בשבוע האחרון, 18–25 במאי, קיבל חזבאללה אחריות ליותר מ־130 תקיפות לעבר יעדים ישראליים, בהן 48 תקיפות של רחפני נפץ. כלומר, ממוצע של שבעה רחפני נפץ ביום. עד כה גבו המתקפות הללו, שהחלו מייד אחרי הכרזת הפסקת האש ב־16 באפריל, 11 קורבנות, כולם חיילי צה"ל.

מאחורי המספרים הללו מתגלה מציאות בלתי אפשרית. צה"ל למעשה עצר את התמרון שלו בלבנון, כולל תנועות של כוחות בתוך הקו הצהוב, מחשש לפגיעת הרחפנים. עד כה אין למערכת הביטחון פתרון לאיום הזה, והכוחות בשטח מוצאים את עצמם מסתגרים במבנים ומאלתרים פתרונות.

איש בצה"ל לא חשב שהכוחות יהפכו מהר כל כך למטרות סטטיות. הדבר מחייב כמובן תחקיר עמוק ויסודי על הערכת החסר של איום רחפני הסיב האופטי.

מה שקורה בלבנון בשבועות האחרונים הוא תהליך הפוך: ישראל מורידה את רף התגובה, בעוד חזבאללה מעלה אותו. כלומר, המורתע הפך למרתיע

לא כך נראית הרתעה ישראלית, שרק לפני קצת פחות משנתיים הכריעה זמנית את חזבאללה, במבצע הביפרים ובחיסול חסן נסראללה, וגרמה לו להסכים להפסקת אש שתורגמה על ידי ישראל לגל חיסולים יום־יומי.

הרתעה כמונח צבאי היא עניין נזיל. זה משהו שלא באמת ניתן למדוד, אבל חייבים לשמר כל הזמן, לעיתים תוך העלאת רף התגובה. אחרת, גומרים עם הקמת אוהל לבנוני בשטחה הריבוני של ישראל.

תושבי קריית שמונה, לצד ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן, מפגינים נגד הפסקת האש עם חזבאללה מחוץ לשגרירות ארה"ב בירושלים, 19 באפריל 2026 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מה שקורה בלבנון בשבועות האחרונים הוא תהליך הפוך: ישראל מורידה את רף התגובה, בעוד חזבאללה מעלה אותו. כלומר, המורתע הפך למרתיע.

ראש ממשלה בנימין נתניהו, שאחד הסלוגנים המפורסמים שלו הוא יכולת עמידה בלחצים בינלאומיים, נכשל כאן. ישראל חייבת לשנות את דפוס הפעולה שלה בעניין הזה, גם אם משמעות הדבר היא עימות עם נשיא כוחני ולא צפוי. אף מנהיג אמריקאי לא היה מסכים לקבל 11 ארונות מתים ללא תגובה צבאית הולמת.

פרסום גל תקיפות של עשרות מטרות על ידי חיל האוויר, כמו למשל אתמול (ראשון) בלילה, נועד בעיקר לצורכי פנים; את חזבאללה זה לא ממש מרתיע. עד כמה שזה קשה, במצב הדברים הנוכחי מול חזבאללה המהלך הישראלי חייב להיות חזרה ללחימה עצימה ורצופה בכל לבנון, כולל סיכולים ממוקדים.

עובדתית, חוסר התגובה הישראלית מביא את חזבאללה להעז יותר. אם בשבועות הראשונים הוא התמקד בפגיעה בכוחות צה"ל באמצעות רחפנים בתוך לבנון, הרי שבשבוע האחרון הוא החל לפגוע גם במטרות בתוך ישראל

חזבאללה, לצערנו הרב, נמצא היום באזור נוחות: הוא תוקף וכמעט שלא מותקף. נוסף על כך, ישראל חייבת למצוא מהלכים מתוחכמים כדי להגביר עליו עוד יותר את הלחץ הפנים־לבנוני.

עובדתית, חוסר התגובה הישראלית מביא את חזבאללה להעז יותר. אם בשבועות הראשונים הוא התמקד בפגיעה בכוחות צה"ל באמצעות רחפנים בתוך לבנון, הרי שבשבוע האחרון הוא החל לפגוע גם במטרות בתוך ישראל, תוך שהוא מסביר זאת בהתמקדות בכוחות צבא בלבד.

המרחק בין רחפן נפץ על עמדה צבאית בשומרה לבין פגיעה באוטובוס הילדים משומרה הוא עניין של החלטת מפעיל הרחפן.

רחפן נפץ ששוגר על ידי חזבאללה בצפון הארץ, בקרבת גבול ישראל–לבנון, במהלך מתקפה של ארגון הטרור, 19 במאי 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

לא בכדי ראשי היישובים והמועצות לאורך קו העימות נוקטים קו התגוננות עצמאי. מבחינת מדינת ישראל, המלחמה עד אתמול בלילה התרחשה רק בלבנון ולא ביישובי הצפון. רק אתמול, אחרי שבועות של אש רציפה, עודכנו והוחמרו הוראות ההתגוננות בחלק מהיישובים.

מדוע זה לא קרה עד עכשיו? לא ברור. ייתכן שמישהו עשה חישוב כלכלי, או לחלופין רצה לשדר "עסקים כרגיל", שכן כל שינוי בהוראות היה בבחינת הודאה בכישלון.

וכאן נשאלת שאלת תפקידו של צה"ל והצורך לדפוק על השולחן מול מקבלי ההחלטות. במישור ההגנתי, לא ברור מדוע פיקוד העורף לא החמיר עד כה את ההוראות. הדבר ראוי לבירור נפרד ומקיף. במישור ההתקפי, צה"ל דורש כבר כמה שבועות לתקוף רחוק, הרבה ובעוצמה. הדרישה הזו עולה בכל דיון על לבנון, אבל הדרג המדיני מרסן.

ממד נוסף ברהב של חזבאללה ניתן היה לראות שלשום בנאום השנתי של מזכ"ל הארגון. נעים קאסם איים במפורש על ממשלת לבנון שיוציא המונים לרחובות ויפיל אותה, אם יהיה ניסיון כלשהו לפרק את חזבאללה מנשקו

גורם צבאי שהיה שותף לאחד הדיונים הללו לאחרונה תיאר זאת כך: "אנחנו מציעים מנעד רחב של תגובות ובסוף נבחרת תמיד הזהירה ביותר". לריסון הזה יש מחיר, שמתורגם בצד השני כחולשה ישראלית.

ממד נוסף ברהב של חזבאללה ניתן היה לראות שלשום בנאום השנתי של מזכ"ל הארגון לציון יום הנסיגה הישראלית מלבנון. נעים קאסם איים במפורש על ממשלת לבנון שיוציא המונים לרחובות ויפיל אותה, אם יהיה ניסיון כלשהו לפרק את חזבאללה מנשקו. זו לא עוד אמירה, אלא מסר ברור שחזבאללה אינו חושש להתדרדר למלחמת אזרחים.

פעיל פרו־פלסטיני מחזיק דגל של חזבאללה במהלך הפגנה לציון יום הנכבה בניו יורק, ארה"ב, 15 במאי 2026 (צילום: Adam Gray/Getty Images/AFP)

אם עד כה זה רק נרמז, שלשום זה נאמר. ספק אם חזבאללה שאחרי הביפרים היה מעז לאיים כך. המסר של קאסם נשמע ונקלט היטב בממשלה הלבנונית. כנראה שלא בכדי היא הגדירה גבולות גזרה ברורים למשלחת הלבנונית שתצא למגעים עם ישראל בסוף החודש בוושינגטון, ב־29 במאי.

המשלחת הזו אמורה לדון רק בהפסקת האש ובנסיגת ישראל מדרום לבנון. פירוק חזבאללה לא נמצא במנדט שלה. המשמעות היא עוד סבב של שיחות סרק והתעלמות מהפיל שבחדר. בהיבט הזה מדובר בהחלט בניצחון טקטי של המחנה השיעי, גם אם זמני.

איראן הצליחה בתחכום רב להשיג ציר השפעה ישיר על המציאות בלבנון, ובכך לסכל מאמץ ישראלי של יותר משנתיים של לחימה

הביטחון של חזבאללה בשבועות האחרונים נובע לא מעט מהמטרייה האיראנית שנפרסה מעליו ונכפתה על ישראל. מבחינת טהרן, ההכרה האמריקאית באחדות הזירות לבנון–איראן, באמצעות הכרזת הפסקת האש הדו־מוקדית, היא הישג אסטרטגי.

איראן הצליחה בתחכום רב להשיג ציר השפעה ישיר על המציאות בלבנון, ובכך לסכל מאמץ ישראלי של יותר משנתיים של לחימה. בידודו של חזבאללה בזירה הלבנונית והשארתו ללא הפטרון האיראני היו מרכיב קריטי בתוכנית ההכרעה הישראלית.

כרזה שבה נראה אגרוף איראני ואגרוף של חזבאללה מנפצים מגן דוד, טהרן, איראן, 9 במאי 2026 (צילום: ATTA KENARE / AFP)

את אחדות הזירות שתכננה איראן לשבעה באוקטובר פירקה ישראל במהלך הלחימה הרב־זירתית במחיר דמים יקר. ההחלטה האמריקאית לכלול את לבנון בהפסקת האש באפריל האחרון, גם אם הייתה נכונה נקודתית לאינטרס של דונלד טראמפ, יצרה תקדים מסוכן, שספק אם האיראנים יוותרו עליו בעתיד.