ברגע שראש הממשלה, בנימין נתניהו, טבע את סיסמת "הניצחון המוחלט" – הוא נתן את הניצחון לחמאס. כל מה שהוא פחות מ"מוחלט" הוא ניצחון לארגון הטרור. כך גם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ: כאשר הוא טבע את הדרישה ש"איראן תיכנע", כל דבר שהוא פחות מכניעה הוא ניצחון לאייתוללות.

האם נתניהו לא הבין זאת? אני מציע מאוד לא לזלזל באינטליגנציה שלו, כך שהשאלה היא: מדוע הוא עשה זאת. תשובה אחת: הוא לא רצה לסיים את המלחמה. הוא רצה מלחמת נצח. יעד המלחמה של נתניהו הוא המלחמה עצמה.

תשובה אחרת היא שהוא לא רצה שחמאס ימוגר. זה כבר קשור לקשריו המיוחדים עם קטאר, ונצטרך פרספקטיבה רחוקה יותר כדי להבין סוגייה זו.

האם נתניהו לא הבין שסיסמת הניצחון המוחלט היא ניצחון לחמאס? משום שאין לזלזל באינטליגנציה שלו, השאלה היא מדוע עשה זאת. תשובה אחת: הוא לא רצה לסיים את המלחמה. יעד המלחמה שלו היה מלחמת נצח

התוצאה היא שמבחינה אובייקטיבית חמאס הובס, אבל מבחינת הסיסמאות והדימוי – הוא ניצח, בגלל שנתניהו שרטט את גבולות הניצחון והכישלון לטובת חמאס.

לבנון: אותה דינמיקה

לכך יש השלכה ישירה על החזית שנתניהו פתח בדרום לבנון. קשה להבין את ההיגיון: בעוד שהסכנה מחזבאללה מגיעה מבקעת הלבנון, הוא שולח את המילואים המרוטים לליטני. אזהרת הרמטכ"ל חולפת ליד אוזנו. מה אכפת לו? יש לחשוד כי גם מטרת המלחמה בלבנון היא המלחמה – לא חיסול חזבאללה.

לפי גורמים מקורבים בישראל, מטרת הפעולה בלבנון היא לאלץ את ממשלת לבנון להתחיל לפעול נגד חזבאללה. אלא שממשלת לבנון רוצה לפתוח שיחות שלום עם ישראל – צעד שפירושו הזמנה לישראל לבוא לדאחיה ולבקעת הלבנון באופן לגיטימי ולחסל את חזבאללה במעוזיו, לא בליטני. אילו מטרת המלחמה הייתה באמת לחסל את חזבאללה, היינו הולכים לשיחות עם לבנון מייד. אלא אם כן לא זאת מטרת המלחמה.

איראן, הורמוז והסיסמאות של טראמפ

באשר לאיראן, הנשיא טראמפ נגרר אחר מטרות מלחמה של סיסמאות, במקום לשקול את האינטרסים האמיתיים של ארצות הברית. כעת מטרת המלחמה היא מצרי הורמוז, אך מבחינה אובייקטיבית מצרי הורמוז אינם אינטרס אמריקאי. להיפך – ארצות הברית היא מעצמת נפט בפני עצמה, וחסימת מצרי הורמוז דווקא תעלה את ערך הנפט שלה.

לכאורה המטרה היא לאלץ את ממשלת לבנון לפעול נגד חזבאללה. אלא שלבנון רוצה לפתוח שיחות שלום עם ישראל – כלומר מזמינה אותה לדאחיה ולבקעת הלבנון באופן לגיטימי ולחסל את חזבאללה במעוזיו, לא בליטני

טראמפ יכול בקלות להכריז שניצח ולהפסיק את המלחמה, ואת כאב ראש של מצרי הורמוז להשאיר לאחרים. אבל למזלו של העולם, ארצות הברית אינה מדינה אגואיסטית – יש לה תחושה של אחריות לגורל העולם.

להשאיר את מצרי הורמוז לאיראן רע לעולם אך טוב לארצות הברית, ובכל זאת ארצות הברית לא תשלים עם תוצאה כזאת. טראמפ – בגלל הסיסמאות שלו; ארצות הברית – בגלל המורשת שלה. הבדלנות האמריקאית עדיין חזקה, אבל אחרי מלחמת העולם השנייה, מורשת האחריות לעולם חזקה מן הבדלנות.

מסדרון השלום כפתרון אסטרטגי

שבריריות מצרי הורמוז, ובמקביל של מצרי באב אל-מנדב הנתונים לרחמי החות'ים, מעלה מאוד את חשיבות פרויקט IMEC – "המסדרון הכלכלי הודו-מזרח התיכון-אירופה", שנועד לחבר את הודו לאירופה דרך איחוד האמירויות, ערב הסעודית, ירדן וישראל. בישראל הוא מוכר גם בשם "מסילת השלום".

המסדרון הכלכלי כבר היה צריך לצאת לדרך מזמן. בין מטרות המלחמה של חמאס בטבח השבעה באוקטובר הייתה לסכל אותו – ומבחינה זו הוא הצליח, ושוב בעזרתו הלא-אדיבה של נתניהו. הוא החליט להקפיא את הנורמליזציה עם סעודיה מכיוון שהיא דרשה התקדמות לכיוון המדינה הפלסטינית.

המסדרון הכלכלי היה צריך לצאת לדרך מזמן. בין מטרות המלחמה של חמאס בטבח ה-7/10 הייתה סיכולו – ומבחינה זו הוא הצליח, ושוב בעזרתו הלא-אדיבה של נתניהו, כשהקפיא את הנורמליזציה עם סעודיה

לא רק שנתניהו דחה את הדרישה – הוא גם מאפשר את הפוגרומים של נוער הגבעות, מתוך מטרה לא רק לבטל כל סיכוי למדינה פלסטינית, אלא גם לקדם את תוכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ', שמטרתה לחולל טרנספר של הפלסטינים לירדן.

מכאן, שהמכשול הגדול לקידום הנתיב העוקף את מצרי הורמוז הוא ישראל עצמה. מכיוון שסביב הנשיא טראמפ יש גורמים המבקשים לסיים את המלחמה, יש להניח שקידום הנתיב העוקף את הורמוז ובאב אל-מנדב כבר מונח על שולחן משרטטי המדיניות האמריקאית.

על רקע זה יש להבין את הדרישה האמריקאית מישראל להפסיק את התפרעויות נוער הגבעות. דווח שסגן הנשיא האמריקאי ג'יי. די. ואנס העלה את העניין מול נתניהו, ושר החוץ מרקו רוביו הביע את דאגתו בגלוי.

ושוב, אינטרס ישראלי קריטי, הקשור במעמדה של ארצות הברית ובעתיד המזרח התיכון – תלוי ועומד בשיקולי הקואליציה של נתניהו.

מצרים, סין והורמוז

המהלך העוקף את מצרי הורמוז הבעייתיים – עומד בניגוד חריף לאינטרסים של מצרים, שכן הוא ייתר את תעלת סואץ. זה יכול להסביר מדוע מצרים כל כך שקועה במציאת פתרון לבעיית הורמוז – כדי להפחית את העניין בנתיב המקביל.

לא רק שנתניהו דחה את דרישת סעודיה – הוא גם מאפשר את הפוגרומים של נוער הגבעות, במטרה לבטל סיכוי למדינה פלסטינית, ואף לקדם את תוכנית ההכרעה של סמוטריץ', שמטרתה טרנספר של פלסטינים לירדן

בעניין זה יש למצרים אינטרס משותף עם סין, וזה יכול להסביר את הלהיטות המצרית להיות מעורבת במהלכים של פקיסטן למצוא פתרון לשאלת הורמוז. מדוע דווקא פקיסטן? משום שהמעצמה הסונית היא בעלת ברית קרובה של סין, ודרכה ארצות הברית מדברת עם בייג'ינג.

מצרי הורמוז הם בעלי חשיבות אסטרטגית עליונה לסין, ויש לה אינטרס גדול בפתרון הבעיה. טראמפ עומד לבקר בסין בקרוב, ויש להעריך כי הסדר של המעצמות על הורמוז יעניק לביקור את כותרת ההצלחה.

היום שאחרי

זה מביא אותנו לשאלת היום שאחרי. בסביבות טראמפ מאשימים את נתניהו שנתן לנשיא הערכה שגויה לגבי שינוי משטר באיראן. נתניהו מצדו מאשים את המוסד. מה חדש?

האמת? איך אפשר לרצות בחילופי שלטון בלי שעושים דבר לטובת העניין? מה הם חשבו – שמשטר האייתוללות ייפול בגלל דפי מסרים בפרסית של נתניהו? את מלאכת שינוי המשטר היה צריך להכין מזמן: לתמוך בכסף, בנשק ובארגון, כדי שתהיה כתובת מוכנה לתפוס את השלטון. ישראל יכלה לעשות זאת מזמן. גורמים אזוריים פנו לישראל בעניין זה, אבל הכול נבלם בקיר של נתניהו. מה אכפת לו?

איך אפשר לרצות בחילופי משטר בלי לפעול בעניין? מה חשבו – שמשטר האייתוללות ייפול בגלל דפי מסרים בפרסית של נתניהו? את מלאכת שינוי המשטר נדרש להכין מזמן: לתמוך בכסף, בנשק ובארגון

אם למלחמה יש מטרה חוץ מן המלחמה עצמה, היה עלינו כבר לפעול בשני מישורים – זירוז תוכנית מסדרון השלום בין הודו לישראל, והכשרת האופוזיציה לאייתוללות. נתניהו יודע שזה מה שיש לעשות. השאלה – האם זה אכפת לו? או שטראמפ, כמו שסיים את המלחמה בעזה, יכבה לנתניהו את כל המלחמות האחרות.  

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.