אני מעריץ גדול של אריות שואגים.
זה התחיל מגיל צעיר, עת למדתי בבית הספר היסודי על טרומפלדור ועל הארי השואג מתל-חי, ובהמשך אף נסעתי לראות את הפסל עם הורי.
עמדתי שם מלא הערצה. האריה סימל בעיני את מלוא הגבורה של הישראלים החדשים, אלו שעלו לארץ מקצווי עולם, שרידי מחנות ומשרפות ורדיפה אין-קץ.
הרגשתי גאווה להיות שייך לעם הזה.
עמדתי שם מלא הערצה. האריה סימל בעיני את מלוא הגבורה של הישראלים החדשים, אלו שעלו לארץ מקצווי עולם, שרידי מחנות ומשרפות ורדיפה אין-קץ. הרגשתי גאווה להיות שייך לעם הזה
קצת קינאתי אמנם בטרומפלדור על שזכה להקריב את ידו הימנית למען מדינת ישראל, ורק כשבגרתי למדתי שהוא הקריב אותה למען רוסיה במלחמת רוסיה-יפן ב-1904.
אבל על כך שהקריב את חייו למען המדינה החדשה שקמה כאן לא הייתה מחלוקת, וגם על כך קינאתי בו. גם קינאתי בו על שזכה לשאת דברי גבורה הרואיים במותו: "טוב למות בעד ארצנו", למרות שבגרסה מאוחרת יותר שמעתי שמה שטרומפלדור באמת אמר ברגעיו האחרונים היה: "יובטפויומט".
ו"יובטפויומט" היה דווקא ביטוי שהכרתי היטב מילדות – אבא שלי עבד כמהנדס מטעם הסוכנות היהודית בהקמת מושבים חדשים בנגב, ועל כן קיבל ג'יפ שיסיע אותו דרומה בדרכי העפר שהיו אז, כך שהיינו מהראשונים בארץ עם רכב פרטי.
ובתור בעלי רכב פרטי, מצאנו עצמנו בהרבה נסיעות לטיולים, כולל לפסל הארי בתל-חי, ובנסיעות הללו אבא שלי נהג לברך את הנהגים האחרים בכביש בקול רם: "יובטפויומט! אידיוט! מי נתן לך רישיון?"
אבא שלי המשיך במסורת היפה הזו גם כשכבר פתח משרד תכנון פרטי ועבר ללנצ'יה ואחר כך לוולבו. רק את ה"יובטפויומט" הישן לא החליף במשהו חדש, כי מה שיפה במסורת זו ההמשכיות.
אז גם טרומפלדור.
ותמיד ידעתי שאין לי מה לקנא בו על שהקריב את חייו למען המדינה, כי הייתי צעיר וידעתי שהמדינה תיתן לי עוד הזדמנויות שונות להקריב את חיי למענה.
אבל מימיי לא דמיינתי שהיא תייצר הזדמנויות רבות כל כך למות בה.
מברוכ!
תמיד ידעתי שאין לי מה לקנא בטרומפלדור על שהקריב את חייו למען המדינה, כי הייתי צעיר וידעתי שהמדינה תיתן לי עוד הזדמנויות להקריב את חיי למענה. אבל מימיי לא דמיינתי שהיא תייצר הזדמנויות רבות כל כך למות
ובינתיים, במהלך השנים התבגרתי ואף הזדקנתי, ומצאתי שאני כבר לא גאה כל כך בעם הזה ובמדינה, כי עם השנים זו הלכה ונעשתה מדינה אחרת, והעם היושב בה נעשה אחר.
ועל כן כשאני שומע כיום את "שאגת הארי", ותהיה השאגה הזו מתי שתהיה, אני מרגיש כמו הלביאה שבתמונה שכאן.
אבל אולי גם בזה אפשר למצוא סיבה לגאווה.
* * *
כתבתי קודם שהעם הזה אינו אותו עם שבקרבו גדלתי בילדותי, ואת אחד הסימפטומים לכך ראיתי בכותרות אמצעי התקשורת.
כאן המקום לציין שכבר שנים אינני רואה טלוויזיה ישראלית.
מבלי להרגיש, בתהליך זוחל, היא הפכה כולה לשופר של השלטון, של ממשלת הטרלול, והכול בביטויים הקטנים, במחוות המילוליות, ביישור קו עם תהליכים שמשטיחים ומשחיתים אותנו לחלוטין.
גם את הפומפוזיות של הקריינים מלאי החשיבות העצמית איני יכול לשאת, שלא לדבר על מה שקרוי "פרשנים".
ויפה הגדיר ידידי איציק רובין את מקור המונח "פרשנים" בשורש "פ.ר.ש.", שמשמעותו בין השאר עוסקת בהפרשות.
גם אם ההפרשות שמפרישים פרשנינו הן מילוליות בלבד.
כבר שנים איני רואה טלוויזיה ישראלית. מבלי להרגיש, בתהליך זוחל, היא הפכה לשופר השלטון של ממשלת הטרלול, והכול בביטויים קטנים, במחוות מילוליות, ביישור קו עם תהליכים שמשטיחים ומשחיתים אותנו
אלא מאי? שרצה הגורל ועל אף המלחמה אני חייב לנסוע כהרגלי מדי יום מיד-חנה ליפו, לסייע לבתי שהיא נכת צה"ל עם נכות קשה, ועם בתי מתגורר ידיד שמלחמות מלחיצות אותו מאוד, ועל כן הטלוויזיה בביתה דולקת כל הזמן, כל עוד הארי הזה ישאג.
ובאחד הימים ראיתי על המסך אנשים מהלכים בין שברים של משהו שנראה כמו שרידי מבנה שלאחר הפצצה, ועל המסך היה כתוב: "פגיעה ישירה בבית שמש: 9 נרצחים".
