שמא יש משהו בדרישת ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, לפיה אל לנו להיטפל לבני משפחתו רק בגלל קרבתם אליו? אולי נכון לאפשר להם להמשיך בחייהם הפרטיים, בלי לבחון אותם תחת זכוכית מגדלת? תשובה תימצא בשתי נסיעות לחו"ל לאחרונה, של הרעייה ושל הבן.

בגלל שהמלחמה מנעה מהאבא להיעדר מהארץ, בנו נשלח להונגריה להשתתף בעצרת תמיכה בראש ממשלתה ויקטור אורבן, שמתמודד במערכת בחירות קשה. עוד הגיעו לבודפשט מנהיגי ימין מכמה מדינות, בהם נשיא ארגנטינה.

למיטב ידיעתי, אין בישראל תקדים של בן משפחה שמייצג ראש ממשלה באירוע פוליטי בהשתתפות מנהיגים זרים. לא שר הוא שלח, או פעיל מפלגה, אלא את הבן, מלווה כמובן מאבטחים חסונים עם אוזניות, כראוי לדמות ציבורית בכירה. לא בדיוק התנהלות של אדם פרטי, שרק רוצה לחיות את חייו הרחק מהעין הציבורית.

למיטב ידיעתי, אין בישראל תקדים של בן משפחה שמייצג רה"מ באירוע פוליטי עם מנהיגים זרים, בליווי מאבטחים, כראוי לדמות ציבורית בכירה. לא התנהלות של אדם פרטי, שרוצה לחיות הרחק מהעין הציבורית

הגם שאין לכך קשר ישיר לרישא של הרשומה, אינני יכולה להתעלם מתוכן דבריו. הונגריה מרגישה לו כמו בית שני? אחרי מה, ישראל, או מיאמי? ובעיקר, הנציג המשפחתי הבכיר התייחס למנהיגים אחרים באירופה – שלא כמו אורבן, הם "הביאו מהגרים שלא שותפים לאותה תרבות וציוויליזציה".

גם אני מרגישה די בבית בהונגריה. הוריי נולדו שם, אני דוברת את השפה, חשה נוסטלגיה לשמות ולמאכלים. אבל בניגוד ליורשו של ראש הממשלה, אני פחות מתפעלת מ"אותה תרבות וציוויליזציה", שכן אני זוכרת מה עלה בגורל רוב קרובי משפחתי בשל "תרבות וציוויליזציה" טהרנית.

ואחרי הסטייה הזו, אתמקד באם המשפחה, שהגיעה לבית הלבן בהזמנת אשת נשיא ארה"ב מלניה טראמפ, כדי להשתתף באירוע של 45 גברות ראשונות, בהן רעיית נשיא צרפת ורעיית נשיא אוקראינה.

התואר "גברת ראשונה" לא קיים באופן רשמי בישראל. אבל ככל שמישהי זכאית להתהדר בו, זוהי רעייתו של האזרח מספר אחד, הנשיא, ולא זוגתו של ראש הממשלה, שהוא השלישי בקדימות לפי כללי הטקס. השני, אגב, הוא יו"ר הכנסת, ולכן בן זוגו קודם ל"רעייתי ומשענת חיי", שניכסה תואר לא לה.

ומכאן לתיק שהקפידה להפגין, ולא בפעם הראשונה, ועלותו כמו תואר ראשון באוניברסיטה. אתעלם מההערות והשאלות העוקצניות שהפריט עורר, על מתנות, מי העניק, ותמורת מה – אם לא יודעים, מוטב לא להסיק מסקנות. אבל בעוד אנשים נהרגים ונפצעים, עסקים קורסים, בניינים מתמוטטים, ואיש לא יודע כיצד ימומנו המיירטים ומתי הם ייגמרו, למה דחוף לנפנף שוב בתיק מתוצרת שאנל? מה הוא מוכיח, ולמי?

לגבי התיק שהקפידה להפגין ועלותו כתואר אקדמי – בעוד אנשים נהרגים ונפצעים, עסקים קורסים, בניינים מתמוטטים ואיש לא יודע כיצד ימומנו המיירטים ומתי ייגמרו – למה דחוף לנפנף בתיק שאנל? מה הוא מוכיח ולמי?

ובכלל, למה היא נסעה, בעוד מגייסים חיילי מילואים בגיל של בניה, ילדי ישראל תקועים בבית, ואימהות שנאלצות לצאת לעבודה מתמרנות בין שכנות, סבתות, ושמרטפים בתשלום? בתור "פסיכולוגית בשירות הציבורי", לא עדיף להישאר ולסייע למטופליה, שבוודאי נתונים במצוקה?

אלא שכנראה היה לה חשוב להתלונן באנגלית מקרטעת על הביוש וההתעמרות שעברו צאצאיה "רק משום שהם בניו של ראש הממשלה". אז זהו, שלא. מאז שהם היו ילדים קטנים, הוריהם גררו אותם לכל מקום, לאירועים פוליטיים בארץ, לביקורים ממלכתיים בחו"ל – עמיתיי ואני יכולים להעיד על פעוטות טרוטי עיניים שנחתו עם הוריהם בשעות משונות בנמלי תעופה ברחבי תבל. מי שבוחר לחשוף כך את ילדיו, בל יתפלא שהם נחשפים.

אשר לאבי המשפחה – אם הוא מעוניין בהשתתפות בני משפחתו בפעילות ציבורית, הוא בוודאי מבין שמחיר החשיפה כולל ביקורת. ואם לחילופין, כפי שיש הטוענים, הם כופים עליו את רצונותיהם – אם מנהיג של מדינה שנתונה לכל כך הרבה לחצים, לכאורה אינו מסוגל לעמוד בלחץ משפחתי, אזי ארצו ותושביה נתונים בצרה צרורה. כך או כך, הוא לא יוצא טוב מהעניין, ומוטב שיניח לו.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.