כאן לא תמצאו ייאוש. זהו סיפור על אנשים בגליל המערבי שמאמינים ב"אף על פי ולמרות הכול". הם באים מיישובים שונים, בכירים ובעלי תפקידים מגוונים בסקטור הפרטי, החברתי והציבורי; יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים; מהקיבוץ, מהמושב, מהעיר ומהכפר. אנחנו – היינו כאן אתמול, ונהיה כאן גם מחר.

קוראים לנו "גלילווסטים". אנחנו תוכנית חלוצה, אחות לזו שהחלה בגליל המזרחי לפני שלוש שנים – "גליליסט". גם שם אותם תושבים חדורי שליחות, העונים על אותו גיוון אנושי, מבקשים לבנות מנהיגות אזורית שתחזק את הבית. מה שמאחד בין כולנו הוא המחויבות והאחריות המשותפת לבית האזורי: להכיר את המרחב, את השכן, את הנכסים ואת האתגרים.

מיכל רייקין, תושבת הגולן עם רקורד מרשים של עשייה ציבורית וחברתית, חלמה על אנשים שיביאו את הבשורה לצפון – קמה ועשתה. ואנחנו אחריה, התחלנו לצעוד.

מיכל רייקין, תושבת הגולן עם רקורד מרשים של עשייה ציבורית וחברתית, חלמה על אנשים שיביאו את הבשורה לצפון – קמה ועשתה. ואנחנו אחריה, התחלנו לצעוד

היום, הקמנו מעבדה לשינוי אזורי ואנחנו כבר מהווים כוח משמעותי: כמאה אנשים מהגליל המזרחי והמערבי, בשיתוף אשכולות הרשויות ושותפים רבים וטובים שמאמינים בדרכנו. דווקא עכשיו, ברור לנו שאין תקווה גדולה מזו של אנשים שפועלים יחדיו.

רצינו לשתף אתכם בבוקר שהיה לנו כאן. ולא – הפעם לא מדובר בכותרות על טילים שנפלו או על עוד לילה לבן, אלא על בוקר שנושאו תיירות, אשר תוכנן כבר מזמן. תיירות במלחמה? כן! גם! ואולי בעיקר! נסתרות דרכי התקווה…

יוצא שאחת לשלושה שבועות אנחנו נפגשים, מתחבקים ולומדים האחד על השנייה ועל המרחב המגוון שבו אנו חיים. אנחנו מאמינים שמתוך ההיכרות הזו נשבור חומות בינינו ונבנה יחד עתיד טוב יותר לילדינו ולדורות הבאים. הבוקר התכנסנו כדי לדבר על גולת הכותרת של הגליל המערבי: תיירות כנכס אזורי.

אתם, האחים שלנו מרחבי המדינה – כבר הייתם בדרך אלינו בזמן הזה בשנה שעברה. הייתם בדרך אל הצימרים שלנו, אל הנחלים, המאכלים, אל ראש הנקרה והטיילת, אל הכנסיות והחורבות שמספרות סיפור של אלפי שנים; אל השווקים בעכו, אל הכפרים שבהם ביקרתם, אל חנויות הבוטיק ויד-שנייה, גלריות האומנים והתוצרת הגלילית שממתינה בכל פינה. הרי יש לנו אינספור שכיות חמדה ומכמנים לנפש, לגוף ולנשמה.

זה הזמן שבו הייתם באים לחופשה במקום שבו אנחנו גרים. הצימר שלכם – הוא הבית שלנו.

בזמן האחרון הבית הזה ריק, ולרוב נמצא בהדממה. קולות הנפץ והתותחים הרועמים אל תוך לבנון ומחוצה לה לעברנו הם עיקר הקולות שנשמעים כאן לאחרונה.

בזמן האחרון הבית הזה ריק, ולרוב נמצא בהדממה. קולות הנפץ והתותחים הרועמים אל תוך לבנון ומחוצה לה לעברנו הם עיקר הקולות שנשמעים כאן לאחרונה

אבל הבוקר, הקול שלנו נשמע חזק וברור, גם בין קולות הנפץ והאזעקה. אמנם קו הגבול יעבור במקום שבו תעבור המחרשה האחרונה – ואין מאמינים מאיתנו בחקלאות ובפרי האדמה – אך כדי שאתם תגיעו אל קו הגבול הזה, אנחנו צריכים ליצור עבורכם סיבה טובה לנסיעה.

ישב איתנו מנכ"ל משרד התיירות לשעבר, אמיר הלוי, שלאחר עשייה ציבורית ענפה עבר להשפיע דרך הפילנתרופיה כיו"ר "רוח הגליל" של רעיה שטראוס. הוא האיר את עינינו לגבי חשיבות השותפות הרב-מגזרית, שכן אף אחד לא יכול לבצע שום משימה לבדו.

יחד עם זאת, ברור שהבשורה תבוא בעיקר מהיזם הישראלי – זה ששורד וקם גם אחרי שהוא חוטף מכה אחר מכה, ממשיך ויוצר, חולם ומגשים. ונכון, הוא זקוק לעזרה שלכם – הישראלים ברחבי המדינה, ולא פחות מכך, לעזרת המדינה עצמה.

לתמוך "כחול לבן" ולקנות "כחול לבן" זו לא רק סיסמה. במדינה כל כך קטנה, זוהי מציאות שמאפשרת להתקיים. על אחת כמה וכמה בחבל ארץ קטן כשלנו, בגליל המערבי.

ישבו איתנו יזמים שמפעימים בעשייתם:

איוון סנצ'ס ממזקקת יוליוס שבקיבוץ חניתה, שהבין שאי-שם על הגבול קום תקום "חצר אחורית" שתכנס לתוכה שורה של יזמים ואומנים שיעשו את הנסיעה שלכם אלינו לבלתי נשכחת. תזכו כאן לבילוי ששום רחוב עירוני לא יכול להתחרות בו – ברוגע, בטעמים ובחיבור האנושי המיוחד כל כך לאנשי הגליל. והכול במקום אחד, הנטוע בנופים היפים ביותר בארץ.

תזכו כאן לבילוי ששום רחוב עירוני לא יכול להתחרות בו – ברוגע, בטעמים ובחיבור האנושי המיוחד כל כך לאנשי הגליל. והכול במקום אחד, הנטוע בנופים היפים ביותר בארץ

הייתה איתנו מיכל שילוח, שהעתיקה את מקום מגוריה מרחוב בזל בתל אביב למקום הכי כפרי שיכול להיות – כליל. היא הקימה לפני 15 שנים את עמותת "זמן גליל מערבי", שבנתה רשת של עסקים קטנים בענף התיירות האזורי ויצרה מכפיל כוח ביניהם. הם שרדו מלחמות, קורונה ומהומות. הם כאן, ממש כמו הגליל, כדי להישאר.

רשת שכזו יוצרת אדוות המחזקות את האזור כולו: ממסעדת השף שמסתמכת על החקלאי המקומי שיספק לה תוצרת טרייה, ועד לצימר שטובל בירוק ושולח את הכביסה הלבנה אל המכבסה הקרובה.

היו איתנו גם שני עמיתי "גלילווסט": רחלי פרושי, שהשמיעה את קולה של ה'תיירות החברתית' – תיירות עם ערך. לדבריה, "אנשים היום מחפשים משמעות". לכן, לשבת בבית קפה כמו "המארג" של עמותת כוכב הצפון, זה לא סתם לשתות קפה; זה קפה שהוא חוויה. המקום ממוקם בתוך חנות אומנות משובחת ושימושית, פרי ידיהם של אנשים עם מוגבלות. כך מבלים בהרגשה ממש טובה.

יזמות נוספת הוצגה על ידי העמית גיא פומין, תושב לימן, שהקים את איגוד דירות האירוח בישראל. והנה – ההתארגנות החברתית הזו הספיקה לעשות כל כך הרבה טוב, לא רק לתיירנים, אלא למדינה כולה.

כשעלה הצורך למצוא מקומות לינה לרבע מיליון מפונים לאחר השבעה באוקטובר, האיגוד דאג בתוך זמן קצר ל-5,000 יחידות אירוח – בלי שאלות ובלי ביורוקרטיה. כי לשותפויות יש כוח ויכולת השפעה אדירה.

כשעלה הצורך למצוא מקומות לינה לרבע מיליון מפונים לאחר השבעה באוקטובר, האיגוד דאג בתוך זמן קצר ל-5,000 יחידות אירוח – בלי שאלות ובלי ביורוקרטיה. כי לשותפויות יש כוח ויכולת השפעה אדירה

כך שזור הגליל המערבי באינספור יזמויות ויזמים שעושים יש מאין, מאמינים בחלומם ודבקים בו גם בתקופה קשה כמו מלחמה.

אז רצינו לומר לכם, אחינו ברחבי ישראל: אנחנו, עמיתי 'גלילווסט' ותושבי הגליל המערבי בכלל, מחכים לארח אתכם אצלנו. בשבילים, במסעדות, בגלריות, בצימרים, בחופים ובנחלים. בכל פינה שבה תפגשו בנו – נהיה שם איתכם בנפש חפצה. היום הזה הזכיר לנו עד כמה הבית יקר לנו מתמיד.

יש רק גליל מערבי אחד בעולם, והוא כאן.

ד"ר איריס פוסקלינסקי היא עובדת סוציאלית, חוקרת ומרצה בתחומי קהילה וניהול חברתי. מומחית לפיתוח וניהול שותפויות החתומה על מודל שותפות שזיכה אותה בפרס, ושני עשורים של ניסיון מקצועי בתחום בארץ ובעולם. איריס היא תושבת הגליל המערבי. כתיבתה והנחייתה בתהליכים אישיים, ארגוניים וקהילתיים משלבות שיטות לגילוי עצמי וחיבור למקורות השראה.