החברה היהודית בישראל מחולקת מסביב לשסעים עמוקים: בין החילונים, הדתיים-לאומיים לחרדים, ובין המחנות הפוליטיים. לכאורה, הפערים הללו הם "שבטיים" ואינם נתונים לגישור, אך הנתונים חושפים תמונה מורכבת יותר.
האם ניתן להבחין בין המחלוקות עצמן – שחלקן עמוקות – לבין העוינות והתחושה ש"השבט" האחר "קיצוני ובלתי-נסבל", שלעיתים קרובות גדולה מהפער הענייני? עד כמה החלוקה ה"שבטית" מושפעת מאלגוריתמים דיגיטליים? ועד כמה היא משפיעה על תחושת הביטחון האישי והלאומי שלנו?
מה הן המחלוקות העיקריות שמפלגות את החברה שלנו?
הפסיכולוג ג'ונתן היידט מתאר את הנפש האנושית כפיל ועליו רוכב: הרגש (הפיל) מחליט לאן ללכת, והשכל (הרוכב) מספק לכך הצדקות – לרוב בדיעבד. פעמים רבות אנחנו מאמצים עמדה, במיוחד בתחום הפוליטי, לא לאחר ששקלנו בקור את העובדות, אלא לפי הזהות שלנו – ורק אחר כך מוצאים לה נימוקים.
אם כך, השאלה אינה רק "במי לבחור בבחירות", אלא "מי באמת בוחר – אני, או הפיל שירשתי?".
השסעים בחברה היהודית בישראל נחתכים לאורך שני צירים שונים: פוליטי (בעבר – ימין ושמאל-מרכז, כיום – מחנה תומכי נתניהו והמחנה הליברלי) ודתי (חילונים, דתיים ווחרדים), ודרך חמישה מנגנונים (מסורת, זהות, שסע, אלגוריתם וביטחון).
השסעים הללו מתקיימים בתוך החברה היהודית. שסעים נוספים קיימים בין החברה היהודית כולה לחברה הערבית בישראל, ובתוך החברה הערבית עצמה, אך המאמר הזה לא עוסק בהם.
האם השסעים הפוליטיים מושפעים מהמוצא העדתי?
מחקר של פרופ' מומי דהן מהאוניברסיטה העברית מצא פערים עקביים וקבועים בין עדות שונות בדפוסי ההצבעה לכנסת. ביישובים שהמוצא של רוב תושביהם הוא מאירופה, רוב התושבים הצביעו שוב ושוב למפלגות שמאל-מרכז, ואילו ביישובים שהמוצא של רוב תושביהם הוא ממדינות ערביות ומוסלמיות, חלק ניכר מהתושבים הצביעו לליכוד ולש"ס.
מדובר במגמה ממוצעת ולא ב"חוק": רבים מיוצאי אירופה מצביעים והצביעו גם בעבר לליכוד, ביניהם הגרעין שהקים את התנועה הרביזיוניסטית שממנה צמחה המפלגה.
המחקר בדק את תוצאות תשע מערכות בחירות במאה ה-21 ומצא שהקורלציה בין מוצא עדתי לדפוסי הצבעה לא הצטמצמה. נראה כי לעדות שונות יש מורשת של זהות, המשפיעה על עמדותיה הפוליטיות ודפוסי ההצבעה שלה, ומונעת בחינה עניינית שלהם לקראת כל בחירות.
התוצאה היא שכאשר הבוחרים מביטים בתוצאת ההצבעה שלהם – הכנסת – רבים מהם אינם מרוצים. לפי מדד הדמוקרטיה לשנת 2025 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, רוב הציבור מרגיש שאין מפלגה המייצגת היטב את השקפותיהם (כ-67.5% מהיהודים וכ-76% מהערבים). כשההצבעה מתבצעת בדפוסים קבועים לפי נאמנות למסורת "שבטית", התוצאה העניינית מאכזבת.
האם הזהות ה"שבטית" יוצרת קיטוב רגשי?
כשהשתייכות פוליטית נובעת מזהות, הוויכוחים הפוליטיים חדלים לעסוק במדיניות והופכות לריב בין "שבטים". את התופעה כינו החוקרים Iyengar, Sood ו-Lelkes "קיטוב רגשי" (affective polarization): לא ריחוק בין עמדות, אלא חיבה לבני המחנה שאליו אני שייך, ועוינות כלפי הצד השני.
מדובר בתופעה בינלאומית שנמצאת במגמת התחזקות. בישראל, מדד הדמוקרטיה ל-2025 מתעד החרפה במתחים בין המחנות הפוליטיים. קרוב לחצי מהישראלים מדרגים את המחלוקת הפוליטית בין תומכי הממשלה למתנגדיה כמתח המרכזי בחברה.
עם זאת, לא באמת מדובר ב"שבטים נפרדים". הימנים, השמאלנים, תומכי נתניהו והליברלים המתנגדים לו אינם קבוצות נפרדות וזרות זו לזו, וכך גם הדתיים והחילונים. מדובר בצירי זהות שונים החופפים בחלקם: ציר פוליטי (ליברלים/תומכי נתניהו, וכן ימין/מרכז/שמאל) וציר דתי (חרדים/דתיים/חילונים). אדם יכול להשתייך בו-זמנית לכמה "שבטים" כאלה, והגבולות נזילים.
דווקא משום כך, התחושה של "שבטים שלא ניתן לגשר ביניהם" היא במידה רבה תוצר של קיטוב רגשי – ולא בהכרח של מחלוקות ענייניות.
עם זאת, הקיטוב הרגשי אינו אומר שכל מחלוקת היא "מדומיינת". הנתונים מלמדים שלעיתים קיימת הסכמה רחבה שהשיח הקולני מסתיר מאחוריה.
כך, רוב גדול בציבור מתנגד לפטור גורף של חרדים מגיוס (כ-68% מכלל הציבור, כולל ערבים, ובתוכו כ-60% ממצביעי הליכוד). הפער בין הפילוג הקיים לפילוג המורגש אינו אחיד – ובדיוק משום כך שווה לבדוק, בכל סוגיה, היכן הדברים באמת עומדים.
מה הוא השסע החילוני-חרדי?
אם ציר אחד ממחיש כיצד מחלוקת אמיתית וקיטוב רגשי נשזרים זה בזה, זהו היחס בין חרדים לחילונים – וכאן אי-אפשר לטעון ש"הכול בראש".
קיימת מחלוקת ערכית עמוקה ואמיתית: רוב הציבור היהודי תומך בגיוס כלל הצעירים החרדים; כ-93.5% מהחרדים תומכים במימון בתי ספר חרדים ללא לימודי ליבה, מול כ-13% בלבד מהיהודים הלא-חרדים.
מהצד החרדי, לימוד התורה נתפס כערך עליון וכתנאי לקיום העם, ומצביעי המפלגות החרדיות תומכים ברובם בפטור מלא (כ-82% ממצביעי יהדות התורה) מגיוס לתלמידי ישיבות. אלה אינן אי-הבנות, אלא תפיסות עולם מתנגשות.
אך לצד הליבה העניינית בוערת שכבה רגשית עזה. סקר המכון לדמוקרטיה מיולי 2025 מצא כי 84.5% מהיהודים הלא-חרדים תומכים בהטלת סנקציות ושלילת הטבות מחרדים שאינם מתגייסים, כ-61% – ובהם רוב אף בקרב מצביעי ימין – אף היו רוצים לשלול מהם זכות ההצבעה (רעיון אנטי-דמוקרטי ולא-חוקתי). עורכת הסקר תיארה את "עומק הזעם" בציבור הלא-חרדי.
כשרוב מוכן לשלול זכות אזרחית בסיסית מקבוצה שלמה, כבר אין מדובר רק במחלוקת מדיניות, אלא בקיטוב זהותי.
ולסוגיה יש מחיר לאומי מוחשי: לפי שנתון החברה החרדית 2025, החברה החרדית – כ-13% מהאוכלוסייה כיום, צפויה להגיע עד 2050 לכ-24.4% מכלל האוכלוסייה; שיעור תעסוקת הגברים החרדים עומד על כ-53%, והכנסת משפחה חרדית ממוצעת היא כשני שליש מזו של משפחה לא-חרדית.
חוקרי המכון מזהירים שהמשך המגמה עלול לפגוע בתוצר, בנטל הביטחוני וביכולת המדינה לספק שירותים – כך שגם כאן, הקיטוב אינו רק רגש, אלא שאלה של חוסן.
האם אלגוריתמים מגדילים את הקיטוב הרגשי?
ה"פיל הרגשי" אינו פועל בחלל ריק – יש מי שמלבה אותו. האלגוריתמים של הרשתות החברתיות בנויים למקסם את זמן המסך, והדרך היעילה לכך היא חשיפה של הגולשים לתוכן מעורר רגש: כעס, פחד ושנאת-חוץ.
מכון ברנדייס מציין כי אלגוריתמים אלה חושפים משתמשים לתכנים קיצוניים, לקונספירציות ולדיסאינפורמציה, ותורמים לקיטוב ולהקצנה פוליטית.
במקביל נוצרות "תיבות תהודה" (echo chambers) שבהן אדם נחשף בעיקר למי שדומים לו – מה שמעמיק את התחושה שהצד השני זר וקיצוני. זוהי "נבואה שמגשימה את עצמה".
הבינה המלאכותית מעצימה את האיום: היא מאפשרת לייצר דיסאינפורמציה משכנעת, בקנה מידה תעשייתי ,ולכוונה למצביעים ספציפיים.
חוקרים מזהירים שהבחירות הקרובות עלולות להיות מושפעות מ"שילוב זדוני" של יכולות הזיוף של ה-AI עם יכולות ההפצה והמיקוד של הרשתות, ושישראל אינה ערוכה דיה; המכון לחקר ביטחון לאומי תיעד את חשיפתה של ישראל למבצעי השפעה זרים, המשלבים בינה מלאכותית.
ועם זאת, הטכנולוגיה מגבירה קיטוב קיים – היא אינה בוראת אותו יש מאין. יש הסבורים גם שכלי AI עשויים אף לשמש בלם מול תיאוריות קונספירציה. המסקנה לא צריכה להיות "לכבות את הרשת", אלא להכיר בכך כשאשר הפיד מתוכנן לפנות לפיל, הרוכב צריך לעבוד קשה הרבה יותר.
האם השסעים משפיעים גם על תחושת הביטחון?
ההשלכה החריפה ביותר של זהות "שבטית" היא שאפילו תחושת הביטחון נצבעת בצבעי המחנה. לפי סקר הביטחון הלאומי של המכון לחקר ביטחון לאומי מדצמבר 2025, תחושת הביטחון האישי בציבור נמוכה (רק כ-28% מדווחים על תחושת ביטחון גבוהה) ובעיקר, מקוטבת בין קבוצות שונות.
מדד הקול של המכון לדמוקרטיה מחדד זאת: רוב היהודים חשים ביטחון קיומי בישראל, רוב הערבים לא; בפילוח פנימי בקרב היהודים, רק 41% מאנשי השמאל סבורים שבטוח יותר ליהודים לחיות בישראל מאשר במדינות אחרות, לעומת כ-83% מאנשי הימין ימין. אותה מציאות, חוויות הפוכות.
גם הסולידריות עצמה מקוטבת לאורך קווי המחנה: לפי המכון, כ-73% ממצביעי האופוזיציה דיווחו על תחושה נמוכה של סולידריות, או על היעדר תחושה כזאת, לעומת כ-53% ממצביעי הקואליציה.
כשתחושת הביטחון, הסולידריות והאמון כולן נחתכות לפי זהות, קשה שלא לראות עד כמה ה"פיל הרגשי" מעצב לא רק את הצבעתנו, אלא את עצם תפיסת המציאות שלנו.
הסולידריות החברתית נחשבת לאחד מעמודי התווך של הביטחון הלאומי. היא משפיעה על היכולת של חברה לספוג זעזוע קשה, לשמר את הרציפות התפקודית ולהתאושש.
מחקרי המכון לחקר ביטחון לאומי מצאו כי הקיטוב החברתי היה אחד מארבעה סימנים מדאיגים לפגיעה בחוסן הלאומי מאז הטבח ב-7 באוקטובר, לצד עוצמת הטראומה מהטבח עצמו, התפקוד הלקוי של הממשלה וחוסר האמון בה. במילים אחרות, קיטוב רגשי אינו רק אי-נעימות חברתית – הוא גורם ששוחק משאב לאומי, ומגביל את יכולתה של ישראל לעמוד כחזית אחת לאורך מערכה ממושכת.
למרות זאת, בחודש הראשון לאחר הטבח ציינו יותר מ-70% מהנשאלים שביטויי הסולידריות החברתית של אותה תקופה – ההתארגנויות לסיוע לנפגעים, התרומות וההתנדבות – חיזקו את תחושת הביטחון האישי שלהם.
כלומר, לכידות אינה רק ערך מופשט; היא מייצרת ביטחון בפועל. החברה הישראלית הוכיחה אחרי ה-7 באוקטובר כי היא מסוגלת לשני הדברים בעת ובעונה אחת: סולידריות יוצאת דופן וקיטוב מסוכן.
מה הוא הפתרון לקיטוב בחברה הישראלית?
מהי, אם כן, היציאה מהסבך? לא "מיתון" של המחלוקות ולא אחר חיפוש מכנה משותף נמוך. מסמך "של פורום "שובר שריון" מציע מסגרת ל"מתח בונה": להחזיק יחד את הצורך בהסכמה וההכרה באי-הסכמה לגיטימית, ולהשיב לצד היריב את ה"קרדיט המוסרי" שצונח כמעט לאפס בעת קיטוב.
לסיכום: הזהות הפוליטית שלנו מושפעת מהמורשת שלנו, השסע שאנו חשים גדול, לעיתים, מן השסע הקיים, האלגוריתמים מלבים אותו, ואפילו תחושת הביטחון שלנו צבועה בצבעי ה"שבט". דבר מכל אלה אינו גזירת גורל – וההכרה בכך היא הצעד הראשון.
שלוש שאלות שראוי שנחשוב עליהן לקראת הבחירות:
- האם אני מצביע בגלל ערכים, או שאני מצביע "כמו שתמיד הצבענו במשפחה" מבלי לבדוק?
- אם אפילו תחושת הביטחון האישי שלי, ועצם התפיסה של "מי בצד שלי", נקבעות לפי זהות – כמה מהתמונה שאני רואה היא המציאות, וכמה ממנה קשורה ל"פיל הרגשי שאני רוכב עליו"?
- מי מהמתמודדים מנסה לאחות את השסעים, ומי דווקא מרוויח מכך שנראה אלה באלה אויבים?
| מקור | נושא |
|---|---|
| Jonathan Haidt, The Righteous Mind (2012) / The Happiness Hypothesis (2006) | מטפורת "הפיל והרוכב" ומנגנון ההצדקה בדיעבד |
| Affective Polarization in Comparative and Longitudinal Perspective (PMC) | קיטוב רגשי – הגדרת המושג (2012) והמגמה העולמית |
| מומי דהן, "הפער בהצבעה לכנסת בין מזרחים לאשכנזים" (2022) | הפער העדתי בהצבעה לכנסת – מורשת בין-דורית |
| מדד הדמוקרטיה הישראלית 2025 (IDI) | משבר הייצוג המפלגתי |
| מדד הקול הישראלי (IDI) | הסכמה רחבה (גיוס) לצד מחלוקת עמוקה (חינוך חרדי) |
| סקר עמדות יהודים לא-חרדים על סנקציות (IDI, יולי 2025) | השסע החילוני-חרדי – סנקציות ו"עומק הזעם" |
| שנתון החברה החרדית 2025 (IDI) | נתוני תעסוקה, דמוגרפיה ונטל – השלכות חוסן |
| מדד הקול הישראלי, אוקטובר 2025 (IDI) | עמדות גיוס לפי הרצף חרדים-חילונים |
| הגבלות על רשתות חברתיות בעולם (מכון ברנדייס) | אלגוריתמים, תכנים קיצוניים וקיטוב פוליטי |
| אסדרת רשתות חברתיות (כתב העת משפטים, האוניברסיטה העברית) | "תיבות תהודה" וחשיפה סלקטיבית |
| מחקרים מזהירים: הבחירות יוכרעו בשילוב AI ורשתות (העין השביעית) | AI + רשתות חברתיות – "שילוב זדוני" לקראת בחירות |
| היערכות לאומית מול השפעה זרה ברשתות חברתיות (INSS) | חשיפת ישראל למבצעי השפעה זרים מבוססי-AI |
| מדד הקול הישראלי, דצמבר 2025 (IDI) | ביטחון אישי/קיומי לפי מגזר ומחנה |
| ממצאי סקר הביטחון הלאומי: דצמבר 2025 (INSS) | ביטחון אישי נמוך ומקוטב; סולידריות מפולגת לפי מחנה |
| תפיסת הביטחון הלאומי 2025-2026 וחוסן חברתי (INSS) | סולידריות כעמוד חוסן; סולידריות מחזקת ביטחון אישי (70%+) |
| "גשרים של אמון", פורום שובר שוויון (מכון ירושלים, 2025) | מ"מיתון מחלוקות" ל"מתח בונה" |
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו