ב-2 ביוני 2026 פרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן דוח חמור על חשבונות הסיעות לשנת 2024. הליכוד ספגה דוח לא חיובי וקנס של 150,000 שקל בשל כשל באימות זהות המתפקדים – חשד שהמבקר הגדיר כעלול להוות עבירה פלילית ולפגוע בטוהר הבחירות הפנימיות.
אך מעבר למפלגה אחת, הדוח חושף מנגנון רחב יותר: עשר סיעות מכהנות צברו גירעון מצטבר של כ-81.2 מיליון שקל, ותשע מפלגות שנעלמו מהמפה הותירו חובות ועודפים שלא הושבו בהיקף של כ-47.5 מיליון שקל.
כל אלה ממומנים מכספי הציבור, דרך מנגנון שבו הכנסת קובעת לעצמה את כללי המימון, מלווה לעצמה כסף, ומגלגלת את החובות לכנסת הבאה.
מה החשד שעומד מאוחרי הקנס לליכוד?
הדוח שפרסם מבקר המדינה ב-2 ביוני 2026 בחן את החשבונות השוטפים של 17 הסיעות בכנסת ה-25 לשנת 2024. הממצא החמור ביותר נגע למפלגת השלטון. הליכוד קיבלה דוח לא חיובי וקנס של 150,000 שקל, לאחר שנמצאו שני ליקויים חמורים בהתנהלותה.
הכשל המרכזי נגע לאימות זהות המתפקדים. לפי הדוח, ב-41% מכרטיסי האשראי – 16,346 כרטיסים – וב-46% מההעברות הבנקאיות בוצע תשלום עבור יותר ממתפקד אחד.
הכשל המרכזי נגע לאימות זהות המתפקדים. לפי הדוח, ב-41% מכרטיסי האשראי – 16,346 כרטיסים – וב-46% מההעברות הבנקאיות בוצע תשלום עבור יותר ממתפקד אחד
במקרים רבים שולמו דמי חבר באמצעות אותו אמצעי תשלום עבור אנשים בעלי שמות משפחה שונים שאין ביניהם קשר נראה לעין. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן הגדיר התנהלות זו כחמורה, והוסיף כי מדובר במצב המעלה חשש שעלול להוות עבירה פלילית.
המשמעות חורגת מהפרוצדורה. כאשר רישום המתפקדים הוא גם ספר הבוחרים בבחירות המקדימות, הפריימריז, כשל באימות הזהות פירושו חשש להטיה בעצם בחירת המועמדים לכנסת. זהו בדיוק הכאב של בוחר ימין ותיק שחש כי המפלגה התרחקה ממנו – לא רק במדיניות, אלא במנגנון שקובע מי מייצג אותו.
הליכוד אינה לבדה. סיעת העבודה נקנסה ב-75,000 שקל על קבלת הלוואה אסורה בסך 1.6 מיליון שקל באמצעות תאגיד מפלגתי שבשליטתה. הכשלים, כפי שמראה הדוח, חוצים את הגושים הפוליטיים.
מ-35 מיליון ל-146 מיליון: איך זינקה יתרת ההלוואות פי ארבעה?
כדי להבין את גודל התופעה צריך להתבונן במגמה ארוכת הטווח. בדוח קודם של מבקר המדינה, שפורסם בפברואר 2025 וכיסה את שנת 2023, נחשף כי יתרת ההלוואות של הסיעות לכנסת עמדה על כ-146 מיליון שקל.
בשנת 2014, ערב חקיקת החוק שקבע שחובות הסיעות יהיו אך ורק לכנסת, עמד הסכום על 35 מיליון שקל בלבד – זינוק של יותר מפי ארבעה בתוך פחות מעשור. המבקר עצמו קשר את הזינוק לסיבה ברורה: ריבוי מערכות הבחירות שהתקיימו בין 2019 ל-2022.
כמעט כל מימון המפלגות בישראל מגיע מקופת המדינה – בשנת 2023 היווה המימון הממלכתי כ-94% מהכנסות הסיעות.
המנגנון: הכנסת מלווה לעצמה ופורסת לעצמה
הרעיון המקורי של מימון המפלגות הממלכתי היה שהמפלגות תהיינה חייבות כסף אך ורק לכנסת, ולא לגופים פרטיים, כדי למנוע תלות בתורמים ושחיתות. במקור נדרשו המפלגות להחזיר את כל חובותיהן לפני כל מערכת בחירות, כתנאי לקבלת מימון חדש.
אלא שבעקבות ריבוי מערכות הבחירות בין 2019 ל-2022, חברי הכנסת שינו את החוק כך שהחוב ימשיך להיפרס גם אל תוך כהונת הכנסת הנוכחית. מאז אמורות המפלגות להחזיר את חובותיהן באמצעות המימון השוטף, אך הן עושות זאת בקצב איטי. לפי הדוח מפברואר 2025, קצב הפירעון עמד על קיטון של כ-9% בלבד ביתרת קרן ההלוואות.
מנכ"ל התנועה לחופש המידע, הידי נגב, תיאר את המצב בחדות: לדבריו, בחמש מערכות הבחירות האחרונות הכנסת מתפקדת כבנק הלוואות, ואילו היה מדובר באזרח פרטי, המדינה לא הייתה מרפה עד פירעון מלא של החוב.
החובות האבודים: האם הכסף יחזור לציבור?
הדוח החדש מיוני 2026 חושף את הצד המדאיג ביותר: עשר סיעות מכהנות צברו גירעונות מצטברים בסך כולל של כ-81.2 מיליון שקל. בנוסף, תשע מפלגות שכבר חדלו להתקיים טרם השיבו לאוצר המדינה חובות בגין הלוואות ועודפי מקדמות בסך כ-43.8 מיליון שקל, ועוד כ-3.7 מיליון שקל ביתרות כספים שנותרו בקופתן.
ברשימת החובות בולטות מפלגות מכל קצוות המפה: מרצ עם כ-15.8 מיליון שקל, צל"ש עם כ-15.1 מיליון שקל, עצמאות עם ארבעה מיליון, הבית היהודי והתנועה הירוקה עם 3.2 מיליון כל אחת, ודרך ארץ עם 2.7 מיליון.
ברשימת החובות בולטות מפלגות מכל קצוות המפה: מרצ עם כ-15.8 מיליון שקל, צל"ש עם כ-15.1 מיליון שקל, עצמאות עם ארבעה מיליון, הבית היהודי והתנועה הירוקה עם 3.2 מיליון כל אחת, ודרך ארץ עם 2.7 מיליון
כאשר מפלגה נעלמת מהמפה הפוליטית, היא מאבדת את הזכאות למימון הממלכתי השוטף – וקופת המדינה נותרת מול שוקת שבורה, ללא דרך מעשית לגבות את הכסף. המבקר אנגלמן קבע כי מציאות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות והאחריות הציבורית של הסיעות, וקרא לכנסת לחוקק תיקון שיבטיח את החזרת החובות לאוצר המדינה.
אז למה מימון ציבורי הוא בכל זאת רעיון טוב?
מימון מפלגות ממלכתי אינו תקלה אלא בחירה מושכלת. במדינות רבות, מפלגות התלויות בתרומות פרטיות נעשות שבויות של בעלי הון ושל אינטרסים צרים. המימון הציבורי נועד למנוע זאת: כאשר המקור היחיד למימון הוא קופת המדינה, פוחת הסיכון לשחיתות ולקניית השפעה פוליטית.
החוק מ-2014, שקבע שחובות הסיעות יהיו רק לכנסת, נבע מתפיסה זו עצמה. גם הגמישות בפריסת החובות נולדה ממציאות אמיתית: חמש מערכות בחירות בתוך פחות מארבע שנים הן נטל שאף מפלגה לא תכננה.
ובכל זאת, הטיעון הזה אינו מצדיק את המצב הקיים. כלי שנועד למנוע תלות בהון פרטי הפך, בידי חברי הכנסת, למנגנון שבו הם קובעים לעצמם את הכללים, מלווים לעצמם, מקלים על עצמם בחקיקה, וכאשר נכשלים – מגלגלים את ההפסד אל הציבור.
ההגנה מפני שחיתות חיצונית הפכה למקור של חוסר אחריותיות פנימית. הבעיה אינה עצם המימון הציבורי, אלא היעדר הבקרה, היעדר השקיפות, והעובדה שהמפוקח הוא גם המחוקק.
סיכום
סוגיית מימון המפלגות אינה מתחרה בעוצמתה הרגשית בשאלות הביטחון, חוק הגיוס או מערכת המשפט, ולכן היא כמעט נעדרת משיח הבחירות לכנסת ה-26. אך דווקא משום שאינה סוגיית גוש, היא חושפת משהו עמוק יותר: מערכת פוליטית שלמה, מימין ומשמאל, שבנתה לעצמה מנגנון שבו האזרח משלם והנבחר אינו נושא באחריות.
הקנס לליכוד, הגירעונות של עשר הסיעות, והחובות האבודים של מפלגות שנעלמו – אינם תקריות נפרדות, אלא תסמינים של אותו כשל מבני. הבוחר שמבקש לחדש את אמונו במערכת הפוליטית מוזמן לשאול את המועמדים שאלה פשוטה לקראת אוקטובר 2026: מי קבע את הכללים, ומי משלם כשהם נשברים.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו