ישראל 2025 ניצבת בסיום השנה מול מציאות ביטחונית מורכבת ורב זירתית, אך לא מול כישלון צבאי. בכל אחת מהחזיתות נרשמו הישגים מבצעיים משמעותיים, המעידים על עליונות צבאית ועל יכולת פעולה גבוהה.

עם זאת התמונה הכוללת מצביעה על פער מתמשך בין הצלחות טקטיות לבין היעדר הכרעה מדינית, המסוגלת לייצב את המערכת לאורך זמן. ישראל מצליחה לבלום לפגוע ולסכל אך מתקשה לסיים ולהסדיר.

ברצועת עזה חלה הרגיעה הבולטת ביותר. הפסקת האש, שנכנסה לתוקף באוקטובר 2025 בלחץ אמריקאי ובמסגרת תכנית עשרים ואחת הנקודות, הביאה לירידה חדה בהיקף הירי. במהלך השנה שוגרו לעבר ישראל שמונים ושלוש רקטות בלבד לעומת שלוש מאות ואחת עשרה בשנת 2024.

התמונה הכוללת מצביעה על פער מתמשך בין הצלחות טקטיות לבין היעדר הכרעה מדינית, המסוגלת לייצב את המערכת לאורך זמן. ישראל מצליחה לבלום לפגוע ולסכל אך מתקשה לסיים ולהסדיר

צה"ל ערוך לאורך הקו הצהוב ושולט ביותר ממחצית שטח הרצועה, וכלל החטופים החיים הושבו. עם זאת חמאס לא הוכרע ואינו מפורק מנשקו. הארגון משקם יכולות, מגייס לוחמים חדשים, ושומר על שליטה אזרחית בשטחים שאינם בשליטת צה"ל. השקט בעזה הוא לפיכך שקט כפוי ושברירי.

ביהודה ושומרון נרשמה תמונה מורכבת אף יותר. מצד אחד, חלה ירידה במספר הפיגועים הקטלניים ובמספר הנפגעים הישראלים, כתוצאה מפעילות סיכול אינטנסיבית, מעצרים נרחבים וסיכולים מוקדמים. מצד שני, רמת החיכוך בשטח עלתה.

המשך הבנייה וההכרה ביישובים חדשים בשטחי סי לצד עלייה באלימות מתיישבים כלפי פלסטינים, יצרו מציאות נפיצה. לכך מצטרף המצב הכלכלי הקשה. מגבלות התעסוקה בישראל פוגעות בפרנסת הפלסטינים, מעמיקות תחושות של תסכול וייאוש, ומגבירות סיכון להתפרצות עממית.

בזירה הצפונית נשמרת הפסקת האש בלבנון מאז סוף 2024, אך היא שברירית. צה"ל פעל לאורך השנה נגד ניסיונות חזבאללה לשקם תשתיות ויכולות, באמצעות תקיפות אוויריות ופעילות קרקעית.

צבא לבנון פועל לפירוק תשתיות בדרום, אך ישראל מעריכה כי מדובר בפירוק חלקי בלבד, בעיקר ביחס לנשק אסטרטגי. המשך היערכות צה"ל במוצבים בדרום לבנון משקף חוסר אמון ביציבות ההסדרה.

צה"ל שולט ברוב הרצועה והחטופים החיים שבו, אך חמאס לא הוכרע ולא פורק מנשקו. הארגון משקם יכולות, מגייס לוחמים ושומר על שליטה אזרחית בשטחים שאינם בשליטת צה"ל. השקט בעזה הוא שקט כפוי ושברירי

גם בזירה הסורית נמשכה פעילות מונעת של צה"ל במטרה למנוע התבססות של גורמי טרור ולהגן על אוכלוסיות מקומיות, בדגש על הדרוזים. פעילות זו בזירה הסורית ממחישה את התרחבות גבולות העימות של ישראל ואת הקושי לצמצמם ללא הסדרה אזורית רחבה.

מעבר לחזיתות הגלויות – שנת 2025 הדגישה את עומק העימות עם איראן. נחשפו עשרות פרשיות של ניסיונות גיוס ישראלים לפעילות מודיעינית וחבלנית. במקביל נפתח אתגר ביטחוני חדש בגבול מצרים עם חדירה נרחבת של רחפני הברחה הנושאים נשק וסמים לשטח ישראל.

המשמעות של קיפאון זה איננה תאורטית בלבד אלא מעשית ומצטברת. כל זירה שאינה מוסדרת מייצרת חיכוך מתמשך שואב משאבים ומגביר סיכונים. ההישגים הצבאיים בעזה בלבנון וביהודה ושומרון מספקים זמן אך אינם קונים עתיד.

ללא מסגרת מדינית מוסכמת ממשיכה ישראל לפעול בתוך מעגל של תגובה ומניעה במקום יוזמה והכרעה. ככל שהזמן חולף כך גדל הפער בין יכולת צבאית גבוהה לבין שחיקה מדינית אזורית ובינלאומית.

בשנת 2026 תידרש ישראל להחליט אם היא ממשיכה לנהל מציאות רב זירתית באמצעות כוח בלבד, או בוחרת לעצב אופק מדיני שיצמצם את ריבוי החזיתות ויעניק משמעות אסטרטגית להישגיה.

משמעות הקיפאון לא תאורטית אלא מעשית ומצטברת. כל זירה לא מוסדרת מייצרת חיכוך מתמשך, השואב משאבים ומגביר סיכונים. ההישגים הצבאיים בעזה, בלבנון וביהודה ושומרון מספקים זמן אך לא קונים עתיד

הבחירה הזו איננה שאלה של אידאולוגיה אלא של ביטחון לאומי והיא תקבע אם היתרון הצבאי יישמר או יישחק במציאות מתמשכת של ניהול סכסוכים. זהו הצומת שבו נבחנת מנהיגות ולא רק עוצמה צבאית לשנים הבאות.

תא"ל במיל', ד"ר אמנון סופרין, הוא עמית מחקר בקבוצת המחקר תמרור- פוליטוגרפיה ומרצה באוניברסיטת רייכמן.