התקווה ליציבות זמנית בשוק האנרגיה העולמי, שנולדה בעקבות חתימת מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן ב־18 ביוני, התנפצה.

ההסכם הוביל לחידוש זמני של תנועת המכליות במצר הורמוז ולהגדלת היקף ההולכה הימית לכ־12 מיליון חביות ביום ויותר. כעת, בעקבות ההסלמה והמצור ההדדי במצר, ירדה בו שוב תנועת המכליות לרמות הנמוכות שנרשמו בימיה העצימים של המלחמה.

במרכז הסכסוך הפעם לא עומדים תוכנית הגרעין או השלטון האיראני, אלא השליטה במצר הורמוז. הרטוריקה האיראנית והאמריקאית ברורה: כל צד טוען כי הוא שולט במצר ומנסה לגבות את טענתו באמצעות הפעלת כוח צבאי.

שוק האנרגיה העולמי, שטרם הספיק להשתקם מהחסימה הממושכת הראשונה, שנמשכה קרוב לארבעה חודשים, מוצא את עצמו כעת בפני שוקת שבורה

אלא שהפעם, בניגוד לסבב הקודם, כללי המשחק שונים לחלוטין. שוק האנרגיה העולמי, שטרם הספיק להשתקם מהחסימה הממושכת הראשונה, שנמשכה קרוב לארבעה חודשים, מוצא את עצמו כעת בפני שוקת שבורה.

ההבדל התהומי בין החסימה הראשונה בפברואר לחסימה הנוכחית טמון במצב העתודות האסטרטגיות.

שוק האנרגיה נכנס למשבר הראשון כאשר המלאים העולמיים היו במצב נוח של עודף חביות נפט באחסון. מאז פרוץ הקרבות נרשמה שחיקה חסרת תקדים במאגרי החירום, בקצב של 3.8 מיליון חביות ביום.

מדבקה של הנשיא דונלד טראמפ על משאבת דלק בטקסס, על רקע המלחמה באיראן, 13 במרץ 2026 (צילום: AP Photo/Tony Gutierrez)

תוכנית החירום ההיסטורית של סוכנות האנרגיה הבינלאומית לשחרור 400 מיליון חביות נפט לשווקים, שהחלה במרץ 2026, סיפקה מענה זמני למחסור שנוצר בעקבות סגירת מצר הורמוז, אך כעת העתודות האלה קרובות למיצוי.

מצבה של עתודת הנפט האסטרטגית של ארה"ב קריטי במיוחד. מאגר החירום האמריקאי הוקם בשנות ה־70, כלקח מחרם הנפט הערבי. הרעיון היה פשוט: להחזיק בנק אנרגיה עצום, בקיבולת של 714 מיליון חביות, שיוכל להציף את השוק במקרה של קטסטרופה, לייצב את המחירים ולמנוע חנק כלכלי.

במשך עשורים השיטה הזאת עבדה. אבל בשנים האחרונות התרגלה ארה"ב להשתמש בעתודות האלה לא רק במצבי חירום קיצוניים, אלא גם כמשכך כאבים פוליטי מול האינפלציה. השחרור המסיבי של 180 מיליון חביות ב־2022, בעקבות המלחמה באוקראינה, לצד מכירות כפויות נוספות במהלך המלחמה עם איראן, כיווצו את המאגר לשפל שלא נראה מאז 1983.

ארה"ב נכנסה למלחמה עם איראן כשהמאגר שלה מכיל כ־411 מיליון חביות בלבד, כ־58% מהקיבולת המרבית. שחרור הנפט במהלך המלחמה גרע ממנו עוד 172 מיליון חביות

ארה"ב נכנסה למלחמה עם איראן כשהמאגר שלה מכיל כ־411 מיליון חביות בלבד, כ־58% מהקיבולת המרבית. שחרור הנפט מהמאגר במהלך המלחמה גרע ממנו עוד 172 מיליון חביות, כחלק מהמאמץ הבינלאומי של סוכנות האנרגיה לרכך את השפעות החסימה במצר הורמוז.

המהלך הזה צמצם את המאגר האמריקאי לכ־319 מיליון חביות וקירב אותו מאוד לקו האדום, העומד על כ־200 מיליון חביות, שמתחתיו כבר אי־אפשר יהיה להמשיך לשאוב.

אוניות משא עוגנות סמוך למצר הורמוז, מול החוף המזרחי של איחוד האמירויות הערביות באזור ח'ור פקאן, 12 ביולי 2026 (צילום: AFPTV / AFP)

לכך נוסף פער פיזיקלי נוקשה: קל הרבה יותר לרוקן מאגר נפט מאשר למלא אותו. מערכות השאיבה של המאגר האסטרטגי האמריקאי מסוגלות להזרים החוצה כמות עצומה של כ־4.4 מיליון חביות ביום. זה הכוח המאפשר לארה"ב להגיב במהירות. אולם קצב המילוי מוגבל מבחינה הנדסית ומבנית לכ־785 אלף חביות ביום בלבד, במקרה האופטימי ביותר.

במילים פשוטות, המערכת מסוגלת להוציא נפט בקצב מהיר כמעט פי שישה מהקצב שבו היא מסוגלת להחזירו. ניתוחי שוק מעריכים כי גם אם המלחמה תסתיים מחר וארה"ב תתחיל לרכוש כמויות עצומות של נפט כדי למלא את המאגרים, העתודה האסטרטגית לא תחזור לרמתה המקורית לפני 2031.

ארה"ב למעשה ירתה את התחמושת הכבדה ביותר שלה בתחילת הקרב, וכעת קני השיגור הכלכליים שלה מצויים במצב בעייתי מאוד.

באופן אירוני, ובזכות ארה"ב, ניצלה סין את השנתיים האחרונות כדי לרכוש כל חבית נפט מוזלת שהצליחה להניח עליה את ידה, בין שמדובר בנפט רוסי ובין שבנפט איראני

בזמן שארה"ב תפקדה כ"שוגר דדי" של הכלכלה העולמית ושרפה את המלאים שלה כדי לשמור על יציבות המחירים לכולם, לרבות אירופה ואסיה, התרחש תהליך הפוך בצדו האחר של העולם.

באופן אירוני, ובזכות ארה"ב, ניצלה סין את השנתיים האחרונות כדי לרכוש כל חבית נפט מוזלת שהצליחה להניח עליה את ידה, בין שמדובר בנפט רוסי ובין שבנפט איראני. הנפט נמכר לסין בזול משום שהיא הייתה אחת המדינות היחידות שהסכימו לרכוש אותו משתי המדינות למרות הסנקציות האמריקאיות. כיום מחזיקה בייג'ינג במאגר האנרגיה הגדול ביותר בתולדותיה.

מחירי הדלק בתחנת דלק בבייג'ינג, סין, 26 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Andy Wong)

המשמעות הגיאופוליטית דרמטית: אם מצר הורמוז ייסגר שוב לתקופה ממושכת, לסין יש אורך נשימה של כשבעה חודשים, שבהם תוכל לעבור את הסערה בלי להניד עפעף. לעומת זאת, אם ארה"ב תשוב ותפתח את מאגרי החירום בעוצמה המרבית, היא עלולה להגיע בתוך כחודש וחצי–חודשיים לרמה שבה יכולת השאיבה והגמישות התפעולית שלה ייחלשו במידה ניכרת.

איראן מזהה היטב את נקודת התורפה הזאת. היא יודעת כי בעבר יכול היה דונלד טראמפ להרשות לעצמו לנהל משברים ממושכים במפרץ הפרסי, מתוך ידיעה שעומד לרשותו גב אנרגטי עצום במאגרים התת־קרקעיים של ארה"ב.

אם איראן תחליט לממש את איומיה ולנעול שוב את השער הימי של הורמוז לתקופה ממושכת, ארה"ב לא תוכל להשתמש לאורך זמן באותו משכך כאבים שבו השתמשה רק לפני חודשים אחדים

הפעם שעון החול האנרגטי של המערב קצר בהרבה. אם איראן תחליט לממש את איומיה ולנעול שוב את השער הימי של הורמוז לתקופה ממושכת, ארה"ב לא תוכל להשתמש לאורך זמן באותו משכך כאבים שבו השתמשה רק לפני חודשים אחדים.

המצב הזה עלול לדחוק את טראמפ לפינה מסוכנת, שבה ייאלץ לבחור בין שתי אפשרויות קיצוניות: כניעה לתנאיה של טהרן או הסלמה צבאית מהירה ואגרסיבית, שלא ברור אם תוכל להוביל לתוצאה הרצויה מבחינתו.