לבד מיישובים ושכונות שבהם קיימת זהות משותפת בתפיסה האידיאולוגית ובאורח החיים בקרב האזרחים, ברוב המקומות האוכלוסייה מגוונת. משמע, המחנכת והמחנך עומדים בכיתתם מול עמדות שונות, בהן מנוגדות זו לזו באורח קיצוני.

לא זו בלבד, אלא שבתקופה זו העמדות הללו – כולן – התקשחו והתקטבו, הנמקותיהן התחדדו ונוספו להן טיעונים מיתיים ורגשיים. במצב הזה החינוך בכללו מהווה אתגר חמור, והחינוך הפוליטי קשה מנשוא.

עתה, כשהבחירות באופק, נטייתה של כל מפלגה בתעמולתה היא לחדד את עמדותיה, להקצין את היריבויות שלה עם המפלגות האחרות ולבצר את עמדת המחנה הפוליטי שהיא שייכת אליו. ואולם בדיונים בכיתה בבית הספר, החינוך חייב לאפשר לתלמידות ולתלמידים חופש לבטא את מגוון עמדותיהם, בהן כמובן עמדות שהמחנך או המחנכת דוחים.

נטיית המפלגות בתעמולתן היא להקצין את יריבויותיהן. ואולם בדיונים בכיתה בבית הספר, החינוך חייב לאפשר לתלמידות ולתלמידים חופש לבטא את מגוון עמדותיהם, בהן כמובן עמדות שהמחנך או המחנכת דוחים

יחד עם זאת חופש הביטוי אינו מוחלט; יש קווים אדומים שאינם מתאימים לסביבה חינוכית. יש עמדות, מעשים וכן ביטויים לשוניים שחובה למנוע את הבעתם בבית הספר. באורח כללי ניתן לומר שאלה הם פעולות הנוגדות הומניות, ליברליות ודמוקרטיה.

להלן דוגמאות, ותחילה דוגמאות לעמדות אידיאולוגיות שאין להעניק להן במה בכיתה:

• גזענות גלויה.
• שלילת זכויות של קבוצת מיעוט על בסיס מוצא או דת.
• קריאות להחרמת אזרחים או לפגיעה בזכויות אזרחיות של קבוצות מסוימות.
• קריאות להחרמת אזרחים או לפגיעה בזכויות אזרחיות של קבוצות מוגדרות.
• תמיכה ב"מדיניות נקמה" המכוונת נגד אזרחים או קבוצות הנמנות על  אוכלוסייה אזרחית.
• כפירה בלגיטימציה לקיום מדינת ישראל, או הסתה אלימה נגדה.
• תעמולה קיצונית השוללת את עקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם באופן שיטתי.

דוגמאות לפעולות ומעשים שיש למנוע בבית הספר:

• אלימות פיזית או רגשית כלפי תלמידים בגלל עמדותיהם.
• אירועים של "השתוללות" או מעשי נקם נגד תלמידים מחוץ לכיתה בגין עמדותיהם.
• קיום תעמולה בבית הספר וחלוקת חומר המגייס את התלמידים לתנועה קיצונית.
• גזענות גלויה השוללת זכויות של קבוצות מיעוט על בסיס מוצא או דת.
• ביזוי סמלי המדינה במעשים פומביים (קריעת דגל, שריפת סמלים) בתוך בית הספר.
• פעולה שמסכנת את ביטחון התלמידים או המערכת, כולל יצירת קשר עם ארגונים קיצוניים.

חופש הביטוי אינו מוחלט. יש קווים אדומים שמתאימים לסביבה חינוכית. יש עמדות, מעשים וכן ביטויים לשוניים שחובה למנוע את הבעתם בבית הספר. באופן כללי, פעולות הנוגדות הומניות, ליברליות ודמוקרטיה

דוגמאות לביטויי לשון והתפרצויות שאינם מקובלים:

• קריאות אלימות ישירות ("נדרוס את השופט עמית", "הם ישלמו בדם", או "ממשלה פשיסטית ברוח גבלס").
• לשון שנאה, שימוש בכינויים גזעניים, דתיים או אתניים.
• שירה או לחישות המפיצות תעמולה אלימה בתוך הכיתה.
• הפרעות מתוקשרות: קריאות, קללות והכפשות בפרהסיה של בית הספר ובפלטפורמות דיגיטליות.

אני קורא ליצירת אמנה בית ספרית המכוונת לחינוך הפוליטי בתקופה זו. המנהל והמנהלת יקיימו שורת דיונים עם מורים, עם תלמידים ועם הורים ליצירתה. עיקרה הדגשת חופש הביטוי בבית הספר וכיבוד כל תלמידה ותלמיד כבני אדם, ועימה – הגדרת הקווים האדומים לחופש הביטוי בבית הספר.

כך גם יעשו המחנכת והמחנך להתאמת האמנה הבית ספרית לחינוך הפוליטי בכיתה בשעות המחנך.ת ובחלקים הערכיים בשיעורי מקצועות הלימוד. בד בבד יידונו הוראות אכיפה מדודות כלפי תלמידה ותלמיד שיפרו את כללי האמנה – משיחת בירור, דרך שיחת נזיפה ועד להרחקה זמנית.

אני קורא ליצירת אמנה בית ספרית המכוונת לחינוך הפוליטי בתקופה זו. עיקרה הדגשת חופש הביטוי בבית הספר וכיבוד כל תלמידה ותלמיד כבני אדם, ועימה – הגדרת הקווים האדומים לחופש הביטוי בבית הספר

בד בבד על בית הספר לחזק ולכוון את תחומי החינוך האינטלקטואלי, החברתי והמוסרי, את יכולות המחשבה הביקורתית ואת כישורי השיח. זאת למען ערכם המהותי כשלעצמו – העלאת רוח האדם – אבל גם למען הבטח חינוך פוליטי במיטבו.

ישעיהו תדמור הוא מחנך, פרופ' לחינוך. בעבר: מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ראש מכללת לוינסקי לחינוך, יו"ר המועצה לרוח האדם בחינוך. פרסם 10 ספרים ומאמרים רבים. פעיל ומעורב למען חינוך נאור, הומניסטי, ליברלי ודמוקרטי, מכוון למדעים, למקצועות הרוח ולאמנויות.