בסוציולוגיה הפוליטית ובקרימינולוגיה, המונח "ביטחון אונטולוגי" – שנטבע במקור בידי הפסיכיאטר רונלד לאינג ופותח בהמשך על ידי הסוציולוג אנתוני גידנס – מגדיר את הצורך המבני העמוק של הפרט, או הקבוצה, לחוש המשכיות, יציבות וודאות קיומית.

במרחב הציבורי, מנהיגים פופוליסטים נוטים לנכס את המושג הזה באופן מניפולטיבי, באמצעות רטוריקה כוחנית ושימוש נרחב בסמלים זהותיים, המעניקים תחושת מוגנות מדומיינת.

על פי התיאוריה, כאשר נוצר נתק חריף ומתמשך בין ה"תחושה" הפסיכולוגית לבין המציאות הפיזית הקונקרטית – כלומר, היכולת הממשית של המדינה להגן על חיי אזרחיה ולמגר פשיעה – המבנה הזה קורס אל תוך חרדה קולקטיבית.

מקרה המבחן: הפער בין רטוריקת המשילות למצב האמפירי

מדיניותו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מספקת מקרה בוחן קיצוני לפער המובנה הזה. בעוד המדיניות הרטורית שידרה מסרים תקיפים של משילות קשוחה ואימצה את הסיסמה "אני בעל הבית", המדדים האמפיריים בשטח מלמדים על קריסה רחבה של הביטחון הפיזי.

הנתונים מראים כי למרות עלייה חריגה של 26% בתקציב המשרד, אמון הציבור במשטרה צנח, מ-62% ל-49% בלבד.

זינוק חסר תקדים במדדי הרצח בחברה הערבית

הפער בין ההבטחה למציאות בולט במיוחד בנתונים על פשיעה חמורה. ב-2022, טרם כהונת השר, עמד מספר הנרצחים בחברה הערבית על 108 בני אדם (ובין 116 ל-149 נרצחים בסך הכול).

עם כניסתו לתפקיד, זינקו הנתונים בצורה דרמטית: ב-2023 נרצחו 244 בני אדם בחברה הערבית, ב-2024 נרצחו 230 נרצחים, מתוך 280 נרצחים בכלל האוכלוסייה, וב-2025 נרשם שיא היסטורי של 252 נרצחים בחברה הערבית, מתוך 300 קורבנות רצח בסך הכל, כפי שעולה מנתוני יוזמות אברהם.

הזינוק הדרמטי – פי 2.17 בתוך שנים ספורות – מלווה בשיעור נמוך של פיענוח פשעים, 15% בלבד, בחברה הערבית, לעומת כ-60% בחברה היהודית. חוסר היכולת לתפוס רוצחים ולמגר את ארגוני הפשיעה מעיד על פגיעה קשה בריבונות בפועל, וממחיש כי הביטחון הרטורי לא תורגם לביטחון פיזי עבור האזרחים.

השלכות דיפלומטיות, סנקציות ומשברים בשב"ס

ההשלכות של מדיניות זו חרגו מזירת הפנים והובילו לפגיעה דיפלומטית ומבנית קשה. בניגוד לטענה הפופוליסטית, לפיה רטוריקה קיצונית מייצרת הרתעה, המציאות הבינלאומית הוכיחה את ההפך.

עד יוני 2025 הטילו חמש ממשלות מערביות מובילות – אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד, נורבגיה ובריטניה – סנקציות ישירות על בן גביר. המהלך לווה בירידה של 29% בהשקעות הזרות הישירות (FDI) ובהסתייגות פומבית חריגה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אובדן לגיטימיות חוקית והתערבות שיפוטית

במישור המוסדי והחוקי נתקלה המערכת בשלושה כשלים מבניים מרכזיים. ראשית, נרשם אובדן של הלגיטימיות החוקית: בג"ץ ביטל את סעיף החקירות המרכזי בתיקון 37 לפקודת המשטרה, ובפברואר 2026 הוציא צו-על-תנאי, שחייב את ראש הממשלה לנמק מדוע לא יפטר את השר.

זאת, בעקבות חוות דעת מקיפה בת 450 עמודים של היועצת המשפטית לממשלה, שקבעה כי השר הפר את החוק באופן סדרתי. ניתוח משפטי ומקצועי מורחב של פסיקות אלו ניתן למצוא באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.

חלוקת כלי הנשק והזינוק במספר רציחות הנשים

קריסה רחבת-היקף אירעה גם במנגנוני הסינון של המורשים להחזקת כלי ירייה, שהובילה גם היא לזינוק בפשיעה. מדיניות חלוקת הנשק ההמונית הובילה לעלייה חדה ברצח נשים בתוך המשפחה (פמיסייד) באמצעות נשק חם.

לפי נתונים שנאספו במכון הישראלי לדמוקרטיה ובאוניברסיטה העברית, ב-2022 נרצחו שבע נשים בישראל בנשק חם; ב-2024 זינק המספר ל-13 נשים (45%) ב-2025 נשבר שיא, ו-21 נשים נרצחו בנשק חם.

הסטת המשמר הלאומי לצרכים פוליטיים ופיזור הפגנות

משאבי הביטחון הוטו לצרכים פוליטיים על חשבון המאבק בפשיעה. המשמר הלאומי הופעל בין ינואר לספטמבר 2025 29 פעמים לצורך פיזור הפגנות אזרחיות נגד הממשלה, תוך שימוש בכוח ברוטלי וברמת מיומנות נמוכה.

בדיקה רשמית של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) קבעה באופן חד-משמעי כי לא נמצאו כל הסדרה חוקית, או נהלים מוגדרים, להפעלת כוח זה.

סיכום: האשליה המילולית נשברה מול המדדים האמפיריים

בסופו של דבר, בעוד שהרטוריקה הסובייקטיבית של "בעל הבית" הצליחה לשמר תחושת ביטחון אונטולוגי זמנית בקרב חלקים מסוימים בציבור, המדדים האמפיריים בשטח מוחצים את המילים.

ירידה חדה באמון הציבור במשטרה, שיא היסטורי ברציחות ובידוד בינלאומי מוכיחים כי ללא בסיס פיזי קונקרטי, הביטחון הפוליטי מתגלה כלא יותר מאשליה מילולית.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.