בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז הקמת הממשלה הנוכחית ופרוץ המלחמה בעזה, חלה שחיקה ניכרת במעמדה הבינלאומי של ישראל.
הביקורת מצדן של מדינות רבות, היחסים עם חלק מבעלות בריתה של ישראל נעשו מתוחים, ויוזמות שונות נגד ישראל עלו על סדר היום של מוסדות בינלאומיים.
עם זאת, לא מדובר בבידוד בינלאומי ממשי: הסחר עם רוב המדינות נמשך, ההשקעות הזרות לא קרסו, ומצב הכלכלה אינו מראה על בידוד בפועל.
האם ישראל נקלעה לבידוד בינלאומי?
בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה בעזה, הפך המושג "בידוד בינלאומי" לביטוי שכיח בשיח הציבורי בישראל. ההתדרדרות במצבה הבינלאומי של ישראל התגברה משמעותית בתחילת 2023 עם הקמת הממשלה הנוכחית בראשות בנימין נתניהו.
שתי הסיבות העיקריות לכך הן ההרכב הקיצוני מאוד של הממשלה, ומהלכים של הממשלה להחליש את הדמוקרטיה הליברלית בישראל – דבר שפוגע באיזונים ובבלמים במדינה ומאפשר מדיניות ממשלתית קיצונית.
בחודשים שאחרי הטבח ב-7 באוקטובר, רבים בעולם המערבי גילו הזדהות עם ישראל, וכך גם מנהיגי המדינות המערביות. אך עם התרחבות המלחמה בעזה ובעיקר עם התמשכותה, הביקורת הציבורית בעולם נגד ישראל התגברה.
מדיניות ממשלת נתניהו הנוכחית מובילה את ישראל לעימות הולך ומחריף עם מדינות המערב, מדרדרת את היחסים עם מדינות ערב, ופוגעת במעמדה הבינלאומי של ישראל. יחסיה הדיפלומטיים של ישראל עם רוב המדינות בעולם נמצאים בהידרדרות. ניתן לקבוע בוודאות כי יחסי החוץ נמצאים במשבר.
המשבר הזה עלול לגרור עמו סנקציות כלכליות ופגיעה בייצוא, בהשקעות הזרות ובצמיחה. אבל לפי שעה, למרות המשבר הדיפלומטי, ישראל ממשיכה ליהנות מיחסי מסחר יציבים מול מרבית העולם, מהשקעות זרות ומביקוש גבוה למוצריה וליכולותיה הטכנולוגיות.
יש להפריד בין שני המישור המדיני והמישור הכלכלי. במישור המדיני, קיימת שחיקה חדה במעמדה של ישראל. היחסים עם חלק ממדינות אירופה נעשו מתוחים יותר, הביקורת כלפי הממשלה גברה, ומספר יוזמות בינלאומיות הופנו נגד ישראל.
המצב בעייתי מאוד גם מול ארה"ב. תדמיתה של ישראל שלילית במפלגה הדמוקרטית, בחלק ניכר מהמפלגה הרפובליקנית שבוחר להתמקד בארה"ב עצמה ולא להשקיע משאבים מחוץ למדינה, ובדעת הקהל הכללית בארה"ב.
ואולם, הלחץ הפוליטי אינו מתורגם כיום לפגיעה כלכלית משמעותית, אף כי קיים סיכון ממשי שהוא יתורגם לפגיעה כזאת בעתיד.
האם האיחוד האירופי עלול לנתק יחסים עם ישראל?
אחד האיומים המרכזיים בבידוד כלכלי נוגע לאפשרות שהאיחוד האירופי ישעה את הסכם ההתאגדות עם ישראל. הסכם זה מסדיר חלק ניכר מיחסי הסחר בין הצדדים ומעניק לישראל הטבות מכס משמעותיות בשוק האירופי.
אין ספק שהנושא עלה על סדר היום האירופי. במהלך 2025 קידמה הנציבות האירופית דיונים בצעדים אפשריים נגד ישראל, על רקע הביקורת על ניהול המלחמה בעזה. ארגונים בינלאומיים, חברי פרלמנט אירופי ומספר ממשלות קראו לבחון את המשך תחולתו של ההסכם. יותר מ-90 ארגוני חברה אזרחית אף פרסמו קריאה פומבית להשעייתו.
עם זאת, בפועל, נכון ליוני 2026, ההסכם נותר בתוקף. הצעות שונות להשעיית חלקים ממנו לא הצליחו להשיג את הרוב הדרוש במוסדות האיחוד. הסיבה לכך נעוצה במבנה קבלת ההחלטות האירופי: השעיה מלאה של ההסכם דורשת הסכמה פה אחד של המדינות החברות, ואילו השעיית רכיבי הסחר דורשת רוב מיוחס של 15 מדינות לפחות המייצגות 65% מאוכלוסיית האיחוד.
משמעות הדבר היא שמדינות גדולות כמו גרמניה ואיטליה מחזיקות למעשה בכוח חסימה משמעותי. מדינות אלה עדיין מתנגדות לצעדים מרחיקי לכת מסוג זה נגד ישראל, ובכך מונעות את קידומם. גם כאשר רוב גדול מקרב מדינות האיחוד תמכו בצעדים מסוימים נגד ישראל, הפיצול הפוליטי והדרישות המוסדיות הגבוהות מנעו קבלת החלטות בעלות משמעות כלכלית רחבה.
לכן, אף שהלחץ המדיני האירופי הוא ממשי, בשלב הנוכחי ישראל עדיין לא מאבדת את גישתה לשוק האירופי. אך המצב עלול להשתנות אם יהיה שינוי משמעותי בהרכב ממשלות גרמניה ואיטליה, או בעמדתן לגבי ישראל, או הקצנה נוספת של דעת הקהל באירופה.
בתרחיש שבו הממשלה הנוכחית תזכה שוב בבחירות, והרכבה יכלול שרים הנתפשים כדגל אדום ברוב מדינות העולם, כמו השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', הסיכון לחרם כלכלי מצד האיחוד האירופי צפוי להפוך להיות משמעותי.
מהו המחיר הכלכלי של ביטול ההטבות של האיחוד האירופי?
אם האיחוד האירופי יחליט בעתיד לבטל את העדפות המכס שמוענקות לישראל, לא ברור מה יהיה היקף הנזק, אך הוא עלול להיות גדול.
האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל. ב-2025 הסתכם הסחר בסחורות בין ישראל והאיחוד בכ־43.3 מיליארד אירו. נתון זה משמש לא פעם בסיס לטענות בדבר הסיכון העצום למשק הישראלי.
עם זאת, חלק גדול מהייצוא הישראלי אינו מבוסס על מוצרים תעשייתיים שעליהם מוטלים מכסים ישירים, אלא על שירותים, תוכנה, טכנולוגיה, סייבר, מחקר ופיתוח וקניין רוחני. בתחומים אלה למכס יש השפעה חלקית, וכך גם לביטול שלו.
אחד המאפיינים המרכזיים של כלכלת ישראל הוא הרכב הייצוא שלה: בעוד שכלכלות רבות נשענות על ייצוא סחורות מסורתיות, ישראל נשענת, במידה רבה, על תעשיות ידע.
ענף ההיי־טק אחראי לכ־20% מהתוצר הישראלי ולמעלה ממחצית מהייצוא. המשמעות של הנתון הזה, מצד אחד, היא שמנוע הצמיחה המרכזי של ישראל תלוי לגמרי בייצוא. בתרחיש של בידוד כלכלי מלא, המשמעות עלולה להיות הרסנית.
מצד שני, ההייטק פחות רגיש מהתעשייה המסורתית למכסים. חברות תוכנה, סייבר ובינה מלאכותית אינן תלויות באותם מנגנוני סחר שבהם תלויים יצרני מוצרים פיזיים.
כך שבתרחיש של ביטול הסכמי הסחר הענפים של ישראל, ובפרט של ההסכמים עם האיחוד האירופי – "רק" הכלכלה המסורתית תיפגע. בתרחיש כזה ייגרם לישראל נזק עצום – אך פחות מהנזק שהיה נגרם למדינה שכלכלתה נשענת בעיקר על תעשייה מסורתית.
ההייטק מעניק לישראל חסינות גם מפני חרמות של צרכנים וחברות. גם כאשר קיימת ביקורת פוליטית על ישראל, חברות בינלאומיות רבות ממשיכות לרכוש טכנולוגיות ישראליות בשל יתרונן התחרותי.
מציאות זו מסבירה מדוע, למרות גל הביקורת הבינלאומית, המשיכו להיחתם עסקאות רכישה גדולות של חברות ישראליות בידי תאגידים אמריקאיים ובינלאומיים גם במהלך 2025.
האם המשבר ביחסי החוץ פוגע במסחר עם בריטניה וקנדה?
בריטניה וקנדה נקטו בשנים האחרונות לא מעט צעדים נגד ישראל. אבל הצעדים שננקטו עד כה נועדו לשדר מסר פוליטי ולא לפגוע באופן ישיר במשק הישראלי.
בריטניה הודיעה על השעיית המשא ומתן לשדרוג הסכם הסחר העתידי עם ישראל. אבל ההסכם הקיים נותר בתוקף, והסחר בין המדינות נמשך ללא שינוי. שר החוץ הבריטי הבהיר כי ההחלטה נוגעת להסכם עתידי בלבד. ביטול הסכם סחר עם מעצמה כמו בריטניה יסב לישראל נזק גדול – אך מדובר בתרחיש שבינתיים לא התממש.
בריטניה, קנדה, האיחוד האירופי ומדינות נוספות הטילו סנקציות אישיות על ארגונים ואישים pוליטיים ישראלים, ביניהם גם בן גביר, סמוטריץ' ושרים אחרים. צעדים אלה כוללים איסורי כניסה, הקפאת נכסים והגבלות ויזה מדובר בסנקציות ממוקדות נגד יחידים, ולא נגד המשק הישראלי כולו, כך שהשפעתן המעשית על המדינה כולה היא זניחה.
המשמעות של הסנקציות היא בעיקר סמלית. העובדה שמדינות מערביות, שבעבר נחשבו לידידות קרובות של ישראל בוחרות להפעיל צעדי ענישה אישיים על בכירים ישראלים היא עדות לשחיקה ביחסים. אולם עדיין לא מדובר בסנקציות כלכליות מקיפות.
מה אומרים הנתונים הכלכליים?
אם ישראל הייתה סובלת מבידוד כלכלי עמוק, היינו מצפים לראות ירידה חדה ביצוא, נסיגה בהשקעות זרות, בריחת הון או היחלשות משמעותית של שוק ההון. בפועל, הנתונים אינו מציגים מצב כזה.
בשנים 2024-2023 התוצר הישראלי רשם צמיחה שלילית לנפש. מנגד, בשנים 2025 ו-2026 הצמיחה חזרה (אף כי בסך הכול, בשנים 2023-2025 נרשמה אפס צמיחה).
בשנה וחצי האחרונות, השקל התחזק מול מרבית מטבעות העולם, שוק המניות הישראלי הציג תשואה גבוהה ובשנת 2025 חברות ישראליות ביצעו מספר אקזיטים מרשימים.
כך שלפי שעה, השפעת הבידוד המדיני בשלב הנוכחי על כלכלת ישראל מוגבלת. אך הסיכון שהבידוד המדיני יוביל לנזק כלכלי גדול קיים. ישראל היא משק קטן עם תלות אדירה ביצוא. אם ממשלות מדינות האיחוד האירופי או ארה"ב יחליטו על צעדים שיפגעו ביצוא הישראלי, תהיה לכך השפעה שלילית רבה על הכלכלה הישראלית.
גם חרמות צרכנים עלולים לפגוע בכלכלה, בעיקר אם יחולו גם על מוצרים המבוססים על טכנולוגיה ישראלית המיוצרים מחוץ לישראל. לכן הסיכון הכלכלי גדול ומשמעותי – אך הוא עדיין לא התממש באופן משמעותי.
האם לממשלה הנוכחית יש אחריות לבידוד המדיני?
חלק ניכר מהביקורות המופנות כלפי ישראל בעולם קשורות ישירות למדיניות הממשלה בסוגיות המלחמה באיראן ובעזה, הסיוע ההתנחלויות והיחסים עם הפלסטינים.
הצבעות באו"ם, יוזמות באיחוד האירופי, הליכים משפטיים בינלאומיים והחרפת הטון מצד מדינות מערביות אינם מתרחשים בחלל ריק. גם אם רוב היוזמות הללו אינן מתורגמות כיום לפגיעה כלכלית ממשית, הן משקפות ירידה במידת הנכונות של מדינות רבות להעניק לישראל גיבוי אוטומטי.
לפיכך, המציאות מראה כי למדיניות הממשלה יש השפעה רבה על מעמדה הבינלאומי של ישראל. השאלה היא בעיקר שאלת ההיקף: בינתיים, מדובר בשחיקה מדינית משמעותית, אך היא עלולה בעתיד להפוך גם לאיום כלכלי.
אורי טל טנא עובד 25 שנים בחברת פינטק מובילה, עם התמחות מתמטית ופיננסית. בעל טור בעיתון "כלכליסט" מאז היווסדו. כותב בעיקר בתחום שוק ההון. בוגר תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו