך עדיין, ההתנהגות של ועד הפרקליטים, שניצן כאמור תמך בהם, הייתה בעייתית בעיניי".

אליעזר גולדברג (צילום: Flash90)
אליעזר גולדברג (צילום: Flash90)

בוועדה של גולדברג זכתה גרסטל לרוח גבית מצד התנועה לאיכות השלטון, ובנייר העמדה שהגישה נכתב: "למרבה הצער, לאחר שנחשפו – אף בימים אלו ממש – אירועים המעידים על כשלים פנימיים במערך הפרקליטות, או על חשדות לכאורה לתקלות במילוי תפקידי הפרקליטים, התחדד והתחזק הצורך בביקורת יעילה ואיכותית על מערך התביעה".

התנועה מנתה שורה של תלונות שהגישה נגד שיקול דעתה של הפרקליטות בתיקים שזכו לפרופיל ציבורי גבוה (וגם לביקורת על התנהלות הפרקליטות). למשל הגשת כתבי אישום שגויים בפרשת הרצח בברנוער, ופרשת הקשר בין פרקליטת מחוז ת"א לשעבר עו"ד רותי דוד לעו"ד רונאל פישר.

לקראת פרסומו של הדוח השביעי האחרון (והחמור) על המכון לרפואה משפטית, שבו נטען כי הפרקליטות פעלה להטיית דוחות המכון, הבינה גרסטל שהיא עומדת להפסיד. ברקע עמד החוק שקידמה שקד לפיצול הביקורת והחלשת כוחה, ועתירה של 11 פרקליטים לבג"ץ נגד פרסום הדוח.

זאת הייתה סגירת מעגל, שכן תלונה הנוגעת להתנהלות הפרקליטות בהקשר של המכון לרפואה משפטית, הייתה הראשונה שגרסטל ביקשה לחקור עם כניסתה לתפקיד. גרסטל הבינה שסמכויותיה עומדות להיות מקוצצות.

במקביל הודיע ניצן במכתב על כוונתו לחדול מהעברת תיקים לעיון הנציבות. "תשובות שנשלחו אליכם בעבר ניתנו לפנים משורת הדין", כתב ניצן, "נוכח הסכמתו של פרקליט המדינה באותה העת לשקול בחיוב לבקש מהמנהלים להשיב ולו לחלק מהפניות ששלחתם". גרסטל הבינה היטב שהספינה שטה לכיוון אחר כעת, והגישה את התפטרותה.

דיוק ואמירת אמת

אם היה ספק שגרסטל רואה בניצן אחראי באופן אישי לסילוקה מהדרך, הגיע הראיון שהעניקה לתכנית עובדה בינואר 2017: "בתקשורת בינינו (ביני לבין פרקליט המדינה, א"ה-א"ז) היו מספר פעמים שהתרשמתי…שיש קושי עם העניין הזה…של דיוק ושל אמירת אמת", אמרה גרסטל והוסיפה: "אני חושבת שפרקליט מדינה צריך להיות מנהל וצריך להיות מנהיג. מה שאני נחשפתי אליו זה שזה לא המצב. אין מנהיגות בפרקליטות".

לשאלה האם ניצן ראוי להיות פרקליט המדינה השיבה: "באמות המידה שלי, הסובייקטיביות, לא. מתוך ההיכרות שלי איתו, לא".

"כששוחחתי עם גרסטל על שי ניצן עיניה דמעו. היא הרגישה שניצן ממש שם לה רגל. הייתה שם תחושה עמוקה של שבר. אולי הייתה נאיבית כשחשבה שפרקליט המדינה אמור לקבל בברכה גוף ביקורת"

גורם במשרד המשפטים מספר על שיחה שקיים עם גרסטל בהקשר לניצן. "כששוחחתי עם גרסטל על שי ניצן עיניה דמעו, היא לקחה את כל העניין מאד קשה. היא הרגישה שניצן ממש שם לה רגל. הייתה שם תחושה עמוקה של שבר. אולי הייתה נאיבית כשחשבה שפרקליט המדינה אמור לקבל בברכה גוף ביקורת שמטרתו לשפר את תפקודו ואת אמון הציבור בעבודתו".

בפרקליטות הגיבו אז על טענותיה של גרסטל כך: "צר לנו שגברת גרסטל עסקה וממשיכה לעסוק בניהול קמפיין תקשורתי והעלאת טענות נגד הפרקליטות – לרבות העלאת השמצות אישיות מופרכות נגד פרקליט המדינה – שאלה מהן שהובאו בפני היועץ המשפטי לממשלה נדחו כליל. הגב' גרסטל יצאה גם נגד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, גורמים בכירים שונים בפרקליטות ואחרים – דבר המעיד כשלעצמו על רצינות טענותיה".

חשש מפתיחת "תיבת פנדורה"

חלק מהתלונות על כהונתו של ניצן נוגעות להתנהלותו, לא פחות מאשר למהות החלטותיו. "יש תחושה שבמקרים שבהם יש לפרקליטות בראשותו עניין לקדם דברים היא משיבה במהירות, ואילו במקרים שבהם יש למערכת אינטרס, קושי או צורך לעכב החלטות, הם פשוט לא עונים", אומר עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של תנועת הצלחה. "אי המענה הממושך יכול להביא לחוסר צדק, ובוודאי פוגע בשקיפות מול הציבור".

כדוגמה מובהקת להחלטה שלוותה בגרירת רגליים מתמשכת של ניצן, מציין עו"ד מן את שלושת הרופאים הבכירים מאיכילוב, שנחשפו ב-2013 בתחקיר של עובדה כשהם מסכימים לקבל כסף מתחת לשולחן, וזאת במסגרת פרקטיקת תיירות מרפא. עמותת הצלחה הגישה את התלונה למשטרה.

ואולם חקירת משטרה שהתארכה מאוד גם היא, העלתה חשדות כבדים נגד הרופאים, והועברה לאחר יותר משנתיים לפרקליטות עם המלצות להעמידם לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים.

הפרקליטות קיבלה ב-2016 החלטה לזמנם לשימוע לקראת הגשת כתב אישום. לפני ההחלטה לסגור את התיק השהתה הפרקליטות את החלטתה במשך יותר משנתיים, וזאת מבלי שניתן לכך כל הסבר או תשובה, למרות מספר פניות בנושא לאורך השנים.

גורמים בקהילה הרפואית העריכו שהמערכת חוששת מפתיחת תיבת פנדורה, שתחשוף כי רופאים בכירים רבים נוספים, כולל מנהלים במערכת הרפואית, נהנים גם הם משיטת תיירות המרפא.

לאורך השנים פנה עו"ד מן כמה פעמים לפרקליט המדינה בניסיון להבין מדוע ההחלטה על הגשת כתבי אישום בפרשה מתעכבת, אך לא נענה. לבסוף הגיש תלונה לנציב הביקורת על הפרקליטות שהחליף את גרסטל, השופט דוד רוזן.

דוד רוזן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
דוד רוזן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

המענה של ניצן לפניותיו של הנציב, יכול להמחיש עד כמה הוגבלה יכולת הביקורת על הפרקליטות. ניצן מבקש לדחות את התלונה "על הסף" כיוון שאינה עומדת בדרישות חוק הנציבות (שניסוחו המצמצם גרם, כאמור, לפרישתה של גרסטל). ההתעלמות ממכתביו החוזרים ונשנים של מן, נעשתה, אליבא ד'ניצן "בשוגג". את התמשכות הדיון סביב התיק תולה ניצן במורכבותו ובממדיו הגדולים.

הנציב קבע בפברואר 2018 שתלונתו של מן מוצדקת בחלקה. אך עד שהתקבלה החלטה סופית על סגירת התיק חלפו עוד כמה חודשים והוא נסגר רק ב-2019.

"מדובר בפרשה מ-2013, שנסגרה אחרי חמש שנים, שכללו שנתיים חקירה ועוד שלוש שנים של הדיינות בפרקליטות", קובל עו"ד מן. "מדובר בהרבה מאוד זמן. בפועל, הרופאים שנחשדו בביצוע עבירות חמורות, כפי שעלה מתחקיר "עובדה" וכפי שהעלה מחקירת המשטרה, המשיכו בתפקידם, כולל תפקידי ניהול מחלקות. ההתנהלות הזאת של פרקליטות המדינה, בראשותו של ניצן, לא נראית טוב, וזה לא המקרה היחיד או האחרון של חוסר מענה והתייחסות".

העדר סימני בלימה

גם בפרשת דריסת הנער גל בק ניכר היה ששיני הנציבות קהו עם העברת השרביט בין השופטת גרסטל לשופט דוד רוזן ופיצול סמכויות הביקורת. מדובר בתאונה שהתרחשה ב-2005, כאשר הנהגת שני פלטי פגעה ברכבה בצומת שדרות קק"ל ורחוב חיים לבנון בנהג הקטנוע גל בק, וגרמה למותו.

פרקליטות המדינה סגרה את התיק בזמן אמת, למרות ממצאים מחשידים, בהם העדר סימני בלימה והערכת הבוחן המשטרתי כי הנהגת נסעה במהירות גבוהה של 87 קמ"ש בשטח עירוני".

עשור אחר כך, ב-2015, הגיש אביו של בק ערר לפרקליטות על סגירת התיק. בתחקיר של איילה חסון ויפעת גליק בערוץ 1 נחשפה גרסתה המבולבלת והבלתי-עקבית של הנהגת, והתגלו פגמים בולטים בהליך החקירה בזמן אמת. כמו כן נמצא מסמך המעיד, לכאורה, כי הנהגת הגיעה לבית החולים כשהיא בגילופין, אך לא הוכנס לתיק.

בעקבות הפרסומים והמחאה הציבורית שקמה החליט פרקליט המדינה ניצן לפתוח את התיק מחדש. ואולם כעבור כמה חודשים הודיע כי בהעדר ראיות מספיקות לא יוגש כתב אישום נגד פלטי. את הליקויים הבוטים בחקירה בזמן אמת הגדירה הפרקליטות כ"טעויות בתום לב".

החלטתו של ניצן הביאה לביקורת ציבורית נוקבת. בשולי הפרשה הוכתמה חוות הדעת של ניצן כתאוריית קונספירציה, שנכתבה כנראה כסוג של נקמה בעיתונאית איילה חסון, שחשפה את הפרשה.

וכך כותב ניצן בדו"ח הגניזה של הפרשה בהקשרה של חסון: "בעדותה השנייה התייחסה החשודה גם להיכרות של משפחתה עם עורכת התחקיר ששודר אודות התאונה בטלוויזיה… לדבריה (של הנהגת), שי נשר, בעלה של אילה חסון, היה בעבר ולמשך מספר שנים שותפו העסקי של אביה…".

ניצן גם רומז כי הקשר העסקי הזה השפיע על תפקודה של חסון: "לטענת החשודה, עם השנים נתגלע סכסוך עסקי בין אביה של החשודה, לבין שי נשר והיחסים עלו על שרטון". שי נשר, טענה החשודה, 'נשבע לנקום'.

"כמו כן טענה החשודה כי בחודשים האחרונים, לאחר פרסום התחקיר של איילה חסון, נהג שי נשר להתרברב באירועים: איך 'דפקתי' את אבי החשודה, כשאיילה חסון 'משתמשת בכל הכוחות שלה, ולצערי יש לה הרבה'" .

במילים אחרות, החלטתו המשפטית של פרקליט המדינה כוללת שמועה או אולי השערה המכפישה עיתונאית ומדביקה לה מניעים זרים ופסולים בהפעלת חקירה עיתונאית. אותה חקירה שהביאה לפתיחת הפרשה, שאין עוררין באשר לחשיבותה הציבורית.

ניצן ועמיתיו כמובן לא בדקו אם יש בגרסה הזאת ממש (חסון הכחישה בתוקף). ובאמת, פיסקה מאוחר יותר מבהיר ניצן כי לא טרח לבדוק את הטענות הקשות הללו:

"הגם שאיננו מטילים, חלילה, דופי באיש, הרי שמקום בו מדובר בתחקיר טלוויזיה אשר במסגרתו, כעולה מעדויות שונות שיפורטו להלן, נוצר קשר בין עורכי התחקיר לבין חלק מעדי הראייה, לעתים עוד בטרם מסרו אלה את גרסתם במשטרה, מצאנו כי יש הכרח להביא את דברי החשודה בעניין זה כלשונם".

מדוע בוחר פרקליט מדינה לאוורר טענות של חשודה בהריגה מבלי לבדוק אותם? ממתי דו"ח גניזה של תיק על פי ראיותיו כולל הכפשות של החשוד נגד עיתונאים שביצעו נגדו תחקיר, וזאת אף ללא תגובתם של העיתונאים? חסון התקוממה והגישה תלונה לנציבה גרסטל.

איילה חסון (צילום: Yossi Zamir/Flash90)
איילה חסון (צילום: Yossi Zamir/Flash90)

"האם ייתכן שפרקליט המדינה או מי מאנשיו מנסים להטיל בי דופי?", כתבה חסון בתלונתה, "לקשור את ידי ולייחס לעבודתי העיתונאית מניעים פסולים? וכל זה תוך הסתתרות מאחורי עדות שקרית של נהגת. העיתונאי המפרסם הוא הניצוד? וכל זאת משום שהעזתי למתוח ביקורת על הפרקליטות?"

תגובת הפרקליטות לטענות, שניתנה כבר אז, מאשרת כי האשמות של הנהגת פלטי פורסמו בהחלטתו של ניצן ללא בדיקה: "…כפי שהודגש בעניינה של חסון, אין בציטוט עדות הנהגת כדי להטיל דופי באיש".

גרסטל החלה לבדוק את התלונה, ואז פרשה מתפקידה. העיתונאי בן כספית פרסם כי גרסטל נטתה למצוא את תלונתה של חסון מוצדקת, וכי טיוטת דוח בעניין כבר נכתבה. אך הנציב החדש הפך את החלטתה של גרסטל וסגר את התלונה.

כל השופטים חברים

גם אקורד הסיום של כהונת ניצן – דווקא בתקופה שבה המערכת זקוקה כל כך לאמון הציבור – הוכתם בנזיפתה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שהעירה לו על כך שכיתב שופטים מכהנים, ובהם גם שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, בבקשה ששלח לגבות את הפרקליטות, על רקע המתקפות נגדה.

"בכוונתנו להעביר אליכם מידע רלוונטי בזמן אמת, הרלוונטי לדיון הציבורי על הפרקליטות", כתב ניצן לעמיתיו המשפטנים, בהם עורכי דין, שופטים לשעבר, וכאמור גם שופטים מכהנים, במייל שמזכיר מעט דף מסרים. "ככל שיש לכם שאלות או בקשות לקבלת מידע נוסף, תוכלו לפנות אלי או לעוזרי, או לדובר הפרקליטות, המכותבים כולם למייל זה".

אסתר חיות (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אסתר חיות (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

העיתונאי קלמן ליבסקינד, שחשף את הפרשה, לא חסך במילים כדי לתאר את חומרתה, וטען שניצן מכניס עצמו ל"ניגוד עניינים חמור". ייתכן שיש כאן הגזמה, וההסבר של ניצן כי כתובות האימייל של ארבעה שופטים מכהנים שורבבו בטעות, כחלק מ"תקלה", מתקבל על הדעת.

אבל קשה שלא לחשוב כי אלמלא המוניטין שצבר לעצמו ניצן לאורך השנים בהתנהלות פתלתולה, היה הסיפור הזה תופס פחות תשומת הלב. לו היה ניצן פתוח יותר לביקורת נגדו ונגד המוסד שהוא מוביל – סביר להניח שלא היו חושדים בו, כי מסתתרות כוונות אחרות מאחורי "תקלות" כאלה.

ניצן מסיים את תפקידו באחת התקופות הרגישות ביותר למערכות שלטון החוק במדינת ישראל, אחרי כמה שנים של מתקפות עזות משמאל ומימין. גורמים פוליטיים עושים כל מאמץ כדי לכרסם בעוצמתה של מערכת האכיפה, ובמקביל לפגוע גם בטוהר הליך הבחירה בשופטים.

כל טעות ותקלה של המערכת משמשת נשק למבקרים, וכל החלטה מוטה יכולה להוות "הוכחה" שהשיטה פגומה מיסודה. דווקא בעת הזאת, פרקליט המדינה הבא יצטרך להיות פתוח יותר לביקורת וזהיר יותר בפעולותיו הפומביות.

תגובת משרד המשפטים:

באשר לטענות עמותת הצלחה על עיכובים ממושכים במתן מענה בפרשת הרופאים באיכילוב, וחשש מפתיחת תיבת פנדורה בנושא: "מדובר בטענה מופרכת וחסרת כל בסיס עובדתי, שכן פרקליט המדינה מנע עצמו מעיסוק בתיק ולא היה מעורב בו כלל".

לגבי טענת "ניגוד העניינים" בהתכתבות עם השופטים: "הטענה לניגוד עניינים אינה ברורה. רשימת התפוצה של פורשי הנהלת הפרקליטות נוצרה בספטמבר 2016, על מנת להימנע מהצורך לשלוח מייל נפרד לכל נמען ונמען, ונשלחו בה במשך הזמן בעיקר עדכונים והודעות טכניות. במהלך הזמן מאז, צורף לרשימת התפוצה כל מנהל שפרש מהפרקליטות, לרבות כאלה שעם הזמן מונו לשפיטה. מאחר ששופטים אינם מתראיינים לתקשורת, הטענה כאילו נעשה ניסיון לגייסם לראיונות, הוא מופרך מטבעו".

באשר לטענתה של איילה חסון: נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן, דחה את תלונתה של הגב' חסון בעניין זה, והדברים מדברים בעד עצמם.

באשר לטענות על התעלמות מעובדות בלתי-נוחות והגנה אוטומטית על המערכת: "מדובר בטענה שקרית אנונימית וחסרת כל ביסוס עובדתי" (יצוין כי טענה זו נשמעה גם ממרואיינים און-רקורד).

עוד 3,143 מילים
כל הזמן // שבת, 25 בינואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בשביל זה יש "חברים": המשמר האזרחי החרדי במונסי, ניו יורק, התמחה עד כה בתיקון פנצ'רים ובהשבת תשמישי קדושה אבודים ● אחרי הפיגוע הרצחני בבית הרב שם, הם מתמקדים בניסיונות להציל חיים של יהודים

עוד 982 מילים

"אדם הוא תבנית נוף מולדתו"

בכל פעם שאני מטייל בארצנו הקטנטונת, אני נדהם מהגיוון הגאוגרפי הבלתי יאמן. אמנם היא לא גדולה בכלל, אבל הארץ שלנו מהווה גשר בין שתי יבשות וגבולותינו משתרעים מהמדבר הצחיח בדרום עד להרים המושלגים בצפון.

אך כמה שגיוון השטח מרתק, הגיוון היפה ביותר שלנו נמצא בין הגבולות. בין ההרים ומישורים ישנו גיוון של חיים יהודיים כפי שלא היה בהיסטוריה. כל עיר וכל כפר מציעים דרך אחר להיות יהודי.

כשאני הגעתי עם חבריי לארץ הזאת כעולה חדש לפני שנתיים וחצי, התברכנו למצוא בית בקיבוץ אורים שבעוטף עזה. אורים, אשר הוקם ב-1946 כאחת מאחת עשרה נקודות הנגב, נברא, ככל קיבוץ, על מנת להחזיר את עמנו לאדמה.

על פי חזון מנהיגי הזרם הסוציאליסטי של הציונות, אשר שנאו את החולשה וחוסר ההגנה של יהודי הגטו, הקיבוצים נועדו להפוך את תושביהם ליהודים חדשים, חזקים, ובריאים דרך חיים של צניעות ועבודה חקלאית.

אף כי רוב הזמן שביליתי בקיבוץ אורים היה בשבתות בין זמן השירות הצבאי שלי בבסיס, אורח החיים היפה שם מצא חן רב בעיניי.

הקיבוץ העיר בתוכי, בן אדם אשר נולד וגדל בפרוור חומרני בטקסס, אהבה עמוקה לפשטות. כשהלכתי הביתה כל שבוע, עם השמש השוקעת על השדות בנוף, ראיתי ילדים יהודיים רצים על הדשא הרחב ללא דאגה בעולם, ראיתי תיכוניסטים מתאספים במועדון שלהם, ומבוגרים חוזרים אל משפחותיהם מעבודה. לקיבוץ יש את היכולת לקשר בין ילדיו ופועליו לטבע אשר סביבם ולאיכרים היהודיים אשר עמלו גם הם על אותה אדמה לפני דורות רבים.

אחרי שנה וחצי בקיבוץ האהוב שלי, עברתי לתל אביב, הפריז המזרח תיכוני שלנו. בשעות צהריים האביכות אשר אפיינו את זמני בעיר הזאת עד עכשיו, ראיתי את התושבים הצעירים והשזופים של תל אביב נוהרים אל השדרות הרחבות ומתהלכים בין האוסף העצום של הבניינים הטמפלריים, האקלקטיים, הבאוהאוסיים, והברוטליסטיים בעיר.

תל אביב, עם מגדליה הגבוהים, החיי לילה הבלתי פוסקים, ומצעדי הגאווה הראוותנים, הביאה את המדינה כולה לתוך המאה ה-21. במדינה של היסטוריה ואידאולוגיה, אמונה ומאבק, תל אביב מתריסה בנהנתנות שלה.

כי העיר הזאת, החלון שלנו למערב, מציעה למדינה היהודית אורח חיים אוניברסלי, קוסמופוליטי, וליברלי. היא מקשרת אותנו לעולם אשר מעבר לגבולותינו ומחיה אותנו עם תקווה לעתיד שלפנינו. זה מה שתל אביב מציעה לתושביה, חיים אשר מוגדרים פחות על פי העבר היהודי, מאשר העתיד היהודי.

אך עם כל האהבה שלי לקיבוץ ולתל אביב, רק עיר אחת חרוטה לנצח בלבבי. כשאני הולך בסמטאותיה הצרות, בין ההריסות ואתרי בנייה, בין ארמונות עות'מאניים לשכונות חצר, נשמתי עפה לשמיים.

בעיר הזאת, הכל כך מבוקשת והכל כך אהובה, שלושים מאות של היסטוריה מוטלות על כל אחד מאתנו, ודורשות כבוד. כל נשימה בירושלים היא קרב וברכה.

כל שבוע כאשר אני עולה ברכבת דרך הגבעות המיוערות של יהודה אל עירנו הזהובה, הדאגות היומיומיות שלי נעלמות ואני מכושף מהסיפור של המקום הזה, סיפור של ארץ ועם משוחרר וכבוש ומשוחרר שוב פעם. לחיות בירושלים, בעדות החיה לקשר הקדוש בין עם, ארץ, ואלוקים, זה לחוות את הציביליזציה היהודית בכל תפארתה.

הגיוון הזה של אורחות החיים היהודיים, בין אלה של הקיבוצים, תל אביב, וירושלים בין היתר, הוא לא רק תוצר של התפתחות אקראית של מדינתנו. כל חלק של ישראל הוא פרי של תנועה אידאולוגית שונה: ציונות סוציאליסטית, תרבותית, דתית, ועוד רבות המציעות דרכים שונות להיות יהודים במולדתנו, חזונות אשר משקפים את כל חלקי הנשמה היהודית אשר הומיה בנו.

העבודה נותרה לנו, לבנות ולהיבנות, לעצב ולהתעצב על ידי הארץ אשר אליה שבנו.

מתן הוא עולה חדש מטקסס ומשרת כחייל בודד. הוא ציוני, מסורתי, ואוהב קרמבו בכל ליבו

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 508 מילים

העולם הערבי מתחיל להכיר בהתרחשות השואה ● בישראל מדברים על סיפוח - בירדן מאיימים בביטול השלום ● שש שרות חדשות מככבות בממשלת לבנון, כולל שרת ביטחון ● ובלוב מצאו דרך מקורית להילחם בהטרדות המיניות ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 828 מילים

לא דברי המנהיגים בפסגה לרגל יום השואה הבינלאומי הם העיקר

מחנה אושוויץ הוקם בדרום פולין כבר באפריל-מאי 1940.

תאי הגאזים החלו לפעול באושוויץ-בירקנאו במרס 1942.

ההערכה היא שנרצחו במחנה עצום הממדים 1.2 מיליון נשים וגברים וילדות וילדים. 90 אחוז מהם יהודים.

כמיליון ומאה אלף נרצחים יהודים. נשים וגברים וילדות וילדים.

ההערכה היא שנרצחו במחנה עצום הממדים 1.2 מיליון נשים וגברים וילדות וילדים. 90 אחוז מהם יהודים. כמיליון ומאה אלף נרצחים יהודים. נשים וגברים וילדות וילדים

וכן 100 אלף נרצחים מקרב הפולנים, השבויים הסובייטים, הצוענים, שבויי מלחמה נוספים, מתמודדי נפש ועוד.

הנאצים הפסיקו את פעילות המחנה ב-18 בינואר 1945 והחלו את צעדות המוות.

הצבא האדום נכנס לאושוויץ ב-27 בינואר 1945. במקום היו 7500 יהודים שנותרו חיים. ביניהם מעט ילדות וילדים.

כל מי שקורא מעט על הרצח ההמוני ועבודות הכפייה והמסדרים האינסופיים והעונשים המזוויעים והעינויים הסדיסטיים ותנאי הקיום המחרידים והרעב והשוד העצום של הקורבנות וסימונם של עובדי הכפייה באמצעות חריטת מספר ביד ועל הפרדת הילדים והפעוטות והתינוקות מהוריהם ושליחתם לתאי הגאזים במחיצת זקנים וחולים וחלשים;

כל מי שחושב על בניית תא גזים שניתן להמית בו 800 בני אנוש בבת אחת, ועוד אחד שניתן להמית בו 1200 בבת אחת – כל מי שקורא או צופה או מקשיב לניצולים המתמעטים, יודע שלא דברי המנהיגים ביום השואה הבינלאומי הם העיקר

וכל מי שחושב לרגע על החומר ששימש לביעור כינים ואשר הפך להיות גז המוות של היהודים באושוויץ (ציקלון B); וכל מי שחושב על האימה של המסדרים הארוכים והנוקשים והמבעתים בבוקר ובערב ובשיא הקור ובבגדים דקים;

וכל מי שחושב על הרעב הנורא ועל הפיכת בני אנוש למוזלמנים ועל העובדה שפרק הזמן הממוצע של ההישרדות של אסיר בתקופות רבות באושוויץ היה 3 חודשים;

וכל מי שחושב על בניית תא גזים שניתן להמית בו 800 בני אנוש בבת אחת ועל בניית תא גזים נוסף וגדול יותר שניתן להמית בו 1200 בני ובנות אנוש בבת אחת

ובכן, כל מי שקורא את הדברים או צופה בתיעוד ויזואלי שלהם או מקשיב לניצולים המתמעטים מאד וחושב מעט על הדברים, יודע שלא דברי המנהיגים מפסגת המנהיגים לרגל יום השואה הבינלאומי הם העיקר.

העיקר הוא צבי בן ה-94 שאמא שלו ואבא שלו ו-9 אחיו ואחיותיו נרצחו באושוויץ והוא הקים משפחה חדשה וברא חיים חדשים וביקש להיות נוכח בכנס הזיכרון של פורום השואה הבינלאומי, אך בקשתו לא נענתה

העיקר הוא צבי בן ה-94 שאמא שלו ואבא שלו ו-9 אחיו ואחיותיו נרצחו באושוויץ והוא הקים משפחה חדשה וברא חיים חדשים וביקש להיות נוכח בכנס הזיכרון של פורום השואה הבינלאומי, אך בקשתו לא נענתה.

ובכן, בליבנו הוא יהיה נוכח כל הזמן.

*  *  *

ולסיום, כמה מילים על שולמית אלוני ז"ל. שולמית אלוני הייתה מאד לא מושלמת. היו לה נקודות עיוורון מסוימות. אבל שולמית אלוני סייעה להבין שאם ניתן להפיק לקח מהשואה (אם ניתן בכלל), זהו הלקח בדבר החשיבות העצומה של ביצור המשטר הדמוקרטי ושריון זכויות האדם מתוך הכרה בערך האדם ובזכותו לחיים, לחירות ולכבוד.

שולמית אלוני הייתה מאד לא מושלמת. היו לה נקודות עיוורון מסוימות. אבל שולמית אלוני סייעה להבין שאם ניתן להפיק לקח מהשואה, זהו הלקח בדבר חשיבות ביצור המשטר הדמוקרטי ושריון זכויות האדם

לכן היא נאבקה בכיבוש (ולא מתוך שנאה למתנחלים חלילה), ולכן היא נאבקה בממסד הרבני (ולא מתוך שנאה לחרדים חלילה), ולכן פעלה להפרדת הדת מהמדינה, ולכן נאבקה למען שוויון זכויות לנשים ולמען שוויון זכויות לאזרחים הערבים ולמען זכויות האדם והאזרח הליברל-דמוקרטיות והסוציאל-דמוקרטיות של כולנו.

וחוץ מזה, שולמית אלוני הבהירה לנו שמנהיגים שמשוכנעים שאין להם תחליף, הם הגרועים שבמנהיגים.

היא הבינה היטב את פוטנציאל הדיקטטורה שטמון בנרקיסיסטים שמשוכנעים שאין להם תחליף. את פוטנציאל השחיתות, הניתוק ממצוקות הציבור, ההאדרה העצמית, היכולת של המנהיג המגלומן להקיף עצמו בחבורת חנפנים חדלי אישים ואת הסכנה העצומה שטומן שלטון היחיד שמתבצר על כיסאו לעצם המשטר הדמוקרטי.

היא הבינה היטב את פוטנציאל הדיקטטורה שטמון בנרקיסיסטים שמשוכנעים שאין להם תחליף. את פוטנציאל השחיתות, הניתוק ממצוקות הציבור, ואת הסכנה העצומה שטומן שלטון היחיד שמתבצר על כיסאו לעצם המשטר הדמוקרטי

סוג של נביאה חכמה:

היא ידעה שהכיבוש, השליטה הצבאית על מיליוני נתינים משוללי זכויות, יצירת 2 מערכות חוק שונות בהתאם למוצא אתני שונה בגדה ולאומנות וגזענות מעמיקות – יחריבו את המשטר הדמוקרטי הישראלי השברירי. והיא ידעה היטב שמנהיגים מגלומנים שמתעקשים לא לפנות את מקומם, עלולים לנסות להפוך את מדינת ישראל למדינה בלתי דמוקרטית. לאוטוקרטיה.

היזכרות בדבריה, מאמריה ומעשיה של האישה הנבונה הזו, מחייבת אותנו לפעולה: נגד הכיבוש הממאיר. נגד שלטון השחיתות. נגד הסכנות שאורבות לדמוקרטיה הישראלית. לזכויות האדם של הישראלים והפלסטינים. למדינת ישראל. לנו ולילדינו.

6 שנים למותה של המשפטנית, חברת הכנסת והשרה שולמית אלוני. היום.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 677 מילים
עודכן עכשיו

סוגרים עשור

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סודות האפיפיור שלא פצה פה בשואה נחשפים

רגע לפני שהוותיקן יחשוף 17 מיליון מסמכים הנוגעים להתנהגותו בתקופת השואה, סרט תיעודי חדש שופך אור על האפיפיור פיוס ה-12, שלא עשה דבר כדי למנוע את השמדת יהודי אירופה ● לדברי המומחים, לאפיפיור לא הייתה השפעה על מנהיגי הנאצים - אך הוא בהחלט יכול היה לנסות לפנות ללבם של אזרחי אירופה הקתולית ● במקום זאת, הוא דאג יותר לגורלן של יצירות האמנות

עוד 1,354 מילים

למקרה שפיספסת

כמה זה עולה לנו כינוס פורום השואה בירושלים עלה לציבור 20 מיליון ש״ח

בדיקת זמן ישראל: אירוע 75 שנה לשחרור אושוויץ ביד ושם מומן מכספי ציבור בעלות של כ-20 מיליון שקלים ● ממשלת ישראל לא מימנה את אירוח המנהיגים הזרים ● התרומה של משה קנטור לא עברה דרך גופים ציבוריים ישראליים, אך גורם המעורה בפרטים טוען כי היא סייעה באירוח המנהיגים הזרים

אירוע 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, שהתקיים אתמול (חמישי) ביד ושם בירושלים, מומן כולו מכספים של גופים ציבוריים ישראליים בעלות כוללת של 20 מיליון שקלים. כך עולה מבדיקת זמן ישראל.

מדובר בעלות צנועה יחסית להפקת ענק מושקעת, בהשתתפות עשרות אישים בכירים מישראל והעולם – כולל מספר חסר תקדים של ראשי מדינות בישראל.

בבית הנשיא מבהירים כי המימון לאירוע התקבל מבית הנשיא, משרד החוץ, השב"כ, רשות שדות התעופה, המשטרה ועיריית ירושלים.

עוד עולה מבדיקת זמן ישראל כי קרן פורום השואה הבינלאומי, בראשותו של יוזם האירוע, איש העסקים היהודי-רוסי משה קנטור, לא השתתפה במימון האירוע. גורם בבית הנשיא מבהיר כי "לא ניתנה תרומה או מעורבות של כסף שלא קשור להוצאות תקינות ממשרד האוצר".

אירוח המנהיגים הזרים בבית הנשיא, לעומת זאת, לא נעשה, ברובו הגדול, על חשבון ממשלת ישראל, מאחר שלא מדובר בביקורים ממלכתיים. משרד החוץ והשב"כ השתתפו בחלק קטן מהעלויות, בעיקר עלויות האבטחה, כמקובל בביקורים בלתי-ממלכתיים של מנהיגים זרים. הנוהל בביקורים כאלה הוא שממשלות המדינות המתארחות מממנות את הביקור של עצמן.

גורם המעורה בפרטים טוען כי התרומה של קרן פורום השואה הבינלאומי בראשות קנטור "סייעה בחלק ממימון האירוח של המנהיגים הזרים". אותו גורם לא ידע, או לא רצה למסור, איזה מנהיגים זרים התארחו במימונו של קנטור ובאיזו עלות.

מקרן פורום השואה הבינלאומי לא נמסרה תגובה ובקרן סירבו למסור פרטים ולענות לשאלות בנושא.

מיד ושם נמסר כי נושא המימון לא נמצא באחריות המוזיאון.

מבית הנשיא נמסר כי האירוע ביד ושם מומן כולו על ידי ממשלת ישראל בהתאם להקצאות תקינות ושקופות של משרד האוצר, וכי אירוח המנהיגים הזרים לא התבצע במימון ממשלת ישראל.

עוד 242 מילים

מפעלי ים המלח משנים את הטבע

הדיווח המדובר על ״הנהר הסודי״ בים המלח חידד: ספק אם יש עוד מקום בעולם שבו הטבע נכנע כה מהר להתנהלות אנושית ברוטלית ● לפנטזיות על תיירות בולענים הצטרף עכשיו הגרנד קניון החדש שלנו, שהוא בעצם תעלה תפעולית של מפעלי ים המלח ● הגאולוגים כבר נתנו לזה שם: עידן ה״אנתרופוקן״, שבו האדם משנה את פני הפלנטה

עוד 744 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
חֲסִינוּת

אל מול מנהיגי אומות העולם אשר הגיעו לירושלים, בירת הנצח של ישראל, על מנת לציין את זכר השואה, לשחרר את נעמה ולחשוף את עסקת המאה, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת חסינות בארץ ישראל, היא מדינת בנימין

ברחוב בלפור קמה משפחת נתניהו, שם עוצבה דמותה הרוחנית, הכוחנית והמלוכנית, שם חיה חיי נוחות מרבית, יצרה סרטוני רשת ויראליים והורישה לעולם כולו את דף המסרים הנצחי.

לאחר שהוגלתה המשפחה מביתה בכוח הזרוע, שמרה לו אמונים גם מן הווילה שבקיסריה, ולא חדלה מתפילה ומתקווה לשוב אל בית ראש הממשלה ולחדש שם ימיה כקדם.

מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרה המשפחה לשוב ולהיאחז בביתה העתיק, ובעשור האחרון שבה אל מעון ראש הממשלה עם פטרונים, טייקונים, מממנים ובני דודים, שהביאו את ברכת הקידמה לכל יושבי הבית שנושאים נפשם לעצמאות כלכלית.

השואה המשפטית שנתחוללה על המשפחה בזמן האחרון, במהלכה הוגשו כנגדה כתבי אישום מזעזעים, הוכיחה מחדש את ההכרח בפתרון בעיית המשפחה המלכותית, על ידי חידוש מוסד החסינות בארץ ישראל, אשר תעניק לאבי המשפחה מעמד של מנהיג נשגב בתוך משפחת העמים.

בכ"א בנובמבר 2019 קיבל היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט ימ"ש, החלטה המחייבת הגשת כתבי אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים. הכרזה זו של היועץ המשפטי לממשלה כנגד המשפחה המלכותית – אינה ניתנת לביצוע.

זוהי זכותה הטבעית של משפחת נתניהו להיות מורמת מעם ופטורה מהטרדות משפטיות במולדתה.

לפיכך נתכנסנו אנו חברי מועצת הביביסטים, נציגי הליכוד והימין, בדיון מליאת הכנסת על בקשת החסינות, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית על השלטון בישראל ועל יסוד הבוז שלנו לשמאל, לכחול לבן, לערבים, לפרקליטות, לתקשורת, לג'ורג' סורוס, לקרן לישראל חדשה, למערכת המשפט ולכל מי שביבי אומר לנו, אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת חסינות בארץ ישראל, היא מדינת בנימין.

אנו קובעים שהחל מרגע זה ועד להקמת הממשלה בתום הבחירות שייערכו ב-2 במרץ 2020 ועד בכלל – ינהיג בנימין נתניהו את עם ישראל כראש ממשלה קבוע ונצחי, ויהיה פטור מכל ניג'וס, הטרדה, הצקה, ביקורת וחקירה כראש מדינת בנימין.

