כבר בימיה הראשונים של מלחמת "חרבות ברזל", ובוודאי ככל שזו התמשכה, היה נהיר לחלוטין כי ראש הממשלה בנימין נתניהו לא יאפשר להקים ועדת חקירה ממלכתית, בבחינת הכובע הבוער על ראש הגנב, וליתר דיוק – הלפיד הבוער בידו של המצית.

מי שהוזהר על ידי המצרים, מי ששר הביטחון שלו עצמו נאלץ אף, כמו יו"ר האופוזיציה וכמו הרמטכ"ל הרצי הלוי, לצאת ולהתריע בפני הציבור; מי שסירב להיפגש עם הרמטכ"ל לפני העברת חוק הפטור מסבירות; מי שקיבל מראש שב"כ התרעה למלחמה, התרעות מפורשות בכתב מראש אמ"ן מחקר ואינספור הזהרות אחרות – והתעלם מכל אלה בנחישותו לקדם את ההפיכה המשטרית ולשמר את שלטון חמאס – ידע היטב כי לא יהיה לו כל מפלט ממסקנותיה של ועדת החקירה הממלכתית.

להבדיל ממלחמת יום הכיפורים, שואת ה-7 באוקטובר הובאה עלינו לא במחדל וברשלנות אלא באינספור מעשים ובמקרה הטוב – באדישות.

נתניהו ידע שלא יהיה לו כל מפלט ממסקנות ועדת החקירה הממלכתית. להבדיל ממלחמת יום הכיפורים, שואת ה-7 באוקטובר הובאה עלינו לא במחדל וברשלנות אלא באינספור מעשים ובמקרה הטוב – באדישות

לצד זה, כבר בראשית המלחמה בעזה הושמעו נגד ישראל טענות לביצוע פשעי מלחמה ונפתחו נגדה הליכים פליליים, בהובלת דרום אפריקה, בבית הדין לצדק בהאג. לרובן המכריע של הטענות לא היה כל בסיס, אך הדרך היחידה להתמודד עימן בזירה המשפטית הבינלאומית, אם בהאג ואם במדינות השונות, הייתה להוכיח כי ישראל חוקרת את הדברים בעצמה. זאת, באמצעות הקמת ועדת חקירה ממלכתית.

לנוכח סירובו של נתניהו הצעתי בשעתו להקים ועדת חקירה כזאת שיהיו לה שני מנדטים נפרדים: הראשון – לחקור את מה שהביא לשואת ה-7 באוקטובר, והשני – לחקור את התנהלות ישראל בעזה מאז, ולהתחיל מהשני. התרעתי כי אם הדרג המדיני לא יעשה כן, יימצאו חיילינו מופקרים, חסרי הגנה, להליכים משפטיים בחו"ל. הדברים האלה, בדיוק כמו ההתרעות לפני ה-7 באוקטובר, נפלו על אוזניים ערלות.

במציאות הנוכחית אליה הובאנו הכרחי הדבר להקים לא ועדת חקירה אחת, אלא שלוש.

ועדת החקירה הראשונה תעסוק כאמור בגורמים ובאנשים שהביאו עלינו את ה-7 באוקטובר: מי ברשלנות, בהתעלמות מדברי התצפיתניות או ביישור קו עם "הקונספציה" שהדרג המדיני הכתיב לו ("חמאס מורתע ל-15 שנים לפחות", כדברי המשרת הנאמן דאז ופרשן האולפנים דהיום צחי הנגבי), מי באדישות ובנחישות לקדם את ההפיכה המשטרית, ומי כי חיזוק חמאס, טיפוחו ומימונו שירת את שיקולי הישרדותו הפוליטיים.

התרעתי כי אם הדרג המדיני לא יקים ועדת חקירה ל-7/10 ולהתנהלות בעזה, יימצאו חיילינו מופקרים, חסרי הגנה, להליכים משפטיים בחו"ל. דבריי, בדיוק כמו ההתרעות לפני ה-7/10, נפלו על אוזניים ערלות

המלאכה – רבה. כמות הראיות – גם לאחר שחלקן שובש או הועלם – עצומה. על הוועדה יהיה להגביל מראש את פרק הזמן שתקדיש לנושא ואת מספר העדים (לא יותר מכמה אלפים, ויש הרבה הרבה יותר) כדי שמסקנותיה תוגשנה בהקדם האפשרי ותאפשרנה פעולה ותיקון.

הוועדה השנייה תעסוק בהתנהלות ישראל בעזה החל מה-7 באוקטובר. זאת, בכל הנוגע למעשי צה"ל ברצועה ולהנחיות שקיבל מהממשלה, לצד הצהרות חבריה. אך לא פחות חשוב מכך יהיה לחקור את התנהלות ישראל, בראש ובראשונה ממשלתה, בכל הנוגע לחטופים: להפקרתם ביודעין לעינויים ולמוות, לסיכול הצלתם, להנדסת התודעה שנערכה על ידי אנשיו של נתניהו במטרה להונות את הציבור הישראלי שכמה לשובם.

אין לישראל חובה גדולה מזו כלפי אזרחיה: הן אלה שהופקרו, נאנסו, עונו, הורעבו ונרצחו; הן אלה שללא הפקת לקחים מתחייבת – עלולים להיות הקורבנות הבאים. 

הוועדה השלישית תעסוק בנעשה ביהודה ובשומרון מאז ה-7 באוקטובר וביתר שאת בשנה וחצי האחרונות. גם כאן ייחקרו שני הדרגים, אך בעיקר זה המדיני. זאת מאחר שמעשי הפורעים עצמם צריכים להידון במשפטים פליליים וללא כל שהיות, כך אף אותם מקרים של שיתוף פעולה אקטיבי מצד מי מחיילי צה"ל באותם מעשים, מקרים אחרים של "אבטחת" הפורעים עת רצחו והיכו, שרפו והתעללו, חמסו וגירשו, וגם כאלה של עמידה מנגד עת שבוצעו אותם מעשים.

לגבי וועדת חקירה על התנהלות ישראל בעזה – אין לישראל חובה גדולה מזו כלפי אזרחיה: הן אלה שהופקרו, נאנסו, עונו, הורעבו ונרצחו; הן אלה שללא הפקת לקחים מתחייבת – עלולים להיות הקורבנות הבאים 

להבדיל מהנעשה בעזה אגב פעילות מבצעית נגד מחבלים, כאשר גם להרג אזרחים ובלתי מעורבים ניתן למצוא במקרים המתאימים הצדקות משפטיות או מוסריות – למעשי הזוועה נגד חקלאים, משפחות, קשישים וטף ביהודה ושומרון – אין ולא תיתכן מלכתחילה כל הצדקה או תירוץ. להבדיל מהנעשה בעזה, אם כן, בעיקר בראשית המלחמה, לא יהיה בוועדת חקירה כזאת כדי למלט איש מנשיאה באחריות.

הבדל נוסף הוא שהזירה ביהודה ושומרון, בניגוד לזו מול חמאס, לא רק "התאפשרה" על ידי הדרג המדיני אלא ניזומה, נוצרה ולובתה על ידו. חרף כל האזהרות שקיבל, מני ממשל ביידן ועד כמעט כל מדינות האיחוד האירופי, שלא להזכיר את גורמי הביטחון בישראל עצמה – איפשר נתניהו לשותפיו הקואליציוניים להצית את הזירה ולהבעירה באמצעות שלוחיהם, נגד מאות חפים מפשע שדבר אין להם עם טרור ואלימות.

ועדה זו תצטרך לתת את הדעת על האופנים הרבים, הישירים והעקיפים, בהם פעלה ממשלת ישראל כדי לעשות כן, כשהסתה על ידי שרים או שחרור עצירים מנהליים יהודים בידי שר הביטחון הם רק דוגמאות. גם כאן תצטרך הוועדה להגביל את עצמה בזמן ובמספר העדים. גם הפעם יש אלפים.

לא ניתן לוותר על חקירת כל שלושת הנושאים הללו. מסירת כל המטלות האלה לוועדה אחת תבטיח שזו לעולם לא תביא את מלאכתה לידי גמר. הפיצול הכרחי אם כן.

להבדיל מוועדת אגרנט שבחנה את הקונספציה, קו בר-לב או המידע שסיפק אשרף מרואן, או ועדת כהאן שעסקה בעיקר בשאלה מה היה ידוע לגורמים השונים על כניסת הפלנגות הנוצריות למחנות הפליטים ועל כוונותיהן – ועדת החקירה שתוקם ל-7 באוקטובר תצטרך לדון באינספור ידיעות, אזהרות מתועדות, מחדלים ומעשים מכוונים שהביאו עלינו את השואה הזאת.

להבדיל מהנעשה בעזה, כשניתן לעתים למצוא הצדקות משפטיות או מוסריות להרג אזרחים ובלתי מעורבים אגב פעילות מבצעית נגד מחבלים – למעשי הזוועה ביהודה ושומרון אין ולא ייתכנו הצדקה או תירוץ

באשר למלחמה בעזה, הרי שזו, להבדיל מהמלחמות הקודמות שנחקרו, כמלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון השנייה, ארכה (ואורכת) שנים וכללה אינספור אירועי מפתח.

באשר למאורעות ביהודה ושומרון – להבדיל מפרשות דיר יאסין או כפר קאסם שיש אשר ראו בהן אירועים נקודתיים שהיו בבחינת היוצא מהכלל הבא להעיד על הכלל – למעשי המחבלים היהודים בגדה תחת הממשלה הזאת ובעידודה – אין מספר. ועם זאת, על כולם להיכנס לספרי הלימוד וההיסטוריה. אם לא נעשה כן, ישראל עצמה תהפוך להיסטוריה.

ד"ר גל לברטוב, עו"ד, מרצה למשפטים וסופר. לשעבר מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. הוא בוגר המכללה לביטחון לאומי של צה"ל והפקולטה למשפטים של אונ' בר-אילן, מוסמך הפקולטה למשפטים של אונ' תל-אביב והפקולטה למדעי החברה של אונ' חיפה ובעל תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם הפקולטה למשפטים והסנט של האוניברסיטה העברית. מאז הצהרת יריב לוין בינואר 2023 על תוכניותיו לריסוק הדמוקרטיה הישראלית מקדיש גל את מרב זמנו, לצד אלפי אזרחים מודאגים כמוהו, להגנה על ישראל ואזרחיה מפני ממשלתם.