ארצות הברית חוגגת בימים אלה 250 שנות עצמאות. בעוד שבוושינגטון מתעקש הנשיא דונלד טראמפ שהחגיגות תהיינה בדמותו עם מופעי היאבקות, שיפוץ לא מוצלח במיוחד של בריכת ההשתקפות למרגלות אנדרטת לינקולן ומופעי מוזיקה המוניים – בניו יורק מתעצבת הפוליטיקה הפרוגרסיבית האמריקאית.

*  *  *

זה נעשה לא מעט בהשראתו של מי שיש הרואים אותו כמקבילו הפופוליסט של טראמפ משמאל, הלא הוא זוהרן ממדאני, ראש העיר הפופולרי של ניו יורק.

ממדאני הוא כנראה הפוליטיקאי הזר השנוא ביותר על הישראלים – לפי הנרטיב במחוזותינו ממדאני הוא המוסלמי ש"השתלט" על העיר היהודית הגדולה בעולם. אבל המציאות מעט מורכבת יותר.

בעוד שבוושינגטון מתעקש טראמפ שהחגיגות תהיינה בדמותו – בניו יורק מתעצבת הפוליטיקה הפרוגרסיבית האמריקאית, לא מעט בהשראת מי שנחשב מקבילו הפופוליסט של טראמפ משמאל, ממדאני

זו גם הסיבה שההתייחסות הפשטנית משהו של התקשורת הישראלית לתוצאות הבחירות בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, כאל ניצחון "ממדאני ושונאי ישראל", לא משקפת את התמונה האמיתית.

ממדאני הוא ראש עיר פופולרי, שיש לו אחוזי תמיכה ניכרים גם בקרב תושבי העיר היהודים, אבל הוא בהחלט לא חובב ציון. כך גם שתי המועמדות שניצחו בפריימריז בתמיכתו, קלייר ואלדז במחוז השביעי ודריאליזה אווילה שבלייה, במחוז ה-13.

אבל כריכתן של ואלדז ואווילה שבליה, יחד עם בראד לנדר, שניצח את הפריימריז במחוז ה-10 בניו יורק (דאון טאון מנהטן וחלקים מברוקלין), המחוז השני באחוז היהודים שבו בכל ארה"ב (שני רק למחוז ה-21 בפלורידה בו נמצאת גם אחוזתו של טראמפ מאר-א-לאגו), לא משקפת את המציאות כהווייתה.

לנדר לא ניצח על חודו של קול, אלא ברוב מוחץ של 65% אל מול 35% בלבד שהצביעו לחבר הקונגרס המכהן דן גולדמן – האם באמת יהודי ניו יורק הפכו לאנטישמים, או לשונאי ישראל? כנראה שלא. אחת הסיבות לתבוסתו של גולדמן, הייתה דווקא התמיכה בו מצד איפא"ק, שנהפכה לסוג של סמל לעמדות הממסד הישן ולא רק בנושאים הקשורים לישראל – אותו ממסד שבוחרים צעירים רבים מבקשים להחליף.

לנדר היהודי, לשעבר מבקר העיר ניו יורק שהתמודד מול ממדאני בפריימריז, לפני שחבר אליו, מגדיר את עצמו כליברל ציוני. בספטמבר 2025 הוא קרא לברית פוליטית בין ה"אנטי ציונים לבין ציונים ליברלים", ברית שמשקפת את התנהלות ממשל ממדאני בניו יורק. חלק גדול מבעלות ובעלי בריתו, בהם לנדר; ג'ולי מנין, יו"ר מועצת העיר ואחרים, הם יהודים תומכי ישראל.  

ההתייחסות הפשטנית משהו של התקשורת הישראלית לתוצאות הבחירות בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, כאל ניצחון "ממדאני ושונאי ישראל", לא משקפת את התמונה האמיתית

הברית הזאת היא הדרך היחידה לשכנע אנטי ציונים שיש ליהודים קשר היסטורי לארץ ישראל ושהציונות של רוב יהודי ארה"ב שונה מזאת של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' ואינה מנוגדת לזכותם של הפלסטינים לבית לאומי משלהם.

העובדה שרבים מתעקשים לעצום עיניים מול ההבדלים בין לנדר לשתי המועמדות האחרות שנתמכו על ידי ממדאני, משקפת את התפיסה המזיקה שעומדת בבסיס ההתבוננות של ישראלים רבים על ארה"ב והעולם כולו.

מדובר בחוסר היכולת או חוסר הרצון להבין שיש הבדל גדול בין אנטישמיות לאנטי ישראליות, והבדל גדול לא פחות בין אנטי ישראליות ואנטי ציונות, לבין ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל. אנטישמים צריך להפוך ללא לגיטימיים, בעוד שעם אנטי ציוניים צריך לנהל שיח שיש בו סיכוי לשינוי עמדות ומציאת מכנה משותף.

לנדר הוא אכן מבקר חריף של ממשלת בנימין נתניהו, וכן, כמו רבים אחרים בעולם, הוא סבור שישראל ביצעה ג'נוסייד. אבל הביקורת שלו מגיעה ממקום של אכפתיות. במאמר שפורסם בהארץ ב-2 במרץ 2023 כתב לנדר:

"בשבוע שעבר, מתוך הזדהות עם מאות אלפי הישראלים שיצאו לאחרונה לרחובות, הצטרפתי להפגנה מול הקונסוליה הישראלית בניו יורק. עשיתי זאת כאדם שאכפת לו עמוקות מהדמוקרטיה הישראלית, ואינו מוכן לעמוד מנגד בזמן שהממשלה הנוכחית הורסת אותה".

במאמר קרא לנדר להתנות את הסיוע הביטחוני לישראל – לא כדי לפגוע בישראל ובציונות, אלא כדי להציל אותן מהקיצוניים שמבקשים להפוך את הציונות לתנועת כיבוש גזענית ואת מדינת ישאל לטוטליטרית. הוא המשיך וכתב:

"כמעט 4 מיליארד הדולרים של הסיוע הביטחוני האמריקאי לישראל מדי שנה אינם יכולים לממן את שחיקת המוסדות הדמוקרטיים בידי ביבי, בן גביר וסמוטריץ', או את ההתנחלויות הבלתי חוקיות, הריסות הבתים ומעצרם הצבאי של ילדים".

דברים קשים, אך כאלה הבאים מאהבה למדינת הלאום של העם היהודי, לא משנאה אליה.

יש הבדל גדול בין אנטישמיות – לאנטי ישראליות, ובין אנטי ישראליות ואנטי ציונות – לבין ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל. אנטישמים צריכים להיות לא לגיטימיים, אך אנטי ציונים צריך לנסות לשכנע

בניגוד לשתי עמיתותיו, חברות מפלגת "הדמוקרטים הסוציאליסטים של אמריקה" (DSA), לנדר עזב את ה-DSA לאחר השבעה באוקטובר, בשל חוסר הנכונות של אנשיה לגנות את חמאס.

לנדר הוא פוליטיקאי פרוגרסיבי ביקורתי מאוד כלפי ישראל, אבל גם יהודי ציוני שאיכפת לו מישראל, וזו גם הסיבה שהוא זכה בבחירות האחרונות לתמיכת ג'יי סטריט, גם אם לא כל עמדותיו זהות לעמדותינו.

כמי שגדל במשפחה יהודית רפורמית בסנט לואיס, סיפר לנדר בראיונות כי הרעיון היהודי של "תיקון עולם" – הוא הדלק שמניע אותו, גם בביקורת הקשה שלו על מדיניות ממשלת נתניהו.

כיהודי ציוני, לנדר לקח גם חלק במאבק להחזרת החטופים ולסיום המלחמה, השתתף בהפגנות וסיפר בראיון לאיתן נצ'ין בהארץ כי כשחזרו החטופים הראשונים, הוא בכה משמחה לראות את השבים מתאחדים עם משפחותיהם ושהוקל לו לראות תמונות מעזה ללא פצצות שנופלות.

כן, קשה לשמוע האשמות בג'נוסייד, גם לא כל כך נעים לשמוע קריאות להפסקת התמיכה הכספית של ארה"ב בישראל, למרות שאותם דברים נאמרים גם על ידי רפובליקאים "אוהבי ישראל" כלינדזי גראהם, ואפילו על ידי בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו.

אך חשוב שנדע להפריד בין ביקורת של אוהבי ישראל שמבקשים לקחת חלק במאבק נגד הדרך המסוכנת, פנימית וחיצונית, אליה מוליכה אותנו ממשלת הימין הקיצוני, לבין אנטי ישראליות באשר היא. אם לא נעשה זאת, לא רק שנחטא לאמת, אלא נוותר על תמיכה חשובה של מי שתפיסתם היום היא תפיסת האמצע של המפלגה הדמוקרטית, בין אנשי הממסד הישן שכוחם הולך ונחלש, לבין חברות הסקוואד והנבחרות החדשות בניו יורק – שלפחות במקרה של פעילת המחאות האנטי ישראליות אווילה שבלייה, נמצאת אף משמאלן.

בעת שהמעצמה הגדולה בעולם חוגגת 250 שנה, הפוליטיקה האמריקאית מתעצבת מחדש. אם ישראל רוצה לשמור על כוחה במציאות החדשה שמתהווה, עליה לשמר את ידידיה, גם אם הם משמיעים ביקורת, אפילו קשה.

בעת שהמעצמה הגדולה בעולם חוגגת 250 שנה, הפוליטיקה האמריקאית מתעצבת מחדש. אם ישראל רוצה לשמור על כוחה במציאות המתהווה, עליה לשמר את ידידיה, גם אם הם משמיעים ביקורת, אפילו קשה

לכן יש להקשיב לבראד לנדר ולדומיו, לא לוותר עליהם.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.