לנגד עינינו מתקיים בפועל מהפך תודעתי וחוקתי בשאלות של חיים ומוות, עם הכרעה לדורות. רקמה שלמה של סממני מדינת הלכה פשיסטית הולכת ונטווית פה – חלקה אחרי חלקה – בידיהן של מפלגות הימין המשיחי וחברים רבים בליכוד.

מדינת הלכה שבה התורה וההלכה הן מקור הסמכות העליון; שדוקטרינת גזע עליון ו"נבחר" מפעילה אותה; ושהיא רואה בקדושת העם – ערך מוחלט.

רקמה פעילה וחולה זו כבר נוכחת בכול – היא נוכחת באופן שבו מופעל כוח המדינה ההרסני והמזוויע בשטחים; היא משתקפת במבנה המעוות של היררכיית זכויות בחברה הישראלית; והיא מתבטאת ביחס הכללי המשפיל והדורסני למי שאינם חלק מהקולקטיב הלאומי-דתי.

רקמה שלמה של סממני מדינת הלכה פשיסטית הולכת ונטווית פה בידי מפלגות הימין המשיחי ורבים בליכוד. מקור סמכותה העליון – התורה וההלכה, והיא מופעלת על ידי דוקטרינת גזע עליון ו"נבחר"

חוט עבה במיוחד ברקמה הזאת טווה בימים אלה ראש שב"כ דוד זיני. זיני הגיש לאחרונה לבג"ץ חוות דעת שמסתייגת מעמדת שב"כ בעבר, אשר לפיה יש לפסול את מפלגת הימין הקיצוני "ישראל יהודית שלמה ואיתנה" בעוון גזענות וחשש להפרת החוק.

כידוע, שתי הדמויות הבולטות מאחורי מפלגה זו ואשר מנהלות אותה בפועל הן ממשיכי תנועת "כך" של הרב מאיר כהנא שנפסלה מהתמודדות בכנסת בשנת 1988 ובהמשך הוכרזה כארגון טרור: ברוך מרזל וד"ר מיכאל בן ארי.

כך יוצא שעמדתו זו של זיני נותנת הכשר לתנועה מעוותת, חולה ורצחנית, המחליפה עקרונות ליברליים ודמוקרטיים באמונה חשוכה כי המוצא של עם ישראל הוא קדוש ואלוהי; וייעודו של זה, מקורו גם הוא באלוהים. לכן, בשם הייעוד האלוהי, הלאומי-דתי, ניתן להצדיק ביזוי, גירוש ושפיכת דמים ללא מעצור ושליטה בכל העמים האחרים שעל פני האדמה, ובמיוחד בערבים; וזאת תוך חלוקת העולם לשני חצאים: הם עצמם וכל האחרים – האויבים.

מסתבר, אם כן, שראש שב"כ הישראלי גורר אותנו חזרה אל מערכות סמלים שבטיות, פרימיטיביות ואלימות, הגוברות לדעתו אף על מוסרות המדינה; כאלה הדוחקות הצדה את האזרחות השווה, את הפלורליזם ואת נכסי הרוח של תרבות האדם. מערכות סמלים המבטלות, למעשה, את המסגרת הדמוקרטית ואף את הרעיון הציוני כולו – אותו רעיון המבוסס על התייחסות אמיצה ושקולה אל עובדות-המציאות באשר הן; עם יראת כבוד בפני המציאות ולא עם העדפת העם הקדוש על פני הפרט וזכויותיו, וציפייה לביאת המשיח.

עמדתו של זיני נותנת הכשר לתנועה מעוותת, חולה ורצחנית, המחליפה עקרונות ליברליים ודמוקרטיים באמונה חשוכה כי מוצאו של עם ישראל קדוש ואלוהי, וכך גם ייעודו, ובשמם ניתן להצדיק טרור

נטווית, אם כן, רקמה חדשה של סדר חברתי ומדיני עצום ביוהרתו, המובנה בתוך התרכזות פנימה בו עצמו, והעשוי מגורמים פסאודו-מיסטיים לא קיימים ומגורמים הלכתיים.

זהו סדר חברתי ומדיני המעז לאמוד עם, על עברו וההווה שלו, בעזרת מד התכונות העליונות והדתיות שלו, ודוחה בהכרח את מוסדותיהם, את תרבותם ואת צרכיהם של אזרחיו. זהו סדר הרוחש בוז לאידיאל האנושות ולכבוד האדם – שכן, דבר לא נותר מכבוד האדם כאשר היחיד חב את ערכו הסגולי רק לעובדה שאירע לו להיוולד יהודי.

סדר חדש זה טוען לייחודו ולחד-פעמיותו של העם היהודי, לחוסר ההלימה בינו לבין כל העמים האחרים, והדוחה תאורטית כל אפשרות של אנושות משותפת; טענה המשמשת אותו להחרבת אנושיותו של האדם האחר.

טוטליטריות, לפי חנה ארנדט ("יסודות הטוטליטריות", הוצאת הקיבוץ המאוחד), היא הכפפת הפוליטיקה והמשחק הפוליטי לעיקרון מוחלט; בין השאר, לעיקרון דתי. במובן זה, תאוקרטיה כמו זו ההולכת ונרקמת אצלנו – השואפת להכפיף את המדינה לחוק אלוהי – חולקת עם אידיאולוגיות טוטליטריות מבנה משותף ומסוכן.

גם התאוקרטיה הנרקמת שלנו וגם אידיאולוגיות טוטליטריות אחרות מציבות אמת עליונה מעל שיקול דעת אנושי. המדינה מעמידה בהן את קדושת העם או את קדושת החוק האלוהי מעל עקרון השוויון האזרחי ומייתרת את הכנסת, בתי המשפט והדיון הציבורי. ומי שמתנגד לחוקי הגזע או לרצון האל באותם משטרים – נתפס כמי שמתנגד לאמת עצמה.

טוטליטריות, לפי ארנדט, מכפיפה פוליטיקה לעיקרון מוחלט – בין השאר, דתי. תאוקרטיה כמו זו הנרקמת אצלנו – השואפת להכפיף את המדינה לחוק אלוהי – חולקת עם אידיאולוגיות טוטליטריות מבנה משותף מסוכן

"בוודאי שרצונותיי בטווח הארוך שמדינת ישראל תתנהל לפי התורה. זאת מדינה יהודית, כך צריך להיות", אמר תלמידו של הרב דב ליאור, שר האוצר הנוכחי בצלאל סמוטריץ', "וזה יקרה כאשר עם ישראל ירצה בזה. מדינת ישראל תחזור אז להתנהל כפי שהתנהלה בימי דוד המלך ושלמה המלך, על פי משפט התורה; מותאם לימים אלה" (3.7.2019 בריאיון ל"קלמן ליברמן").

"בוודאי שנחוץ לחזק את הזהות היהודית של המדינה", אומר השכם והערב השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, ומחרים מחזיקים אחריו חברי ליכוד רבים, ובהם שר החינוך יואב קיש, כשהם שבים ומעלים על נס את זכותו ההיסטורית והדתית של העם היהודי על כל ארץ ישראל, ואת מרכזיותו המכרעת של העם היהודי הקדוש.

ארנדט גם טוענת שהפשיזם והנאציזם התפתחו על בסיס תפיסה פאן-גרמנית של לאומיות שבטית, גזענית ואנטישמית – ואומנם, בלי אנטישמיות אך עם תוספות של קנאות דתית ומשיחית – תפיסה כזו משקפת אותנו – ומוכיחה, שהפשיזם בקרבנו כבר השתרש עמוק.

כל זאת, כי יש פה העדפה ניכרת של זהות קולקטיבית מקודשת על פני תפיסה ליברלית של אזרחות שווה, כי קבוצה גדולה מאוד בציבור הישראלי בוחנת את המדינה לא דרך זכויות אזרחיה, אלא דרך ביטויים של ייעוד היסטורי-רוחני ומשיחי, כי רבים אינם רואים בחוק אלא כלי למימוש החזון הדתי-לאומני, ובעיקר, כי רוחש בקרבנו קשר עמוק ועז לזרמים המוניים, אלימים, גזעניים ואימפריאליים.

בין השאר, יש פה העדפה של זהות קולקטיבית מקודשת על פני תפיסה ליברלית של אזרחות שווה, רבים רואים בחוק כלי למימוש החזון הדתי-לאומני, ובעיקר, רוחש בקרבנו קשר עמוק ועז לזרמים אלימים וגזעניים

כותבת ארנדט:

"'המקור האלוהי' של השבטיות הלאומית הוא זה שמשנה את העם והופך אותו להמון 'נבחר' אחיד של רובוטים יהירים…והגזענות שהחדירה את מושג המוצא האלוהי, אופפת אותו בעננה פסאודו-מיסטית של נצחיות וסופיות אלוהית…בתוקף השבטיות והגזענות, המון זה בורח מחובת האחריות המשותפת כלפי האנושיות, ו'הנבחרות' שלו משמידה אותה סופית".

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.