ההסכם בין ארצות הברית לאיראן נחתם, הירי בין ישראל לאיראן פסק, וראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר על "הישגים". אבל על קו הגבול הצפוני של ישראל שום דבר לא הוכרע: חזבאללה נחלש, אך לא פורק, נשאר במקומו, ומחזיק בכוח לגרום לצפון הארץ להתרוקן שוב.
בשבוע האחרון, אחרי שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הכריז בפעם השלישית על "הפסקת אש בין ישראל ללבנון" ארגון הטרור הפסיק לירות לתוך ישראל. אך זהו בטח לא הסכם שלום; אלא לכל היותר הפסקת אש עד הסבב הבא, שעלול להגיע בקרוב מאוד. את המחיר ישלמו אלה שכבר שילמו אותו שוב ושוב – תושבי הצפון.
מה עובר על תושבי אזור גבול הצפון?
תושבי אזור הגבול הצפוני נתנו ללחימה בחזבאללה שם משלהם: "מלחמת הפסקת האש". השם הזה ממחיש את העובדה שהמלחמה נמשכת בלי הכרעה. לא ניצחון, לא תבוסה, אלא לימבו מתמשך.
הניסיון של השנים האחרונות הותיר אחריו צלקת עמוקה. כ-80 אלף מתושבי הצפון פונו מבתיהם באוקטובר 2023 עד נובמבר 2024. הפינוי ההמוני הציל חיים – אבל גבה מחיר כבד: כלכלי, חברתי, נפשי ואסטרטגי. מערכות החינוך שובשו, עסקים קרסו, התיירות נעלמה, החקלאות נפגעה והלכידות החברתית נשחקה. קהילות רבות באזור קו העימות טרם התאוששו מהפגיעה.
תושבי הצפון ציפו שהמלחמה הארוכה מול חמאס וחזבאללה, והמלחמה האחרונה מול איראן וחזבאללה, יסתיימו באירוע שיבטיח ביטחון אמיתי ויאפשר להם לחזור לבתיהם, בלא לחשוש להתפנות או לברוח מהם שוב. לא הסכם על הנייר, אלא שקט שמחזיק מעמד. וזה בדיוק מה שההסכם עם איראן לא נתן להם.
מה נכתב בהסכם על לבנון
ההסכם בין ארה"ב לאיראן מתמקד בסיום הלחימה ביניהן, פתיחת מיצר הורמוז לתנועה והסדרת תוכנית הגרעין האיראנית. לבנון נדחקה לשוליים והפכה לסעיף נלווה.
עבור ישראל זהו כשל. ההסכם מותיר את חזבאללה חלש, אך קטלני. הארגון איבד נכסים, אך שרד – ועדיין מסוגל לירות לעבר הצפון.
המשמעות: המלחמה, שנועדה להרחיק את האיום מהגבול, הסתיימה בלי לעשות זאת. חזבאללה לא הובס – הוא לכל היותר הוקטן. וההבדל בין הבסה להקטנה הוא ההבדל בין צפון בטוח לצפון שחי בהמתנה.
במה חזבאללה מאיים על ישראל?
חזבאללה מחזיק ברחפני FPV קטנים, המונחים בכבלי סיבים אופטיים, חסינים מפני שיבוש באמצעים אלקטרוניים. לצה"ל אין תשובה טכנולוגית לרחפנים הללו. חזבאללה אינו צריך לכבוש שטח ישראלי: די לו ברחפנים כדי לאיים לרוקן אותו.
לפי מכון עמית למחקר טרור ומודיעין, כל רחפן FPV עולה בין 300 ל-400 דולר. חזבאללה עדיין מפעיל סדנאות לייצור רחפנים בדרום לבנון ובבקעה. גם אם תופסים רחפן, חזבאללה מייצר עשרה חדשים. מדינת ישראל, שהשקיעה מיליארדים בכיפת ברזל, לא הצליחה לתת מענה לנשק הקטן הזה.
הפינוי ההמוני של הצפון יצר אזור ביטחון דה-פקטו בתוך שטח ישראל. חזבאללה הפך את אזור הגבול לבלתי-ראוי למגורים באמצעות אש מתמשכת.
נוצרה מציאות הפוכה להיגיון הביטחוני הבסיסי של ישראל: ביטחון תושבי הצפון תלוי בהחלטה של האויב. בין 17 באפריל ל-15 ביוני 2026, לפי נתוני מרכז המחקר אלמא, חזבאללה ביצע 1,130 התקפות על ישראל – 629 מהן בעזרת רחפנים.
בנוסף על ההתקפות בתוך ישראל, חזבאללה תוקף ללא הרף את חיילי צה"ל שנמצאים בתוך לבנון. מדי יום נהרגים ונפצעים חיילים ברצועת הביטחון החדשה-ישנה שצה"ל הקים מחדש בלבנון.
האם יש למצב בגבול הצפון פתרון?
המצב מעמיד את ישראל בדילמה אמיתית. מצד אחד, תושבים שפונו, חזרו, ורבים מהם ברחו שוב, עדיין לא יכולים לחיות בביטחון. חלקם, ביניהם ראשי עיר וראשי רשויות מקומיות בצפון, מצהירים כי המשמעות של הפסקת הלחימה היא נטישה שלהם והשארת האיום על כנו.
מצד שני, ארה"ב לוחצת על ישראל לעצור את תקיפותיה כליל. טראמפ מבקר את התנהלות ישראל בלבנון; לפי טראמפ, הלחימה בלבנון מסבכת את מאמציו לסיים את המלחמה מול איראן. כל הסלמה בלבנון נונתן לאיראן עילה לאיים בפירוק העסקה.
הפסקת הלחימה היא הפקרת הצפון; המשך התקיפות בלבנון – מסייע לאיראן במו"מ מול ארה"ב. שתי הבחירות הללו רעות לישראל.
אבל המלכודת הזאת לא נולדה מעצמה. מי שהוביל למלחמה רב-זירתית ללא תיאום בין המסלול הצבאי למסלול הדיפלומטי – הוביל, בהכרח, לרגע שבו האינטרסים ביניהם מתנגשים.
נתניהו הבטיח "להרוס את הגרעין האיראני" ו-"לפרק את חזבאללה". אבל התוכנית הצבאית, עד כמה שהייתה כזאת, לא תואמה עם המסלול הדיפלומטי האמריקאי שהתנהל במקביל.
נתניהו הכניס את ישראל למלחמה בלי לבנות מוצא מכובד ממנה. כשהמלחמה מסתיימת – באווירה שונה מזו שבה החלה – ישראל נאלצת לבחור בין שתי ברירות גרועות: לציית לטראמפ ולעצור בלבנון, ולהשאיר את חזבאללה על הגבול; או לסרב לטראמפ – ולשלם מחיר דיפלומטי שהולך ומחריף.
את המלכודת הזאת בנה נתניהו, צעד אחרי צעד, בבחירותיו: להיכנס למלחמה רב-זירתית, ולנהל את לבנון ואת איראן כשתי זירות נפרדות, כאשר העולם תופס אותן כזירה אחת. ממשלה שמובילה מלחמה חייבת לפעול לפי המציאות הדיפלומטית בעולם, לא לפי זו שהיא מעדיפה.
המערכת הדיפלומטית הבינלאומית – האו"ם, ארה"ב, צרפת, הליגה הערבית – וגם ממשלת לבנון, דורשת מחזבאללה להתפרק, בדיוק כפי שישראל דורשת. אבל הצהרה על פירוק ללא מנגנון אכיפה היא פיסת נייר שחזבאללה ימשיך להתעלם ממנה, כפי שהתעלם במשך 20 שנה.
ישראל צריכה לחזור להיות אקטיבית במשק ומתן, ולדרוש את פירוק חזבאללה, לפחות מדרום לליטני, כתנאי מחייב ולא הצהרה. היא צריכה לדרוש את קיומו של מנגנון מעשי שיפרק את ארגון הטרור בפועל, ידווח על הפרות ויאפשר תגובה.
לסיכום: האיום בצפון טרם הוסר, וחלק מתושביו עדיין לא חזרו הביתה, או שחזרו וברחו שוב. זאת, לא משום שצה"ל לא לחם ולא תקף, אלא מפני שנתניהו הוביל מלחמה בלי שידע, או בלי שגילה לציבור, מתי וכיצד היא תסתיים – וכך גרם למדינות אחרות להגדיר זאת עבור ישראל.
תושבי הצפון מכנים את המלחמה: "מלחמת הפסקת האש". הצפון עדיין מחכה.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו