נאומו של פרקליט המדינה היוצא, שי ניצן, בוועידת מקור ראשון שהתקיימה בשבוע שעבר, התקבל אצל חלק מהמאזינים בתמיהה. עומד לו פרקליט המדינה, המשמש כראש מערכת אכיפת החוק, ובטון מצטדק מנסה להעביר מסרים שלפיהם הוא לא שמאלני, אינו שוקל שיקולים מפלגתיים, ואינו מהפכן פוליטי.
ניצן הצהיר כי מטרתו הייתה להגן על העושים במלאכה בפרקליטות מפני "מסע השיסוי נגד מערכות אכיפת החוק". מן הסתם הוא התכוון בעיקר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולתומכיו.
בפועל, נדמה כי בנאומו תרם ניצן דווקא לתחושה ההפוכה, ולפיה פרקליט המדינה מסתובב עם חמאה על ראשו, וחש חוסר בטחון במעשיו ובהנמקותיו.
אל מול האמירה המאופקת של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בעת הגשת כתבי האישום נגד נתניהו ("בלב כבד, אך בלב שלם"), ניצן נראה לעתים כמעט היסטרי.
הגיוני שפרקליט מדינה יסכם את תקופתו בתפקיד, מה גם שזו הייתה סוערת במיוחד, והסתיימה עם החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה (ובתמיכת ניצן) להגיש שלושה כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן (בממשלת מעבר), לראשונה בתולדות המדינה.
אבל ניצן לא הסתפק בדברי סיכום מנומסים, והחליט להשיב ל"כו-לם", ולהכניס את כל מבקריו לאותה עריסה של חשיבות וענייניות.
"אני שואל אתכם – כך נראה מהפכן שלטוני?", פנה ניצן לקהל, כאילו היה שמעון פרס, התובע את עלבונו מחברי מפלגתו עם השאלה "אני לוזר?", ומייחל למחיקת גזר הדין המשפיל.
היה מי שראה טעם לפגם ברשימת המכולת שבה פירט ניצן את הישגיו, שבין השאר כללו הגשת כתבי אישום נגד ראשי ערים, תיקים שבנה לבקשת מערכת הביטחון, ובתי ערבים שהסכים להרוס.
אחרי הכל, פרקליט המדינה אינו פוליטיקאי, ואינו מתמודד לשום משרה. הוא רשאי, ואף חייב, להסביר ולהגן על החלטותיו, אבל להתמקח עם תגובות בפייסבוק? להצטדק על קללות ועלבונות? להתחשבן עם גורמים פוליטיים?
"אני מזדהה עם הצורך להגן על המערכת, והמערכת באמת נמצאת תחת מתקפה קשה ומסוכנת. אבל הרטוריקה שעמה ניצן בחר לסיים את כהונתו, מחזקת את התחושה שניצן לא הצליח להתעלות לרום התפקיד"
זה היה נאום של "העידן החדש", עידן שבו ממלכתיות היא מותרות, ואיפוק מזמן אינו כוח. קשה לראות את קודמיו בתפקיד, למשל דורית ביניש, עדנה ארבל, משה לדור או ערן שנדר נושאים נאום בטון מתגרה שכזה, ותובעים את עלבונם האישי.
גם הכרזתו החוזרת ונשנית של ניצן כי עבודתו בפרקליטות המדינה היא בגדר "שירות המדינה", בדומה לשירותו ביחידת הצנחנים, זכתה לביקורת. הרי חייל משרת בצבא, ואילו פרקליט הוא עובד מדינה בתנאים כלכליים מצוינים. יש הבדל.
"לא מקובל שפרקליטים מתערטלים ככה ברבים. לא מקובל להפוך את ההגנה על החלטות הפרקליטות לעניין פרסונלי", אמר לזמן ישראל עו"ד יובל יועז, מייסד עמותת משמר הדמוקרטיה הישראלית. "הגישה של 'בואו אני אספר לכם מיהו שי ניצן' צורמת.
"הוא שובר אתוס והוא בהחלט נכנס לרוח הזמן, כאילו הוא ניצב על דוכן הנאשמים. אני מזדהה עם הצורך להגן על המערכת, והמערכת באמת נמצאת תחת מתקפה קשה ומסוכנת. אבל הרטוריקה שעמה ניצן בחר לסיים את כהונתו, מחזקת את התחושה שניצן לא הצליח להתעלות לרום התפקיד".
יציר כפיה של המערכת
הביקורת על נטייתו של ניצן להזדהות לחלוטין עם המערכת שאותה הוא משרת, מלווה אותו כמעט מתחילת דרכו בתפקיד. מורשת זו עלולה להשתנות אם ייכנס להיסטוריה כפרקליט המדינה הראשון, שהביא להרשעתו של ראש ממשלה מכהן.
עד אז, יריביו יזכירו לו את המקרים שבהם היסס, פעל בכבדות, מרח החלטות או לחלופין עלה על בריקדות שלא לצורך.
אין פרקליט מדינה שחף מהחלטות שנויות במחלוקת. עם זאת בניצן נדבקה בשנים האחרונות התדמית הפחות-מחמיאה של הפרקליטות: זאת שיודעת לעשות דילים ולקמבן החלטות, זאת שנוטה לנקום במבקריה, או להיאטם בתוך הבניין בסלאח א-דין ולהגיף את החלונות.
הביקורת הזאת מאפילה על ההישגים שמנה ניצן בנאומו, בהם הרשעתו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הרשעתם של ראשי הרשויות באשקלון, עמנואל, אור יהודה וישובים נוספים, וכמובן הגשת שלושת כתבי האישום בעניינו של נתניהו, אם יחזיקו מעמד בבית המשפט.
התמחות אצל אהרן ברק
ניצן נולד בירושלים לפני 60 שנה. הוא גדל בבית שומר מצוות צנוע, שכלל שלושה חדרים שחלקו שבע נפשות, והתחנך בבית ספר ממלכתי-דתי ובישיבת נתיב מאיר, ובצבא שירת בגדוד 890 של הצנחנים. הכיפה הוסרה מראשו לאחר השירות הצבאי, אך הוא עדיין שומר מצוות.
חצי שנה לאחר השירות הצבאי, ואחרי טיול שערך בארה"ב, החל ניצן ללמוד משפטים. הוריו התקשו לממן את הלימודים, והוא נעזר במלגות וסיים את לימודיו בהצטיינות.
בתום הלימודים התקבל להתמחות אצל שופט בית המשפט העליון (לימים הנשיא) פרופ' אהרן ברק. אחרי שנתיים של התמחות יצא לטיול של שנה בדרום אמריקה, ואחריו נחת בפרקליטות. בין השנים 89' ל-93' שימש ניצן כעוזר של פרקליטת המדינה באותה העת, דורית ביניש.
הוא טיפס במעלה השרשרת במחלקת הבג"צים של הפרקליטות, בין היתר כממונה על העניינים הביטחוניים במחלקה, ובהמשך כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים.
ב-2012 מונה למשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים מיוחדים – תפקיד שלמעשה נתפר עבורו לתקופה זמנית על ידי היועמ"ש, ללא ועדת איתור, עד שיתפנה תפקיד פרקליט המדינה. שנה אחר כך, כאשר סיים משה לדור את תפקידו, מונה ניצן לתפקיד פרקליט המדינה.
הטענות על הטיה פוליטית כזו או אחרת ליוו את ניצן גם בתפקידיו הקודמים. כשהיה הממונה על אכיפת החוק ביהודה ושומרון, למשל, התנגדו נציגי מתנחלים למינויו כמשנה ליועמ"ש.
ואולם ניצן דחה את הטענות על פוליטיזציה, ובראיון לעיתון גלובס לפני כשנתיים, אמר: "לפעמים אנשים אומרים 'הלוואי שתפילו את ראש הממשלה' או משהו כזה, כשברור שהנימוק שלהם הוא פוליטי.
"מבחינתי, זה הדבר הכי גרוע, שמישהו יחשוב שנקבל החלטה כזו או אחרת משיקולים פוליטיים של 'האם אני בעד או נגד הליכוד'.
"מבחינתי, זה פשוט לא יעלה על הדעת. מה שחשוב בחקירות נגד בנימין נתניהו הן הראיות שיהיו בתיק. רק זה חשוב…. בחיים לא יעלה בדעתי לשקול אם הוא מהימין או מהשמאל, אין לזה שום רלוונטיות".
מזדהה עם המערכת שהוא משרת
"אני מסכים לחלוטין עם התחושה של ניצן שהטענות נגדו על שקילת שיקולים פוליטיים אינן הוגנות, ואני מבין מדוע הוא נפגע", אמר לזמן ישראל גורם משפטי בכיר המזוהה עם הימין, שהתוודע לעבודתו של ניצן בפרקליטות במשך השנים.
"ישבתי איתו בהרבה דיונים, ותמיד התרשמתי שהוא מאוד ידען ומאוד ענייני, שאינו שוקל שיקולים זרים. יש את אלה שאתה ישר מזהה את הנטייה הפוליטית שלהם בדיון, למשל טינה למתנחלים מצד אחד, או חיבה יתירה מצד שני. ניצן לא שם ולא שם. הוא פשוט משפטן מעולה, ששוקל שיקולים משפטיים נטו.
"בעיניי ניצן כמעט-ילדותי באופן שבו הוא מזדהה עם המערכת שהוא משרת. במקומות שבהם יש לו אינטרס להגן על הפרקליטות הוא הולך עד הסוף. הוא מציב את המטרה, ומאותו הרגע הוא לא רואה בעיניים"
"את הבעיה של שי ניצן אני מזהה במקום אחר", אומר אותו גורם. "בעיניי ניצן כמעט-ילדותי באופן שבו הוא מזדהה עם המערכת שהוא משרת. במקומות שבהם יש לו אינטרס להגן על הפרקליטות הוא הולך עד הסוף. הוא מציב את המטרה, ומאותו הרגע הוא לא רואה בעיניים.
"אם הוא מזהה פגיעה במערכת, הוא הופך להיות חד ממדי. הוא שוכח שהמערכת אינה המטרה, אלא שהמטרה היא צדק ושהמערכת היא רק האמצעי. המערכת צריכה לשרת את הצדק ואם היא טעתה, כפרקליט מדינה אתה צריך להכיר בכך ולתקן ולא למנוע את חשיפת הטעות. לא אצל ניצן. הוא פשוט לא מסוגל".
הטחת האשמות ולכלוכים
מי שהתחושה הזאת נצרבה על בשרה היטב היא הנשיאה לשעבר של בית המשפט המחוזי בנצרת הילה גרסטל, שהתמנתה לראש הנבת"מ – "נציבות הביקורת על מייצגי המדינה", עם הקמתה של הנציבות בסוף 2013.
גרסטל ביקשה להעניק לתפקיד משמעות ועוצמה, ולשלב בדוחות שלה גם ביקורת על תלונות פרטניות וגם ביקורת מערכתית.
היא הספיקה לפרסם שישה דוחות ביקורתיים על התנהלות הפרקליטות, לפני שהיחסים המתוחים בינה לבין פרקליט המדינה הפכו לעימות אישי קשה, שהביא בסופו של דבר לסיום תפקידה, תוך הטחת האשמות אישיות הדדיות בין הצדדים.
שלוש השנים הסוערות של כהונת גרסטל כנציבה הראשונה, מעידות על הקושי של הפרקליטות לקבל ביקורת, ובמידה רבה מחזקות את התחושה שמדובר במוסד שצבר כוח רב, ללא איזונים מספקים.
כשהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, ושרת המשפטים ציפי לבני הקימו את הנציבות בספטמבר 2013 הוגדר תפקידה במסגרת מסמך הסכמות, כ"שואפת לשפר את התנהלות הגופים המבוקרים, מקום שנדרש שיפור כזה, ועל ידי כך להגביר את אמון הציבור בהם ולהשפיע על המציאות המשפטית במדינת ישראל".
ב"ארגון הפרקליטים", הגילדה המקצועית של הפרקליטות, לא אהבו את הנימה הנושבת מהצהרה זו, וניהלו קרב אגרסיבי נגד הנציבות. הם סירבו לשתף עמה פעולה כמעט מתחילת הדרך, ודרשו למתן את סמכויות הנציבות, ולמנוע "ביקורת מערכתית".
כאשר דרישותיהם לא נענו, פתח ארגון הפרקליטים בשביתה ממושכת שהסתיימה רק כאשר נאותה שרת המשפטים שקד להקים ועדה ציבורית בראשות השופט אליעזר גולדברג, כדי שתבחן את סמכויות הנציבות.
גרסטל טענה כי הארגון פתח דף פייסבוק, שכלל השמצות אישיות נגדה, כולל המצאות מרושעות.
עורך דין יובל יועז: "אפשר לבקר את הגישה של גרסטל כמבקרת הפרקליטות, שהייתה מיליטנטית מאוד. אך עדיין, ההתנהגות של ועד הפרקליטים, שניצן כאמור תמך בהם, הייתה בעייתית בעיניי"
התנגדות ארגון הפרקליטים לביקורת לא הפתיעה כנראה איש. עם זאת ההזדהות המוחלטת של פרקליט המדינה עם הדרישה למתן ביקורת נתקלה בהרבה פחות הבנה.
"ניצן החליט שהוא מזדהה לחלוטין עם האינטרסים היוניוניסטיים של ועד הפרקליטים", אמר לזמן ישראל יועז. "הוא הבהיר מהרגע הראשון שהוא איתם במאבקם עד הסוף. המלחמה הזאת הפכה למלוכלכת מאוד. היא נשאה אופי אישי וכללה הכפשות פומביות נגד גרסטל, וניצן שיתף עם זה פעולה.
"אפשר לבקר את הגישה של גרסטל כמבקרת הפרקליטות, שהייתה מיליטנטית מאוד. אך עדיין, ההתנהגות של ועד הפרקליטים, שניצן כאמור תמך בהם, הייתה בעייתית בעיניי".
בוועדה של גולדברג זכתה גרסטל לרוח גבית מצד התנועה לאיכות השלטון, ובנייר העמדה שהגישה נכתב: "למרבה הצער, לאחר שנחשפו – אף בימים אלו ממש – אירועים המעידים על כשלים פנימיים במערך הפרקליטות, או על חשדות לכאורה לתקלות במילוי תפקידי הפרקליטים, התחדד והתחזק הצורך בביקורת יעילה ואיכותית על מערך התביעה".
התנועה מנתה שורה של תלונות שהגישה נגד שיקול דעתה של הפרקליטות בתיקים שזכו לפרופיל ציבורי גבוה (וגם לביקורת על התנהלות הפרקליטות). למשל הגשת כתבי אישום שגויים בפרשת הרצח בברנוער, ופרשת הקשר בין פרקליטת מחוז ת"א לשעבר עו"ד רותי דוד לעו"ד רונאל פישר.
לקראת פרסומו של הדוח השביעי האחרון (והחמור) על המכון לרפואה משפטית, שבו נטען כי הפרקליטות פעלה להטיית דוחות המכון, הבינה גרסטל שהיא עומדת להפסיד. ברקע עמד החוק שקידמה שקד לפיצול הביקורת והחלשת כוחה, ועתירה של 11 פרקליטים לבג"ץ נגד פרסום הדוח.
זאת הייתה סגירת מעגל, שכן תלונה הנוגעת להתנהלות הפרקליטות בהקשר של המכון לרפואה משפטית, הייתה הראשונה שגרסטל ביקשה לחקור עם כניסתה לתפקיד. גרסטל הבינה שסמכויותיה עומדות להיות מקוצצות.
במקביל הודיע ניצן במכתב על כוונתו לחדול מהעברת תיקים לעיון הנציבות. "תשובות שנשלחו אליכם בעבר ניתנו לפנים משורת הדין", כתב ניצן, "נוכח הסכמתו של פרקליט המדינה באותה העת לשקול בחיוב לבקש מהמנהלים להשיב ולו לחלק מהפניות ששלחתם". גרסטל הבינה היטב שהספינה שטה לכיוון אחר כעת, והגישה את התפטרותה.
דיוק ואמירת אמת
אם היה ספק שגרסטל רואה בניצן אחראי באופן אישי לסילוקה מהדרך, הגיע הראיון שהעניקה לתכנית עובדה בינואר 2017: "בתקשורת בינינו (ביני לבין פרקליט המדינה, א"ה-א"ז) היו מספר פעמים שהתרשמתי…שיש קושי עם העניין הזה…של דיוק ושל אמירת אמת", אמרה גרסטל והוסיפה: "אני חושבת שפרקליט מדינה צריך להיות מנהל וצריך להיות מנהיג. מה שאני נחשפתי אליו זה שזה לא המצב. אין מנהיגות בפרקליטות".
לשאלה האם ניצן ראוי להיות פרקליט המדינה השיבה: "באמות המידה שלי, הסובייקטיביות, לא. מתוך ההיכרות שלי איתו, לא".
"כששוחחתי עם גרסטל על שי ניצן עיניה דמעו. היא הרגישה שניצן ממש שם לה רגל. הייתה שם תחושה עמוקה של שבר. אולי הייתה נאיבית כשחשבה שפרקליט המדינה אמור לקבל בברכה גוף ביקורת"
גורם במשרד המשפטים מספר על שיחה שקיים עם גרסטל בהקשר לניצן. "כששוחחתי עם גרסטל על שי ניצן עיניה דמעו, היא לקחה את כל העניין מאד קשה. היא הרגישה שניצן ממש שם לה רגל. הייתה שם תחושה עמוקה של שבר. אולי הייתה נאיבית כשחשבה שפרקליט המדינה אמור לקבל בברכה גוף ביקורת שמטרתו לשפר את תפקודו ואת אמון הציבור בעבודתו".
בפרקליטות הגיבו אז על טענותיה של גרסטל כך: "צר לנו שגברת גרסטל עסקה וממשיכה לעסוק בניהול קמפיין תקשורתי והעלאת טענות נגד הפרקליטות – לרבות העלאת השמצות אישיות מופרכות נגד פרקליט המדינה – שאלה מהן שהובאו בפני היועץ המשפטי לממשלה נדחו כליל. הגב' גרסטל יצאה גם נגד היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, גורמים בכירים שונים בפרקליטות ואחרים – דבר המעיד כשלעצמו על רצינות טענותיה".
חשש מפתיחת "תיבת פנדורה"
חלק מהתלונות על כהונתו של ניצן נוגעות להתנהלותו, לא פחות מאשר למהות החלטותיו. "יש תחושה שבמקרים שבהם יש לפרקליטות בראשותו עניין לקדם דברים היא משיבה במהירות, ואילו במקרים שבהם יש למערכת אינטרס, קושי או צורך לעכב החלטות, הם פשוט לא עונים", אומר עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של תנועת הצלחה. "אי המענה הממושך יכול להביא לחוסר צדק, ובוודאי פוגע בשקיפות מול הציבור".
כדוגמה מובהקת להחלטה שלוותה בגרירת רגליים מתמשכת של ניצן, מציין עו"ד מן את שלושת הרופאים הבכירים מאיכילוב, שנחשפו ב-2013 בתחקיר של עובדה כשהם מסכימים לקבל כסף מתחת לשולחן, וזאת במסגרת פרקטיקת תיירות מרפא. עמותת הצלחה הגישה את התלונה למשטרה.
ואולם חקירת משטרה שהתארכה מאוד גם היא, העלתה חשדות כבדים נגד הרופאים, והועברה לאחר יותר משנתיים לפרקליטות עם המלצות להעמידם לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים.
הפרקליטות קיבלה ב-2016 החלטה לזמנם לשימוע לקראת הגשת כתב אישום. לפני ההחלטה לסגור את התיק השהתה הפרקליטות את החלטתה במשך יותר משנתיים, וזאת מבלי שניתן לכך כל הסבר או תשובה, למרות מספר פניות בנושא לאורך השנים.
גורמים בקהילה הרפואית העריכו שהמערכת חוששת מפתיחת תיבת פנדורה, שתחשוף כי רופאים בכירים רבים נוספים, כולל מנהלים במערכת הרפואית, נהנים גם הם משיטת תיירות המרפא.
לאורך השנים פנה עו"ד מן כמה פעמים לפרקליט המדינה בניסיון להבין מדוע ההחלטה על הגשת כתבי אישום בפרשה מתעכבת, אך לא נענה. לבסוף הגיש תלונה לנציב הביקורת על הפרקליטות שהחליף את גרסטל, השופט דוד רוזן.
המענה של ניצן לפניותיו של הנציב, יכול להמחיש עד כמה הוגבלה יכולת הביקורת על הפרקליטות. ניצן מבקש לדחות את התלונה "על הסף" כיוון שאינה עומדת בדרישות חוק הנציבות (שניסוחו המצמצם גרם, כאמור, לפרישתה של גרסטל). ההתעלמות ממכתביו החוזרים ונשנים של מן, נעשתה, אליבא ד'ניצן "בשוגג". את התמשכות הדיון סביב התיק תולה ניצן במורכבותו ובממדיו הגדולים.
הנציב קבע בפברואר 2018 שתלונתו של מן מוצדקת בחלקה. אך עד שהתקבלה החלטה סופית על סגירת התיק חלפו עוד כמה חודשים והוא נסגר רק ב-2019.
"מדובר בפרשה מ-2013, שנסגרה אחרי חמש שנים, שכללו שנתיים חקירה ועוד שלוש שנים של הדיינות בפרקליטות", קובל עו"ד מן. "מדובר בהרבה מאוד זמן. בפועל, הרופאים שנחשדו בביצוע עבירות חמורות, כפי שעלה מתחקיר "עובדה" וכפי שהעלה מחקירת המשטרה, המשיכו בתפקידם, כולל תפקידי ניהול מחלקות. ההתנהלות הזאת של פרקליטות המדינה, בראשותו של ניצן, לא נראית טוב, וזה לא המקרה היחיד או האחרון של חוסר מענה והתייחסות".
העדר סימני בלימה
גם בפרשת דריסת הנער גל בק ניכר היה ששיני הנציבות קהו עם העברת השרביט בין השופטת גרסטל לשופט דוד רוזן ופיצול סמכויות הביקורת. מדובר בתאונה שהתרחשה ב-2005, כאשר הנהגת שני פלטי פגעה ברכבה בצומת שדרות קק"ל ורחוב חיים לבנון בנהג הקטנוע גל בק, וגרמה למותו.
פרקליטות המדינה סגרה את התיק בזמן אמת, למרות ממצאים מחשידים, בהם העדר סימני בלימה והערכת הבוחן המשטרתי כי הנהגת נסעה במהירות גבוהה של 87 קמ"ש בשטח עירוני".
עשור אחר כך, ב-2015, הגיש אביו של בק ערר לפרקליטות על סגירת התיק. בתחקיר של איילה חסון ויפעת גליק בערוץ 1 נחשפה גרסתה המבולבלת והבלתי-עקבית של הנהגת, והתגלו פגמים בולטים בהליך החקירה בזמן אמת. כמו כן נמצא מסמך המעיד, לכאורה, כי הנהגת הגיעה לבית החולים כשהיא בגילופין, אך לא הוכנס לתיק.
בעקבות הפרסומים והמחאה הציבורית שקמה החליט פרקליט המדינה ניצן לפתוח את התיק מחדש. ואולם כעבור כמה חודשים הודיע כי בהעדר ראיות מספיקות לא יוגש כתב אישום נגד פלטי. את הליקויים הבוטים בחקירה בזמן אמת הגדירה הפרקליטות כ"טעויות בתום לב".
החלטתו של ניצן הביאה לביקורת ציבורית נוקבת. בשולי הפרשה הוכתמה חוות הדעת של ניצן כתאוריית קונספירציה, שנכתבה כנראה כסוג של נקמה בעיתונאית איילה חסון, שחשפה את הפרשה.
וכך כותב ניצן בדו"ח הגניזה של הפרשה בהקשרה של חסון: "בעדותה השנייה התייחסה החשודה גם להיכרות של משפחתה עם עורכת התחקיר ששודר אודות התאונה בטלוויזיה… לדבריה (של הנהגת), שי נשר, בעלה של אילה חסון, היה בעבר ולמשך מספר שנים שותפו העסקי של אביה…".
ניצן גם רומז כי הקשר העסקי הזה השפיע על תפקודה של חסון: "לטענת החשודה, עם השנים נתגלע סכסוך עסקי בין אביה של החשודה, לבין שי נשר והיחסים עלו על שרטון". שי נשר, טענה החשודה, 'נשבע לנקום'.
"כמו כן טענה החשודה כי בחודשים האחרונים, לאחר פרסום התחקיר של איילה חסון, נהג שי נשר להתרברב באירועים: איך 'דפקתי' את אבי החשודה, כשאיילה חסון 'משתמשת בכל הכוחות שלה, ולצערי יש לה הרבה'" .
במילים אחרות, החלטתו המשפטית של פרקליט המדינה כוללת שמועה או אולי השערה המכפישה עיתונאית ומדביקה לה מניעים זרים ופסולים בהפעלת חקירה עיתונאית. אותה חקירה שהביאה לפתיחת הפרשה, שאין עוררין באשר לחשיבותה הציבורית.
ניצן ועמיתיו כמובן לא בדקו אם יש בגרסה הזאת ממש (חסון הכחישה בתוקף). ובאמת, פיסקה מאוחר יותר מבהיר ניצן כי לא טרח לבדוק את הטענות הקשות הללו:
"הגם שאיננו מטילים, חלילה, דופי באיש, הרי שמקום בו מדובר בתחקיר טלוויזיה אשר במסגרתו, כעולה מעדויות שונות שיפורטו להלן, נוצר קשר בין עורכי התחקיר לבין חלק מעדי הראייה, לעתים עוד בטרם מסרו אלה את גרסתם במשטרה, מצאנו כי יש הכרח להביא את דברי החשודה בעניין זה כלשונם".
מדוע בוחר פרקליט מדינה לאוורר טענות של חשודה בהריגה מבלי לבדוק אותם? ממתי דו"ח גניזה של תיק על פי ראיותיו כולל הכפשות של החשוד נגד עיתונאים שביצעו נגדו תחקיר, וזאת אף ללא תגובתם של העיתונאים? חסון התקוממה והגישה תלונה לנציבה גרסטל.
"האם ייתכן שפרקליט המדינה או מי מאנשיו מנסים להטיל בי דופי?", כתבה חסון בתלונתה, "לקשור את ידי ולייחס לעבודתי העיתונאית מניעים פסולים? וכל זה תוך הסתתרות מאחורי עדות שקרית של נהגת. העיתונאי המפרסם הוא הניצוד? וכל זאת משום שהעזתי למתוח ביקורת על הפרקליטות?"
תגובת הפרקליטות לטענות, שניתנה כבר אז, מאשרת כי האשמות של הנהגת פלטי פורסמו בהחלטתו של ניצן ללא בדיקה: "…כפי שהודגש בעניינה של חסון, אין בציטוט עדות הנהגת כדי להטיל דופי באיש".
גרסטל החלה לבדוק את התלונה, ואז פרשה מתפקידה. העיתונאי בן כספית פרסם כי גרסטל נטתה למצוא את תלונתה של חסון מוצדקת, וכי טיוטת דוח בעניין כבר נכתבה. אך הנציב החדש הפך את החלטתה של גרסטל וסגר את התלונה.
כל השופטים חברים
גם אקורד הסיום של כהונת ניצן – דווקא בתקופה שבה המערכת זקוקה כל כך לאמון הציבור – הוכתם בנזיפתה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שהעירה לו על כך שכיתב שופטים מכהנים, ובהם גם שופט בית המשפט העליון עוזי פוגלמן, בבקשה ששלח לגבות את הפרקליטות, על רקע המתקפות נגדה.
"בכוונתנו להעביר אליכם מידע רלוונטי בזמן אמת, הרלוונטי לדיון הציבורי על הפרקליטות", כתב ניצן לעמיתיו המשפטנים, בהם עורכי דין, שופטים לשעבר, וכאמור גם שופטים מכהנים, במייל שמזכיר מעט דף מסרים. "ככל שיש לכם שאלות או בקשות לקבלת מידע נוסף, תוכלו לפנות אלי או לעוזרי, או לדובר הפרקליטות, המכותבים כולם למייל זה".
העיתונאי קלמן ליבסקינד, שחשף את הפרשה, לא חסך במילים כדי לתאר את חומרתה, וטען שניצן מכניס עצמו ל"ניגוד עניינים חמור". ייתכן שיש כאן הגזמה, וההסבר של ניצן כי כתובות האימייל של ארבעה שופטים מכהנים שורבבו בטעות, כחלק מ"תקלה", מתקבל על הדעת.
אבל קשה שלא לחשוב כי אלמלא המוניטין שצבר לעצמו ניצן לאורך השנים בהתנהלות פתלתולה, היה הסיפור הזה תופס פחות תשומת הלב. לו היה ניצן פתוח יותר לביקורת נגדו ונגד המוסד שהוא מוביל – סביר להניח שלא היו חושדים בו, כי מסתתרות כוונות אחרות מאחורי "תקלות" כאלה.
ניצן מסיים את תפקידו באחת התקופות הרגישות ביותר למערכות שלטון החוק במדינת ישראל, אחרי כמה שנים של מתקפות עזות משמאל ומימין. גורמים פוליטיים עושים כל מאמץ כדי לכרסם בעוצמתה של מערכת האכיפה, ובמקביל לפגוע גם בטוהר הליך הבחירה בשופטים.
כל טעות ותקלה של המערכת משמשת נשק למבקרים, וכל החלטה מוטה יכולה להוות "הוכחה" שהשיטה פגומה מיסודה. דווקא בעת הזאת, פרקליט המדינה הבא יצטרך להיות פתוח יותר לביקורת וזהיר יותר בפעולותיו הפומביות.
תגובת משרד המשפטים:
באשר לטענות עמותת הצלחה על עיכובים ממושכים במתן מענה בפרשת הרופאים באיכילוב, וחשש מפתיחת תיבת פנדורה בנושא: "מדובר בטענה מופרכת וחסרת כל בסיס עובדתי, שכן פרקליט המדינה מנע עצמו מעיסוק בתיק ולא היה מעורב בו כלל".
לגבי טענת "ניגוד העניינים" בהתכתבות עם השופטים: "הטענה לניגוד עניינים אינה ברורה. רשימת התפוצה של פורשי הנהלת הפרקליטות נוצרה בספטמבר 2016, על מנת להימנע מהצורך לשלוח מייל נפרד לכל נמען ונמען, ונשלחו בה במשך הזמן בעיקר עדכונים והודעות טכניות. במהלך הזמן מאז, צורף לרשימת התפוצה כל מנהל שפרש מהפרקליטות, לרבות כאלה שעם הזמן מונו לשפיטה. מאחר ששופטים אינם מתראיינים לתקשורת, הטענה כאילו נעשה ניסיון לגייסם לראיונות, הוא מופרך מטבעו".
באשר לטענתה של איילה חסון: נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט בדימוס דוד רוזן, דחה את תלונתה של הגב' חסון בעניין זה, והדברים מדברים בעד עצמם.
באשר לטענות על התעלמות מעובדות בלתי-נוחות והגנה אוטומטית על המערכת: "מדובר בטענה שקרית אנונימית וחסרת כל ביסוס עובדתי" (יצוין כי טענה זו נשמעה גם ממרואיינים און-רקורד).
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם