אשליית הסקרים

כעשרה חודשים לפני מועד הבחירות, ואולי אף פחות, נוהגים כל ראשי מפלגות האופוזיציה על־פי פרסומי הסקרים השונים, כאילו היו אלה תוצאות סופיות. אולם מפת המפלגות והעומדים בראשן תהיה, בשעת אמת, שונה כל כך, עד שתהפוך את הסקרים העכשוויים ל"בדיות" ולהימורים חסרי עניין.

ראשי האופוזיציה הנוכחית פונים לציבור הבוחרים ומכריזים, השכם והערב, על נקודות מצע הנשמעות טוב, מיוחלות ומצופות: ועדת חקירה ממלכתית, חוק גיוס, יוקר המחיה, מיצוי הדין בפרשת קטארגייט, צמצום (ורצוי ביטול) כספי ההסכמים הקואליציוניים לחרדים ועוד – תוך התעלמות מן העיקר, שעליו מבוססת ה"דמוקרטיה" הישראלית: כוחם של חוקי היסוד.

לאחרונה "ממליכים" הסקרים את נפתלי בנט, ומנבאים לו מעל עשרים מנדטים. הם מפרסמים תוצאות אשלייתיות, המשקפות בעיקר את דעתם של אלה המהססים ומצויים ב"חניון ביניים". אולם ביום הדין ישפוט הבוחר על־פי עברו של בנט, כפי שקרה עד לא מזמן עם בני גנץ, שקרס מ־38 מנדטים עד מתחת לאחוז החסימה.

ראשי האופוזיציה הנוכחית מכריזים על נקודות מצע הנשמעות טוב: ועדת חקירה ממלכתית, חוק גיוס, יוקר המחיה ועוד, אך מתעלמים מהעיקר, שעליו מבוססת ה"דמוקרטיה" הישראלית: כוחם של חוקי היסוד

על האופוזיציה ללמוד מעברה הלא רחוק. הקמת ממשלה בראשות נפתלי בנט, תוך ויתורו של יאיר לפיד, אף שהמאזן ביניהם היה שישה מול עשרים וארבעה חברי כנסת, הייתה צעד נבון, נטול אגו ומהפכני, שהוביל לנפילת שלטונו של בנימין נתניהו. אך היעדר עמידה נחרצת על שינוי חוקי יסוד עיקריים היה החמצה קשה.

מדובר בחוק המשילות, המונע מנאשם העומד לדין לשמש כראש ממשלה, והמגביל את כהונת כל ראש ממשלה לשתי קדנציות; וכן רפורמה בחקיקת חוקי היסוד, שתדרוש לפחות שני שלישים מחברי הכנסת לכל שינוי בחוק יסוד או לחקיקת חוק יסוד חדש.

אילו ממשלת השינוי בראשות בנט ולפיד, שכהונתה ארכה 18 חודשים, הייתה מובילה רפורמה יסודית זו, מצבנו היה שונה לאין שיעור. נתניהו וקואליציית הימין הקיצונית לא היו יכולים אפילו להעלות על דעתם לבצע את מזימתם ל"מהפכה המשטרית", שהחמירה את השסע בעם והובילה להתקוממות חסרת תקדים.

תמיכה או חבירה למפלגתו של בנט תתברר כטעות העלולה להכשיל את שיבתה של האופוזיציה לשלטון. יש להניח שבנט סוגד (בהסתר) לנתניהו, מורו ואדונו. הוא איננו מבטיח באופן חד משמעי שלא יחבור אליו מחדש. אמנם, בזכות הסחרור מהסקרים הוא מבקר אותו לאחרונה קשות, אך אם יסיים עם מספר חד ספרתי של מנדטים, ואם יהיה לשון מאזניים, נתניהו "הקוסם" יפתה אותו בהסכמה לרוטציה, כאשר הוא ראשון.

כך ימשיכו נתניהו ושותפיו החרדים והלאומנים לאחוז בשלטון – נתניהו כ"ראש ממשלה חלופי" (המצאה ייחודית לישראל), ובנט ישוב לחיקו כבן סורר שנטש את משפחתו הטבעית. כמו מקרה גדעון סער, גם בנט יזחל בחזרה ללא בושה וכלימה.

תמיכה או חבירה למפלגתו של בנט תתברר כטעות העלולה להכשיל את שיבת האופוזיציה לשלטון. יש להניח שבנט סוגד (בהסתר) לנתניהו, מורו ואדונו. הוא אינו מבטיח חד משמעית שלא יחבור אליו מחדש

לאחרונה גדי איזנקוט מנסה בגלוי לחבור לנפתלי בנט, כאילו הסקרים היו תוצאות ממשיות של הבחירות. יש להזכיר כי חבירתו של איזנקוט לבני גנץ, עם כניסתו לפוליטיקה, לא הוסיפה ולו מנדט אחד לכחול לבן. כיום, כאשר הוא במעמד של ראש מפלגה חדשה שלה צופים בין 6 ל־8 מנדטים, חבירה לבנט תאכזב את הציבור, הרואה בו איש מרכז בעל אידאולוגיה הנוטה שמאלה.

ייטיב איזנקוט אם ישאיר את החיבורים לשלב הקמת הקואליציה המיוחלת, שתחליף את השלטון הנוכחי. אם לא יעשה כן, הוא עלול למצוא את עצמו מחוץ לזירה הפוליטית. משקלו האלקטורלי ירד במידה משמעותית לטמיון. הציבור איננו טיפש; הוא יכול להבליג על טעות פעם אחת, אך לא על טעות הנשנית על עצמה.

ובכל זאת, אל ייאוש: הבחירות הבאות תהיינה שונות באופן רדיקלי מכל אלה שהמדינה ידעה לפני "השבת השחורה". תנועות, זרמים ומפלגות חדשות, עם דמויות מפתיעות, יצוצו וישנו את המפה הפוליטית, עד כדי כך שהסקרים יהפכו לספקולציה אשלייתית.

דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.