שאלה קשה ומכאיבה מכרסמת עדיין ברבים מאתנו ואיננה מרפה: כיצד זה שציבור גדול המשיך להצביע לבנימין נתניהו ולליכוד? כיצד זה קורה ומתאפשר? אני קורא בצמא הסברים לכך וכבר מכיר את התיאוריות וההנמקות. אבל השאלה נותרת עדיין בגדר חידה.
לשלל הפרשנויות – בהן המסתייעות במושגים מתחומי המחקר של הפוליטיקה, הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה ועוד – אני מבקש להאיר על החינוך, המהווה בעיניי גורם ראשון במעלה לתופעה.
ישעיהו תדמור הוא מחנך, פרופ' לחינוך. בעבר: מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ראש מכללת לוינסקי לחינוך, יו"ר המועצה לרוח האדם בחינוך. פרסם 10 ספרים ומאמרים רבים. פעיל ומעורב למען חינוך נאור, הומניסטי, ליברלי ודמוקרטי, מכוון למדעים, למקצועות הרוח ולאמנויות.































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכותרת המאמר מציגה את השאלה מה יש לתקן בחינוך, אבל הטקסט של המאמר פותח דווקא בשאלה אחרת: "כיצד זה שציבור גדול המשיך להצביע לבנימין נתניהו ולליכוד? כיצד זה קורה ומתאפשר?" התשובה לשאלה השנייה פשוטה מאד: כשם שיש מלך החמוצים, מלך הפלאפל ומלך השווארמה, יש גם מלך הדמגוגיה. נתניהו הוא מלך הדמגוגיה. הוא פשוט רב-אמן בדמגוגיה. המלך שקדם לו היה מנחם בגין, אלא שבגין קרס עם הפיאסקו של מלחמת לבנון הראשונה. נתניהו הוביל לפיסקו של "עם כלביא", ואחרי לפיסקו של "שאגת הארי", אבל לא קרס. הוא יקרוס רק כתוצאה מן הפיאסקו של העימות הצבאי השלישי מול איראן.
תנועת ז'בוטינסקי תמיד הסתמכה על דמוגוגיה. זה הטבע שלה.