הכותב צודק לגמרי. בניגוד לגישה המטופשת של ממשלת ישראל שמה שלא ילך בכוח ילך בעוד כוח ומה שלא יגמר בסיבוב הזה ימשך בסיבוב הבא. שום פעולה של ישראל לא תחסל את חיזבאללה, לעומת זאת יש היום הזדמנות חד פעמית לשלב ידים עם ממשלת לבנון, לסייע לה בהחלשת חיזבאללה ובהסדרת היחסים אתנו. במה שישאר נילחם יחד. זו גם הזדמנות שסוריה מעונינת גם היא בהחלשת חיזבאללה ותוך ניצול החולשה האיראנית ניתן ללחוץ אותם מכל הכיוונים. אבל המשך הלוחמה הישראלית בלבנון תעורר כעסים ותגובות נגדנו גם מכיוונים שאינם חיזבאללה ונמשיך לנוע באותו מעגל כמו בחמישים השנים האחרונות.

פעולה נגד איראן מוצדקת ביותר מבחינת ישראל וגם מבחינת האינטרסים הגלובליים ואלה של ארה"ב. אולם, לא מספיק לומר שהפעולה מוצדקת ולהכות בכוח. צריך להבין מלכתחילה שזו פעולה מורכבת ביותר והצד השני לא צפוי להיות פאסיבי ולקבל את המתרחש. זהו משחק שחמט מורכב, ארה"ב וישראל היו צריכות לתכנן לעומק ולבחון מראש תרחישים לתגובה איראנית ולתכנן דרכי פעולה מתאימות. המסלול שנבחר ברשלנות, עלול להוציא את איראן מהמלחמה, חזקה יותר ומסוכנת יותר.

ניתוח מדויק. כמו שכתוב כאן, האמריקאים *וגם הישראלים*, לא בחנו את האפשרות שתמיד חייבים לבחון: מה אם זה לא מצליח? מהו ה-Plan B שלהם? לא מספיק להגדיר "זה מה שרוצים להשיג", האם זה בר השגה? ואם לא, מה כן ניתן להשיג.

מכתב מענין למערכת הארץ מציג את הדברים אחרת. לראיית שירלי ליאונר-כהן, דירוג האושר הגבוה מייצג פסימיות רבה – למרות המצב הנורא, הישראלים אינם מצפים לשיפור או שינוי, מבחינתם הגרוע הקיים, זה הכי טוב שאפשר לצפות.

לא התעמקתי בעסקת צים המורכבת מאוד (מלוא פרטיה טרם נחשפו), אבל ברור שיש כאן דיון שטחי בו צים המשייטת בין יבשות ורק חלק קן ממנה נוגע בישראל היא נכס שאסור לשלב בו גורם בינלאומי ואילו מכירת אל על, שהיא צינור חיוני של ישראל, לחרדי אמריקאי היא גלאט כושר…

אני מסכים לכל מילה, אבל המציאות אינה מסכימה. במציאות בכל צומת החלטה יש מספר מוגבל של חלופות וצריך לבחור ביניהן. במקרה של בחירות 2021 עמדו בפני לפיד ובני בריתו החלופות הבאות: 1. למשוך ולתת לבנט להתגלגל לממשלת נתניהו. 2. ליצור חסם ולהוביל את המדינה לעוד מערכת בחירות. 3. להקים ממשלה עם בנט בתנאים היחידים שהיו אפשריים מבחינת דרישותיו והיכולת שלו להביא (זמנית) את סיעתו. הם בחרו ב (3) שהיתה הרע במיעוטו.
כצפוי ממשלת השינוי ניהלה את המדינה כמיטב יכולתה ובלי לנקוט בשום יוזמה מדינית שלא היתה מוסכמת על כל מרכיבי הקואליציה שהיו שונים ומגוונים בעמדותיהם, ואף במינימום זה לא החזיקה הממשלה יותר משנה.
תפקידנו ויכולתנו כאזרחים אקטיביים להביא לכך שבעקבות הבחירות יהיו תנאי פתיחה משופרים. להתלונן אחר כך על התוצאות זה לא רציני.

מדוע לא נבדקה האופציה של איחוד משולש – דמוקרטים+יש עתיד+איזנקוט? סקר נוסף מענין, שתהיה לו משמעות אמיתית בפוליטיקה היא להציג את האיחוד המשולש באופציות של הובלה על ידי כל אחד משלושת ראשיו. מסקר כזה ניתן יהיה ללמוד מה תהיה המשמעות לשאלה מי עומד בראש הרשימה המשותפת. אני משוכנע שאם הציבור יתרגל להופעתה של האופציה המשולשת, נראה בסקרים זליגת שארית תומכי גנץ לרשימה זו והפיכתה למובילה בסקרים.

זה נכון שטראמפ השפיל את ישראל, אבל כשזה היה חשוב, כל נשיאי ארה"ב מאיזנהאור ב 1956 והלאה, הכתיבו הנחיות וישראל קיבלה. נתניהו חושב שהוא יותר מתוחכם, אבל טראמפ יודע מצויין איך להריח חנופה, אבל "לא לקחת לריאות". משך עשרות שנים אנחנו נוקטים באסטרטגיית משיכת הזמן במקום הכרעות אסטרטגיות בראש צלול וכך מחמיצים חלונות הזדמנות אחת אחרי רעותה ופוגעים בעתיד ישראל. למזלנו ובמקרה, יש עכשיו נשיא לא אומר "עשו אהבה ולא מלחמה" אלא "עשו כסף ולא מלחמה" וזה אינטרס שגובר אצלו על החשיבה על אסטרטגיה גלובלית מבית מדרשם של הראנדים למיניהם. האינטרס של "עשיית כסף" של ארה"ב או משפחת טראמפ ומקורביה (כבר כל כך מעורבב שקשה להבחין) מתחבר הפעם לתסריט הנכון לעתיד ישראל ונקווה שטראמפ יתמיד בכך. באשר לעתיד, תמיד ההשאלה תהיה מה האינטרס, כמה זה חשוב ואופיו של נשיא ארה"ב במועד הרלבנטי. השאלה אם יש הסכם חתום או לא ושאר דקדוקי עניות היא סימבולית בלבד. לא ראיתי בהיסטוריה מישהו שפועל לפי הסכם חתום בניגוד לאינטרס שלו.