JavaScript is required for our website accessibility to work properly. רום הרפז: החינוך החרדי - הכסף זורם, אך הליבה נשארת מאחור | זמן ישראל

החינוך החרדי - הכסף זורם, אך הליבה נשארת מאחור

התקציב הציבורי לחינוך החרדי שובר שיאים, אך הפיקוח דל, לימודי הליבה חלקיים ושיעורי הזכאות לבגרות נמוכים בהרבה מאשר בחינוך הממלכתי

תלמוד תורה שנוסד על ידי הרב שמואל שטרן בירושלים, 9 באוגוסט 2021 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
Yonatan Sindel/Flash90
תלמוד תורה שנוסד על ידי הרב שמואל שטרן בירושלים, 9 באוגוסט 2021

החינוך החרדי אינו מראה תוצאות, גם כאשר הוא נהנה מתקצוב ציבורי גבוה. הכסף זורם בהיקפים גדולים, אבל הפיקוח דל, לימודי הליבה חלקיים, והתוצאות, בהשכלת התלמידים, נמוכות בהרבה מאשר בחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי.

בכמה מתוקצב החינוך החרדי?

הדיון בחינוך החרדי נוטה להישמע אידאולוגי, אבל בלב הוויכוח עומד דבר פשוט מאוד: כסף. חוות הדעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה על תקציב 2025 מתארת מנגנון תקצוב חריג, שבמסגרתו, יותר מ־1.842 מיליארד שקל מועברים למוסדות החינוך החרדיים במסגרת כספים קואליציוניים, בלי בקרה, בלי פיקוח ובלי רגולציה מספקים.

מדובר לא רק בהיקף כספי גדול, אלא גם בהעברה שיטתית של משאבים למערכת שמתפקדת כמעין חינוך פרטי ומפלגתי במימון ציבורי.

ברשימת הסעיפים שמציגה חוות הדעת נכללים 269 מיליון שקל למוסדות תורניים, 75 מיליון שקל להכשרת עובדות הוראה, 50 מיליון שקל לסבסוד צהרונים במוסדות פטור, 70 מיליון שקל לתרבות יהודית חרדית ושיעורי תורה, ו־32 מיליון שקל לתמרוץ וטיפוח במוסדות הפטור.

כל סעיף כזה נראה קטן כשהוא לבדו, אבל כולם יחד מציירים תמונה ברורה: התקציב לא בא לשנות את המערכת, אלא להחזיק אותה כמות שהיא.

כשלים במנגנון התקצוב למוסדות החינוך החרדיים והסדרים שאינם עולים בקנה אחד עם מנהל תקין
ד"ר נרי הורוביץ, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה

איזה תמריצים המדינה נותנת לשיפור החינוך החרדי?

הבעיה אינה רק שהמדינה משלמת הרבה. הבעיה היא שהכסף אינו יוצר תמריץ אמיתי לשיפור. כאשר מימון ציבורי אינו מותנה ביעדים מחייבים, בהערכה חיצונית ובשקיפות פדגוגית, הוא עלול להפוך לכלי של שימור הקיים.

במקום לעודד את המערכת להרחיב את סל הידע של התלמידים, התקציב מאפשר לה להמשיך כמעט בלי דרישות חדשות. זהו אחד ההבדלים המהותיים בין השקעה לתוצאה.

השקעה יכולה להיות גדולה מאוד, אבל אם היא לא מלווה בבקרה, היא לא בהכרח מייצרת חינוך טוב יותר. במצב כזה, המדינה למעשה, מממנת יציבות מוסדית, לא בהכרח התקדמות חינוכית.

מה קורה בכיתות החרדיות?

שנתון החברה החרדית בישראל 2024 מלמד כי החינוך החרדי הוא מערכת רחבה מאוד, אך היא מתקשה לייצר תוצאות חינוכיות רחבות. לפי השנתון, שיעור הזכאות לבגרות בקרב חרדים עמד על 16% בלבד, לעומת 85% בחינוך הממלכתי והממלכתי־דתי.

הפער אינו מסתיים בזכאות לבגרות. גם בקרב מי שניגשים לבחינות הבגרות, רק 36% מן החרדים זכאים לתעודה, לעומת 89% מן הנבחנים בחינוך הכללי.

משמעות המספרים ברורה: מדובר במערכת שמתקשה מאוד להעניק לבוגריה את תעודת הכניסה הסטנדרטית להשכלה גבוהה ולשוק עבודה תובעני.

ילדים חרדים חוזרים הביתה בירושלים מתלמוד תורה, ב-18 באוקטובר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
ילדים חרדים חוזרים הביתה בירושלים מתלמוד תורה, ב-18 באוקטובר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כיצד פועל הפיקוח על החינוך החרדי?

כאן נכנס לתמונה דוח מבקר המדינה. הדוח על החינוך החרדי והפיקוח עליו מבהיר שהבעיה אינה רק תקציבית, אלא גם מוסדית: משרד החינוך לא קבע יעדים מספקים למגזר החרדי במבחני המיצ"ב, והיעדים שנקבעו בנוגע לזכאות לבגרות נמוכים לעומת היעדים הכלל־ארציים.

משרד החינוך לא קבע יעדים במבחני המיצ"ב למגזר החרדי והיעדים שהוא קבע למגזר החרדי בנוגע לזכאות לבגרות הם נמוכים לעומת יעדי הזכאות הכלל־ארציים.
דוח מבקר המדינה על החינוך החרדי

המשמעות פשוטה: כאשר המדינה משקיעה, אך אינה מציבה מטרות מחייבות ואינה אוכפת אותן, הפיקוח מאבד את כוחו לשנות. תקציב ללא פיקוח הוא לא בהכרח השקעה; לעיתים הוא רק העברה של כסף ממקום אחד לאחר בלי תוצאה חינוכית רחבה.

מבקר המדינה מציין גם כי הפיקוח מתמקד לעיתים ברישוי, בטיחות וביטחון, ולא בלב ההוראה. המדינה רואה את המוסד, אבל לא בהכרח את מה שמתרחש בכיתה.

האם בחינוך החרדי מלמדים את מקצועות הליבה?

לימודי הליבה הם לב הבעיה. במוסדות חרדיים רבים, לימודי אנגלית, מתמטיקה, מדעים ואזרחות נלמדים בהיקף חלקי בלבד, ולעיתים אינם נלמדים כלל. כאשר תוכנית היסוד אינה קיימת, או מצומצמת, גם תקצוב נדיב אינו מסוגל לייצר בוגר שמקבל כלים מלאים להשתלבות רחבה בשוק העבודה.

מבדיקת המכון הישראלי לדמוקרטיה עולה כי חלק מן המוסדות נהנים מהקצאה ציבורית גם בלי מחויבות מלאה לליבה. מכאן נובע עיוות בסיסי: מערכת שאינה מתחייבת למקצועות יסוד מקבלת מימון מדינתי כאילו סיפקה סל חינוכי מלא.

כשלים במנגנון התקצוב ובהסדרים הייחודיים של החינוך החרדי, תוך הדגשת הפער בין ההקצאה הציבורית לבין מחויבות מלאה לתכני יסוד.
חוות הדעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה

האם התקציב הופך את החינוך החרדי לאיכותי?

החינוך החרדי אכן מייצר יכולות גבוהות מסוגים מסוימים: התמדה, ריכוז, עיסוק בטקסטים צפופים, ולעיתים גם יכולת פרשנית מובהקת. אבל עוצמה כזאת אינה שקולה לעליונות חינוכית כוללת.

עליונות כזו הייתה אמורה להופיע גם במדדים של השכלה, בגרות, תעסוקה והשתלבות אקדמית. בפועל, הנתונים מציירים תמונה אחרת. התקציב מחזק בראש ובראשונה את היציבות המוסדית של המערכת, לא את רוחב הידע של התלמידים.

מי מלמד טוב יותר: החינוך החרדי, הממלכתי או הממ"ד?

השוואה בין החינוך החרדי לבין החינוך הממלכתי והממלכתי־דתי מחדדת מסקנה לא נוחה: תקציב החינוך החרדי עשוי להיות גבוה מאוד, אך התוצאות רחוקות מלהצדיק טענה על עליונות.

במערכת שמקבלת תמיכה ציבורית ניכרת, היינו מצפים לראות עלייה מהירה ברמה הלימודית במקצועות הליבה ובשיעורי הזכאות לבגרות. בפועל, הפערים ממשיכים להיות גדולים.

חלוקת כסף ציבורי אינה בעיה כשלעצמה; הבעיה מתחילה כאשר הוא אינו מלווה ביעדים, בבקרה ובתוצאות. בדיוק שם, לפי המקורות, נמצא הכשל.

למה נושא החינוך החרדי חשוב לציבור כולו?

השאלה אינה רק מה קורה בתוך המערכת החרדית. שאלה עמוקה יותר נוגעת למה שהמערכת הזו עושה לחברה הישראלית כולה. כאשר תקצוב ציבורי גדול אינו מוביל לעלייה משמעותית בלימודי יסוד, המחיר אינו נופל רק על התלמידים החרדים.

המחיר מתגלגל גם לשוק העבודה, להכנסות המדינה ממסים, להשתלבות אקדמית ולפערים בין קבוצות בחברה. הדבר בולט במיוחד כשמשווים בין גובה התמיכה הציבורית לבין רמת ההחזר החינוכי.

ככל שהשיח התקציבי מתרחב, כך מתברר שהשאלה החשובה איננה אם המדינה "משקיעה" בחרדים, אלא מה היא מקבלת תמורת ההשקעה הזו. לפי הנתונים, התשובה חלקית מאוד.

לסיכום: החינוך החרדי אינו מוכיח עליונות חינוכית כוללת, גם כאשר הוא זוכה לתקצוב ציבורי גדול. הכסף זורם, אבל לימודי הליבה נשארים מאחור: הפיקוח חלש, היעדים נמוכים, ולמערכת אין מספיק דרישה מוסדית לשנות כיוון.

מערכת חינוך יכולה להיות עשירה במסורת לימודית, ועדיין להישען על מימון ציבורי, בלי לספק את מלוא הכלים שהחברה דורשת מבוגריה. כאשר תקצוב אינו מתורגם לליבה, הפער בין כסף לבין חינוך רק מתרחב.

מקורות

רום הרפז, בעלת תואר שני בניהול מידע וידע. יוקר המחיה וזכויות אדם בוערים בעצמותיה

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל
תכנים המתפרסמים בזירת הדמוקרטיה של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 962 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 30 ביוני 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.