פוליטיקאים ואנשי תקשורת רבים משמיעים את הטיעון הבא, שעשוי להישמע משכנע: "בישראל, בתי המשפט לקחו לעצמם סמכויות נרחבות והם מרשים לעצמם לבטל החלטות רבות של הממשלה והכנסת. זאת, בין השאר, בעזרת שימוש בכלי 'עילת הסבירות'".
הטיעון ממשיך ואומר: "ואילו במדינות מערביות, בתי המשפט מוגבלים בביקורת שהם יכולים להטיל על נבחרי ציבור. בארה"ב אין 'עילת סבירות'; בבריטניה יש, אבל היכולת של בתי המשפט להשתמש בה מוגבלת; בקנדה יש עילת סבירות, אבל יש פסקה שמאפשרת לפרלמנט להתגבר על בית המשפט. לכן", מסכם הטיעון – "ביטול עילת הסבירות בישראל ישווה אותה למדינות מערביות".
אבל בהשוואה הזאת יש בעיה, שהופכת אותה למופרכת. היא מתעלמת מהדבר החשוב ביותר. בכל המדינות המפותחות יש שכבות הגנה חוקתיות שמגבילות את הממשלה; בישראל ההגנות הללו אינן קיימות כלל. במדינות מפותחות אחרות, הביקורת השיפוטית על השלטון היא רק כלי אחד בארגז עמוס בכלים להגנה על האזרח מהממשלה. בישראל הביקורת השיפוטית היא כל הארגז.
מה יש בדמוקרטיות אחרות שאין בישראל?
מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מציין כי במדינות מפותחות יש כלים רבים להגבלת הממשלה, שבישראל לא קיימים: חוקה; שני בתים שונים של הפרלמנט; נשיא הנבחר בנפרד מהבחירות לפרלמנט, מה שמאפשר לפרלמנט להיות עצמאי; בחירות אזוריות ופדרליות שמגבילות את השלטון המרכזי; כפיפות של הממשלה לבתי דין בינלאומיים כמו ביה"ד האירופי לזכויות אדם.
המסקנה של המכון: "האיזון היחיד לכוחו של הרוב הפוליטי בישראל הוא בית המשפט העליון".
| מנגנון הגנה | בריטניה | ארה"ב | קנדה | ישראל |
|---|---|---|---|---|
| חוקה משוריינת | חלקית (מסמכים היסטוריים) | ✓ | ✓ | ✗ |
| בית משפט חוקתי נפרד | אין בבריטניה עצמה, אבל בריטניה כפופה לפסיקות בית הדין האירופי | ✓ | חלקית – בית משפט עליון ממלא תפקיד חוקתי | ✗ |
| שני בתי פרלמנט | ✓ (בית הנבחרים ובית הלורדים) | ✓ (סנאט ובית נבחרים) | ✓ (סנאט ובית נבחרים) | ✗ |
| פדרליזם / בחירות אזוריות | ✓ | ✓ | ✓ | ✗ |
| כפיפות לבית דין בינלאומי | ✓ (בית הדין האירופי) | חלקית, עד כהונתו של דונלד טראמפ | חלקית | ✗ |
| פסקת התגברות | ✗ | ✗ | ✓ (מוגבלת) | הוצע |
בקנדה, למשל, יש פסקת התגברות שמגבילה את יכולת בתי המשפט להגביל את הממשלה. אבל בקנדה יש חוקה משוריינת, שני פרלמנטים, בחירות פדרליות ומסורת חוקתית של מאות שנים. הפרדת רשויות זו מונעת ריכוז כוח בידי גורם יחיד, ובכך מהווה הגנה על האזרח מפני שרירותיות אפשרית של השלטון.
ישראל לא מחזיקה באף אחת מההגנות הללו. ביטול עילת הסבירות באמצעות "פסקת התגברות" – כפי שהציע שר המשפטים, יריב לוין – ייצרו ריכוז כוח עצום בידי הרוב הפוליטי, ללא שום בלם מוסדי אחר.
עילת הסבירות כפיצוי על מבנה חוקתי חלש
ישראל לא מחזיקה בשכבות ההגנה החוקתיות ,שבמדינות אחרות הן מובנות מאליהן. לכן, עילת הסבירות בישראל אינה "עוד כלי". היא ממלאת חלל, שבמדינות אחרות תופסים בתי משפט חוקתיים, חוקות משוריינות כפל פרלמנטים ופדרליזם.
לפי הגדרתה של פרופ' למשפטים מרגית כהן: השימוש הרחב יותר בעילת הסבירות בישראל לעומת בריטניה מוצדק, בשל היעדרה של ההשפעה האירופית על המשפט הישראלי – שבמערכת הבריטית משמשת כבלם חיצוני. ישראל נעדרת בלם זה. לכן העילה נדרשת יותר, לא פחות.
בבריטניה עצמה, עילת הסבירות הורחבה כאשר המשפט הבריטי הוכפף לבית הדין האירופי לזכויות אדם. כלומר: בית הדין האירופי מהווה, למעשה, הרחבה של הביקורת השיפוטית על ממשלת בריטניה. ישראל, שאין לה בית דין חיצוני, אמורה להחזיק ביקורת פנימית חזקה יותר – לא להחליש אותה.
מי נבחר ומי מקצועי לפי "מתווה סולברג"?
השופט נעם סולברג הציע להגביל את עילת הסבירות לדרג המקצועי, ולא להחיל אותה על נבחרי ציבור. הכוונה: שר ייהנה מחסינות שפקיד בכיר לא ייהנה ממנה.
אבל בדיקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה קובעת שההיגיון במתווה הזה הפוך מההיגיון הבסיסי של הפרדת רשויות ודמוקרטיה. נבחרי הציבור – השרים – מחזיקים בכוח השלטוני הגדול ביותר, ולכן דווקא ביחס אליהם נחוצה הביקורת השיפוטית החזקה ביותר.
בנוסף, השר יכול לעקוף את המגבלות המשפטיות על הדרג המקצועי בפשטות – על ידי מתן הנחיה פורמלית לפקיד. המתווה הופך, איפוא, את הפקיד הבכיר ל"מבצע הוראת שר" ומוציא גם אותו מהביקורת השיפוטית. בכך הוא פוגע בהגנה על הדרג המקצועי, שלעתים, השרים מנסים לפגוע בעצמאות ובסמכות שלו, לפעמים בניגוד לחוק, ובתי המשפט מנסים להגן עליה.
מה קבע בית המשפט על ביטול עילת הסבירות ב-2024?
בדיון בבג"ץ על העתירות נגד ביטול עילת הסבירות קבעו רוב השופטים – שמונה מתוך 15 מהם – כי תיקון חוק-היסוד שקבע כי עילת הסבירות מבוטלת אינו חוקי ודינו להתבטל (כלומר, ביטלו את ביטול עילת הסבירות).
חלק מהשופטים ביססו את פסיקתם על המבנה החוקתי יוצא הדופן של ישראל: היעדר הליך ייעודי לכינון נורמות חוקתיות, פרקטיקה בעייתית של תיקון חוקי יסוד, והפיכתם לכלי משחק בידי הרוב הפוליטי.
בכך קבע ביהמ"ש שהדמוקרטיה בישראל חייבת מנגנוני הגנה, שמדינות אחרות מחזיקות בדרכים אחרות. 12 מ-15 השופטים – כולל שופטים שמינו ממשלות ימין – הסכימו על עצם הסמכות של ביהמ"ש לפסול תיקונים פגומים לחוקי יסוד, כמו התיקון לחוק יסוד השפיטה שניסה לבטל את עילת הסבירות. הוויכוח היה על השאלה הקונקרטית לגבי החוק הזה – לא על עצם סמכות ביהמ"ש לבטל אותו.
בישראל צריך עילת סבירות, לא כמו במדינות אחרות
לסיכום: ההשוואה בין ישראל למדינות כמו בריטניה, ארה"ב וקנדה, כדי להצדיק את ביטול עילת הסבירות, היא מטעה. זאת, משום שבמדינות אלו קיימים מנגנוני איזון חזקים – חוקה, פדרליזם, שני בתי פרלמנט או בתי משפט חוקתיים – שאין בישראל.
לכן, בעוד במדינות מערביות ניתן להגביל את ביקורת השיפוטית על הממשלה והפרלמנט מבלי לפגוע בהגנה על האזרח, בישראל בית המשפט העליון הוא כמעט הבלם המרכזי היחיד מול הרוב הפוליטי.
עילת הסבירות ממלאת בישראל חלל מוסדי ומספקת פיקוח חיוני על החלטות שלטוניות. צמצומה, ללא חלופות דומות, עלול להחליש משמעותית את ההגנה על הפרט ולרכז כוח רב מדי בידי הרוב הנבחר.
השאלה איננה האם מדינות אחרות מגבילות ביקורת שיפוטית? אלא – אלו מנגנוני איזון קיימים במקומה? כל עוד בישראל לא נבנו מנגנונים חלופיים דומים, ההשוואה למדינות אחרות נשארת חלקית ומטעה.
אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו