הכניסה המערבית לפארק אריאל שרון, זאת שמציצה מהכביש הראשי של שכונת הארגזים, אינה כניסה באמת, ולמעשה כלל אינה מתחזה לכזאת.
קל מאוד לפספס את מרבץ העפר, שמוקף בבולדוזרים העצומים החוסמים את שביל הכניסה היפה, שיוצא משום מקום, לעבר אואזיס מופלא.
על הנייר, פארק שרון אמור להיות הסנטרל פארק של מדינת ישראל – 8,000 דונם נקיים מנדל"ן, חפים ממסחר, וזכים מאינטרסים זרים.
מה שהתחיל לפני 14 שנה כאחד הפרויקטים הסביבתיים החשובים בתולדות המדינה, נראה יותר כמוזיאון לשחיתות, הקובר תחתיו מנכ"לים, יו"רים, מבקרי פנים, דירקטורים, דוחות וחקירות – וכמובן, הררים של פסולת בלתי חוקית.
שדירת הכניסה היפה לפארק נתקעה ב-2017 יחד עם שאר הפרויקטים המרהיבים שתוכננו במקום, ובהם המתחם המרשים של "חוות שלם", הכולל שלד לפרגולה ענקית, שהייתה אמורה לשמש כניסה ראשית לאלפי כלי רכב.
בפועל, הקירוי לא בוצע, והפרגולה הענקית נותרה מיותמת, כמו עצמות של דינוזאור במוזיאון טבע. שלט שהותקן במקום מבהיר שהכניסה מכאן אסורה, והשומר מרחיק אותנו בנפנופי יד מהירים.
ביום בהיר ניתן לראות מהמרפסת הצפונית את גורדי השחקים של תל אביב, ואף את הים. אבל מתחת למרפסת משתרע כ-90% מהשטח, שעדיין אינו מפותח, ושבמרכזו ניצבת "הסוללה", אותה רמפה ידועה לשמצה שתחתיה קברו, באקט של שחיתות ממוסדת, עשרות אלפי טונות של פסולת בניין מזהמת.
בדוחות פנימיים שהגיעו לידי המשטרה ומתפרסמים כאן לראשונה, מופיע המספר 176 מיליון שקל, המסכם את הסכום שחסכו יחדיו כמה חברות קבלניות, להערכת גורמים משפטיים בפארק, כאשר טמנו זבל בסוללות שם, בניגוד לחוק.
הפרקטיקה הלכאורה עבריינית הזאת נמשכה כמה שנים תחת עיניהן המנומנמות של ההנהלות הקודמות. לפי הערכות בפארק, כשיבוא היום ומישהו ירצה לנקות את החרפה, יצטרכו להשקיע לפחות 20 מיליון שקל רק כדי להכשיר את השרץ.
השבת המקום למצב "הנקי", כפי שהופיע בתכנון המקורי, תעלה כנראה פי עשרה.
התכניות המקוריות דיברו על קילומטרים על גבי קילומטרים של מרחבי עד עם עצים, נחלים זורמים ופינות פיקניק, שיחבקו את גוש דן כולו.
שטח הזהה בגודלו לזה של בת ים, שמשתרע בין תל אביב, רמת גן, חולון, אזור ואור יהודה, ירושת בשבילי טיולים עד מבואות ראשון לציון מדרום.
זה היה אמור להיות המפלט הגדול האחרון מהצפיפות האורבנית, שכולו שלנו, הציבור. ללא דריסת רגל של נציגי עיריות חמדניות, קבלנים חסרי מצפון, או גורמים אינטרסנטים המממנים את מקורביהם. פרויקט לאומי.
"פארק אריאל שרון הוא מהמיזמים הגדולים בעולם בתחום השיקום הסביבתי", מכריז בגאווה שלט חלוד ומתפרק המוצב. אבל גם ביום יפה אין כאן כמעט נפש חיה. בשעתיים של סיבוב ספרתי במתחם אנשים בודדים בלבד, קומץ בעלי כלבים, ורכב אבטחה שנדמה היה שעוקב אחרינו לכל מקום, אולי פשוט מתוך שעמום.
בשלב מסוים, אל מול עינינו המשתאות, חתך רכב האבטחה בפראות את השביל ועלה על המדשאה המטופחת, כשהוא מותיר אחריו סימני צמיג מכוערים לכל אורך הדשא. לא ברור מה הרוויח בדיוק מקיצור דרך של עשרה מטרים, אבל ההתנהגות המופקרת הזאת מזכירה כמה תלונות שהגיעו בתקופה האחרונה ממטיילים בפארק, על דריסת כלבים, בידי נהגי משאיות שגונבים את השביל.
כיתות הלימוד במתחם סגורות ומסוגרות, והטחב צומח בדלתות הכניסה אליהן. גם בצריפי העץ היפהפיים, שמהם ניתן להשקיף על ציפורים בביצה הקסומה, מתחילה לכרסם העזובה, והוונדליזם.
