כל בית צריך מרפסת וכל מדינה צריכה אויב.

וכל מנהיג מהסוג שלא עסוק בטובת מדינתו אלא בשרידותו הפוליטית צריך לפזר הבטחות. "להשמיד", "לרסק", "למוטט", את מי שאשם לכאורה בכישלונות – את האויב.

ראש הממשלה בנימין נתניהו היה צריך את חמאס. איראן הייתה צריכה את ישראל.

ומדי פעם יש איזה מבצע, חיסול, או מבצע חיסול, הגנצים והלפידים של כל עם מייד מניחים מחלוקות בצד, והיידה, "ביחד ננצח", וביחד נייצר עוד דור של שכול, שנאה ורצון לנקמה, שאפשר לפדות בקלפי.

כל מנהיג מהסוג שלא עסוק בטובת מדינתו אלא בשרידותו הפוליטית צריך לפזר הבטחות. "להשמיד", "לרסק", "למוטט" את מי שאשם בכישלונות – את האויב. נתניהו היה צריך את חמאס. איראן הייתה צריכה את ישראל

במשך שנים חמאס נשאר נכס, לא מוכרע, רק כדי שאפשר יהיה להמשיך להבטיח למוטט אותו כדי להבטיח שלעולם לא תקום מדינה פלסטינית.

איראן גם היא צריכה את ישראל.

להמונים המוסתים שם ברור שאין לה סיכוי מול "השטן הגדול", אז מזל שיש "שטן קטן" שאפשר להבטיח להשמיד ולהישמע אמינים מספיק, כדי שיהיה את מי להאשים ואיך להמשיך לשלוט.

אבל איראן לא באמת רוצה להשמיד את ישראל.

לישראל יכולות צבאיות מרשימות. מול היכולות האלו בנתה איראן את טבעת האש, לא כדי להשמיד את ישראל, אלא כדי להמשיך ולנהל את הסכסוך.

אם איראן הייתה רוצה באמת להשמיד את ישראל היא הייתה מצטרפת בשבעה באוקטובר, או לפחות מפעילה את חזבאללה. ואנחנו היום יודעים מצוין שאיראן יודעת להפעיל את חזבאללה ולתאם איתם ירי, גם כששניהם חלשים ומוכים, וגם כשחזבאללה לא באמת רוצה. איראן לא באמת רוצה פצצת אטום. שמעתי מישהו אומר "מדינה שרוצה לפרוץ לפצצה, פשוט עושה את זה, במקום לדבר על זה 30 שנה".

איראן רוצה להיות גרעינית כמו שנתניהו רוצה למוטט את שלטון חמאס. 

ישראל היא נכס.

ניהול הסכסוך שווה ניהול ההמונים.

מאזן אימה אידיאלי לדיקטטורות.

שמעתי אמירה: "מדינה שרוצה לפרוץ לפצצה, פשוט עושה את זה, במקום לדבר על זה 30 שנה". איראן רוצה להיות גרעינית כמו שנתניהו רוצה למוטט את שלטון חמאס.  ישראל היא נכס. ניהול הסכסוך שווה ניהול ההמונים

עד שמישהו עושה משהו מטומטם וגורר את כולם למלחמה אזורית.

בדרך כלל זה מישהו שלא מבין את חוקי המשחק, וחושב שאשכרה צריך לנצח, או שאפשר לנצח, בדרך כלל בשם איזה אל.

*  *  *

לישראל יש יכולות מרשימות להגיע לכל מקום ולפעול בכל מקום. צבא ומוסד שיושבים על יכולות כאלו רק מחכים להזדמנות להשוויץ בהן. בטח ובטח אם זה מקל במעט על רגשות האשמה. אשמת הכשל המודיעיני, הכשל הטקטי ואשמת השתיקה והכניעה לדרג המדיני לפני כן. תפקיד הדרג המדיני להשתמש ביכולות האלו באופן מושכל, לבחור מתי הן נחוצות להשגת מטרות מדיניות, במחשבה תחילה.

אבל מר ביטחון, שהפך למר הפקרה, הוא אחד שבמשך שנים רואה את הבחירות של מחר ולא את המדינה של עוד עשור. ביפרים מתפוצצים, חיסולים במעמקי האדמה ותקיפות מעבר להרי החושך משמשים אותו כדי לחזור וללבוש את התחפושת של מר ביטחון, ואת מפקד חיל האוויר כדי להשליך את אשמתו המטומטמת יחד עם טון של חימוש חכם באיראן.

כמו שאמרנו, מישהו עושה משהו מטומטם.

נתניהו לא באמת רצה שארה"ב תיסוג מעסקת הגרעין מול איראן, הוא רק רצה להתקרבן ולדאוג שיהיה את מי להאשים. ואז הגיע המטומטם ממאר-א-לאגו ויצא מהעסקה, ואפשר לאיראנים להתקרב עוד קצת לפצצה.

נתניהו לא באמת רצה שארה"ב תיסוג מעסקת הגרעין מול איראן, הוא רק רצה להתקרבן ולדאוג שיהיה את מי להאשים. ואז הגיע המטומטם ממאר-א-לאגו ויצא מהעסקה, ואפשר לאיראנים להתקרב עוד קצת לפצצה

ואז עוד חיסול לא מושכל שלא נועד לשום מטרה מלבד להראות שאנחנו יכולים, ואז ליל הכתב"מים, והגבול של תקיפה ישירה בין ישראל ואיראן נפרץ.

כדור השלג המשיך לגדול. סכום ההימור הוכפל.

התקיפה באיראן, שתוכננה במשך 20 שנה והכילה גם יהירות של 20 שנה, לא לקחה בחשבון דבר אחד – גם האיראנים התכוננו אליה 20 שנה. מצבורי האורניום הוסתרו עמוק, יכולות השיקום נבנו והוכנו מבעוד מועד. היה ברור שלא ניתן להשמיד את יכולותיה של איראן לפרוץ לפצצה, בטח שלא את יכולותיה הבליסטיות.

מעבר לטונות הפצצות, טייסינו הגיבורים פיזרו באיראן בעיקר מוטיבציה לנקמה, ובאבחת פצצה חודרת בונקרים אחת, איראן הפכה לחמאס החדש, לאויב הנצחי, זה שיספק לנו עוד סבב ועוד סבב, עוד מנדט ועוד מנדט, עוד "יחד ננצח" ועוד "לא באמצע מלחמה".

אותה רולטה, בסכומים גבוהים יותר.

ואז, כמו במין סרט אימה שלא ניתן לעצור אבל סופו ידוע מראש, חיסלנו את הזקן החכם, האחרון שידע לשחק את המשחק, לנהל את הסכסוך, והעלינו במקומו את יחיא סנוואר האיראני, זה שמחפש נקמה, ואשכרה רוצה להשמיד אותנו, רק שבמקום 2000 נוח'בות בכפכפים, יש לו 400 ומשהו קילו אורניום מועשר.

וחוסר הניהול המדיני שלנו, חוסר הרצון להתקדם להסכמים מדיניים, הוא שהוביל אותנו לכאן.

מעבר לטונות הפצצות, טייסינו הגיבורים פיזרו באיראן בעיקר מוטיבציה לנקמה, ובאבחת פצצה חודרת בונקרים, איראן הפכה לחמאס החדש, לאויב הנצחי, שיספק לנו עוד סבב ועוד  מנדט. אותה רולטה, בסכומים גבוהים יותר

לנהל סכסוך זה כמו להמר בקזינו. רק שסכום ההימור הולך ועולה, אנחנו משלמים את המחיר, והבית תמיד מנצח.

הגיע הרגע לחתוך הפסדים, וללכת לעשות משהו מועיל עם הכוח שלנו. אולי להקים איזה סטארט-אפ, אומרים שאנחנו הניישן בשביל זה.

הגיע הזמן שנתחיל להחליף מנהיגים באזור ולא רק לחסל אותם. שנבחר מה כן ולא מי לא.

לא מי ימות אלא איך נחיה.

ד"ר רתם סיון הופמן היא רופאה מומחית לרדיולוגיה אבחנתית. מצנתרת מוח ומנהלת מכון הדימות בבית החולים מאיר. אמא ללוחם בחטיבת הקומנדו (במיל.), לצוער בקורס חובלים ולמתבגרת. ממובילות תנועת "אמא ערה" וחברה בחוג להנעה מדינית של מפלגת הדמוקרטים.