"זה מזרח תיכון חדש", הכריז אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הממשלה, "אבל לא כמו של פרס: חזון לא ריאלי עם משקפיים ורודים. נוצרות מערכות יחסים עם חלק מהמדינות שנראו עד לפני רגע מדומיינות, בריתות חדשות".

לא צריך יותר מזה כדי להבין. בדרך הארוכה והנחושה של ראש הממשלה למחוק מעליו את חרפת אסון השבעה באוקטובר, הוא מצא לנכון לדרוך על שמעון פרס המנוח, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל וראש הממשלה השמיני.

זהו גם עוד ניסיון של נתניהו לספר שהוא ראש הממשלה הטוב ביותר בתולדות המדינה. בעבר, עוד לפני המלחמה, נתניהו ידע לתקוף בפורומים שונים גם את דוד בן-גוריון וטען כי הוא לא הבין כמוהו את אמריקה.

זהו גם עוד ניסיון של נתניהו לספר שהוא ראש הממשלה הטוב ביותר בתולדות המדינה. בעבר, עוד לפני המלחמה, נתניהו ידע לתקוף בפורומים שונים גם את דוד בן-גוריון וטען כי הוא לא הבין כמוהו את אמריקה

בן-גוריון, רק להזכיר, גייס יחד עם אבא אבן ומשה שרת שני שליש ממדינות האו"ם להקמת המדינה ביחד עם ארצות הברית של הארי טרומן וברית המועצות של יוסיף סטלין.

בן-גוריון גם קיבל מהנשיא טרומן את ההכרה הראשונה במדינת ישראל והוא שבנה את האוריינטציה וזהות האינטרסים עם אמריקה וקשר את המדינה עם יהודי ארצות הברית כבר במהלך מלחמת השחרור.

הנשיא הארי טרומן מקבל חנוכיית ארד כמתנת יום הולדת מראש הממשלה דוד בן-גוריון, 8 במאי 1951 (צילום: AP Photo/Henry Griffin)

שמעון פרס אכן רצה ליצור כאן מזרח תיכון חדש והגיע להישגים שמשרתים עכשיו את ישראל ואת נתניהו עצמו. גם הסכמי אוסלו, שכל כך שנואים על הימין, וגם הסכם השלום היציב עם ירדן שבא בעקבותיהם מעמידים את המערכה הנוכחית באור אחר.

ירדן היא בעלת הגבול הארוך ביותר עם ישראל, מדרום לצפון, וקשה לדעת מה היה קורה אילו הייתה מדינת אויב  והייתה משתתפת כעת במלחמה נגדנו. שלא לדבר על מפעל החיים של פרס בדימונה, שקובע את מעמדה של ישראל באזור הזה ובכלל.

הסכם השלום עם ירדן אמנם קר, כמו עם מצרים, אבל אף אחד לא מבקש יותר מכך ברגע זה. נתניהו יודע שגם הסכמי אוסלו הבעייתיים משרתים אותנו היטב דווקא היום.

הרשות הפלסטינית מחזיקה תחת ידיה קרוב לשני מיליון פלסטינים ושומרת עם ישראל על יחסי ביטחון שוטף ומלחמה בטרור של חמאס.

אין לתאר מה היה קורה אילו ישראל הייתה שולטת היום על הפלסטינים בגדה ומחויבת לטפל בעצמה גם בכל הצרכים האזרחיים של האוכלוסייה, החל בחינוך וכלה בביוב בערים הפלסטיניות ובמחנות הפליטים

אין לתאר מה היה קורה אילו ישראל הייתה שולטת היום על הפלסטינים בגדה ומחויבת לטפל בעצמה גם בכל הצרכים האזרחיים של האוכלוסייה, החל בחינוך וכלה בביוב בערים הפלסטיניות ובמחנות הפליטים. והכל בנוסף על השמירה הביטחונית על מאות ההתנחלויות.

ביקור ראש הממשלה שמעון פרס בדימונה, 1984. בצילום, עם ראש העיר אלי הלל<br />(צילום: חנניה הרמן לע"מ)

אגב, בעניין הגדה המערבית אני מציע לנתניהו לתפוס שיחה עם זאב חבר (זמביש), אולי האיש הכי חשוב של מפעל ההתנחלויות, שאתמול (שלישי) העלה גם את הקרוואנים להתנחלות שא-נור בשומרון שננטשה אחרי ההתנתקות, ועכשיו נבנית מחדש.

זמביש מתנגד להחלת הריבונות הישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון, בניגוד לנרטיב שמובילים היום בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק יחד עם רבים מחבריהם בהתנחלויות. בעיני זמביש, סיפוח של מיליוני פלסטינים לישראל מסכן את זהותה היהודית של המדינה.

בשיחות פרטיות זמביש חוזר ומזכיר את ירושלים על גבולותיה המוניציפאליים הנוכחיים. "בירושלים יש יותר מ-400 אלף ערבים", הוא אומר. "זו לא מציאות אידיאלית; זו מציאות מסוכנת. צריך לחשוב לפני כל מהלך של החלת ריבונות ביהודה ושומרון, איפה, מתי ואיך עושים את זה". 

"בירושלים יש יותר מ-400 אלף ערבים. זו לא מציאות אידיאלית; זו מציאות מסוכנת. צריך לחשוב לפני כל מהלך של החלת ריבונות ביו"ש, איפה, מתי ואיך עושים את זה"

נתניהו מדבר דרך המשקפיים הוורודות שלו על מזרח תיכון חדש, עם מדינות חדשות שיחתמו על הסכמי שלום עם ישראל. בסרטון הווידאו שהפיץ אתמול הוא הודיע שוב שישראל היא מעצמה אדירה, ואסור לשים לב לכל "ערוצי הדכדוך".

מזרח תיכון חדש אולי יהיה כאן פעם. במזרח התיכון הנוכחי, מיליוני אנשים במעצמה הישראלית רצים למקלטים ולמרחבים המוגנים כל יום וכל היום והלילה.

נתניהו מבטיח גדולות ונצורות, אבל על המזרח התיכון הנוכחי מרחפת אי-ודאות עצומה, לצד כל ההישגים הצבאיים הגדולים. אם ארה"ב תעזוב את המערכה בקרוב מאד, כפי שאומר הנשיא דונלד טראמפ, ולא תחול הפיכה משטרית באיראן – אז פתחנו חשבון לדורות עם המדינה העיקשת והנוראית הזו, אחרי שחיסלנו כמעט את כל מנהיגיה.

אין לנו גם מושג לאן תתגלגל המלחמה עם חזבאללה בצפון ומה יקרה בעזה עם חמאס שהולך ומגביר את כוחו, שנתיים וחצי אחרי מחדל השבעה באוקטובר.

בימי ברק אובמה, נתניהו טען שהנשיא זה לא אמריקה, אבל היום אפשר לומר שאמריקה זה לא הנשיא – והשיח הציבורי נגד ישראל, היהודים והמלחמה תופס תאוצה

נתניהו אכן יצר קשר מצוין ומרשים עם הנשיא טראמפ. לא היה כזה אירוע אינטימי בין מנהיגים משני הצדדים. בימי ברק אובמה, נתניהו טען שהנשיא זה לא אמריקה, אבל היום אפשר לומר שאמריקה זה לא הנשיא – והשיח הציבורי נגד ישראל, היהודים והמלחמה תופס תאוצה.

After much reflection, I have decided to resign from my position as Director of the National Counterterrorism Center, effective today.

I cannot in good conscience support the ongoing war in Iran. Iran posed no imminent threat to our nation, and it is clear that we started this… pic.twitter.com/prtu86DpEr

— Joe Kent (@joekent16jan19) March 17, 2026

אתמול התפטר ג'ו קנט, ראש המרכז הלאומי במלחמה בטרור, בטענה שישראל שיקרה לנשיא וגררה את ארצות הברית למלחמה מיותרת. הדברים מתיישרים עם הסקרים באמריקה שקובעים כי רוב הציבור מתנגד למלחמה באיראן.  

נתניהו רתם את ארצות הברית לשני סיבובים במלחמה הקיומית מול אפשרות של איראן גרעינית. גם זה עומד לזכותו ברגע זה. נראה מה יהיה בעתיד. במבחן הדורות ברור כבר דבר אחד: אצל נתניהו – ולא במשמרת של פרס או בן גוריון – נרשם האסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה. ואת זה אף הצלחה באיראן לא תמחק.

במבחן הדורות ברור כבר דבר אחד: אצל נתניהו – ולא במשמרת של פרס או בן גוריון – נרשם האסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה. ואת זה אף הצלחה באיראן לא תמחק