קל לטעות ולחשוב שהטרור היהודי בגדה המערבית הוא התפרצות יצרית ופוסט-טראומטית של אחרי השבעה באוקטובר, אבל האמת פשוטה הרבה יותר: זהו פשוט שיא של תהליך ארוך, קר ומחושב.

הרבה לפני הפוגרומים הממוסדים בכפרים פלסטינים ונגד קהילות רועים חלשות, ועוד לפני שכל פלסטיני סומן באופן אוטומטי כטרוריסט, נעשה שימוש ציני ומתוחכם במורשת.

התהליך הזה הפך כל פלסטיני ל"שודד" ולהורס עתיקות שמבקש למחות את זהותנו. המרחק בין הדימוי של הפלסטיני כמי שגונב לנו את ההיסטוריה לבין הצגתו כמי שקם להורגנו היה קצר מאוד, והוא נחצה בקלות בשנתיים האחרונות.

השימוש הציני במורשת הפך כל פלסטיני ל"שודד" והורס עתיקות, שמבקש למחות את זהותנו. המרחק בין דימוי הפלסטיני כמי שגונב לנו את ההיסטוריה לבין הצגתו כקם להורגנו היה קצר, ונחצה בקלות בשנתיים האחרונות

הראשונה לזהות שניתן להשתמש באבנים עתיקות כדי לדחוק פלסטינים חיים הייתה עמותת "רגבים". כמעט כל כפר פלסטיני יושב על או ליד אתר עתיקות, כי הערים והכפרים הללו משמרים רצף התיישבותי של מאות ואלפי שנים. ברגע שהאסימון הזה נפל, המציאות סייעה לצבוע כל בנייה, סלילת כביש או פיתוח פלסטיני כ"סכנה לעתיקות", גם כשבפועל החיים לצד האתרים הם אלו ששימרו אותם. 

הפוטנציאל הזה התממש והפך לארגון בפני עצמו תחת השם "שומרים על הנצח", שעשה עבודה תקשורתית וציבורית מצוינת והפך דוחות שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים שכתבו יחד עם פורום קהלת למציאות בעיני הציבור הישראלי.

כתבות רבות נכתבו על תופעה שאינה קיימת של הרס מכוון של מורשת בגדה המערבית, והדיונים הרבים שנערכו בנושא בכנסת הצליחו לייצר גזלייטינג מושלם: הפלסטינים הם האויב של ההיסטוריה, למרות שהם חולקים אותה עימנו. 

עבור מי שהסתכל על הנושא דרך התקשורת הישראלית, הצביעות הישראלית הייתה שקופה. כשישראלים סללו כביש ופגעו תוך כדי בעתיקות, זה הפך מייד ל"חפירה קהילתית" בחסות תקציבית של קצין מטה (קמ"ט) ארכיאולוגיה, אבל כשפלסטינים בשטח B נתקלו במערת קבורה במהלך סלילת כביש, היא הפכה מייד לניסיון זדוני להשמדת הזהות היהודית. הלוגיקה של "הקם להורגך השכם להורגו" הופעלה על האבנים הרבה לפני שהופעלה על האנשים. 

הראשונה לזהות שניתן להשתמש באבנים עתיקות כדי לדחוק פלסטינים חיים הייתה עמותת "רגבים". כמעט כל כפר פלסטיני יושב על או ליד אתר עתיקות, כי הם משמרים רצף התיישבותי של מאות ואלפי שנים

אחרי השבעה באוקטובר רבים עשו צעד אחד נוסף וראו בכל פגיעה בפלסטינים מעשה של הצלה, והאווירה הזו היא חלק מהתשתית לחסינות המוחלטת לה זכתה אלימות המתנחלים. בתקופת ממשל ביידן, כשעוד ניסו להציב לה גבולות עם סנקציות בינלאומיות, המתנחלים טענו שמדובר ברדיפה פוליטית, אבל אפילו במציאות הנוכחית יש דברים שאי אפשר להסתיר. 

שריפת הכנסייה העתיקה בטייבה הצליחה לזעזע אפילו את השגריר מייק האקבי – ידיד קרוב של ההתנחלויות, שהתבטא אולי בפעם הראשונה נגד אלימות המתנחלים. בשבוע שעבר הצטרף אליו גם סגן הנשיא ג'יי די ואנס. נראה ששניהם כבר התחילו להבין את ממשל ביידן.

נראה שלא ירחק היום בו ידידיהם הטובים של המתנחלים יתרחקו מהם, אבל לרבים זה כבר יהיה מאוחר מדי. כך או כך, היום, כשתהליך הטיהור האתני וגירוש קהילות הרועים נמצא בשיאו, אפשר סוף סוף לראות מה באמת קורה לאתרים שהמתנחלים "ירשו". מתברר שמי שמשתמש בארכיאולוגיה כ"קושאן" להשתלטות על קרקע, הוא גם הראשון להחריב אותה כשהיא כבר בידיו.

פרות ב"שטח המרעה" בכנסיית סנט ג'ורג' בטייבה יולי 2025 (צילום: תושב טייבה)

אנחנו מכירים היטב את המדיניות של המשרד למורשת יהודית וקמ"ט ארכיאולוגיה – מההפקעות בסבסטיה ועד ההבטחות לחורבן של שר המורשת עמיחי אליהו בארמונות החשמונאים – וייהוד אתרים תוך שימוש בארכיאולוגיה גרועה, אבל בשבועות האחרונים התחלנו לתעד ב"עמק שווה" את מה שקורה בשטח באותם אתרים שההשתלטות עליה אינה ממוסדת, והתמונה שעולה אינה מפתיעה.

שריפת הכנסייה העתיקה בטייבה זעזעה אפילו את השגריר האקבי – ידיד קרוב של ההתנחלויות, שהתבטא אולי לראשונה נגד אלימות מתנחלים. בהמשך הצטרף סגן הנשיא ואנס. נראה כראשית הבנה לממשל ביידן

המקרה של הכפר פסאיל הוא דוגמה חיה לאופן שבו הארכיאולוגיה משמשת ככלי פינוי. המתנחלים גידרו את הכפר בטענה שמדובר באתר ארכיאולוגי והחלו להטריד בדרכיהם הנבזיות את המשפחה היחידה שנשארה במקום לאחר שגודר.

המתנחלים שפכו שם ערימה עצומה של תמרים שלאחר מספר ימים נרקבו, הסריחו ומשכו זבובים, ולאחר מספר שבועות המנהל האזרחי הגיע והרס את ביתה של המשפחה, תוך התעלמות מוחלטת מכך שהתושבים חיו לצד האתר דורות ואף הגישו תוכנית מתאר להסדרתו.

אבל שבוע בלבד לאחר ההרס, המתנחלים שהטרידו את המשפחה הקימו בריכה בלב אותו פוליגון ארכיאולוגי בדיוק.

כשהמתנחלים החליטו "לשקם" אתר, כמו קבר ישי ורות – דיר אל ארבעין בתל רומיידה בחברון – הם פעלו בשיטות ששום ארכיאולוג לא היה חותם עליהן. המתחם יושב על תל שראשית בתקופת הברונזה, והמבנה עצמו הוא בעל היסטוריה ארוכה שתחילתה לפחות בתקופה הביזנטית, אך הוא מעולם לא נחקר באופן שיטתי. 

המתנחלים שפכו ערימה תמרים עצומה שהרקיבה, הסריחה ומשכה זבובים. לאחר כמה שבועות המנהל האזרחי הרס את בית המשפחה ואחרי שבוע המתנחלים הקימו בריכה בלב אותו פוליגון ארכיאולוגי

המתנחלים ניצלו את היעדרותם של הפלסטינים אחרי השבעה באוקטובר ועובדים חסרי הכשרה החלו ב"שיפוץ" פיראטי של המבנה. הם שברו קירות עתיקים בפטישים, יצקו בטון, קילפו טיח עתיק וטייחו מחדש, ריצפו חדרים ללא חפירה מקדימה והוציאו "פסולת" רבה מהאתר.

זהו ונדליזם במסווה של דאגה לאתר, שמוחק ידע ארכיאולוגי יקר ערך לנצח. איפה היה קמ"ט ארכיאולוגיה? היכן היה המפקח? נדמה שכאשר ה"שיפוץ" משרת את היישוב היהודי בחברון, העין המקצועית של המנהל האזרחי מעדיפה להישאר עצומה לרווחה.

הזלזול בחוק ובסמכות הגיע לשיא מופרך בפרשה שפורסמה בהארץ, אשר במרכזה קצין המשטרה מאיר רוטר. רוטר, לובש מדים וחמוש בגיבוי של כוח צבאי, נכנס לכפר ד'נאבה שבטולכרם, שטח A, ופשוט החרים אבן עתיקה, ללא סמכות, ללא עדכון של קמ"ט ארכיאולוגיה וללא פיקוח של גורם מקצועי רשמי.

רק במציאות הזו רמיסה של החוק הבינלאומי והאתיקה המקצועית תחת מגפיים של קצין משטרה חובב עתיקות יכלה להפוך בראשו ובראשם של החיילים שליוו אותו להגנה על העתיקות. אבל ברור שהמציאות הזו מספרת על הפיכתה של הארכיאולוגיה בגדה המערבית למערב פרוע.

ג'בל עורמה שבשטח B המוכר גם כתל ארומה, היה אחד האתרים הראשונים שעליהם הצביעו "שומרים על הנצח" כמקום בו מתרחשת פגיעה ממוסדת בעתיקות, בניסיון להרוס את האתר החשמונאי. היום מנסים המתנחלים להקים בו מאחז לא חוקי כולל הצבת קרוואנים, וגם בתל עטרה, המקום בו אכף לראשונה קמ"ט ארכיאולוגיה את סמכותו בשטח B כי מדובר באתר עתיקות, הקימו המתנחלים מאחז בשם כפר טרפון.

בכל המקומות וברבים אחרים שלא מופיעים כאן, השיטה זהה. המתנחלים הציגו את הפעילות התוקפנית שלהם כ"הגנה עצמית" או כהגנה על הארכיאולוגיה, וכעת הם משתמשים בה כדי להרוס בתים, כדי לבזוז ממצאים וכדי למחוק כל נוכחות פלסטינית.

המתנחלים ניצלו את היעדרות הפלסטינים אחרי ה-7/10 והחלו ב"שיפוץ" פיראטי. שברו קירות עתיקים בפטישים, יצקו בטון, קילפו טיח עתיק ועוד. ונדליזם במסווה דאגה לאתר, שמוחק ידע ארכיאולוגי יקר לנצח

אבל מי שחרד למורשת לא שובר אותה בפטישים ולא משתמש בה כדי לנשל קהילות. הארכיאולוגיה בגדה היא כיום נשק, וקמ"ט ארכיאולוגיה והמשטרה הם אלו שמחזיקים עבור המתנחלים את התחמושת.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".