אבהיר לאור הערות שקיבלתי מקוראים רבים ומכובדים השואלים מדוע מוצעת הפרדה ממל"ל. אסביר. 1) תפקיד מל"ל להיות גוף מטה בנושאי הביטחון ליד מקבלי ההחלטות. מתאם ומעורב עם זרועות הביטחון השונות ובהתאם עמוס מאוד ועומד תחת לחצים שוטפים ובעיקר בזמני משבר. העוסקים באסטרטגיה צריכים להיות פנויים לנושאים אלה, עם פרספקטיבה רחבה ואסור שיהיה חשש קטיעת עבודתם כשישאבו לנושא משבר דחוף. 2) לארגונים שונים יש דינמיקות, תרבות ארגונית ו DNA שונה בהתאם למשימותיהם. יש הבדל משמעותי בין מה שצפוי בגוף כמו המל"ל לבין מה שנדרש במטה אסטרטגי ואסור שיהיה ערבוב ובלבול ביניהם. 3) לא אמור להיות יתרון לשלב את שתי הפונקציות, לא במספר עובדים ולא בתקציב. 4) אם יש שילוב בין הפונקציות, האם ראש המערכת המופיע בפני מקבלי ההחלטות יתן סקירה שוטפת ואחריה סקירה אסטרטגית, הוא ישאב לדחוף ומה שנראה בעיניו ובעיני מקבלי ההחלטות כחשוב יותר. אם יהיה אדם אחר, ראש המטה האסטרטגי, יצטרך לתת סקירה נניח פעם בשנה וכאשר יש שינויים דרמטיים ואז יקבל קשב מלא.

הטיעון נכון מאוד ורחב הרבה יותר מהדוגמא. נושא תרחיש הייחוס הוא הסבר לכישלון הצבא ב-7 באוקטובר וגם מדוע הדרג המדיני הוא האשם העיקרי. תרחיש הייחוס – חמאס הוא נכס והוא מורתע, הוכתב על ידי הדרג המדיני והוביל את הצבא. אם זו ההנחה, לא נביא בחשבון אפשרות שחמאס מאורגן צבאית, מתוכנן ומתוחכם לביצוע מתקפה רחבת היקף לרוחב כל הגזרה. אם זה לא נמצא בתרחישי הייחוס, גם אלף סימנים לא ידליקו את האורות האדומים. דרך אחרת להתייחס לנושא היא במודל הכללי, מול התפיסה הנוכחית של היערכות על פי הערכת המודיעין, הנבנית בצל תרחישי הייחוס, המודל יבנה כיישום ניהול סיכונים מתקדם שנתוני המודיעין הם חלק ממנו. לדיון מפורט במודל https://www.zman.co.il/666575/

הניתוח במאמר מעולה, אבל בתחום המדיני-בטחוני חסר יסוד מרכזי: גישתו האסטרטגית האסונית של נתניהו היא שהאמצעי היחיד הוא כוח ועד כוח וכי האיומים והעימותים ניתנים להכרעה ולא להסדרים. התוצאה היא החמצת אינסוף הזדמנויות להתקדמות להסדרים והנמכת להבות ובמקומם העלאת הלהבה כל פעם, המאבק בהסכם אובמה-איראן הוא רק דוגמא אחת. חשוב לחדד נקודה זו כי זו ממחלה שלוקים בה רבים, רבים מדי, בישראל, ועד שנחלים ממנה, תימשך ההיתדרדרות.

הכותב צודק לגמרי. בניגוד לגישה המטופשת של ממשלת ישראל שמה שלא ילך בכוח ילך בעוד כוח ומה שלא יגמר בסיבוב הזה ימשך בסיבוב הבא. שום פעולה של ישראל לא תחסל את חיזבאללה, לעומת זאת יש היום הזדמנות חד פעמית לשלב ידים עם ממשלת לבנון, לסייע לה בהחלשת חיזבאללה ובהסדרת היחסים אתנו. במה שישאר נילחם יחד. זו גם הזדמנות שסוריה מעונינת גם היא בהחלשת חיזבאללה ותוך ניצול החולשה האיראנית ניתן ללחוץ אותם מכל הכיוונים. אבל המשך הלוחמה הישראלית בלבנון תעורר כעסים ותגובות נגדנו גם מכיוונים שאינם חיזבאללה ונמשיך לנוע באותו מעגל כמו בחמישים השנים האחרונות.

פעולה נגד איראן מוצדקת ביותר מבחינת ישראל וגם מבחינת האינטרסים הגלובליים ואלה של ארה"ב. אולם, לא מספיק לומר שהפעולה מוצדקת ולהכות בכוח. צריך להבין מלכתחילה שזו פעולה מורכבת ביותר והצד השני לא צפוי להיות פאסיבי ולקבל את המתרחש. זהו משחק שחמט מורכב, ארה"ב וישראל היו צריכות לתכנן לעומק ולבחון מראש תרחישים לתגובה איראנית ולתכנן דרכי פעולה מתאימות. המסלול שנבחר ברשלנות, עלול להוציא את איראן מהמלחמה, חזקה יותר ומסוכנת יותר.

ניתוח מדויק. כמו שכתוב כאן, האמריקאים *וגם הישראלים*, לא בחנו את האפשרות שתמיד חייבים לבחון: מה אם זה לא מצליח? מהו ה-Plan B שלהם? לא מספיק להגדיר "זה מה שרוצים להשיג", האם זה בר השגה? ואם לא, מה כן ניתן להשיג.

מכתב מענין למערכת הארץ מציג את הדברים אחרת. לראיית שירלי ליאונר-כהן, דירוג האושר הגבוה מייצג פסימיות רבה – למרות המצב הנורא, הישראלים אינם מצפים לשיפור או שינוי, מבחינתם הגרוע הקיים, זה הכי טוב שאפשר לצפות.

לא התעמקתי בעסקת צים המורכבת מאוד (מלוא פרטיה טרם נחשפו), אבל ברור שיש כאן דיון שטחי בו צים המשייטת בין יבשות ורק חלק קן ממנה נוגע בישראל היא נכס שאסור לשלב בו גורם בינלאומי ואילו מכירת אל על, שהיא צינור חיוני של ישראל, לחרדי אמריקאי היא גלאט כושר…

אני מסכים לכל מילה, אבל המציאות אינה מסכימה. במציאות בכל צומת החלטה יש מספר מוגבל של חלופות וצריך לבחור ביניהן. במקרה של בחירות 2021 עמדו בפני לפיד ובני בריתו החלופות הבאות: 1. למשוך ולתת לבנט להתגלגל לממשלת נתניהו. 2. ליצור חסם ולהוביל את המדינה לעוד מערכת בחירות. 3. להקים ממשלה עם בנט בתנאים היחידים שהיו אפשריים מבחינת דרישותיו והיכולת שלו להביא (זמנית) את סיעתו. הם בחרו ב (3) שהיתה הרע במיעוטו.
כצפוי ממשלת השינוי ניהלה את המדינה כמיטב יכולתה ובלי לנקוט בשום יוזמה מדינית שלא היתה מוסכמת על כל מרכיבי הקואליציה שהיו שונים ומגוונים בעמדותיהם, ואף במינימום זה לא החזיקה הממשלה יותר משנה.
תפקידנו ויכולתנו כאזרחים אקטיביים להביא לכך שבעקבות הבחירות יהיו תנאי פתיחה משופרים. להתלונן אחר כך על התוצאות זה לא רציני.