בעידן שבו השיח הציבורי נצבע יותר ויותר בגוונים משיחיים-דתיים – מוחלטים, ודאיים, כוחניים, אכזריים – מתחדדת ההבחנה הנחוצה בין משיחיות לבין מה שאכנה כאן "חזון אנושי" או "אופק מוסרי". הבחנה זו אינה רק עיונית; היא נושאת משמעות עמוקה לעיצוב התודעה האזרחית והחינוכית.
המשיחיות מבטאת תפיסה של גאולה הכרחית, אמת אלוהית מוחלטת, תכלית מוגדרת שאין לערער עליה.
ישעיהו תדמור הוא מחנך, פרופ' לחינוך. בעבר: מנהל בית הספר הריאלי העברי בחיפה, ראש מכללת לוינסקי לחינוך, יו"ר המועצה לרוח האדם בחינוך. פרסם 10 ספרים ומאמרים רבים. פעיל ומעורב למען חינוך נאור, הומניסטי, ליברלי ודמוקרטי, מכוון למדעים, למקצועות הרוח ולאמנויות.





























תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהכותב מתאר את המשיחיות כרעיון שמצדיק כל רוע. לא ברור לי על הוא מתבסס. איך דבריו מתיישבים עם חזון הנביאים, עם רעיון הצמחונות של הרב קוק ועם הרמבם שסבור כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד.
מנגד המוסר האנושי מתואר כנושא בשורה טובה בלבד. ובכן המוסר של מי? של ניטשה של הדרוויניסטים? של ההדוניסטים? של הדטרמיניסטים?
יש אנשים שתולים את מעשיהם הלא טובים במה שהם סוברים שהוא משיחיות ויש המצדיקים את מעשיהם הרעים בתורות מוסריות אנושיות.
רטוריקה איננה תחליף לעיסוק רציני בשאלות קשות