השלט האירוני "אל המסעדות" לא מוביל לאף מסעדה, וב"תצפית המטרופולינית", מרצה מדריכה צעירה את אותה ההרצאה, כמו בעשר השנים האחרונות, על חזונו של אדריכל הנוף הגרמני פיטר לאץ' ועל איך יבוא היום ויפריחו פה את השממה.
החלקים שקרמו עור וגידים מהתכנית האדריכלית של לאץ' אכן יפים מאוד, אך שוחרי הפארק מתחילים לאבד את התקווה כי המשכו של החזון הפיוטי ימומש.
עוקפים את היועצת המשפטית של הפארק
לא, זהו לא שיר ישן-נושן וגם לא פיוט של מחבקי-עצים. כמעט כל פינה של עזובה כאן כיכבה איפשהו בדוח ביקורת, בחקירת משטרה, במופע של שחיתות, לכאורה.
כל אלה מתקבצים למה שנראה כמו ספר הלימוד של השחיתות הארגונית במדינת ישראל, עם שכבות על גבי שכבות של חשדות ותקלות לאורך השנים האחרונות. כל זאת עד שב-2017 הוקפא התקציב, ההנהלה הלכה הביתה, הדירקטוריון התפזר בחלקו, והפארק שקע, לפחות לטענת שומרי הסף שלו, לקיפאון מצמית.
קחו, למשל, את הפרגולה הענקית, שמככבת בחומרי החקירה שהועברו למשטרה והגיעו לידינו. כמו הרבה מהפרויקטים של הבינוי, מתברר כי גם קירוי הפרגולה הופנה אל "קבלני המסגרת", אותם קבלנים שנחשדו בהטמנת פסולת, והפכו לבעלי הבית בפועל של הבינוי בפארק, כשהם שואבים אליהם את מרבית הפרויקטים, אגב צפצוף של גורמי הנהלה על החוק והנהלים.
עלות הקירוי הוערכה ב-3 מיליון שקל והיועצת המשפטית הנחתה את הנהלת הפארק לצאת למכרז חיצוני. מה עשו מנהלי הפארק? על פי החומר שהצטבר במשטרה עקפו את היועצת המשפטית של הפארק, ופנו לייעוץ משפטי חיצוני.
למרבה האירוניה, גם היועץ המשפטי החיצוני לא אישר את המחטף, והקירוי לא בוצע עד עצם היום הזה. החברה שבנתה את הפרגולה תבעה לאחרונה את הנהלת הפארק בגין עיכוב בתשלומים על ביצוע העבודה.
"הסכמי המסגרת" עם חברות קבלניות, אשר זכו להתנגדות נמרצת מצד גורמים משפטיים בפארק גם בזמן אמת, מככבים אף הם בחומרים שהגיעו למשטרה.
מחומרי החקירה עולה כי "במשך 6.5 שנים מחולקות כל העבודות בפארק בין אותם קבלנים". החומרים מצביעים, לכאורה, על מניעים זרים של גורמים בהנהלה בחלוקת העבודות הללו.
חומרי החקירה מעלים מעין קומבינה: חברות קבלניות זכו לניקוד עודף על פני חברות אחרות בזכות, איך לא, ניסיונם המצטבר בבנייה בפארק. כך מתקבל מעגל סגור שלא מאפשר כניסה לספקים נוספים
אם לא די בכך, הרי שאחד הקבלנים הללו אף תועד על ידי נציג איגוד ערים דן לתברואה כשהוא משליך פסולת בניין לאתר, ואגב כך פוגע בסביבה.
הטמנת פסולת בניין במקומות אסורים חוסכת לקבלנים כסף רב, ומהווה עבירה פלילית. ואולם, למרות ההתרעות הפרקטיקה הזאת נמשכה זמן רב, והמסמכים שהצטברו במשטרה מעידים כי כך הוטמנו במתחם רבבות טונות של פסולת.
ואיפה נציגי הציבור בסיפור הזה? מהמסמכים עולה כי כחלק מהשיטה המושחתת הוטעו נציגי ארגוני הסביבה בדירקטוריון, כדי שלא ידעו על המחדל.
כך, למשל, בפרוטוקול הסיור שערכו חברי הדירקטוריון בינואר 2017, כלל לא מוזכרת הטמנת הפסולת הפלילית. אפילו לא במילה.
חברת הדירקטוריון לשעבר, חגית שמאי, שכיהנה כנציגת ארגוני הסביבה בדירקטוריון, אך התפטרה באפריל 2018 במחאה על ההתנהלות הקלוקלת של הפארק, והכשלת מינוי מנכ"ל קבוע לפארק. פנינו אליה כדי לברר אם ידעה על נסיונות הטיוח.
"כשהתחלתי לכהן כדירקטורית, שאלתי על נושא הסוללות ונעניתי כי מאחר שמתקיימת חקירת משטרה הוחלט להמתין עד להשלמתה, ולא לדון בנושא כעת.
"אלא שבפועל כן התקיימו דיונים על השאלה איך מתמודדים עם החריגות מהיתר הבנייה שיצרו הסוללות, וההצעות נשמעו לי בלתי סבירות מבחינה ציבורית.
מבקר הפנים הקודם של הפארק חשף לאורך כל כהונתו ממצאים קשים על התנהלות חברת הפארק, מקורביזם שיטתי, בזבוזים וניפוחי תקציב מופרכים, עריכת מכרזים קלוקלת ועוד. אבל חלק מדוחותיו כלל לא זכו להתפרסם
"בדיעבד גילינו שכנראה כל הגורמים בפארק העבירו לידינו מידע שהתברר כמוטה. אני שמחה שבכל זאת הצלחנו, תודות לפעילות ועדת הביקורת דאז וקבוצת עובדים אמיצים, לשאול את השאלות הנכונות, ולגבות את מבקר הפנים בביצוע הביקורת החקירתית.
מכעיס אותי לשמוע ממך מה קורה בפארק היום. לו היה שם מנכ"ל מכהן והרכב דירקטוריון רחב, אני חושבת שהציבור היה יכול ליהנות היום מפארק עם תקציבים שחוזר למצב של פיתוח".
לידי המשטרה הגיע דוח מבקר הפנים לשעבר של החברה, עו"ד שמואל רוזנבלום, שכותב כך:
"מדובר, לכאורה, בהפקת טובות הנאה מהותיות ביותר. פינוי פסולת כמו גם הטמנתו, כרוכים בעלויות אדירות. מדובר בהסתרת מידע קריטי, פלילי, העומד במרכז חקירות פליליות, תוך הסבת נזק לאתר ופגיעה בכספי ציבור, נזק אקולוגי ופגיעה במטרות החברה…. מלבד השלכת פסולת בניין, התקבל במשרדנו מידע אודות משאיות רבות עמוסות חול היוצאות משטח הפארק, אף כאן מדובר בהפקת טובות הנאה לגורמים לא ידועים, בשווי כספי רב".
המנהלים טוענים: אנחנו לא אחראים
מבקר הפנים הקודם של הפארק חשף במהלך כהונתו ממצאים קשים על התנהלות חברת הפארק, מקורביזם שיטתי, בזבוזים וניפוחי תקציב מופרכים, עריכת מכרזים קלוקלת ועוד. אבל חלק מדוחותיו כלל לא זכו להתפרסם, אך ב-2016 נפתחה חקירה של להב 433 נגד הנהלת הפארק, נגד קבלנים שעבדו מול הפארק ונגד גורמים נוספים.
המבקר סימן כמה גורמים האחראים למחדלים, בראשם המנכ"ל לשעבר, משה בורוכוב, מנהל האתר לשעבר, יהודה הרוש, והמנכ"לית שבאה אחרי בורוכוב, שרון רז. שלושתם נחקרו במשטרה, והתיק בעניינה של רז ממתין בפרקליטות עם המלצה של המשטרה להגיש כתב אישום בתחום טוהר המידות, בין היתר, בגלל חשד לניסיון להטות מכרזים לצורך קידום מקורבים. מרז לא התקבלה תגובה לכתבה זו.
בכירים בפארק הביעו תרעומת על תוצאות החקירה, שהסתפקה בהמלצות על כתבי אישום בענייני מכרזים ומינויים, והתעלמה, לכאורה, משערוריית הר הזבל.
התיק בעניינם של בורוכוב והרוש נסגר, אך הנהלת הפארק החדשה לא הרימה ידיים והגישה לפני שנה (עם איגוד ערים דן) תביעה אזרחית בסך 20 מיליון שקל, נגד בורוכוב והרוש ונגד חברת אקולוג'י, שסיפקה את חומרי המילוי לסוללה.
התביעה כוללת שורה ארוכה של טענות על הונאה, רשלנות ופגיעה בסביבה ובאינטרס הציבורי. בתביעה נטען כי אקולוג'י, ומנכ"לה דאז, מומי צח, היו שותפים להשלכת פסולת אסורה בכמויות עודפות של 6 מיליוני מ"ק בסוללות ההיקפיות ובשטח הפארק, פרקטיקה שנמשכה "גם חודשים רבים לאחר הקמת הסוללות".
"תוצאת הדברים מדברת בעד עצמה. כפועל יוצא מהשלכת הפסולת האסורה בשטח הפארק, בשטח הסוללה הדרומית לבדה מצויים עודפי פסולת בניין שיש לפנותם בהיקף של כמיליון וחצי מ"ק (!). בשטחי הסוללות המערבית והצפונית קיימים עודפי פסולת המוערכים בחצי מיליון מ"ק נוספים. בהערכה ראשונית שנערכה עבורה חברת הפארק עלות פינוי פסולת הבנין העודפת שהושלכה בשטח הפארק נאמדת בסך של כשמונים מיליון ש"ח!!!" (סימני הקריאה במקור, א"ה).
נגד בורוכוב והרוש נטען בתביעה כי השניים "מעלו בתפקידם" כאחראים על ניהול הפארק וכי "שיתפו פעולה" עם אקולוג'י בהשלכת הפסולת "תוך הפרת חובות האמון והזהירות ו/או עצמו עיניהם בכוונת תחילה ו/או התרשלו התרשלות קיצונית בחובתם לפקח על הנתבעים ולא מנעו את השכלת הפסולת העודפת".
עוד מפרטת התביעה כיצד במקום להפעיל פיקוח בזמן אמת ולעצור את זרם המשאיות המשליך פסולת בפארק, אישרו בורוכוב והרוש "באופן פוזיטיבי קליטה נוספת של פסולת גרוסה בשטח הסוללות, בכסות אספקת חומרי מילוי לפארק, וזאת חודשים רבים לאחר השלמת הקמת הסוללה הדרומית (בחודש מרץ 2014)".
בכתבי ההגנה דחו הנתבעים את הטענות. בורוכוב טען כי הטענה לפיה התרשל בדיווח מופרכת. "מר בורוכוב היה הגורם היחיד שפעל, בעוד יתר הגורמים הרלוונטיים לא נקפו אצבע", טוענים פרקליטיו של בורוכוב.
"בורוכוב דרש מהאיגוד, מהמשרד להגנת הסביבה וממשרד הפנים לפקח על פעילותה של נתבעת מספר 1 (חברת אקולוג'י) ולהפעיל אמצעי אכיפה כנגדה".
עוד טוענים פרקליטיו של בורוכוב כי "הנהלת הפארק העלתה טענות עובדתיות סותרות", ומזכירים כי תיק החקירה בעניינו נסגר.
פרקליטיו של הרוש דוחים אף הם את הטענות לפיהן ידע על ההתנהלות הפושעת וטייח אותה, ומכנים גם הם את התביעה כ"מופרכת".
לטענתם, הרוש (שהיה מנהל האתר) כלל לא היה הגורם האחראי על שמירת הסדר בפארק. "(הרוש) היה מקבל את האחריות על אזורים שונים בפארק (ששטחו עצום) לאחר שהושלמו עבודות הפיתוח באזורים אלו. האחריות על עבודות הפיתוח עצמן הייתה מסורה למחלקה ההנדסית של חברת הפארק".
לטענתם, הרוש "מעולם לא היה אחראי" על העבודות למילוי הסוללה הדרומית או על פעילותה של חברת אקולוג'י. בעת שאקולוג'י עבדה על מילוי הסוללה הרוש עסק לדברי עורכי הדין שלו "בפרויקטים אחרים ורחבי היקף בפארק, במקומות אחרים ומרוחקים משטח הסוללה הדרומית". עוד תוקף הרוש בכתב ההגנה שלו את הסתירה בין גובה התביעה (20 מיליון שקל) לטענת הנזק (80 מיליון שקל).
חברת אקולוג'י טוענת בהגנתה כי פעילותה בהר נעשתה כולה ברשות ובסמכות: "משרדי התובעת (הנהלת הפארק, א"ה) מצויים מרחק מאות מטרים בודדים (100-200 מ"ר) מההר, ועובדתית התובעות היו בוחנות כניסת כל משאית מדי יום, והוציאו מסמכי ביקורת כאשר דברים לא נעשו לפי רצונם".
עוד טוענים בחברה כי הנהלת הפארק הסירה בעבר כל טענה מחברת אקולוג'י במסגרת הליך משפטי קודם, וכי הטענות העולות בתביעה מבוססות על מפרט מקורי שגוי, שהיה צריך לבצע בו התאמות: "לצורך החיזוק דרשה התובעת מהנתבעת חיזוק ההר ע"י הסוללות, שפיכת חומר בניין במורדות ההר, ועוד".
התיק עדיין לא התברר בבית המשפט, ולמעשה גם הליכי הקדם משפט נדחו כבר כמה פעמים. גורמים בהנהלת הפארק הביעו באוזנינו חשש מכך שהנהלה והדירקטוריון יבטלו את התביעות, או יגיעו לפשרות, שימנעו את חשיפת האמת.
תופרים את המכרז למבקר הבא
רוזנבלום, המוכר גם בזכות מזגו החריף, מתאר בדוחות הביקורת שכתב את ההתרחשויות בפארק בשפה צבעונית, ומן הסתם קיווה שחומרי הדישון הריחניים שפרסם יולידו חקירה מסועפת ומשמעותית יותר.
ואולם כשזו לא קרתה, רוזנבלום הביע צער באוזני מקורביו על צמצום החקירות למינוי מקורבים וניגודי עניינים בלבד, תוך התעלמות בוטה מנתיב הכסף של מאות מיליוני שקלים, שנטמנו בפארק יחד עם הזבל, והזיקו לסביבה כנראה לנצח.
החקירות הפליליות האטו את הפעילות בפארק, והדירקטוריון העביר החלטה לעצור התקשרויות חדשות לנוכח עדויות על שחיתות במקום.
מאז נעצרה התפתחות הפארק, וזה שנתיים שהדירקטוריון פועל ללא קוורום מינימלי, ונציגי סביבה קובלים על העדר ייצוג מספק של האינטרס הציבורי.
למרות האטת הפיתוח, הרוחות מאחורי הקלעים בפארק ממשיכות לסעור, ולא בגלל מזג האוויר. הפיתוח אולי זוחל, אבל קרבות הכוח נמשכים במלוא עוזם.
לידי זמן ישראל הגיע פרוטוקול חסוי מוועדת המכרזים, שחושף חשד ניסיון להטיית מכרז לתפקיד הרגיש ביותר בחברה: מבקר הפנים. האם קיוו גורמים בהנהלה או בדירקטוריון למנות בעתיד מבקר נוח יותר מרוזנבלום, כזה שיסור למרותם? פרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים מיולי 2018 מרמז לכך.
ועדת המכרזים התכנסה כדי לדון בבקשות של חברת הדירקטוריון ויו"ר ועדת הביקורת, סטלה אבידן, לשנות את תנאי הסף של המכרז למבקר פנים.
אבידן מוזכרת בעתירה שהוגשה בימים האחרונים לבג"ץ כפעילת ליכוד המקורבת לשר (ועל כך בהמשך), וכמי שקודמה לתפקיד נציגת ארגוני הסביבה בדירקטוריון על חשבון מועמדים מתאימים ממנה.
לתדהמת חלק מהנוכחים בדיון, אבידן ביקשה לשנות את חלוקת הניקוד אחרי שכבר פורסמה חוברת המכרז המעודכנת, ובסמוך מאוד לסיום קבלת ההצעות.
היועצת המשפטית של הארגון, עו"ד מיכל זילכה, התריעה בפני הנוכחים: "חברי דירקטוריון אינם רשאים על פי החוק להיות מעורבים בהליך המכרז בשל החשש כי מעורבות זו תפגע בשיקול הדעת העצמאי של חברי הוועדה".
לאחר שהבהירה את התנגדותה העקרונית, חשפה זילכה כי בקשות התיקון של אבידן תואמות באופן חשוד לתנאי הסף של מתמודד אחר. "קיים דמיון בין חלק מהערותיה לאלו של המציע הפוטנציאלי, באופן המעורר חשד לכאורה לקיומו של קשר ביניהם, ואשר עלול להטות את הכף לטובתו. מעיון בהערות שהתקבלו מיתר המציעים אין כלל דמיון לבקשת יו"ר ועדת ביקורת", מעירה היועצת המשפטית.
חלק מחברי הוועדה מסכימים שהממצא חשוד.
"האם השאלות של יו"ר ועדת הביקורת סטלה אבידן מעידים על קשר עם אחד המציעים?", שואל המשפטן פרופ' עומר דקל, ומשיב: "אכן קיים דמיון חשוד בין חלק מהשאלות לבין חלק מהבקשות של אחד המציעים".
ברוב קולות מחליטה הוועדה לדחות את השינויים המוצעים, ומציינת כי קיים "דמיון מטריד" בין הצעות יו"ר ועדת הביקורת, לבין הבהרות המציע המדובר.
המועמד שתשובותיו תואמות לכאורה לאלה של אבידן, מצהיר כי לא היה בקשר עם אף גורם בפארק, אך בעקבות ההחלטה נבחר מבקר פנים אחר.
בתגובה לטענה סביב המכרז הפגום למבקר פנים אמרה אבידן: "המבקר הקודם התפטר מהיום למחר, ואז היה מכרז, ואני לא מוכנה להתייחס לזה. כרגע יש מבקר ויש הנהלת פארק, עם הדברים האלה אתה יכול לגשת להנהלת הפארק".
באשר לטענה של ועדת המכרזים כי ביקשה לשנות תנאי-סף במכרז המבקר באופן המעלה "דמיון מטריד" בינה לבין אחד המציעים אמרה אבידן: "זאת טענה שקרית, הפרוטוקול לא אותנטי. באף שלב לא ביקשתי שינוי בתנאי הסף".
קאמבק להולילנד
החשש הגדול של ארגוני הסביבה ושוחרי הפארק היא מניצול המצב המביך: שחיתות מחד, וקיפאון פוליטי (המעכב גם מינוי הנהלה קבועה והעברת תקציבים מסודרת) מאידך, כדי למסור בשיטת הסלמי חלקים מהפארק לגורמים בעלי אינטרס, לצורך הקמת שכונות או מיזמים מסחריים.
כל הגורמים בפארק מאשרים שלאורך השנים עולות עוד ועוד הצעות כאלה, בין השאר, מגורמים עירוניים, ובהם עיריית תל אביב. ככל שכישלון החברה הממשלתית מתעצם ומתמשך, כך החשש מ"סינדרום הולילנד" מתגבר.
בעמותת "אדם, טבע ודין" טוענים זה מכבר כי הממשלה ממנה את החתול לשמור על השמנת, ונותנת דריסת רגל דווקא לגורמים שהוכיחו את נכונותם לפגוע בסביבה, בין היתר, בפרשת הולילנד.
בשבוע שעבר הגישה "אדם, טבע ודין" עתירה בדרישה להדיח את יו"ר דירקטוריון הפארק, אברהם נתן, לשעבר נציב שירות המדינה, איש ליכוד ותיק, ולטענתם מקורב לראש הממשלה, ששימש כ"מאכער בפרשת הולילנד", ונשכר על ידי עד המדינה שמואל דכנר תמורת "סכומי עתק לצורך קידום הפרויקט".
נתן, חשוב לציין, לא הואשם בפרשת הולילנד, אך בעמותה טוענים כי למינויו יש "קונוטציה שלילית מבחינה ציבורית", וכותבים בעתירה: "מי שבוחר לפעול ככזה (כמאכער) אין זה ראוי להציבו כשליח הציבור האחראי על אינטרסים ציבוריים".
בפסק הדין של פרשת הולילנד מוזכר נתן כמי שלא אמר אמת בעדותו. השופט דוד רוזן קובע בהחלטתו:
"עדות נתן הותירה באולם בית המשפט תחושה קודרת ועכורה. עד נכבד התפתל על דוכן העדים וביקש להסתיר ולהעלים עובדות שעליהן סיפר במשטרה…אברהם נתן התייצב בבית-המשפט כמי שגמר אומר שלא להאיר התמונה העובדתית שנתרחשה לנגד עיניו, גם במחיר אי אמירת אמת בעדות בבית-משפט".
עוד מציינים בעתירה כי יש להרחיק את נתן מהפארק כיוון ש"קידום פרויקטים חדשים של בנייה הינו עדיין האיום הגדול ביותר על שלמות הפארק, ועל מי שעסק בכך (במעכעריות, א"ה), התרועע, וודאי פיתח קשרים עם מי שעוסקים בכך, והרוויח (הרבה) מכך – לא ניתן לסמוך שיגן על הפארק מפני פעילות כזו בדיוק".
הבסיס של הפארק רעוע
בעתירה מזכירים נציגי אדם, טבע ודין כי בפרשת הולילנד כבר עלתה במסגרת העדויות תכנית לגרוע חלקים מפארק אריאל שרון, על ידי חברת "הזרע", לטובת בניית 10-12 אלף יחידות דיור ואזור מסחר. במילים אחרות, טוענים העותרים כי הקישור לא רק סמנטי, אלא שהחשש מקומבינות על גבו הכפוף של הפארק ממשי.
"אדם, טבע ודין" הגישו אשתקד עתירה קודמת נגד מינויו של אברהם נתן ושל יעקב אפרתי לדירקטוריון. אפרתי, לשעבר מנכ"ל רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) שהיה נאשם בהולילנד אך זוכה מחמת הספק, ויתר על המינוי, והעתירה הקודמת בעניינו של נתן נדחתה על ידי בג"ץ.
"בתקופה כזאת ממנה השר שני אנשים שהיו קשורים לפרשת הולילנד, ועוצר מינוי של דירקטורים מטעם הציבור. אחד מהאנשים שמונה לדירקטוריון היה נאשם וזוכה מחמת הספק, והשני התגלה כלא אומר אמת"
עם זאת טוענים באדם טבע ודין כי מאז הגיע מידע חדש שמטיל צל על נתן, שמונה ליו"ר הדירקטוריון ונחשב לאיש החזק בפארק, בהעדר מנכ"ל קבוע.
"אנו מדברים על תקופה שבה הבסיס של הפארק רעוע במיוחד", אומר אלי בן-ארי, יועמ"ש "אדם, טבע ודין". "בתקופה כזאת ממנה השר שני אנשים שהיו קשורים לפרשת הולילנד, ועוצר מינוי של דירקטורים מטעם הציבור.
"אחד מהאנשים שמונה לדירקטוריון היה נאשם וזוכה מחמת הספק, והשני התגלה כלא-אומר אמת מעל דוכן העדים. הציבור צריך להיות מודאג מאוד כי יש לי תחושה שהפארק לא מעניין את נבחרי הציבור מהסיבות הנכונות.
"אלקין צריך להחליט: האם הוא שר להגנת הסביבה הוא השר למינוי ג'ובים".
בעתירת "אדם, טבע ודין" מוזכרות שתי פרשיות נוספות שבהן התנהלותו של נתן פוגעת בכשירותו לתפקיד. הראשונה מקורה בסכסוך אישי על רקע מכירת רכב, שנחשפה בזמנו על ידי העיתונאי מוטי גילת.
בפסק הדין ציין השופט כי "עדותו של נתן רצופה סתירות וזיכרון סלקטיבי… בין כנות לבין תשובותיו לא היה כלום אלא התחמקות משאלות מביכות…".
הפרשה השנייה משמעותית יותר: נתן היה חברו של רואה החשבון קובי בן-גור, שהורשע ונגזרו עליו לשמונה חודשי מאסר ב"פרשת רשות המיסים". נתן מתואר בפסק הדין של הפרשה כמי שפנה לבן-גור, כדי לקדם את גיסו, עמוס שמעונוב לתפקיד בכיר ברשות המסים, זאת חרף העדר כישורים מתאימים.
פסק הדין בפרשה מתאר כיצד נתן אכן הפעיל את קשריו, כדי לקדם את המינוי הפסול, וכיצד נענו ראשי רשות המסים, הנאשמים בפרשה, למלא אחר בקשתו. הניסיונות לא צלחו, והמינוי לא יצא לפועל, אך באדם, טבע ודין טוענים כי את "כדור השלג הבעייתי הזה החל לגלגל נתן".
לידי זמן ישראל הגיעו טענות נוספות נגד התנהלותו הציבורית של נתן. כך, למשל, נפסלה מועמדותו ליו"ר חברת "חוצה ישראל" בעקבות הביקורת שנמתחה עליו על ידי בית המשפט בפרשת הולילנד.
גם ברשות השידור נשמעו טענות קשות על תפקודו. כך כתב פרופ' דן כספי ז"ל, שהיה בוועד המנהל של רשות השידור בעשור הקודם, כשנתן שימש יו"ר הרשות:
"מתמיה… כיצד נתן יו"ר הרשות יד לשיבושים צורמים בעריכת מכרזים והחריש לנוכח מיסוד נפוטיזם, אשר מבקר המדינה חוזר ומתריע עליו. הרי אברהם נתן היה צריך לשלוף ראשון כרטיס אדום נגד ניסיון המנכ"ל להוריד את תנאי-הסף במכרזים. הכיצד נציב שירות המדינה לשעבר, אשר הדאגה לנהלים תקינים היא לכאורה נר לרגליו, לא מנע את החיזיון המביש שבו אנשים עם השכלה תיכונית חלקית זוכים במשרות ניהול בכירות ו/או מקודמים על סמך קשרים ולא כישורים. גרוע מזאת, נתן חבר למנכ"ל הרשות במלחמת ההתשה שהוא מנהל נגד החשב החיצוני, נגד היועצת המשפטית של רשות השידור ונגד עמיתיו במליאה שמתחו ביקורת על שיטות הניהול שלו. לא במקרה העיר מבקר המדינה שבתקופתו, התאייד מנגנון הפיקוח של רשות השידור והיטשטשו הגבולות בין ההנהלה לבין המוסדות הציבורים".
"פעילת ליכוד כנציגת סביבה"
בעתירה מוזכרת גם אבידן, חברת הדירקטוריון, שנטען בוועדת המכרזים כי ניסתה להשפיע לרעה, לכאורה, על מכרז למבקר הפנים. אבידן נבחרה למשבצת של נציגת "ארגון הגג" של ארגוני הסביבה בדירקטוריון, אך לטענת העותרים:
"מוקמה רביעית ברשימת המועמדים, וקיבלה 4 קולות תומכים בלבד בוועד המנהל של הארגון הממליץ, לעומת 9 ו-10 לשני הראשונים ברשימת המועמדים. ודאי שלא במקרה… היא גם פעילת ליכוד ותיקה, אותה מפלגה ממנה מגיע השר".
בן-ארי חושש מההשלכות של הקיפאון בפיתוח הפארק. "אני מודאג שברקע עומדים גורמים שונים ומחכים להזדמנות לנגוס נתחים בפארק. מצד אחד לא מקדמים מינוי של מנכ"ל קבוע. מצד שני ממנים יו"ר שיש לו יותר ניסיון בפגיעה בסביבה מאשר בפיתוחה, ומצד שלישי הפיתוח של הפארק לא מתקדם.
"הקיפאון הזה הוא קרקע פורייה לפגיעה בפארק. הדרך היחידה להגן עליו היא להמשיך לפתח אותו כפרויקט לאומי, ומה שלא מפותח נמצא בסכנה מתמדת".
נתן: "הפארק אינו משותק"
בשיחה עמו טוען נתן כי הפארק אינו משותק. "150 משאיות מטיילות ביום בפארק, אז הפארק אינו משותק. הפארק חזר לפעילות מלאה".
מה החזון שלך לפארק בשנה-שנתיים הקרובות?
"לא הבנתי את השאלה. לפארק יש מטרות שהוכתבו בתקנון שלו".
מתי ימונה מנכ"ל קבוע לפארק?
"להערכתי בתוך כחודש. כרגע המצב בעייתי כי עוד אין ממשלה, אז ההליכים לוקחים יותר זמן".
האם אתה מכיר את הטענות על המכרז הלקוי סביב מינויו של מבקר פנים?
"אם במקרה היה תהליך סביב בחירת מבקר אשר בוטל, וחידשו אותו – מה זה משנה? יש מבקר פנים לפארק. זה מה שחשוב".
בתגובה לעתירת בית המשפט ולטענות על שיוך פוליטי העביר נתן את ההתייחסות הבאה:
"מר נתן היה בסה"כ עד מטעם התביעה במשפט הולילנד, ובערעור לביהמ"ש העליון זוכה אולמרט בעניין זה, אשר נגע לעדותו במשפט. לכן יש הטעיה וחשש ללשון הרע בהצגת דברי השופט בבית המשפט המחוזי מבלי לציין כי אולמרט זוכה וקביעותיו בוטלו ע"י בית המשפט העליון.
"לפני כשנה הוגש כבר בג"ץ ע"י עמותת אדם, טבע ודין בעניין מינויו של נתן. בג"ץ בראשות הנשיאה חיות דחה את העתירה ופסק 20 אלף שקל פיצוי למדינה ולנתן – מה שמצביע על תביעה קנטרנית ובלתי-צודקת ציבורית.
"נתן הנו דירקטור מקצועי מתוך מאגר רשות החברות. מר נתן אושר ע"י הועדה למינויים בראשות שופט כאשר כל העובדות הונחו לפניה. נתן הוא נכס לחברה ויכולותיו המקצועיות וניסיונו הרב מצליחות להבריא את החברה שהייתה בקשיים רבים, ולהעלותה על דרך המלך. מינויו אושר גם ע"י רשות החברות והשרים".
אבידן: "לא נאמר לי על בעיה עם הארגונים"
סטלה אבידן סירבה להתייחס לעתירה לבג"ץ: "לא קראתי אותה".
באשר לטענה כי לא הייתה המועמדת המועדפת על הארגונים הירוקים וכי הם אינם מיוצגים כיאות, אמרה: "יש לי שיח שוטף עם הארגונים הירוקים, כולל השבוע על מנת לשמור על השטחים הירוקים, להילחם נגד המשרפה שרוצים לשים בפארק ולהילחם על כוונות להשתלט על חלקים מהפארק.
"בשום רגע לא נאמר לי על בעיה עם הארגונים. אם יש בעיה, שיפנו אלי ואני בטוחה שנוכל להסביר. נולדתי בתנועה הסביבתית וקיבלתי גיבוי לכל מעשיי".
תגובת השר אלקין: "הליך המינוי תקין"
מלשכת השר נמסר בתגובה: "הטענה לגבי אבידן מגוחכת. אדם טבע ודין הגישו לשר רשימת מועמדים, ואבידן נבחרה לדירקטוריון מתוכה. בין השיקולים שעמדו לנגד עינינו: היותה פעילה סביבתית, שזכתה בפרס הגלובוס הירוק מטעם המשרד להגנת הסביבה בטרם תקופת אלקין. בנוסף, אבידן גרה בסמוך לפארק, וכתושבת המקום הייתה מעורבת בפעילות סביבתית הקשורה בו. סברנו שיש יתרון גדול אם בדירקטוריון תכהן נציגת ציבור שמגלה עניין רב בפארק ותהיה לתושבי שכונות דרום ת"א נציגות. כמו כן קיים צורך להתחשב בקריטריון מגדרי במינוי דירקטורים.
"מתוך אותה רשימה בחרנו גם את ד"ר מרטין וייל, אך מועמדותו נפסלה על ידי רשות החברות בגלל זיקתו הפוליטית לשר. וייל הופיע במקום ה-29 ברשימה המוניציפלית של השר, שהתמודד כמה חודשים לפני כן לראשות עיריית ירושלים.
"לגבי הטענות כלפי אברהם נתן ויעקב אפרתי – שניהם נבחרו מתוך רשימת מומלצי רשות החברות. לצערנו, אפרתי הסיר את מועמדותו לאחר שהעדיף להתמנות לתפקיד הדירקטור של דואר ישראל.
"באשר לטענות כלפי נתן, צר לנו שאט"ד בוחרים להכפיש ולהשחיר את שמו עם טענות ממוחזרות שנדחו על הסף על ידי בית המשפט. לפני כשנה עמותת אט"ד הגישו בקשה דומה לבג"צ וביקשו לעצור את המינוי של נתן. באותה עתירה הועלו טענות דומות לטענות שמועלות בעתירה החדשה ואנו מאמינים שגם הפעם בית המשפט ידחה טענות אלו. נתן הוא איש ראוי, שכיהן בחברות ובדירקטוריונים ומינויו אושר ע"י כל הגורמים הרלוונטיים. חטאו היחיד הוא שביהמ"ש המחוזי לא קיבל את עדותו בפרשת הולילנד, אך מן הראוי שאט"ד יציינו גם כי העליון הפך את ההחלטה של המחוזי בערעור שהגיש אולמרט וקיבל את גרסת נתן. נתן לא יכול לערער על אותה קביעה של המחוזי, ולא עומדת לו הזכות להגן על שמו. משכך סבר השר וכל הגורמים בשרשרת המינויים כולל המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר שבחנה באופן אישי את מועמדותו וקבעה כי הליך המינוי תקין".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ובכן? …
אנו גרים באזור הסמוך בתל אביב. במשך כמה שנים אחרונות אנחנו ישנים עם חלונות סגורים באביב ובסתיו, כשמזג האוויר נוח, כי פח הזבל הזה מסריח נורא. וכמעט תמיד בלילה. בנוסף, הם גנבים, שהם גונבים את בריאותנו ואת כספנו, מכיוון שאנו משתמשים במיזוג אוויר כל הזמן בלילה.
התקשרנו בקביעות בלילה בשירות החירום של המשרד לאיכות הסביבה, התקשרנו וכתבנו מכתבים רשמיים. אין תוצאה. פשע. שוחד. סירחון המזבלה הזה הוא סירחון ישראל הרקיבה.