ריח של מלחמה באוויר. כותרות רועשות כמו תזמורת כלי נשיפה שיוצאות מדרגים בכירים ומקורות ביטחוניים יוצרות בהלה למלחמה שעומדת בפתח. המלל הרב ורוח הלחימה של פוליטיקאים ופרשנים על מלחמה עם איראן מסוכנת. היא יוצרת ציפיות המעלות את המתח, ובהיעדר פעולה קיימת אכזבה, חוסר אונים וביקורת. זה מדאיג ומגביר את סכנת המלחמה.

איראן עם הגב לקיר עשויה לעמוד בפני דילמה – האם להקדים מכת מנע על ישראל לפני שהיא תכה. ברור לגמרי – למי שמכה ראשון יש יתרונות עצומים והישגים, שמשפיעים על תוצאות המלחמה בהמשך.

איראן עם הגב לקיר עשויה לעמוד בפני דילמה – האם להקדים מכת מנע על ישראל לפני שהיא תכה. ברור לגמרי – למי שמכה ראשון יש יתרונות עצומים והישגים, שמשפיעים על תוצאות המלחמה בהמשך

המצב הכלכלי והעוני הקשה באיראן, המאבקים הפנימיים המחריפים בצמרת המשטר, מאיצים את האפשרות לקריסתו. בינתיים איראן, כמדינה ערמומית מצליחה לעקוף את רוב הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו עליה. קור רוח ושליטה עצמית דרושים לטיב ההחלטות שאינו מאפיין מנהיגות נסערת בימים שנדרשת אחריות שקולה.

הפרסומים על הגברת יצור הטילים הבליסטיים אכן מטרידים. ואולם תנועת הברברת הבלתי פוסקת למטרות פרסום ורייטינג, התדרוכים הישראלים על מתיחות וסכנת ההידרדרות, נובעים מן האווירה שיוצרים מובילי דעה ומנהיגים שמשדרים "אנחנו כאן ויש לנו מה להגיד". זו תרבות מגונה למדינה הנתונה תחת איומים קיומיים, וזה יכול להתפרש באופן שגוי על ידי הצד השני, שיחוש סכנה ויידחף לתגובה.

זה מזכיר את ההתלהמות המצרית ערב מלחמת ששת הימים ואת מאמרי השטנה והאיומים שיצאו מעורך העיתון המצרי בעל ההשפעה "אל אהראם", מקורבו של הנשיא המצרי דאז. האיש, מוחמד חסנין הייכל, הודה לימים שהתבטאויותיו של הנשיא המצרי דחפו למלחמה, שלוותה בכניסת הכוחות המצרים לסיני. מלחמה שישראל ראתה בה איום ממשי.

מצבו האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו מעלה חששות כבדים לאפשרות ששיקוליו האישיים ישמשו עילה להסלמה ביטחונית. זה צריך להטריד כל אזרח. לא מן הנמנע שעילה למלחמה עשויה להיות גורם לדחיית הבחירות, דבר שישרת את נתניהו ואת רצונו לבטל את משפטו. זו מחשבה מחרידה ואסור לדחותה על הסף. במציאות ההזויה הנוכחית החשש הזה קיים.

מצבו האישי של נתניהו מעלה חששות כבדים לאפשרות ששיקוליו האישיים ישמשו עילה להסלמה ביטחונית מול איראן. זה צריך להטריד כל אזרח. לא מן הנמנע שעילה למלחמה עשויה להיות גורם לדחיית הבחירות

נתניהו פגש את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בימים אלה והמתח עולה, כשטענו שמדובר בפגישה שתכריע את גורל המלחמה. ושוב בלון ניסוי בסגנון "מומחים צבאיים טוענים". אחריו מתחיל האיום הבא ואי אפשר לדעת אם מדובר בבלון ניסוי או בהדלפה מכוונת שנועדה להסית תשומת לב מנושא אחד לעניין אחר.

קשה לדעת אם מדובר בהדלפה שנועדה להשיג הרתעה של בריון הכפר או אמת שצריכה להיאמר לצורך הכנת דעת הקהל. יתכן שמדובר בעוד פטפטת לצרכי רייטינג, או הדלפה של שרים מתלהמים שמבקשים זמן מסך. אבל הניסיון מוכיח שהדיבורים על מלחמה מובילים למלחמה.

האופציות הרבות נפרסות על השולחן: מלחמה עצמאית, מלחמה עם אמריקה כשותף פעיל או עם אמריקה כשותף סביל, או אפילו מלחמה של אמריקה לבדה בתגובה לסרבנות האיראנית. ויותר מכך, האם מדובר בפעולה להפלת המשטר והשמדת הטילים הבליסטיים, או לפגיעה בטילים הבליסטיים ללא הפלת המשטר, או שניהם יחד.

כל המומחים, החוזים, האנליטים ויודעי הדבר מטעם עצמם מפתחים ציפיות בציבור ומכניסים שוב לחרדות מיותרות בשלב זה, משום שתקופת החרדה יכולה להיות ממושכת ומתישה לאימהות וילדים. אנחנו מטמטמים את עצמנו לדעת. מדובר במדינה בפוסט טראומה המתכוננת לטראומה נוספת, עוד לפני שהיא טיפלה בטראומה הקיימת.

זה הרגע להרגיע. זה נושא קיומי והאחריות מחייבת להחריש ולהנמיך את איומי המלחמה בתקשורת. היעד צריך להיות ברור – לא מלחמה. מדינאים אחראים ומנוסים צריכים למנוע את המלחמה שגם איראן אינה רוצה בה והצהירה על כך.

חיפוש אחרי מתווך מקצועי ומנוסה, בעל מעמד בינלאומי ומקובל על המשטר האיראני – הוא הדבר שיש לחתור אליו ולמנוע הידרדרות למלחמה, שנזקה יהיה עצום לעורף הישראלי והכלכלה. אם הדבר לא ייעשה המדרון החלקלק ינוע לחוסר שליטה על התהליכים וסופו שיזרע חורבן והרס רב.

זה נושא קיומי והאחריות מחייבת להחריש ולהנמיך את איומי המלחמה בתקשורת. היעד צריך להיות ברור – לא מלחמה. מדינאים אחראים צריכים למנוע את המלחמה שגם איראן הצהירה כי אינה רוצה בה

המטרה – הסכם גרעין חדש הנוגע גם בייצור הטילים הבליסטיים, הרתעה הדדית ויצירת מאזן אימה שאפשר לחיות אתו לזמן מה, עד שיבשילו התנאים להפלת המשטר.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.