נרצחים?
לתומי חשבתי שאנשים שנהרגים במלחמה שמדינתם פתחה בה, ואפילו במלחמה שלא המדינה שלהם פתחה בה, הם "הרוגים". ולכן ידעתי למשל, שבמלחמת העולם השנייה נהרגו כ-450 אלף אזרחי בריטניה, מהם 67 אלף חיילים – עכשיו מסתבר לי שכל אלו היו "נרצחים".
אלא אם כן הם היו סתם "הרוגים" ולא "נרצחים" כי הם לא היו יהודים. הייתכן?
רוצה לומר: הייתכן שטיל הנוחת משמיים יפגע בקהל של אנשים, אלו מתוכם שהיו יהודים נרצחו בידי הטיל ואלו שהיו גויים סתם נהרגו?
מסתבר שכן – כי באותה התקשורת קראתי גם, באתר הקרוי וויינט, שעובדת זרה בתל אביב, שכולם דיברו בשבחה והיללו אותה ורק מילים טובות אמרו עליה לכתב האתר, נהרגה מפגיעת טיל.
רגע – "נהרגה"? לא "נרצחה"?
ברור שנהרגה – היא הייתה מהפיליפינים והייתה גויה לחלוטין, אז למה שתירצח? מספיק לה שנהרגה.
הייתכן שטיל הנוחת משמיים יפגע בקהל של אנשים, אלו מתוכם שהיו יהודים נרצחו בידי הטיל ואלו שהיו גויים סתם נהרגו? מסתבר שכן – כי באותה התקשורת קראתי גם שעובדת זרה בתל אביב נהרגה מפגיעת טיל
וכשכתבתי את זה בפוסט בפייסבוק, מיד הזדרזו חת"ל (חכמינו תבונתם לברכה) והסבירו לי שאוכלוסייה אזרחית שנפגעת מירי של האויב היא בהכרח "נרצחים", ואפילו הגדיל לעשות אחד מקוראיי וציטט לי מהחוק הבינלאומי והוכיח באותות ובמופתים שירי על אוכלוסייה אזרחית הגורם למות אזרחים, בין אם מתוך פגיעה מכוונת ובין אם מתוך אדישות לגורלם(!), עושה אותם "נרצחים".
ואת הירי לפשע מלחמה.
אז שאלתי לתומי האם זה אומר שמתוך כשבעים ושניים אלף ההרוגים ברצועת עזה, אם נפחית עשרים ושלושה אלף הידועים כאנשי חמאס, כחמישים אלף ההרוגים האחרים הם "נרצחים"? והאם לפי הגדרתו של המגיב לי ישראל ביצעה פשע מלחמה?
אז שאגו עלי כמו אריות שאני אידיוט.
ואני מניח שלפחות בנקודה הזו הם צודקים.
* * *
בעשרים וארבעה ביוני שנת 2025 הצהיר ראש ממשלת הטרלול מר בנימין נתניהו את הדבר הבא:
"ב-12 הימים של מבצע "עם כלביא" הישגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות. הסרנו מעלינו שני איומים קיומיים מידיים: איום ההשמדה בפצצות גרעין ואיום ההשמדה ב-20 אלף טילים".
שמונה חודשים מאוחר יותר מצאנו את עצמנו במלחמה שמטרותיה – להסיר מצד איראן את איום הגרעין ואת איום ההשמדה באמצעות טילים.
ככל הידוע לי, וכך למדתי בבית הספר היסודי, שנות דור נחשבות לשלושים שנה, ועל כן "הניצחון הזה יעמוד לדורות" משמעותו כנראה לפחות שישים שנה, שהם שני דורות לפחות, ועל כן ניתן לדבר עליהם בלשון רבים.
אבל מכיוון שראש הממשלה שלנו ידוע כאדם רציני שאינו מדבר סתם, והוא מקפיד תמיד לומר דברי אמת, אין ספק שבנאום הניצחון שלו הוא דיבר על שלושה עד ארבעה דורות של עכברים, ש"שנות דור" אצלם משמעותו חודשיים עד שלושה.
הגם ש"דור" אצל תולעת CAENORHABDITIS ELEGANS נמשך שלושה-ארבעה ימים בלבד, ועל כן אולי לזה ראש הממשלה התכוון.
"הניצחון הזה יעמוד לדורות" הבטיח נתניהו אחרי "עם כלביא", כלומר לפחות 60 שנה, שהם שני דורות לפחות. אין ספק שבנאום הניצחון שלו הוא דיבר על 3-4 דורות של עכברים, ש"שנות דור" אצלם זה חודשיים-שלושה
ואם במקרה אינכם מסכימים אתי, אתם יכולים לקלל ולנאץ אותי כאוות נפשכם, אבל אם אתם רוצים לקלל קפלניסטים בעת הזו תצטרכו להתאפק כמה שבועות, כי חלק גדול מהם מאייש את המטוסים שמפציצים באיראן, ועל כן הם עסוקים או לא זמינים כלל.
כמו שגם אנשי ההייטק שמשמשים למבצע הזה, וחלק גדול מהמודיעין, ובמילים אחרות – כל מה שדורש השכלה ותבונה ואינו תלוי בקברי צדיקים, נישוק מזוזות, חסדי שמיים ועזרת השם.
כי כמו שראינו בקטע על בית הכנסת שהופצץ בבית שמש, אלוהים עסוק מדי, כהרגלו, מכדי שיוכל לעזור אפילו לחסידיו המכורים ביותר.
אולי הוא עדיין סופר נעליים של ילדים יהודים מהשואה, לך דע.
"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו