פרשת הצוללות (המכונה "תיק 3000") הייתה פרשת שחיתות ציבורית, בה התגלו ליקויים חמורים בעסקאות רכש של צוללות וכלי שיט מגרמניה עבור חיל הים בעשור הקודם.

במסגרת הפרשה, גורמים בכירים במערכת הביטחון ובפקידות הממשלתית וכן אנשי עסקים מתווכים עסקיים. פעלו, לפי החשדות והאישומים, באופן לא תקין סביב קידום העסקאות, לכאורה תוך ניגודי עניינים, השפעה בלתי הוגנת על קבלת החלטות, והטבות כספיות למקורבים.

נגד שבעה חשודים במעורבות בפרשה הוגשו כתבי אישום, על שוחד מרמה והפרת אמונים אחד מהם – השר לשעבר אליעזר זנדברג – הורשע בהפרת אמונים; ששת הנרשמים האחרים עדיין נמצאים בהליכי משפט. נגד אחדים מהחשודים המרכזיים התיקים נסגרו. 

בין החשודים, הנחקרים והנאשמים בפרשה היו יועצים ומקורבים לראש הממשלה בנימין נתניהו. עם זאת, נתניהו לא הוגדר כחשוד.

מה התרחש בפרשת הצוללות?

משרד הביטחון רכש עבור חיל הים מחברת טיסנקרופ הגרמנית שלוש צוללות מדגם "דולפין" וארבע ספינות מגן מסוג "סער 6".

לפי החשד וכתבי האישום, אופן קבלת ההחלטות על רכישת הצוללות וכלי השיט הללו לא היה תקין, כיוון שהושפע מאינטרסים זרים.

זאת, לפי החשד וכתבי האישום, כיוון שנציג החברה בישראל, מיקי גנור פעל לקדם את עסקאות הרכש באמצעות תשלומי שוחד וטובות הנאה.

בעקבות חקירת הפרשה הוגשו שבעה כתבי האישום על עבירות של שוחד, תיווך לשוחד, מרמה והפרת אמונים, הלבנת הון ועבירות מס.

הנאשמים היו איש העסקים מיקי גנור; ראש מספן הציוד לשעבר בחיל הים, תא"ל במיל' אבריאל בר יוסף; המנהל לשעבר של לשכתו של נתניהו, דוד שרן, כיום ממלא מקום מנכ"ל הליכוד; השר לשעבר אליעזר (מודי) זנדברג, ששימש אז כיו"ר קרן היסוד; מפקד שייטת 13 לשעבר, תא"ל במיל' שי ברוש;  היועץ הפוליטי רמי טייב ואיש העסקים ויועץ התקשורת יצחק ליבר. 

מה הקשר של הפרשה לראש הממשלה בנימין נתניהו?

נתניהו מעולם לא נחקר או הוגדר כחשוד בפרשת הצוללות.

רכישת הצוללות התרחשה בזמן כהונתו של נתניהו, ואחדים מבכירי מערכת הביטחון והממשלה, ביניהם שר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון, טענו – בעדותם במשטרה ובריאיונות לתקשורת – שנתניהו היה זה שדחף לרכישת הצוללות. יעלון טען שנתניהו מידר אותו מקבלת ההחלטות על הרכישה. 

במהלך החקירה והדיון הציבורי עלו טענות וחשדות נגד אחדים ממקורביו של נתניהו, ביניהם שרן, וכן עורך הדין דוד שמרון, ואיש העסקים נתן מילקובסקי, שניהם קרובי משפחה של נתניהו ובעלי קשרים עסקיים ומקצועיים איתו.

התיקים נגד שמרון ומיליקובסקי נסגרו והם נוקו ממעורבות בפרשה.

נגד שרן הוגש כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים והמשפט עדיין מתנהל.  לפי כתב האישום, שרן היה "איש הקשר", לכאורה, בין גורמים במערכת הפוליטית לאנשי עסקים סביב העסקאות, וניצל את תפקידו כמנהל לשכתו של נתניהו, כדי להשפיע על תהליכים שנוגעים לרכש ביטחוני רגיש.

באוקטובר אשתקד, בזמן ששרן עדיין נמצא במשפט באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים במסגרת הפרשה (שעדיין מתנהל) נתניהו מינה אותו לממלא מקום מנכ"ל הליכוד.

משפטנים פרסמו הערכות לפיהן נתניהו הגדיר את שרן כ"ממלא מקום" ולא כמנכ"ל הליכוד, כיוון שמינוי נאשמים לבעלי תפקידים בכירים במפלגה היה עלול להיפסל בבית משפט. המינוי מעלה שאלה: מדוע נתניהו (שבעצמו נאשם במשפט פלילי) ממנה אדם שמואשם בעבירה חמורה לתפקיד בכיר במפלגה שלו?

בנימין נתניהו מרים את דגל ישראל ב-23 בספטמבר 2014, בעת טקס קבלת הצוללת אח"י תנין, אחת מהצוללות שנרכשו מטיסנקרופ בגרמניה (צילום: AP Photo/Amir Cohen)

מה בדקה והסיקה ועדת החקירה הממלכתית על הפרשה?

ועדת החקירה הממלכתית, בראשות השופט בדימוס אשר גרוניס, מונתה כדי לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות סביב רכש כלי השיט – ובפרט הצוללות וספינות המגן – ולהפיק מהם לקחים מערכתיים. הוועדה אינה בית משפט פלילי, אלא גוף שמטרתו לזהות כשלים מערכתיים ולהמליץ על תיקונם.

המסקנה המרכזית של הוועדה היא כי לא מדובר בכשל נקודתי של אדם או מוסד אחד, אלא בכשל מערכתי רחב ומתמשך. תהליכי קבלת ההחלטות בתחום הרכש הביטחוני התבררו כמורכבים, מפוצלים ולעיתים חסרי תיאום מספק בין הגורמים השונים.

הוועדה מצאה כי לאורך השנים נוצרה מערכת שבה אין גורם אחד שמרכז באופן מלא את כלל המידע – החל מהערכת צרכים מבצעיים, דרך בחינת חלופות רכש ועד קבלת החלטות מדיניות. מצב זה יצר פערים, אי-בהירויות ולעיתים גם כפילויות או חוסרים בתהליך.

המשמעות של קביעה זו היא: גם אם כל אחד מהגורמים פעל במסגרת סמכותו, התוצאה הכוללת הייתה תהליך שאינו מיטבי, ולעיתים אף בעייתי מבחינת בקרה ושקיפות.

דוח הועדה בחן את תפקיד הדרג המדיני בפרשה, ובפרט הקבינט והלשכה המדינית הבכירה (שבראשם עמדו נתניהו ויעלון), בתהליכי קבלת ההחלטות.

הוועדה קבעה כי הדרג המדיני הוא הגורם המוסמך לקבל החלטות אסטרטגיות, במיוחד בתחומי ביטחון רגישים. עם זאת, היא מצביעה על כך שבפועל לא תמיד התקיים תהליך סדור של דיון רב-שכבתי הכולל את כל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים.

מיקי גנור (צילום: יונתן סינדר פלאש 90)

לעיתים התקבלו החלטות במעגלים מצומצמים יחסית, או שלא תועדו באופן מלא ומסודר. היעדר התיעוד המלא אינו מאפשר שחזור מדויק של כלל השיקולים שהובילו להחלטות מסוימות – דבר הפוגע ביכולת הפיקוח והבקרה בדיעבד.

עוד קבעה הוועדה כי "הדבר בעייתי עוד יותר לנוכח ההיקף הכספי העצום של העסקאות וריבוי המתווכים שהרוויחו מהן, ובהם לפחות אדם אחד המקורב מאוד לראש הממשלה – עו"ד דוד שמרון".

יחד עם זאת, הוועדה לא קבעה כי עצם קבלת ההחלטות היה בלתי חוקי, אלא שהיא "הצביעה על חולשה מוסדית בתהליך".

מה אמרה הוועדה על תפקוד צה"ל בפרשה?

גם מערכת הביטחון עמדה לביקורת הוועדה. הוועדה מצאה כי צה"ל לא תמיד הציג לדרג המדיני חלופות מלאות ומבוססות לעסקאות באופן שיטתי, וכי לעיתים היה פער בין הצרכים המבצעיים שהוגדרו לבין האופן שבו תורגמו לתוכניות רכש.

בנוסף, נמצאו אי-בהירויות בנוגע לסדרי העדיפויות ארוכי הטווח של חיל הים, במיוחד ביחס להיקף הצוללות הנדרש ולתזמון ההצטיידות. פערים אלה הקשו על יצירת תמונת מצב אחידה וברורה עבור מקבלי ההחלטות.

הוועדה מדגישה כי תכנון ביטחוני ארוך טווח מחייב תיאום הדוק בין הדרג הצבאי לבין הדרג המדיני, וכי במקרה זה התיאום לא היה מיטבי.

בדיעבד עולה השאלה האם השקעה של מיליארדי אירו בצוללות נוספות היא ההשקעה הנכונה לביטחון מדינת ישראל, חלף השקעה בהקמת טייסת מסוקים שלישית או בחיזוק מערך השיריון וחיל הרגלים של הצבא.

יונתן אוריך לצד דוד שרן בדיון בבית המשפט בפרשת קטאר־גייט (צילום: יהונתן שאול/פלאש90)

מה אמרה הוועדה על המטה לביטחון לאומי?

אחד הממצאים המשמעותיים ביותר בדוח נוגע לתפקוד המטה לביטחון לאומי (המל"ל). על פי הוועדה, המל"ל היה אמור לשמש גוף מתכלל שמרכז את כלל המידע הביטחוני, מנתח חלופות ומסייע לראש הממשלה ולממשלה בקבלת החלטות מבוססות.

בפועל, מצאה הוועדה כי המל"ל לא הצליח למלא תפקיד זה באופן מלא. השפעתו על תהליך קבלת ההחלטות הייתה מוגבלת, ולעיתים המל"ל לא היווה גורם מרכזי בתיאום בין מערכת הביטחון, משרד הביטחון והדרג המדיני.

הוועדה רואה בכך כשל מוסדי משמעותי, שכן בהיעדר גוף מתכלל חזק, תהליך קבלת ההחלטות עלול להפוך מפוזר וחסר ראייה כוללת.

האם הוועדה מצאה בעיות בתיעוד פרשת הצוללות?

דוח הוועדה קבע כי לא נעשה תיעוד מספק של חלק מהדיונים וההחלטות לגבי רכש הצוללות. הוועדה מצאה כי במקרים מסוימים לא נשמרו פרוטוקולים מלאים, או שלא תועדו באופן המאפשר שחזור מדויק של תהליך קבלת ההחלטות.

הוועדה קבעה כי מצב זה אינו רק עניין טכני, אלא בעיה מהותית של שקיפות ובקרה. כאשר אין תיעוד מלא, מתקשה המערכת לבצע ביקורת פנימית יעילה, וכן מתקשה הציבור להבין כיצד התקבלו החלטות בעלות השפעה רחבה על ביטחון המדינה ועל תקציביה.

הוועדה מדגישה כי בעידן מודרני, במיוחד בתחומים רגישים כמו ביטחון, תיעוד מסודר אינו מותרות אלא חלק בלתי נפרד ממנגנון קבלת החלטות תקין.

חילי חיל הים ממתינים להגעת הצוללת אח"י רהב. מאחוריהם – פוסטר של צוללת. 2016 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

מה אמרה הוועדה על ניגודי העניינים בנוגע לרכש הצוללות?

הוועדה בדקה באופן רוחבי את מעורבותם של מתווכים בעסקאות ביטחוניות. אף שהוועדה אינה מכריעה בשאלות פליליות, היא הצביעה על כך שעצם קיומם של גורמי ביניים בעסקאות רגישות מחייב מנגנוני פיקוח הדוקים במיוחד.

הוועדה הביעה חשש מפני מצב שבו אינטרסים מסחריים עלולים להשפיע, ישירות או בעקיפין, על תהליכי קבלת החלטות מדיניות. לכן הוועדה ממליצה על חיזוק משמעותי של מנגנוני מניעת ניגוד עניינים והגברת הבקרה על מעורבות גורמים חיצוניים.

מה המסקנות וההמלצות המערכתיות של הוועדה?

בסיכום עבודתה, הוועדה הציגה שורה של המלצות מערכתיות:

ראשית, יש לחזק את תפקיד המטה לביטחון לאומי ולהפוך אותו לגוף מתכלל אמיתי, בעל סמכויות והשפעה ממשית על תהליכי קבלת החלטות.

שנית, יש לשפר באופן משמעותי את תהליכי התיעוד של דיונים והחלטות בקבינט ובפורומים ביטחוניים, כדי לאפשר בקרה אפקטיבית בדיעבד.

שלישית, יש להסדיר באופן ברור יותר את תהליכי הרכש הביטחוני, תוך הגדרה מדויקת של שלבי בחינה, אישור והשוואת חלופות.

רביעית, יש להגביר את התיאום בין צה"ל, משרד הביטחון והדרג המדיני, כדי להבטיח שהחלטות מתקבלות על בסיס תמונה מלאה ומעודכנת.

ולבסוף, יש לחזק את מנגנוני הפיקוח והבקרה כדי למנוע מצבים של "ערוצי החלטה מקבילים" שאינם מתועדים כראוי.

לסיכום: ועדת החקירה הממלכתית לפרשת הצוללות מציגה תמונה מורכבת של מערכת שלמה שפעלה תחת לחצים ביטחוניים, פוליטיים וארגוניים, אך לא הצליחה תמיד לייצר מנגנון החלטה מתואם, שקוף ומבוקר דיו.

הדוח אינו עוסק בהכרעות פליליות אלא בהפקת לקחים מערכתיים, אך חשיבותו חורגת מעבר לפרשה עצמה. הוא מציף שאלות יסוד על אופן קבלת החלטות במדינה מודרנית, על יחסי דרג מדיני וצבאי, ועל הצורך באיזון בין סודיות ביטחונית לבין שקיפות ציבורית.

בסופו של דבר, המסר המרכזי של הוועדה ברור: גם במערכות המורכבות והרגישות ביותר, נדרשים כללי משחק ברורים, תיאום מלא ומנגנוני בקרה חזקים – אחרת, גם החלטות אסטרטגיות עלולות להתקבל בתוך ערפל מוסדי.

אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.