בשבוע שעבר עלה רם עמנואל על הבמה באוניברסיטת תל אביב. האיש הוא פוליטיקאי אמריקאי בכיר, ששימש כראש עיריית שיקגו, חבר הקונגרס במשך שנים רבות, ראש הסגל של הנשיא לשעבר ברק אובמה ושגריר ארה"ב ביפן, ונחשב למועמד פוטנציאלי לבחירות לנשיאות שיתקיימו ב-2028.

רם עמנואל הוא יהודי עם קשר אישי לישראל. אביו, בנימין, נולד בירושלים ב-1927 ולחם במלחמת העצמאות; עמנואל עצמו התנדב בבסיס צה"ל, ולפי דבריו הגן על ישראל "כשזה היה יקר פוליטית".

והנה דווקא הוא, הכריז כיי "נתניהו מוביל את ישראל למבוי סתום" שהפך אותה, לדבריו, למדינה "מצורעת", וכי "ישראל מעולם לא הייתה מבודדת כל כך".

כשידיד ישראל כזה מדבר כך, זה כבר לא רעש שוליים – זו אזעקה מלב הבית.

מה רם עמנואל אמר על ישראל?

עמנואל התייחס להנחה ש"הדבר הטוב ביותר שוושינגטון יכולה לעשות למען ירושלים הוא לעמוד מאחורי ממשלתכם באופן עיוור ושותק, בלי תנאים, בלי דרישות ובלי השלכות", לדבריו, והגדיר את ההנחה הזאת כ"טעות".

איתמר בן גביר מפונה בכוח על ידי המשטרה לאחר שקרא קריאות גנאי נגד רם עמנואל במהלך אירוע בר מצווה של בנו בכותל, 27 במאי 2010 (צילום: ערוץ 12, צילום מסך)

התוצאה, לדבריו, היא מדיניות שהובילה לכך ש"ישראל מעולם לא הייתה מבודדת כל כך" – מצב שכינה "שעון של ספירה לאחור" לביטחונה של ישראל.

הוא אמר כי ישראל "איבדה את אירופה, השותפה הכלכלית הגדולה ביותר שלה", וכי "ישראל נכשלה בהמרת ניצחונותיה הצבאיים ליתרון אסטרטגי".

עמנואל לא חסך ביקורת גם מהצד הפלסטיני, וקבע ש"הנהגה פלסטינית מושחתת מעולם לא עמדה בקנה אחד עם השאיפות הלגיטימיות של העם הפלסטיני". אך מושא הביקורת המרכזי שלו היה חד: מדיניות נתניהו.

הנקודה אינה מה שנאמר, אלא מי אמר אותו. כשפוליטיקאי ותיק ובכיר כמו עמנואל, עם קשר מובהק לישראל, אומר את המילים הללו, המשמעות היא שלישראל יש בעיה במפלגה הדמוקרטית כולה, ולא רק בשוליים שלה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל את פניו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן עם נחיתתו בנתב"ג, 18 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

האם התמיכה האמריקאית בישראל נחלשה?

עד לפני שנים מעטות, במשך עשורים, ישראל נהנתה מתמיכה גורפת בציבור ובפוליטיקה האמריקאית, בשתי המפלגות הגדולות – הדמוקרטית והרפובליקאית. לא עוד.

לפי נתוני מכון הסקרים Pew כ-60% מהאמריקאים מחזיקים בעמדה שלילית כלפי ישראל, ובקרב מצביעי המפלגה הדמוקרטית – 80%, שמונה מתוך עשרה.

סקר AP-NORC מצא כי 58% מהדמוקרטים סבורים שארה"ב "תומכת מדי" בישראל, וכי מעל למחציתם רואים במלחמת "חרבות ברזל" בעזה "רצח עם".

לפי סקר J.L. Partners, בקרב הרפובליקאים קרסה התמיכה בנתניהו מ-66% ל-47% תוך חודש.

התמיכה האמריקאית בישראל לא רק הצטמצמה – היא הפכה בלתי יציבה, נתונה לגחמותיו האישיות של הנשיא דונלד טראמפ ולמצב רוחו כלפי בעלי בריתו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו משוחח עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ביום הראשון למבצע "שאגת הארי". 28 בפברואר 2026 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

בכך טמון הכשל האסטרטגי שעמנואל מצביע עליו. השר לשעבר יזהר שי אמר, לפי טור של דן פרי ב-Forward, כי נתניהו "בנה את כל עמדתה האסטרטגית של ישראל סביב הנשיא טראמפ – אבל טראמפ עושה מה שטוב לו ולבוחריו, לא למען מדינת ישראל".

הדיפלומט הישראלי לשעבר ג'רמי יששכרוף ניסח זאת בחדות לאתר "כריסטיאן סיינס מוניטור": "אני לא חושב שלאיזשהו ראש ממשלה היה מרחב תמרון כה מוגבל מול נשיא אמריקאי כפי שיש לנתניהו מול טראמפ", וציין כי הפסקות האש באיראן ובעזה נקבעו כולן בידי טראמפ.

המשא ומתן בין ארה"ב לאיראן נערך בעוד ישראל מחוץ לחדר – ואיראן בתוכו. סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס הזהיר את ישראל: "לא הייתי תוקף את בעל הברית החזק היחיד שנותר לי בעולם". הממשלה עדיין מדברת על ארה"ב כ"ידיד הגדול", אבל יש מרחק גדול בין הנראטיב שלה למציאות של תלות חד-צדדית.

יש הטוענים שהקריסה בתמיכת המפלגה הדמוקרטית היא מבנית וארוכת טווח, ולכן אינה באשמת נתניהו, או טראמפ.

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ (מימין) מתקבל על ידי נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן עם הגעתו לפסגת נאט"ו באנקרה, טורקיה. 8 ביולי 2026 (צילום: AP Photo/Francisco Seco)

ואכן, לפי ניתוח המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), השחיקה בתמיכה בקרב תומכי המפלגה הדמוקרטית החלה כבר בעקבות מלחמת עיראק, הואצה עם קריסת השיחות בין ישראל לפלסטינים ב-2013 ומבצעי "צוק איתן" ו"שומר החומות" בעזה (אירועים שקרו כאשר נתניהו היה רה"מ) וקשורה למגמות עומק בחברה האמריקאית: היחלשות מעמד הדת, קיטוב אידאולוגי גובר, ופער דורי.

אלא שאותו ניתוח עצמו אינו פוטר את נתניהו מאחריות, וקושר את היחלשות התמיכה בהיצמדות של נתניהו לטראמפ. לפי INSS, "מאז בחירות 2024 נתניהו הידק את קשריו עם טראמפ, מה שגרם לסלידה שחשים הבוחרים הדמוקרטים כלפי טראמפ להיצמד חזק יותר לישראל".

כלומר: גם אם קיימת מגמה מבנית של היחלשות בתמיכה האמריקאית, לפחות בקרב מצביעי המפלגה הדמוקרטית, נתניהו האיץ אותה: ההימור שלו על צד אחד בפוליטיקה האמריקאית, ועל פוליטיקאי אחד, שנוי במחלוקת, הפך את ישראל לבת ערובה שלו.

לפי סקר שצוטט ב"כריסטיאן סיינס מוניטור", כ-72% מהישראלים מודאגים מהמעמד המידרדר של ישראל בארה"ב. אך פרופ' תמר הרמן מציינת כי רק מיעוט קטן מקרב הישראלים, בעיקר בשמאל, מייחס את השינוי למדיניות ישראל עצמה, ולכן רוב הישראלים "לא ישנו את התנהגות ההצבעה שלהם" בעטיו.

הפגנה למען עזה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, 15 בנובמבר 2023 (צילום: Bryan R. Smith / AFP)

לסיכום: נאום רם עמנואל אינו "עוד ביקורת". הוא אות אזעקה מפי מי שאי אפשר לפטור אותו כ"שונא ישראל". כשידיד כמו עמנואל מכריז ש"השעון מתקתק", והנתונים מראים שהנכס האסטרטגי של התמיכה האמריקאית הפך תלוי בגחמותיו של הנשיא, ההימור על סל אחד נחשף במלוא מחירו.

שלוש שאלות לקראת הבחירות:

• אם אדם כמו עמנואל, שאביו לחם במלחמת העצמאות, מזהיר שישראל הפכה ל"מצורעת" ושהשעון מתקתק – מתי נפסיק לפטור כל ביקורת כ"אנטישמיות", ונתחיל להתייחס אליה כאזהרה אסטרטגית שדורשת מענה?
• כשראש הממשלה שם את כל יהבו על נשיא אחד שמצהיר בפומבי שהוא "עושה מה שטוב לו", וישראל מוצאת עצמה מחוץ לחדר כשגורלה נדון בידיו – מי חייב לבוחר תשובה מדידה על מרחב התמרון שאבד, ועל מה שיישאר כשאותו נשיא יעזוב?
• אם רוב הישראלים, לפי הסקרים, מודאגים מהבידוד של ישראל – מי מהמתמודדים מציג אסטרטגיה ממשית לשיקום התמיכה הדו-מפלגתית, ומי ממשיך להמר על אותו סל יחיד, שכבר מתרוקן?

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.