ראש הממשלה בנימין נתניהו נכשל מול חמאס, נכשל מול חזבאללה ועכשיו הוא נכשל גם מול איראן.

שלוש זירות, אותה שיטה. הבטחות ענק, מצגות נוצצות, נאומים באנגלית מצוחצחת ובשורה התחתונה: אפס אחריות.

נתניהו יצר סביבו מיתולוגיה של כוח. הוא מכר לציבור שרק הוא יודע לדבר עם הרעים בשפה שהרעים מבינים. שבמשמרת שלו תהיה הכרעה. שבמשמרת שלו תהיה הרתעה. שהוא יוביל את ישראל אל הניצחון המוחלט. שבהנהגתו הכול ייראה אחרת.

שלוש זירות, אותה שיטה. הבטחות ענק, מצגות נוצצות, נאומים באנגלית מצוחמצח ובשורה התחתונה: אפס אחריות. נתניהו יצר סביבו מיתולוגיה של כוח. הוא מכר לציבור שרק הוא יודע לדבר עם הרעים בשפה שהרעים מבינים

ובפועל? חמאס לא הוכרע. חזבאללה לא הוסר מהמשוואה. איראן לא פורקה מיכולותיה המסוכנות. המלחמה שהתחילה בשבעה באוקטובר עדיין כאן. אותה מלחמה. אותן זירות פתוחות. אותו ציבור מותש שמשלם את המחיר.

הצפון עדיין פצוע. השטחים רותחים, ומתנחלים מקימים מליציות שזורעות הרס וטרור. חמאס מתעצם מחדש, ועשרות אלפי אזרחים ישראלים חיים כמעט שלוש שנים בתחושה שהמדינה ויתרה בפועל על רצועת ביטחון בתוך שטחה הריבוני. לא תיאוריה. חיים של אנשים.

הכישלון מול איראן חמור במיוחד, כי הוא לא מסתיים בהודעה לעיתונות. הוא ילווה אותנו שנים קדימה. אחרי שהצבא החזק בעולם, יחד עם ישראל, מעצמה אזורית עם יכולות מודיעיניות וצבאיות אדירות, לא הצליחו להשלים את המהלך הצבאי עם הישג דיפלומטי בר קיימה.

זה הנזק האמיתי של הנהגה שחיה רק על תדמית. היא יודעת להתחיל מערכות. היא יודעת למכור אותן. היא יודעת להסביר למה הכול היסטורי. אבל היא לא יודעת לסיים. אין להם מושג ואין להם עניין.

נתניהו הצליח להפוך את נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, אחד התומכים הקנאים ביותר שלו – לשותף ממורמר, כועס, עייף, אשר מבין שגם בו השתמשו עד הרגע בו כבר אי אפשר היה להשתמש בו.

ובפועל? חמאס לא הוכרע. חזבאללה לא הוסר מהמשוואה. איראן לא פורקה מיכולותיה המסוכנות. המלחמה שהתחילה ב-7/10 עדיין כאן. אותה מלחמה. אותן זירות פתוחות. אותו ציבור מותש שמשלם את המחיר

במקביל, נתניהו לקח את ישראל שאחרי השבעה באוקטובר, מדינה פצועה שהעולם עוד הבין את כאבה, והפך אותה למדינה מבודדת, מותקפת, מואשמת ומותשת מדינית. על זה לבדו צריכה לקום ועדת חקירה נפרדת.

כי נתניהו הוא לא ראש ממשלה עם כישרון לשיווק. הוא מנהל שיווק שהפך לראש ממשלה.

הוא מוכר הבטחות. ממתג מחדש כישלונות. משווק לציבור אויבים מבית. וכשאי אפשר למכור את הכישלון כהצלחה, מוכרים אותו כבגידה של מישהו אחר.

ואם גם זה לא עובד, תמיד יימצא יונתן אוריך כלשהו, תמיד יימצא הספינולוג התורן. תמיד יימצא האיש שייקח מציאות מסוכנת, יעטוף אותה בכותרת, יבחר אויב חדש, וינסה לשכנע אותנו שהבעיה היא לא הכישלון, אלא מי שמעז להצביע עליו.

זו לא מנהיגות. זו תעשיית ספינים עם מאבטחים. ישראל לא צריכה עוד קמפיין. ישראל צריכה הנהגה.

הנהגה שמבינה כי ביטחון לא נמדד בכותרות. שהרתעה לא בונים בנאומים. שבריתות לא מתחזקות בהסתה ושמדינה לא מנהלים כמו מוצר מדף.

במקביל, נתניהו לקח את ישראל שאחרי ה-7/10, מדינה פצועה שהעולם עוד הבין את כאבה, והפך אותה למדינה מבודדת, מותקפת, מואשמת ומותשת מדינית. על זה לבד צריכה לקום ועדת חקירה נפרדת

אחרי כל כך הרבה דם, כאב, עקירה, הפקרה ושחיקה, מגיעה לישראל הנהגה שאומרת אמת לציבור, גם כשהיא קשה. הנהגה שחותרת להסדרים אזוריים, שלוקחת אחריות, מחזירה ביטחון, מחזירה בריתות, ובעיקר מחזירה את ישראל לעצמה.

אמילי מואטי, ח״כ וסגנית יו״ר הכנסת לשעבר, סופרת ומתמודדת בפריימריז של הדמוקרטים.