השבוע השר למורשת יהודית, עמיחי אליהו, פרסם סרטון. הפעם הטריח עצמו השר לארמונות החשמונאים שבפאתי יריחו, משם הכריז על מלחמת חורמה על כל מה שאינו יהודי ואמר:

"כל מה שייבנה על המורשת של העם היהודי אנחנו נחריב אותו".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

רטוריקת החורבן של השר אליהו, שנשמעת פומפוזית ונתפסת בעיני רבים כהתרברבות לא אסתטית, עלולה לגרום לנו להתייחס לדברים בחוסר רצינות – אבל את מה שהשר אומר, מדינת ישראל כבר עושה.

במשך עשורים, הנרטיב הציוני של "ארץ ללא עם" שימש ככלי של גזלייטינג, שעזר לישראלים רבים לעצום עיניים מול המציאות. איש אינו מערער על קיומה של היסטוריה יהודית עתיקה ומרשימה באדמה הזו, אך מתחת לרגלינו טמונות שכבות נוספות, רבות ועשירות.

רטוריקת החורבן של השר אליהו, שנשמעת פומפוזית ונתפסת בעיני רבים כהתרברבות לא אסתטית, עלולה לגרום לנו להתייחס לדבריו בחוסר רצינות. אבל את מה שהשר אומר, מדינת ישראל כבר עושה

כטבעם של בני אדם, הסיפורים הטמונים באדמה הופכים למורשתם של אלו שחיים עליה.

ההיסטוריה המגוונת של הארץ הזו שייכת לפלסטינים, בדיוק כפי שהיא חלק מהמורשת של העם היהודי. אלא שהסרטון של אליהו מסמן שלב חדש ומסוכן: הוא כבר לא מכחיש את ההיסטוריה הזו, הוא פשוט מתייחס אליה כטעות. כשל היסטורי שצריך למחוק. גידול שיש לכרות.

צילומי מסך מתוך סרטון פייסבוק שהעלה שר המורשת עמיחי אליהו

מבחינת אליהו, הארכיאולוגיה היא לא כלי מדעי ללמידה על תרבויות העבר, אלא כלי שנועד לעקור את השורשים המיותרים או להסיר את השכבות "המקולקלות" של ההיסטוריה.

הוא לא הראשון שסבור שיש להחריב כל זכר לקשר הפלסטיני לארץ. כבר בשנות השישים, כשמדינת ישראל החריבה כפרים פלסטינים שתושביהם גורשו ב-1948, נשלחו ארכיאולוגים לסמן אתרים עתיקים שאותם "אסור להרוס". המדינה ביקשה לשמר את "העתיקות", אבל להשמיד את השכבה העליונה – השכבה הפלסטינית.

השבוע, החזון של אליהו קיבל תרגום מעשי בהחלטות הקבינט ובהצעת החוק להקמת "רשות מורשת" לגדה המערבית. החלטת הקבינט מתכתבת לחלוטין עם הסרטון ומאפשרת למינהל האזרחי לפעול בשטחי A – שטחים שבהם אין לישראל סמכות אזרחית לפי הסכמי אוסלו (שאליהם הוא מתייחס כפשע) – ולהרוס שם בתים בתואנה שהם פוגעים ב"אתרי מורשת", ואגב כך להרוס עוד מהמעט שנשאר מאותו הסכם.

ההיסטוריה המגוונת של הארץ שייכת לפלסטינים כפי שהיא חלק ממורשת העם היהודי. אלא שהסרטון של אליהו מסמן שלב מסוכן: הוא כבר לא מכחיש את ההיסטוריה הזו, הוא רואה בה גידול שיש לכרות

במקביל, הצעת החוק החדשה מבקשת להעניק למדינה סמכות להפקיע אדמות פרטיות אם הן נמצאות על אתר מורשת. אבל למי שייכת המורשת, ומהי בכלל מורשת? 

לפי הגדרותיה של המועצה לזכויות האזרח באו"ם, מורשת היא מושג המאפשר לכל קהילה להגדיר בעצמה את זיקתה לעבר. כאן, ישראל היא הקובעת הבלעדית מה ראוי לשימור ומה ראוי להחרבה – והשר אליהו כבר קבע שהמורשת היחידה היא זו היהודית, וכל השאר הוא "פשע" שיש למגר.

מרבית הכפרים הפלסטינים בגדה המערבית משמרים רצף התיישבותי של מאות ואלפי שנים. כמעט בכל כפר או סמוך לו קיימים שרידים ארכיאולוגיים, אבל בעיני אליהו, כל מה שנוסף כאן מאז ימי החשמונאים – בין אם זה כפר חי, מסגד עתיק או טרסה חקלאית – הוא הפרעה ל"אמת הקדומה" ולכן יש להחריב אותו.

כשאליהו מדבר בסרטון על "הנגשה" הוא מבהיר בדיוק את המנגנון הכפול שמסתתר מאחורי המושגים. כשמדינת ישראל סוללת כבישים ומרכזי מבקרים באתרי עתיקות זהו "פיתוח והנגשה". כשפלסטיני בונה את ביתו או מעבד טרסה חקלאית על אותה אדמה, זהו "הרס עתיקות" שדורש אכיפה אגרסיבית.

התפיסה הזו מעניקה גם הכשר מוסרי וחוקי לאלימות של "נערי הגבעות". בזמן שהם "מטהרים" את המרחב באמצעות טרור והצתות, אליהו מבקש לעשות את אותו הדבר בכלים ממלכתיים. להשתמש בכוחה של המדינה כדי להחזיר את הגלגל לאחור למציאות מדומיינת, תוך מחיקת חייהם של מי שגרים כאן היום.

כש"נערי הגבעות" "מטהרים" את המרחב בטרור והצתות, אליהו מבקש לעשות זאת בכלים ממלכתיים. להשתמש בכוח המדינה כדי להחזיר את הגלגל לאחור למציאות מדומיינת, תוך מחיקת חייהם של הגרים כאן היום

החזון של אליהו הוא האנטי-תזה המוחלטת למושג מורשת. השימוש הפוליטי והאלים בארכיאולוגיה הוא עיוות של המדע, הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי ורמיסה של ערכי זכויות אדם בסיסיים. האמת המרה היא שהמורשת של השר אליהו תישאר גם המורשת של ממשלת החורבן.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".