דו"ח ועדת החקירה הממלכתית לעניין כלי השיט חשף תקלה שלטונית שורשית החורגת משאלת בניין הכוח הימי. הוועדה הצביעה על דפוס שבו "לאורך שנים ממשלות התחמקו מקביעת מדיניות ברורה שתטיל עליהן אחריות והותירו את מערכת הביטחון בעמימות".

מנסחי הדו"ח מותחים ביקורת על היותו של הקבינט "חותמת גומי" להחלטות שהתקבלו על ידי מערכת הביטחון. הם היו רוצים שישראל תתנהל כמדינה דמוקרטית מתוקנת שבה "מערכת הביטחון היא הגורם שמבצע את מדיניות הממשלה".

כדי שיתגשם חזונם של חברי הוועדה, דרושה לישראל הנהגה שנכונה לנסח בבהירות יעדי-על אסטרטגיים. הנהגה שכזו אינה בנמצא.

כדי שיתגשם חזונם של חברי הוועדה לעניין כלי השיט שבה הקבינט אינו רק "חותמת גומי" להחלטות מערכת הביטחון, דרושה לישראל הנהגה שנכונה לנסח בבהירות יעדי-על אסטרטגיים. הנהגה שכזו אינה בנמצא

הביטוי המובהק להתחמקות הדרג המדיני ממתן הנחיות מפורשות לדרג המבצע הוא הרתיעה ממתן דירקטיבת-על בסוגיית הליבה של הביטחון הלאומי – שאלת גבולות המדינה.

במציאות שבה הממשלה נמנעת מלהגדיר מפורשות את יעדה הטריטוריאלי, הצבא נאלץ לנחש את המדיניות. הוא מוצא את עצמו פועל על פי דירקטיבה הניתנת בקריצה – הנחיה מרומזת לא כתובה, המאפשרת לממשלה להתכחש לה ביום פקודה. בכך מועברת האחריות להכרעות אסטרטגיות לדרג שאמור רק ליישמן.

העמימות הננקטת בסוגיית גבולותיה של ישראל פוגעת בביטחונה הלאומי. ללא התוויית יעד טריטוריאלי מוצהר, קשה לקבוע לטווח ארוך מהו מושא ההגנה הצבאי ומהם סדרי העדיפויות בבניין הכוח. בכך נמנעת האפשרות לבצע אופטימיזציה של משאבים מול מטרות, שכן המטרה עצמה אינה מוגדרת.

זאת ועוד, היעדר יעד טריטוריאלי מפורש משתק את היכולת לנסח מדיניות ביטחון קוהרנטית ומקרין על כלל רכיבי המדיניות הלאומית. כך לדוגמה, המדינה משקיעה מיליארדים בתשתיות ובהתיישבות באזורים שהמעמד העתידי שלהם נתון בסימן שאלה.

הצבא נאלץ לנחש את המדיניות. הוא מוצא את עצמו פועל על פי הנחיה מרומזת הניתנת בקריצה, והמאפשרת לממשלה להתכחש לה ביום פקודה. בכך מועברת האחריות להכרעות אסטרטגיות – לדרג שאמור רק ליישמן

ביטוי לבלבול היוצרות היה לאחרונה בדברי הרמטכ"ל אייל זמיר על מחויבות הצבא לחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון. הוא עלול לגלות בעתיד שהפנה משאבים ביטחוניים יקרים לביסוס התיישבות שממוקמת מחוץ לגבול העתידי של ישראל. האם תפקידו של הרמטכ"ל לנחש אם ממשלת ישראל הכריעה בסתר על הרחבת הריבונות עד נהר הירדן?

העמימות פוגעת גם במעמדה הבינלאומי של ישראל וביכולתה להתקשר בבריתות. ללא הגדרת גבולות, לא ניתן להשתלב לאורך זמן בארכיטקטורה אזורית אסטרטגית, ולא ניתן לנצל אפשרויות בעלות חשיבות מדינית אדירה, כמו השגת הסכמי שלום עם סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות.

ביטחון לאומי אינו נשען רק על עוצמה צבאית, אלא גם על עוצמה אזרחית, שבכללה איכות הדמוקרטיה ומצב זכויות האדם במדינה. בהקשר זה, העמימות הטריטוריאלית מחבלת במשמעות היסודית של ערך השוויון בפני החוק ויוצרת מציאות משפטית כפולה – דין שונה לישראלים ולפלסטינים החיים באותו מרחב טריטוריאלי.

המנהיגים שלנו מעדיפים את "שיטת הקריצה" גם במחיר אסטרטגי כבד ובזבוז משאבי עתק. בראייתם, הכרעה בנושא הגבולות – אם לטובת פשרה ואם לטובת סיפוח – תגרור ביקורת פנימית חריפה או לחילופין סנקציות בינלאומיות. מחשש לכיסאם, הם מעדיפים לדבוק בעמימות על חשבון ביטחונה הלאומי של ישראל.

הממצאים בעניין כלי השיט הם אפוא רק קצה הקרחון של תרבות שלטונית הנמלטת מאחריות ונמנעת ממתן דירקטיבה מפורשת לדרג המבצע. היעדר אמירה מדינית ברורה בסוגיית הגבולות הוא ביטוייה המזיק ביותר של התופעה לביטחון הלאומי של ישראל.

הממצאים בעניין כלי השיט הם קצה הקרחון של תרבות שלטונית הנמלטת מאחריות. היעדר אמירה מדינית ברורה בסוגיית הגבולות הוא ביטוייה המזיק ביותר של התופעה לביטחון הלאומי של ישראל

כל עוד ממשלות ישראל יסתפקו בקריצה בשאלות היסוד, המדיניות הישראלית תמשיך להיות רצף של אלתורים טקטיים ולא אסטרטגיה לאומית סדורה. תמונת מצב עגומה זו מגבירה את הסבירות שהסוגייה הקריטית לביטחון ישראל – גבולות המדינה – לא תוכרע בירושלים, אלא בבירה זרה.

אבי גיל הוא מנכ"ל משרד החוץ לשעבר. ספרו החדש "תקוות הלווייתן - סיפור של דיפ סטייט", ניתן להורדה באתר "עברית".