בשיח הציבורי הישראלי של 2026, נהוג למדוד חוסן לאומי דרך פריזמה ביטחונית, או כלכלית, צרה. אנחנו דנים, בצדק, באיומים בגבולות, ביוקר המחיה, ובאיום המטריד של בריחת מוחות והגירת אליטות אקדמיות וטכנולוגיות.

אולם מתחת לפני השטח מתרחש תהליך הרסני לא פחות, המהווה את השורש לכישלון מערכות המדינה השונות: קריסתו המכוונת והמתוכננת של השירות הציבורי המקצועי.

מערכת הבחירות הקרובה אינה רק אירוע של חילופי שלטון; היא רגע של בחינת החוזה היסודי בין האזרח למדינה. החוזה הזה קובע כי בתמורה למסים, לשירות צבאי ולנאמנות אזרחית, המדינה תעמיד לרשות הציבור את המוחות הטובים, המקצועיים והעצמאיים ביותר לניהול חיינו.

השאלה הנוקבת שחייבת להישאל בקלפי היא: האם מדינת ישראל מובילה את עצמה למשבר ניהולי מערכתי, כתוצאה הרסנית של תפיסת עולם שגויה, המקדמת "משילות" מדומה?

מפעל הג'ובים והאצבע המאשימה

הדוגמאות החיות והמטרידות ביותר ליישום הציני של תפיסה זו נחשפו בשורת תחקירים נוקבים של "המבקר" (יוסי מזרחי), המשרטטים קו ישיר בין מדיניות שרי ממשלת נתניהו הנוכחית לריקון המנהל הציבורי מנכסיו המקצועיים.

אין מדובר בכשל נקודתי, אלא בדפוס פעולה שיטתי של הפיכת משרדי הממשלה לחממות למינוי מקורבים על חשבון הקופה הציבורית ומשלמי המיסים.

תמונת המצב שעולה מתחקירים אלו מבהילה: מניסיונות המינויים הפוליטיים של השרה גילה גמליאל,  דרך הראיות החמורות על לשכת השרה מאי גולן ועד ההתערבויות הבעייתיות המיוחסות לשר החינוך יואב קיש.

תחקירים אלו אינם רק סיפורים על נפוטיזם או עסקנות פוליטית שחוקה; הם מהווים הוכחה חותכת לכך שהדרג המיניסטריאלי הנוכחי פועל באופן אקטיבי לפרוק את שומרי הסף ועמודי השדרה המקצועיים.

כך נקשר, ישירות, הקשר בין השחיקה בהון האנושי של השירות הציבורי לבין אינטרסים פוליטיים צרים של "דאגה לחברים", שאת מחירם הכלכלי והניהולי משלם הציבור הישראלי כולו.

מתי הפכה מומחיות לחטא – האנטומיה של הניוון המבני

כאשר אנו מדברים על שחיקת ההון האנושי, אנו מדברים על תהליך עמוק שבו הידע המקצועי נתפס יותר ויותר כ"אויב השלטון", והנאמנות הפוליטית הופכת לתנאי הסף היחיד.

הניוון המבני מתחיל ברגע שבו אנשי מקצוע בעלי עמוד שדרה מוחלפים באנשי שלומנו, וממשיך ברגע שבו החלטות אסטרטגיות ארוכות טווח נדחקות מפני שיקולים של הישרדות פוליטית מיידית.

מפת הדרכים לתיקון – מעבר ממקורבות לכישורים

כדי לבלום את ההידרדרות, נדרשת רפורמה מבנית עמוקה בשירות הציבורי, המבוססת על שלושה עקרונות יסוד:

• מיסוד הפרדה חוקתית בין הדרג המדיני למקצועי: הגדרה ברורה של סמכויות ותחומי אחריות, כך שהאינטרס המקצועי לא ייכנע לתכתיב הפוליטי.
• צמצום דרמטי של משרות האמון והרחבת ועדות האיתור העצמאיות: ביטול המגמה ההרסנית של הפיכת משרות המנכ"לים והסמנכ"לים למשרות אמון פוליטיות, והעברת רוב תפקידי הבכירים דרך ועדות איתור עצמאיות לחלוטין, המורכבות מאנשי מקצוע ובוחרות מועמדים לפי הניסיון והכישורים.
• מעבר למודל של אחריותיות ושקיפות: יצירת מציאות בה נבחרי ציבור ומנהלים בכירים נמדדים על בסיס עמידה ביעדים מדידים בשקיפות מלאה. חשיפת פרוטוקולים של החלטות ממשלתיות וחוות דעת מקצועיות וביצוע ניתוחי סיכונים הם הבלם היעיל ביותר מפני החלטות משיקולים זרים.

הבחירה בין ממלכתיות לחובבנות

מדינת ישראל נמצאת בצומת היסטורית. המשך מגמת הפוליטיזציה והחלשת הדרג המקצועי אינם גזירת גורל, אלא בחירה מודעת של קברניטי המדינה.

כאשר נלך לקלפי במערכת הבחירות הקרובה, השאלה האמיתית שנעמוד מולה אינה רק ימין או שמאל, אלא הבחירה בין מנהל ציבורי מקצועי, ישר וממלכתי לבין הידרדרות סופית לחובבנות מערכתית – שאת מחירה הכבד נמשיך לשלם כולנו.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.