מדינת בנימין תהיה סגורה לחקירה משטרתית ולבדיקה משפטית.

מדינת בנימין תשקוד על פיתוח ההון המשפחתי לטובת כל ילדיה.

מדינת בנימין תהא מושתתת על יסודות התיחמון, הספין והמניפולציה, לאור חזונם של מלכי ישראל. תנהיג שיטת הפרד ומשול בין אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש שימוש ברגשות דת, העדר מצפון, לשון פוגענית וחינוך קלוקל; תשמור על הנכסים הקדושים לכל בני המשפחה; ותהיה נאמנה לזלזול בעקרונות האומות המאוחדות.

מדינת בנימין לא תהיה מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של הפרקליטות, המשטרה, העיתונות והחברה האזרחית ותפעל להרחבת השפעתה החברתית והכלכלית על ארץ ישראל בשלמותה.

מתוך ביטחון בנתניהו בנימין הננו חותמים בחתימת ידנו על הכרזה זו, במושב מועצת החסינות הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר הקודש ירושלים, ערב שבת,
כ"ז בטבת תש"פ, 24 בינואר 2020.

רגב מירי / ביטן דוד / אמסלם דודו / אוחנה אמיר / זוהר מיקי / ריקלין שמעון / סג"ל אראל / מגל ינון / ציפר בני / טאוב גדי, ד"ר / ברדוגו יעקב / ביסמוט בועז / הביביסטית רונית / נתניהו יאיר / נתניהו אבנר / נתניהו שרה

עוד 452 מילים

גנץ נוטה שלא להיענות להזמנת טראמפ להגיע לבית הלבן בשבוע הבא

היועמ"ש מנדלבליט צפוי להודיע על העמדה לדין של ח"כ ביטן ● יושב ראש כחול לבן ימסור מחר בערב הצהרה לתקשורת ● הקרמלין: שחרור נעמה יששכר מתעכב כי טרם הוגשה בקשת חנינה רשמית ● הפרקליטות ערערה על ההחלטה שלא לאפשר חיפוש בטלפונים של שלושה מיועצי נתניהו

עוד 21 עדכונים

עוד לא ירד המסך על אירועי פורום השואה הבינלאומי ופרשת נעמה יששכר, וכבר עולה מסך חדש, על תכנית מדינית דרמטית שתהפוך לנושא מרכזי בבחירות הקרבות ● זו לכאורה ההצגה של נתניהו, אך ראש הממשלה יצטרך לגייס את כל הכוחות השיווקיים שלו כדי למכור את תוכנית טראמפ למחנה הימין, בעוד שראשי כחול-לבן, שעבדו בתיאום עם הבית הלבן בחודשים האחרונים, יתמכו בה כאיש אחד ● פרשנות

עוד 895 מילים

צינור הגז לא יסופח

סיבוב התעמולה שעשה ראש הממשלה על הפיכת ישראל למעצמת אנרגיה צפוי להסתיים כמו מסעות תעמולה שערך בעבר: בכלום ● ישראל מחזיקה בפחות מחצי אחוז מעתודות הגז הטבעי בעולם, וסיכויי ההקמה של צינור הגז לאירופה קלושים ● היה עדיף בהרבה אם נתניהו היה יכול להתגאות בהישגים בתחום האנרגיה המתחדשת

עוד 943 מילים

ישראל יודעת כיצד להתמודד עם ההצפות, אך לא עושה דבר

ד"ר סיניה נתניהו הובילה דוח בין-משרדי לממשלה על היערכות ישראל להסתגלות לשינויי אקלים, ובו המלצות לתכנית פעולה אסטרטגית לאומית ● הדוח אושר על ידי השרים כבר ב-2018, אך ההחלטות האופרטיביות לא יושמו עד היום ● החודש היא הביטה בכאב בתוצאות השיטפונות, וידעה שניתן היה למנוע חלק ניכר מהנזקים ● טור מיוחד

עוד 721 מילים

העירייה קונסת בעלי כלבים שכבר חוסנו או עזבו את העיר

עיריית רחובות שיגרה יותר מ-3,000 דוחות, בטענה כי כלבים לא חוסנו ● בין מקבלי הקנסות: בעלי כלבים שחוסנו, וגם תושבים שעזבו את העיר ושינו את כתובתם בתעודת הזהות ● בשירות הווטרינרי מסבירים שמערכת רישום הכלבים "ישנה ולוקה בחסר" ולא מעדכנת שינויי כתובת מהארנונה ● אבל בעירייה מטילים את האחריות דווקא על המתלוננים: "לא מדובר ב'תקלה׳, אלא בחוסר עדכון של בעלי הכלב״

עוד 1,141 מילים ו-1 תגובות

נתניהו וגנץ יגיעו בשבוע הבא לבית הלבן לדון על השלום באזור

נשיא גרמניה שטיינמאייר בפורום השואה העולמי ביד ושם: הלוואי שהייתי יכול לומר שהגרמנים למדו מהעבר, אבל שנאה מוסיפה להתפשט בארצי ● נשיא אוקראינה זלנסקי ביטל את הגעתו לאירוע, לדבריו, לטובת שורדי שואה; יד ושם: החלטה תמוהה ● נעמה יששכר התראיינה לטלוויזיה הרוסית, לאחר שצפתה באמה נפגשת עם נשיא רוסיה: אם פוטין אומר שהכל יהיה בסדר, אני מאמינה לו

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה