באופן לא מפתיע, ישראל מסתבכת בלבנון, ולא רק מול חזבאללה. לנוכחות הישראלית בלבנון יש מחיר של התדרדרות איטית. פן אחד שלה הוא שחיקת הכוח הישראלי, ופן אחר הוא גלישה למעורבות יתר במצב הפנים־לבנוני.

תקרית האש אתמול (שבת), שבה נהרגו שלושה חיילים מצבא לבנון, בהם קצין בכיר בדרגת תת־אלוף, הכניסה את ממשלת לבנון למבוכה ולמגננה. רק השבוע היא הצהירה על הפסקת אש בהסכמה עם ממשלת ישראל, ועכשיו היא צריכה לספק הסברים לכך שחיילים לבנונים נהרגו מאש ישראלית.

בתקרית הקטלנית אתמול, שהתרחשה לא רחוק מנבטיה, זיהה כוח של צה"ל כלי רכב שנע באופן חשוד וירה לעברו. בדיעבד התברר כי מדובר בכלי רכב של צבא לבנון, שככל הנראה לא תיאם את תנועתו באזור עם צה"ל. הציר שבו נע כלי הרכב הוא ציר שכל תנועה בו מתואמת מראש דרך מנגנון התיאום האמריקאי.

חזבאללה, כצפוי, לא פספס את ההזדמנות לנגח את שני הצדדים. בהודעה שפרסם מייד אחרי התקרית הוא קשר אותה לרפיסות של ממשלת לבנון ולוויתורים שהיא עושה לממשלת ישראל

בכל מקרה, ישראל העבירה מייד מסר דרך המתווכים כי מדובר בטעות בזיהוי, ולא מן הנמנע שגם תעביר ללבנונים בהמשך את התחקיר המבצעי.

חזבאללה, כצפוי, לא פספס את ההזדמנות לנגח את שני הצדדים. בהודעה שפרסם מייד אחרי התקרית הוא קשר אותה לרפיסות של ממשלת לבנון ולוויתורים שהיא עושה לממשלת ישראל.

עשן מיתמר מהריסות כלי רכב של צבא לבנון שהותקף בתקיפה ישראלית. 6 ביוני 2026 (צילום: צבא לבנון ברשת X)

הנשיא ג'וזף עאון המובך נקט גם הוא לשון חריפה – וקשר בין ישראל לחזבאללה: "הדרך היחידה לסיים את הסכסוך הזה היא משא ומתן. ראש ממשלת ישראל נתניהו וחיזבאללה צריכים להבין שהם מנהלים מלחמה עקרה שלעולם לא תביא לתוצאה הרצויה […] יש לנו הזדמנות אדירה לסיים את מצב העוינות בין לבנון וישראל. שני הצדדים צריכים לבחור: מלחמה או משא ומתן".

בנסיבות אחרות, שבהן לא היו נהרגים חיילי צבא לבנון מאש צה"ל, סביר להניח שישראל הייתה מגיבה בחומרה על עצם הסימטריה שעשה הנשיא הלבנוני בינה לבין חזבאללה.

כרגע לפחות לא ברור אם האירוע הזה יישאר בגדר תקרית מצערת והצדדים ימשיכו הלאה להסכמות שהושגו בוושינגטון בשבוע שעבר, או שמדובר במשבר מתפתח שעלול להעיב על המאמץ האמריקאי לקרב בין הצדדים.

כרגע לפחות לא ברור אם האירוע הזה יישאר בגדר תקרית מצערת והצדדים ימשיכו הלאה להסכמות שהושגו בוושינגטון בשבוע שעבר, או שמדובר במשבר מתפתח שעלול להעיב על המאמץ האמריקאי לקרב בין הצדדים

מבחינת ארה"ב, ההסכם שהושג בשיחות השבוע בוושינגטון ותיחום גבולות הלחימה בין ישראל לחזבאללה הם מרכיב חשוב בארכיטקטורה האזורית שלה ובניהול המשבר עם איראן.

ההסכמות בלבנון, גם אם אינן שקט מלא, מרצות בינתיים את איראן, שהפסיקה לאיים בנטישת המשא ומתן ובירי לעבר ישראל. את וושינגטון זה מספק, ולכן סביר להניח שהלחץ על הצדדים להמשיך בסטטוס קוו יימשך, כל שכן כשארה"ב מנהלת קו תקשורת מקביל עם חזבאללה מעל ראשו של הנשיא עאון.

נשיא לבנון ג'וזף עאון נפגש עם יו"ר הפרלמנט נביה ברי בבעבדא שממזרח לביירות, לבנון, 14 בינואר 2025 (צילום: Lebanese Presidency press office via AP)

העיתון הלבנוני "אל־אחבאר", המקורב לארגון, דיווח בסוף השבוע כי מי שנמצא בקשר ישיר עם האמריקאים הוא נביה ברי, יו"ר הפרלמנט השיעי וראש תנועת אמל. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כנראה לא עושה את ההבחנה בין אמל לחזבאללה, ולכן מדבר על קשר ישיר עם מי שהוא מגדיר ארגון טרור.

כך או כך, סביר להניח שהקשר הזה הוא לצנינים בעיני הנשיא עאון, אבל הוא בינתיים בוחר לנשוך שפתיים.

בינתיים חזבאללה, כדרכו, בודק גבולות. מאז הוכרזה הפסקת האש בלילה שבין רביעי לחמישי הוא ממקד את הירי שלו לעבר כוחות צה"ל ומקפיד שלא לחצות את הגבול.

כל ההתרעות שהתקבלו עד אתמול בערב ביישובי הצפון היו בעקבות שיגורים של רחפנים ורקטות לעבר הכוחות בדרום לבנון; אף אחד מהם לא שוגר לישראל. במקרים רבים האזעקות ביישובי קו העימות הופעלו בשל יציאת מיירטים של חיל האוויר לעבר המטרות בדרום לבנון והחשש משברי יירוט.

גורם המצוי בפרטי המשא ומתן אומר לזמן ישראל כי ממשלת לבנון הסכימה לכל התנאים הללו. לכן, משמעות הדברים היא שהכדור נמצא שוב אצל הדרג המדיני

מי שמתחיל לסמן לדרג המדיני את הקו הרצוי מבחינתו הוא הרמטכ"ל. ביום חמישי שעבר, במפגש עם ראשי רשויות בצפון, הוא רמז על כך בזהירות.

עמדתו בדיונים לאחר ההכרזה בוושינגטון על תיחום הלחימה לדרום לבנון בלבד היא שאם הולכים להפסקת אש, צריך לחתור אליה במהירות בשלושה תנאים: חופש אכיפה של צה"ל בכל לבנון, כפי שהיה אחרי הסכם הפסקת האש של נובמבר 2024; הישארות צה"ל במרחב האבטחה, הקו הצהוב, עד להסדר מספק מבחינה ביטחונית; ונסיגה של חזבאללה מצפון לליטני.

כוחות צה"ל בדרום לבנון, מאי 2026 (צילום: דובר צה"ל)

גורם המצוי בפרטי המשא ומתן אומר לזמן ישראל כי ממשלת לבנון הסכימה לכל התנאים הללו. לכן, משמעות הדברים היא שהכדור נמצא שוב אצל הדרג המדיני, שצריך עכשיו פשוט "ללחוץ על הגז".