מלחמת "שאגת הארי"/"זעם אפי", שהציבה זו לצד זו את ישראל וארצות הברית מול המשטר האיראני, היא למעשה המשך לעימות בן 12 הימים של ירושלים עם טהרן במסגרת מבצע "עם כלביא" ביוני האחרון.

באותו עימות הצטרפה וושינגטון ללחימה למשך יום אחד, במסגרת מבצע "פטיש חצות". מערכות צבאיות אלו מייצגות מספר תקדימים בולטים, בעלי משמעות רבה לאזור ולעולם כולו.

בראש ובראשונה, זו הפעם הראשונה מאז המהפכה האסלאמית ב-1979 שאיראן נאלצת לשלם מחיר, על אדמתה שלה, בגין עשרות שנים של תזמור טרור, אלימות ורצח ברחבי העולם. נכון, היא ניהלה מלחמה בת שמונה שנים מול עיראק בשנות ה-80, אך זו הייתה מוגבלת ברובה לסכסוך גבול על שדות נפט.

זו הפעם הראשונה מאז המהפכה האסלאמית ב-1979 שאיראן נאלצת לשלם מחיר, על אדמתה שלה, בגין עשרות שנים של תזמור טרור, אלימות ורצח ברחבי העולם

לעומת זאת, כאן אנו מדברים על כך שהעולם – במשך 47 שנים ארוכות – אפשר לאיתוללות לשפוך דם של חפים מפשע, להפיץ פחד ואידיאולוגיות קיצוניות, לחמש ולאמן מיליציות טרור וללבות מרידות. העולם אפשר להם לכוון פגיעות נגד דיפלומטים ושגרירויות, ולבצע פיגועים נגד אזרחים ברחבי הגלובוס.

כתב האישום נגד איראן הוא ארוך וקודר. הוא כולל, לדוגמה:

• 52 אמריקאים שהוחזקו כבני ערובה במשך 444 ימים מפחידים בשנים 1979–1980;
• 241 נחתים אמריקאים ו-58 חיילים צרפתים שנהרגו בפיגוע בביירות בשנת 1983;
• 29 בני אדם שנהרגו בפיגוע בשנת 1992 בשגרירות ישראל בבואנוס איירס, ו-85 נוספים שנהרגו בפיצוץ בשנת 1994 בבניין הקהילה היהודית באותה העיר.
• הפיגוע במגדלי ח'ובאר בשנת 1996 בסעודיה, שבו נהרגו 19 אנשי צבא אמריקאים;
• ומעל 600 חיילים אמריקאים שנהרגו בידי מיליציות הנתמכות בידי איראן בעיראק בין השנים 2003 ל-2011.

במקביל, איראן החזיקה את לבנון כבת ערובה באמצעות חזבאללה במשך 43 שנים. היא סייעה למשטר אסד בטבח של מאות אלפי סורים במלחמת האזרחים האכזרית בארצו. היא אפשרה למורדים החות'ים להפיץ הרס ולפלג את תימן בכוח ובטרור. היא ערערה את יציבותה של עיראק, וניסתה לערער גם את המונרכיה בירדן.

נוסף על כך, טהרן ביצעה – או ניסתה לבצע – מתקפות טרור, פיגועים ותוכניות התנקשות כמעט בכל יבשת ומדינה, כולל בארגנטינה, בולגריה, צרפת, גיאורגיה, הודו, קניה, פרו, דרום אפריקה, טנזניה, תאילנד, טורקיה ומדינות רבות נוספות.

ואסור לשכוח שהמשטר האיראני דיכא והרג באכזריות את אזרחיו שלו, לעיתים על "עבירות" זניחות כמו לבוש שאינו הולם את חוקי הדת.

לא פחות חשוב מכך: המשטר האיראני רוקן את משאבי ארצו למען מטרה המוצהרת בגלוי – מחיקת ישראל מהמפה. לשם כך, הוא הקדיש את 47 השנים האחרונות לבניית "טבעת אש" סביב ישראל, באמצעות חימוש, אימון ומימון של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בעזה ובגדה המערבית, חזבאללה בלבנון, מיליציות שיעיות רבות בעיראק, החות'ים בתימן וארגוני טרור אזוריים נוספים הפועלים כשלוחיו (פרוקסי).

במקביל, המשטר שיקר לעולם בנוגע לתוכנית הנשק הגרעיני שלו. הוא הסתיר מתקני העשרה סודיים עמוק מתחת לאדמה, והעשיר אורניום לרמות המשמשות רק למטרות צבאיות. האיראנים נתפסו עם שרטוטים ותוכניות לפיתוח הדקי גרעין וראשי קרב אטומיים. הם גם בנו תוכנית טילים בליסטיים רחבת היקף, תוך שימוש בתוכנית החלל שלהם ככיסוי לפיתוח מנועי רקטות לטווחים ארוכים יותר.

למרות כל זאת, כשישראל וארה"ב פתחו במערכה הצבאית האחרונה שלהן נגד המשטר האיראני, היו מי שהעזו לשאול: "היכן האיום המיידי?" אבל זוהי השאלה הלא נכונה. השאלה היא: מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן?

למרות כל זאת, כאשר ישראל וארצות הברית פתחו במערכה הצבאית האחרונה שלהן נגד המשטר האיראני, היו מי שהעזו לשאול: "היכן האיום המיידי?" אבל זוהי השאלה הלא נכונה. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן?

מדוע נדרשו 47 שנים ארוכות עד שהעולם, ובמיוחד המערב, גבה מאיראן מחיר על אדמתה שלה בגין כל הרוע וההרס שזרעה? האם נרתענו מהקיצוניות שלהם? האם היינו פשוט פחדנים?

עד לרגע שבו מטוסי הקרב האמריקאיים והישראליים ירדו על איראן לפני יותר מארבעה שבועות, המשטר הדתי הפנאטי בטהרן סיפק לנו חמישה עשורים של עילות למלחמה.

אני מבין שרבים מחבריי האמריקאים מהססים להסתבך ב"מלחמות נצח" במזרח התיכון, במיוחד לאחר החוויות הקשות בעיראק ובאפגניסטן. אולם כאן קיימת סבירות גבוהה לסיום מהיר יותר של שלטון האיתוללות בטהרן, משום שרוב עצום של העם האיראני משתוקק גם הוא לראות את המשטר הזה נעלם.

בד בבד, עלינו להבין כי האסכטולוגיה (תורת אחרית הימים) האסלאמית הבסיסית צופה שמוסלמים ינהלו מלחמה מתמדת נגד יהודים וכופרים עד יום הדין. לכן, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, מוסלמים קיצוניים – הן סונים והן שיעים – הכריזו מלחמה נצחית על המערב. הרקורד שלהם בעת המודרנית זועק ומהווה תמרור אזהרה לכל מי שבוחר להתעלם מכך. על כך בדיוק נאמר: אם לא תלך לפתור את בעיות המזרח התיכון, בעיות המזרח התיכון יגיעו אליך.

הרקורד של איראן בעת המודרנית זועק ומהווה תמרור אזהרה לכל מי שבוחר להתעלם מכך. על כך בדיוק נאמר: אם לא תלך לפתור את בעיות המזרח התיכון, בעיות המזרח התיכון יגיעו אליך

התקדים המשמעותי הנוסף במלחמה הזו הוא שלראשונה, חיילים אמריקאים נלחמים כתף אל כתף עם חיילים ישראלים במלחמה פעילה.

זוהי למעשה הפתעה גדולה עבורי באופן אישי. את 35 השנים האחרונות ביליתי כפעיל נוצרי פרו-ישראלי, מאז הגעתי לוושינגטון בשנת 1991 כדי להתנדב בארגון נוצרי קטן שפעל בקונגרס לחיזוק היחסים בין ארה"ב לישראל.

בימים ההם למדתי במהרה את המנטרה ש"ישראל מבקשת להגן על עצמה בעצמה", וכי היא מבקשת מארה"ב רק סיוע באמצעים להגנתה. בהקשר זה, ישראל תמיד הייתה בעלת הברית הטובה ביותר של וושינגטון, ומעולם לא ביקשה מחיילים אמריקאים לסכן את חייהם למענה. לכן, המלחמה הנוכחית מסמנת שינוי פרדיגמה גדול עבור שתי המדינות, וגם עבורי כאזרח אמריקאי.

למען האמת, אני גאה במדינתי ובנשיא שלנו, דונלד טראמפ, על כך שעמדו לצד ישראל כדי להתמודד עם האיום העולמי הזה. אינני חושב שאמריקה צריכה להיות ה"שוטר של העולם", ואכן עדיף שארצות הברית תהיה זו שתבטיח את אספקת הנפט מהמזרח התיכון, ולא רוסיה או סין. אך יש כאן משהו עמוק הרבה יותר, הקשור לעקרונות היסוד של אמריקה ולייעודה כאומה.

הכרזת העצמאות האמריקאית כוללת את המילים היקרות הללו שכתב תומאס ג'פרסון:

"אנו מחזיקים אמיתות אלו כברורות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, וכי הבורא העניק להם זכויות מסוימות שאינן ניתנות לשלילה, וביניהן החיים, החירות והחתירה לאושר".

רבים מתווכחים כיום בשאלה האם אמריקה נוסדה כמדינה נוצרית. ואולם, מה שלא ניתן לערער עליו הוא שהאבות המייסדים האמינו בבורא עולם, ושיד ההשגחה כיוונה את פועלם. הם התחייבו לעיקרון המקראי של "צלם אלוהים" – הרעיון שכל בני האדם נבראו בצלמו, שכולנו שווים בעיניו, ושיום אחד נדרש לתת לפניו דין וחשבון על חיינו.

מקורו של עיקרון מנחה זה הוא בספר בראשית (פרק ט', פסוקים ג'-ו'), והוא מלמד אותנו שלבני האדם ישנה אחריות מוסרית, וכן תמריץ, לנהוג ביושר זה כלפי זה – משום שאלוהים משגיח עלינו. ראוי לציין במיוחד כי את האור המנחה הזה קיבלנו מישראל. ואכן, עיקרון זה עומד בלב הערכים היהודיים-נוצריים שהיוו השראה וקיימו את החברות המערביות במשך דורות.

אמנם, בהיסטוריה של אמריקה היה כתם מוסרי חמור בכך שלא התייחסה לעבדים שחורים מאפריקה כשווים שנבראו בידי אלוהים. על פשרות חוזרות ונשנות אלו, סביב מוסד העבדות האכזרי, שילמה האומה כולה – הצפון והדרום כאחד – מחיר כבד במלחמת האזרחים.

בנאום גטיסברג המפורסם שלו, זיקק הנשיא אברהם לינקולן את הסכסוך כולו למאבק על השאלה האם "אומה חדשה זו, שהורתה בחירות ומוקדשת לעיקרון שכל בני האדם נבראו שווים… יכולה להתקיים לאורך ימים".

אך לאחר שכשל היסטורי זה תוקן, אמריקה מילאה תפקיד ייחודי בעולם כשומרת עיקרון השוויון והחירות האנושית. היא הדפה את עריצות הנאצים, שראו ביהודים בני אדם נחותים שיש להשמידם; והיא ניצבה איתנה מול הקומוניזם הסובייטי, שביקש לשעבד את העולם תחת מרקסיזם אתאיסטי – שקרא תיגר ישיר על העיקרון המקראי לפיו האנושות היא יצירתו המיוחדת של אלוהים.

בנאום גטיסברג המפורסם שלו, זיקק הנשיא אברהם לינקולן את הסכסוך כולו למאבק על השאלה האם "אומה חדשה זו, שהורתה בחירות ומוקדשת לעיקרון שכל בני האדם נבראו שווים… יכולה להתקיים לאורך ימים"

ובשעה זו, מן הראוי שנעמוד לצד ישראל, מקורו של אותו עיקרון מחזק-חיים, כדי להילחם באידיאולוגיה האפוקליפטית והאפלה של האיתוללות הקיצוניים בטהרן. אחרי הכול, הם מבקשים להצית עימות עולמי שלתפיסתם יוביל לטבח של 80% מאוכלוסיית העולם, רק כדי שיוכלו לשלוט על יריביהם הסונים ועל העולם כולו. באשר לישראל וליהודים – בראייתם, אלה יושמדו לחלוטין על הדרך.

זהו רוע טהור הדורש תגובה, ואפילו פעולה מקדימה. ובכל זאת, חיכינו כמעט חמישה עשורים כדי להגיב, תוך נכונות לפשרות חוזרות ונשנות מול האג'נדה הזדונית שלהם.

כעת, העולם כולו משלם את המחיר בעליית מחירי הנפט והגז. עלינו להאשים בכך את עצמנו ואת מנהיגינו, על כך שמעולם לא אתגרנו את איראן ישירות באופן שהיה גורם לה לנטוש את האידיאולוגיה ההרסנית הזו.

על כן, אני גאה בכך שאמריקה הצטרפה לישראל במאבק הזה. הדבר ראוי לחלוטין, שכן האמיתות שעליהן מושתתת מלחמה צודקת זו הן, כדברי ההכרזה, "ברורות מאליהן".

ובאופן אירוני, ברית זו בין שתי המדינות שלנו נחזתה על ידי האיתוללות עצמם כבר לפני זמן רב. הסיבה שהם תמיד יצאו חוצץ נגד "השטן הגדול" ו"השטן הקטן", היא שהם ידעו מראש שארה"ב וישראל הן המדינות היחידות שיכולות באמת לעמוד בדרכן.

מי ייתן ונמשיך יחד אל הניצחון.

דיוויד פרסונס הוא עורך דין, סופר, עיתונאי, פסטור מוסמך ומומחה למזרח התיכון, המשמש כסגן נשיא ודובר בכיר של השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים.