מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה בתקופת ממשלת יצחק רבין השניה, מוכר היום כמתנגד חריף של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אמש כתב בפייסבוק: "חסינות היא אי-שוויון בפני החוק. הרגיל, הלא-מיוחס, עומד לדין. המיוחס, בזכות החסינות, אינו עומד לדין. מעל החוק – זה לא חוקי".
בן יאיר ודאי זוכר שביוני 1995 הוא עצמו הציל את בנימין נתניהו מהעמדה לדין, כאשר התנגד לעמדת היועץ המשפטי לכנסת צבי ענבר, שלפיה יש להסיר את חסינותו של נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה. הסיבה לחוסר ההסכמה היתה חשיפה מעל בימת הכנסת של מסמך סודי שהוכן בצה"ל, ועסק במו"מ לשלום עם סוריה.
את "מסמך שטאובר" ניסח תא"ל באגף התכנון בצה"ל, לקראת פגישה של הרמטכ"ל אז אמנון ליפקין שחק עם מקבילו הסורי. המסמך כלל דגשים ביטחוניים שעליהם חשוב לשמור. החשיפה של נתניהו, שביקש לסכל את השיחות, הובילה לפתיחת חקירת מצ"ח לאיתור המדליפים, אך בכך תם הסיפור.
החסינות שממנה נהנה יו"ר האופוזיציה נתניהו שונה מזאת שמבקש היום ראש הממשלה נתניהו. בן יאיר, שאולי מצטער בדיעבד על עמדתו, סבר בזמן אמת שלמרות הנזק הברור למגעים עם הסורים, נתניהו זכאי לחסינות מהותית. "נסיבות העניין שבו חשף נתניהו את המסמך, נושא נאומו, תפקידו כח"כ וכראש האופוזיציה, כל אלה מצדיקים את החסינות", אמר אז.
החסינות המהותית כבר לא רלוונטית
החסינות המהותית שומרת על נבחרי ציבור מפני העמדה לדין על אמירות ופעולות הנעשות במסגרת התפקיד, למעט פעולות החותרות תחת אופיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית או פוגעות בביטחונה. הרציונל הוא שמירה על חופש הביטוי של חברי הכנסת ועל יכולתם לייצג אזרחים, גם אם אינם נמצאים בזרם המרכזי. בישראל החסינות המהותית שומרת בעיקר על חברי הכנסת הערבים.
החסינות שמבקש עתה נתניהו היא חסינות דיונית ("מפני דיון פלילי", כלשון החוק), השונה מאוד מהחסינות המהותית. שתיים מנקודות השוני הבולטות הן שהחסינות המהותית ניתנת אוטומטית וללא הגבלת זמן, בעוד שהחסינות הדיונית דורשת בקשה אקטיבית מוועדת הכנסת, ונותרת בתוקף רק לתקופת הכנסת שמאשרת אותה. בתקופה הזאת לא חלה התיישנות על העבירות.
ראש הממשלה נתניהו בהצהרה מיוחדת. שידור חי
ראש הממשלה נתניהו בהצהרה מיוחדת. שידור חי
פורסם על ידי Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו ב- יום רביעי, 1 בינואר 2020
בדומה לחסינות המהותית, גם החסינות הדיונית ניתנה בעבר לחברי הכנסת כברירת מחדל, עד לתיקון החוק בשנת 2005. באותה תקופה צימצם בג"ץ את העילה המצדיקה חסינות דיונית – שמטבעה פוגעת בשוויון בפני החוק – להגנה מפני כתבי אישום פוליטיים. ביקורת ציבורית על הפיכת הכנסת לעיר מקלט הביאה לביטול החסינות הדיונית האוטומטית.
במסגרת השינוי הורחבו גם העילות המאפשרות חסינות דיונית, ובמכתבו ליו"ר הכנסת אתמול השתמש נתניהו כמעט בכולן. העילה הראשונה היא הגנה מפני אישומים על מהלכים המבוצעים כחלק מהתפקיד, בדומה לחסינות המהותית. נתניהו טוען כי תיק 2000 כולו עוסק במניעת חקיקה מפלה נגד העיתון "ישראל היום", וכך פעולות המיוחסות לו במסגרת תיק 1000.
פרקליטי נתניהו, עורכי הדין יוסי אשכנזי ועמית חדד ממשרד הרצוג פוקס נאמן, טוענים כי לאור זאת נתניהו היה צריך ליהנות מחסינות מהותית, כלומר כזאת שאינה מוגבלת בזמן – בניגוד לטענתו בנאום אתמול כי החסינות שהוא מבקש זמנית. אולם, מכיוון שהיועמ"ש החליט כבר על הגשת אישום, טענת החסינות המהותית ממילא אינה רלוונטית, ונתניהו טרח להבהיר אמש שלמרות המילים "חסינות מהותית" במכתבו ליו"ר הכנסת, הכוונה היא למעשה לחסינות דיונית זמנית.
מכיוון שהיועמ"ש החליט כבר על הגשת כתב אישום, טענת החסינות המהותית ממילא אינה רלוונטית, ונתניהו טרח להבהיר אמש שלמרות המילים "חסינות מהותית" במכתבו, הכוונה היא למעשה לחסינות דיונית זמנית
עילה נוספת שהעלה נתניהו היא גרימת "נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי, לתפקוד הכנסת או ועדה מוועדותיה או לייצוג ציבור הבוחרים". נתניהו טוען כי הוא מעוניין להביא לבוחריו "הישגים היסטוריים" וכי ניהול משפט שבו 333 עדי תביעה ועוד עשרות או יותר עדי הגנה, לא יאפשר לו לנהל את המדינה בתשומת לב מלאה. לדבריו, האופי התקדימי של האישום הנוגע לסיקור חיובי מאפשר להמתין זמן מה נוסף בטרם יתברר בבית המשפט.
את הסעיף בחוק החסינות הקובע שניתן לבקש אותה אם "כתב האישום הוגש שלא בתום לב או תוך הפליה", מפרק נתניהו לשניים. הוא מרחיב בפרק ארוך על ההפליה החמורה לכאורה בינו לבין נבחרי ציבור אחרים, בעיקר כאלה שנהנו מסיקור תקשורתי חיובי בידיעות ובמקביל קידמו את החוק להגבלת ישראל היום, דוגמת איתן כבל, ציפי לבני ויאיר לפיד. לפי התיאוריה הזאת, טוענים פרקליטי נתניהו, "עשרות ומאות מערכות יחסים בין עיתונאים לנבחרי ציבור" מהוות עבירת שוחד.
נתניהו טוען גם כי קשריו של לפיד עם ארנון מילצ'ן היו צריכים להיחקר כמו קשריו עמו, והיעדר החקירה מעיד על אכיפה בררנית. באותו סעיף טוען נתניהו כי גם וואלה, ידיעות אחרונות ובזק היו צריכות להיחקר כישויות משפטיות על מעשיהם לכאורה של הבעלים נוני מוזס ושאול אלוביץ', והעובדה שחקירות כאלה לא התקיימו מוכיחה גם היא אפליה.
הפרק העוסק בחוסר תום לב לכאורה מוקדש בעיקר לתיאור ארוך של הדלפות לכאורה מהמשטרה והפרקליטות לעיתונאים, במטרה לפגוע בראש הממשלה. בנוסף טוען ראש הממשלה כי דיווחים על כך ש"צמרת המשטרה בטוחה שראש הממשלה פועל כדי לפגוע ולרדוף אותה", מעידים על כך שהחקירות נוהלו מתוך מוטיבצית יתר ושלא בתום לב.
בנוסף טוען נתניהו כי דיווחים על כך ש"צמרת המשטרה בטוחה שראש הממשלה פועל כדי לפגוע ולרדוף אותה", מעידים על כך שהחקירות נוהלו שלא בתום לב
עדות נוספת לחוסר תום לב לכאורה, שהתבטא ב"תודעה ציבורית כוזבת", מוצא ראש הממשלה "בזמן השיא שבו החליט היועץ המשפטי לממשלה על העמדתו לדין את ראש הממשלה", למרות שקיבל מעורכי הדין של נתניהו טיעונים על פני מאות עמודים לצד אלפי עמודי נספחים.
הלחץ עובר אל אדלשטיין
הסיפור הגדול של אמש התפרסם דקות ספורות לאחר הודעת ראש הממשלה על בקשת החסינות, בתגובה חד-משמעית שהעלה אביגדור ליברמן לעמוד הפייסבוק שלו. "עכשיו ברור מעבר לכל ספק", כתב ליברמן, ש"הדבר היחיד שעומד לעיני נתניהו זה קואליצית חסינות. כל השאר בּוֹבֶּה מַייסֶס. אנחנו, ישראל ביתנו, לא נהיה חלק מקואליציית החסינות. כולנו, פה אחד, נצביע נגד חסינות לנתניהו".
בכך סתם ליברמן את הגולל על הסיכויים שהכנסת הזאת – וכמעט בוודאות גם הכנסת הבאה – תעניק לנתניהו את החסינות המיוחלת.
עכשיו ברור מעבר לכל ספק. כל מה שעניין ומעניין את נתניהו זאת החסינות. עם זה הוא קם בבוקר, את זה הוא חי ונושם במשך היום…
פורסם על ידי Avigdor Liberman – אביגדור ליברמן ב- יום רביעי, 1 בינואר 2020
נתניהו ידע עוד קודם להודעת ליברמן שסיכוייו לזכות בחסינות אם יתקיים דיון בקרוב קלושים, וכי משמעותה של דחיית בקשתו היא הגשה מיידית של כתב האישום לבית המשפט – מהלך שממנו אין דרך חזרה. לכן המשחק האמיתי של נתניהו הוא משחק על זמן.
נתניהו מנסה לדחות ככל האפשר את הגשת כתב האישום נגדו לבית המשפט, וזה יהיה המצב כל עוד ועדת הכנסת לא תתכנס לדון בבקשתו. בצד השני של המתרס הפוליטי מתקיימת תמונת ראי של אותו מאבק: כחול-לבן והעבודה הבהירו אמש שיעשו הכל כדי שתוקם ועדת כנסת עוד קודם לבחירות, כדי לקיים דיון דחוף בבקשת החסינות.
בקשת החסינות ברגע האחרון וההתפתלויות של נתניהו כדי לשכנע שהחסינות זמנית בלבד, הן עדויות למודעותו לחוסר הפופולריות של המהלך, שאותו ביצע בהיעדר ברירה אחרת. את המציאות הזאת, הכוללת הסתייגות גם מצד חוגים רחבים בימין, מכיר גם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. התנהלותו בשבוע הקרוב תהיה קריטית.
אדלשטיין, בינתיים, לא נעתר לדרישות לכנס דיון בנושא הקמת ועדת הכנסת, כמו גם ועדות אחרות. יו"ר הוועדה המסדרת, ח"כ אבי ניסנקורן מכחול-לבן, העביר לאדלשטיין דרישה כזו, ואילו זה – הנמצא כעת בחו"ל – מסרב בינתיים. טל שניידר, הכתבת הפוליטית של גלובס, הזכירה אתמול כי באוגוסט לא היתה לאדלשטיין כל בעיה להיעתר מיידית לבקשתו של מיקי זוהר מהליכוד, אז יו"ר הוועדה המסדרת, לכנס בבהילות ועדה לצורך העברת חוק המצלמות בקלפי.
בד בבד, הגישו אתמול עו"ד שחר בן מאיר ועו"ד יצחק אבירם עתירה לבג"ץ נגד יו"ר הכנסת בדרישה לכנס את ועדת הכנסת, בטענה כי על פי החוק חלה חובה לעשות זאת. והנה עוד תפוח אדמה לוהט מתגלגל לפתחו של בג"ץ, שנדמה בימים אלה כמו שוער מתוסכל מול שורה של בועטי פנדלים בעלי רגל שמאלית חזקה, לקול שריקות בוז מהיציע הימני.
כך או אחרת, אם יעמוד אדלשטיין בלחצים המאסיביים שמופעלים עליו מחברי גוש המרכז-שמאל, נתניהו ייהנה מדחיית פתיחת משפטו כמה חודשים נוספים. אך אם בסופו של דבר ועדת הכנסת תתכנס – בהוראת בג"ץ או בהחלטת אדלשטיין – לא מן הנמנע שכבר בכנסת הזאת תידחה בקשת החסינות של נתניהו, ונגיע ליום הבוחר כשהוא וגם אנחנו יודעים את תאריך תחילת משפטו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם