בחנות המתנות של האתר הארכאולוגי בפומפיי, התיירים עשויים להבחין בספר שכותרתו "היהודים בפומפיי, בהרקולנאום, בסטאביה ובערי קמפניה פליקס".
הספר, המוקדש ל"קרבנות היהודים של התפרצות הר הגעש בשנת 79 לספירה", טוען שהראשון לתעד את חורבנה של העיר הרומית העתיקה שנה אחת בלבד לאחר האסון היה למעשה מחבר יהודי. או, ליתר דיוק, שאנחנו חבים תודה על התיעוד העתיק ביותר של התפרצות הר וזוב למחבר יהודי קדום.
הספר, שנכתב בידי הרב איזידורו קאהן מנאפולי והארכאולוג קרלו ג'יורדנו, הוא היחיד שנכתב אי פעם על יהודי פומפיי. הוא פורסם לראשונה באיטליה לפני יותר מ-40 שנה, וכיום שני מחבריו כבר אינם בין החיים.
בעמוד הראשון המחברים מצטטים את "חזיונות הסיבילות" – כתבים עתיקים שמנבאים לכאורה את התפרצות הר הגעש כעונש אלוהי על חורבן בית המקדש בירושלים. אכן, הרומאים בזזו את העיר והחריבו את בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, 9 שנים בלבד לפני שפומפיי נקברה תחת אפר ולבה.
בתרגום מיוונית, הקטע הבא מתוך "חזיונות הסיבילות" אומר:
"ומסוריה יבואו אנשי רומא הראשונים במעלה,
אשר מששרפו את מקדשה של ירושלים,
ומשטבחו בהמוני היהודים,
יבוא חורבן על ארצם האדירה ורחבת הידיים (…)
אולם כאשר מתוך בור עמוק באדמת איטליה
תעלה אש ותשטוף את רוחב הרקיע,
וערים רבות תבערנה וגברים יישמדו,
והשמים האפורים יימלאו אפר שחור,
וטיפות כאדמה אדומה תיפולנה מהרקיע,
אז ידעו את חרון אפו של אלוהי הרקיע,
על שבלי הצדקה השמידו
את אומת הישרים".
נבואה בדיעבד?
"חזיונות הסיבילות" הם נבואות המיוחסות לכוהנות נשים, אבל היסטוריונים מאמינים שהחזיונות לכאורה נכתבו למעשה לאחר האירועים המתוארים בהם, כדי להציג אותם כמעשה אלוהים.
"ההנחה שלנו היא שאם הנבואה מדויקת, הרי שהיא נכתבה לאחר מעשה", אומר לזמן ישראל שייע כהן, פרופסור ללימודי יהדות באוניברסיטת הרווארד.
זמן כתיבת הטקסט נותר עמום. היסטוריונים חושבים שהוא ככל הנראה נכתב בסוף המאה הראשונה לספירה, פשוט מכיוון שהוא אינו מזכיר כל אירוע שהתרחש במאה השנייה לספירה, מציין כהן, ומוסיף שההיפותזות הללו הן "השערות של חוקרי אקדמיה".
לדוגמה, דיוויד נוי, פרופסור ללימודים קלסיים באוניברסיטה הפתוחה בבריטניה, אומר שניתן להסיק כי הטקסט נכתב לא יאוחר משנת 81 לספירה, מכיוון שמהאמירה ש"אנשי רומא הראשונים במעלה" שרפו את בית המקדש משתמע שהקיסר עדיין ישב על כס השלטון. טיטוס, שהחריב את בית המקדש, חי עד ספטמבר של שנת 81 לספירה.
חוקרי אקדמיה אומרים שגם אם ייתכן שחיו בפומפיי יהודים, אין לכך הוכחות מוחלטות. יש ראיות לכך שיהודים חיו באזורים אחרים של איטליה, ופומפיי הייתה עיר קוסמופוליטית שחלק מתושביה באו ממקומות רחוקים
היסטוריונים מאמינים שהחזיונות הללו ככל הנראה נכתבו בידי יהודי משום שהם נוטים לנבא את נפילתה של רומא ואת הצלחתה של ירושלים, "כך שהם יהודיים מעצם טבעם", אומר ג'יימס אייטקן, פרופסור ללימודי יהדות קדומה באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה.
רמז נוסף בנוגע למועד כתיבת הטקסט טמון בשפה היוונית. במאה הראשונה לספירה, יהודים כתבו ביוונית משום שזו הייתה השפה הרווחת באותה תקופה. הדבר אינו נכון למאה השנייה לספירה, לדברי כהן.
"קשה למצוא טקסטים יהודיים ביוונית מהמאה השנייה", הוא אומר.
אם ספר הסיבילות הרביעי אכן נכתב לא יאוחר משנת 81, הוא מקדים בכמה עשורים את מכתבי פליניוס הצעיר, ששרד את ההתפרצות הגעשית כנער, ומאוחר יותר תיאר באריכות את החוויה. פליניוס פרסם את מכתביו בין שנת 100 לשנת 109 לספירה.
ועדיין, אי אפשר להשוות את חזיון הסיבילות לפרטים הכלולים במכתביו של פליניוס, שמספקים תיאור של האסון בגוף ראשון.
"אי אפשר לדעת מהטקסט הזה שפומפיי נחרבה בעקבות התפרצות הווזוב", אומר כהן על חזיון הסיבילות. "הטקסט העיקרי הוא המכתב של פליניוס הצעיר, שבאמת נותן לך פרטים".
באופן מעניין, אף על פי שהחיזיון נכתב ככל הנראה בידי יהודי, הוא השתמר על ידי כותבים נוצרים בימי הביניים. חכמי ישראל כתבו בעברית ובארמית, ולא העתיקו טקסטים שנכתבו ביוונית.
"מה שנכתב ביוונית על ידי יהודים לא השתמר על ידי יהודים אלא על ידי נוצרים. נוצרים שימרו את זה מכיוון שהם ראו בהיסטוריה דבר מועיל", מסביר אייטקן. "ניבוי חורבנן של ערים דיבר ללבם של הנוצרים, כי פירושו היה שהרשעים ימותו והצדיקים יחיו".
נכדו של מלך יהודה שמת בפומפיי
באשר לשאלה אם הייתה בפומפיי העתיקה קהילה יהודית, ארכאולוגים לא מצאו באזור שום בית כנסת – אבל לפחות יהודי אחד מפורסם במידת מה נכחד בהתפרצות הגעש.
ההיסטוריון היהודי הקדום יוסף בן מתתיהו כתב כי נכדו של מלך יהודה אגריפס הראשון לבית הורדוס, שגם הוא נקרא אגריפס, "נכחד בדלקה של הר וזוב" יחד עם אשתו (אגריפס הצעיר היה בנם של בת המלך דרוסילה ושל הנציב הרומי ביהודה, אנטוניוס פליקס).
באופן מעניין, האגריפס שמת בהתפרצות הגעשית היה גם בן נינו של המלך הורדוס הגדול, המלך שלמעשה בנה את בית המקדש השני בירושלים – אותו אחד שרומא החריבה בשנת 70 לספירה וכיום נותר ממנו רק הכותל המערבי.
ראיות סותרות
מחבריו של "היהודים בפומפיי" ככל הנראה לא קראו כתבים עתיקים, אלא ביססו את המסקנות שלהם בנוגע ליהודים בפומפיי על ראיות ארכאולוגיות.
רבות מהראיות האלה נראות בלתי משכנעות.
המחברים טוענים, למשל, שפניו של פסל מסוים בפומפיי נראות יהודיות בגלל "גולגולתו המוארכת בצורה יוצאת דופן" ו"מצבם המוזנח של הזקן, השיער והאף".
כוכב מחומש שנחרט על קיר של בית בפומפיי עשוי להיות סמל יהודי, מגן שלמה, הם כותבים. הם גם מציינים כי השם ויטאליס עשוי להיות שייך ליהודי בשם חיים שתרגם את שמו ללטינית ("ויטה" בלטינית משמעותה "חיים").
המחברים מציגים עוד טיעון נסיבתי: לאחר שדיכאו את המרד היהודי בשנת 70, הרומאים לקחו להם עבדים, וייתכן שכמה מאותם עבדים יהודים מצאו את דרכם לפומפיי.
ההיסטוריון היהודי הקדום יוסף בן מתתיהו כתב כי נכדו של מלך יהודה אגריפס הראשון לבית הורדוס, שגם הוא נקרא אגריפס, "נכחד בדלקה של הר וזוב" יחד עם אשתו (אגריפס הצעיר היה בנה של בת המלך דרוסילה)
כיום, חוקרי אקדמיה אומרים שגם אם ייתכן שחיו בפומפיי יהודים, אין לכך הוכחות מוחלטות. יש ראיות לכך שיהודים חיו באזורים אחרים של איטליה, ופומפיי הייתה עיר קוסמופוליטית שחלק מתושביה באו ממקומות רחוקים, אומר אייטקן.
"היו מצרים בפומפיי", הוא אומר, "אז אפשר להניח שהיו שם גם יהודים".
אבל כהן ספקן יותר. לדבריו, שום ספר אחר לא נכתב מעולם על היהודים בפומפיי, "משום שלא היה הרבה לומר על כך".
הספר עב הכרס עדיין מוצע למכירה, פשוט משום ש"ליהודים יש כסף, יהודים נוסעים לטייל, יהודים קונים ספרים. מישהו חשב שזה יכול להיות שוק טוב", הוא אומר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו