מהטבח בשבעה באוקטובר 2023 למרד הערבי הגדול בשנים 1939-1936 נמתח קו משותף: כמו היום, הימים אז תוארו כ"ימי פוגרום" ו"ימי שואה" – אירועים המשקפים את האינטנסיביות העצומה, האכזרית, הנוראה והכאובה של המערכה בינינו לבין הפלסטינים. זו מערכה שמולידה והולידה תגובות רגשיות ופוליטיות עמוקות ועזות, שעלו לאין שיעור על כל מה שהיה ידוע עד אז במאבק בין יהודים וערבים.
דוקטור רחל הרט כתבה ספר על המרד הערבי הגדול כפי שהוא משתקף בעיקר בתל אביב-יפו – בקרב העיתונות העברית לכול גווניה. היא ביכרה לכנות את ימי המאורעות "האינתיפאדה של טרום המדינה 1939-1936" (הוצאת רסלינג). וזאת כדי להדגיש את העובדה שהשלכותיהם מתגלגלות עד עצם היום הזה, וכי הם מהווים נדבך בשרשרת האירועים המחרידים שהתחוללו לאחרונה.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
כניסתו המחודשת של דונלד טראמפ לבית הלבן תלווה, קרוב לוודאי, ביוזמה לתהליך מדיני אזורי. ועולה השאלה, האם בעקבות כך עולה הסיכוי להסדר מדיני עם הפלסטינים במישור הפוליטי?
להווי ידוע שמדובר פה בהכרעה דחופה שהיא בעלת עומק גורלי לעתיד של כולנו – אלא שהממשלה הנוכחית דוחה על הסף כל הסדר הכולל הקמת מדינה פלסטינית, למרות שקיימת היתכנות מרחבית לכך. וגם בקרב הציבור היהודי-ישראלי יש ירידה דרמטית בתמיכה בפתרון שתי המדינות.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
הדילמה בין הסדר מדיני והמשך הסכסוך שמציג פרופ איציק גרינברג מלווה אותנו ללא פתרון. חוסר הנכונות להחליט הביא עלינו אותנו להמשך הסכסוך למלחמת יום כיפור ולאינתיפדות המדממות. מדהים איזה ראיה נכונה ונוקבת הייתה לאנשי מפאי של אז ספיר ,עופר , אבא אבן, לובה אליאב, בן אהרון ויגאל אלון מאחדות העבודה, מול הפנטזיה הפופוליסטית של דיין ופרס אנשי רפ"י וגלילי איש אחדות העבודה.
אפרים סידון יודע לצחוק ולהצחיק ובעיקר מיטיב לזרוע ספקות ושאלות עם ריגשה וחוסר אמון. הוא נועץ מלמד מושחז בפרות קדושות של תרבותנו, תוקע סיכות בבלונים הנפוחים של כתבי הקודש, הורג סיסמאות וסמלי ממלכתיות למיניהם, ומיטיב בתוך כך, ללמד מבוגרים, בני נוער וילדים כיצד לא לקבל דברים כפשוטם.
ועוד הוא כאומר: את כול זה אני עושה משום שזה נורא מוצא חן בעיניי, ובעומק לבי אני מקווה שתאהבו זאת גם אתם. בימים אלה יצא לאור ספרו "התנ"כנחים" עם איורים נפלאים של דני קרמן, המכיל סיפורי תנ"ך מחורזים למבוגרים, כפי שהם נראים מחלונו של עד המציץ בלי רשות, מאזין מאחורי הדלתות, נובר בשרידים ובנשכחות – שוחט פרות קדושות והכול במעשה נועז ואמיץ שהוא היום נדיר במקומותינו.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
הופעת הספר "וכיתתו" מאת אלון ליאל ויהודה ליטני ז"ל (הוצאת קו אדום, הקיבוץ המאוחד), היא מאורע של חג. הספר עוסק בפתרון לכאורה אפשרי, ואף יעיל, של סכסוכים עקובים מדם ברחבי העולם תוך התייחסות לאזורנו.
מאז הופעת הספר התבהר קצת עולמם של אנשי שמאל רבים; אלה שחשים בטעות כי הם עומדים אחרונים על איזו חומה שנפרצה מזמן. והם מתחילים לפקפק אם לא אבדה להם צלילות-השיקול. אך הספר נתקל גם בביקורת, כמי שמבטא "משאלת לב קיטשית" וניחן ב"תמימות חולמים רומנטית".
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
1. הרגש של אנושיות ואמפתיה ותקווה
חייב להיות מלווה ביכולת לנהל סיכונים
ולשנות משטרים כך שיכתיבו לעמם
תהליך שינוי ארוך של חינוך לשלום
ואכיפה נחרצת נגד מתנגדי השלום ורודפי עימות.
2. "החלש" באזור הוא הרוב,
והמדינה היא קטנה מאוד ומבודדת,
ולכן, רף הנכונות לקחת סיכונים לפשרה ופיוס גבוה.
טרם הוכח שיש מי שיכול לפרז
את עזה או מדינה בגדה המערבית.
ושאיפות לזכות שיבה משמעותית
וגבול בלב ירושלים
קשים לפירוק אפילו יותר מהתנחלויות.
3. קווי השסעים בישראל (באמצע המאמר)
לאשכנזים ספרדים מיושנת.
החלוקה שכוללת חרדים וערבים מפספסת
את החרדלים/משיחיים/לאומנים דתיים.
הפערים בין עשירים לבין עניים הם מגדולים בעולם.
וגם, תתי קבוצות אצל הערבים (איסלמיסטים וחילונים למשל), אצל החרדים וכמובן אצל החילונים תומכי קיסרות פשיזם מושחת ומתנגדיה מסבכים את התמונה.
4. טראמפ וסעודיה, אם יביאו שלום,
לא יכפו אותו בגלל רגש אנושי עמוק ותיקון עולם.
הגבורה הישראלית החדשה לעת זו היא הכוח להיאבק נגד הפסימיות, הדכדוך והייאוש. יש מועקה מצטברת, ובזמן האחרון אנשים חדלו להתבייש בה ולהדחיק אותה.
אנשים אומרים לך: איך אפשר להמשיך לחיות בעולם שבו עדיין מפקירים חטופים ואת משפחותיהם, בעולם שבו אזרחים וחיילים נהרגים לשווא בעזה. הלוא יש פה ממשלת בלהות עריצה ומושחתת בעלת אופן מחשבה חולני, עברייני, קנאי, מיסטי ודתי, החותר למחוק את צלם האדם.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
לאה דור היטיבה לתאר את התחושות, הדילמות והברירות עמן מתמודד ציבור גדול מאד בישראל של 2024. התמשכות הממשלה הנוכחית שערערה ערכי יסוד של הישראליות , מקצינה את השאלה: שוויון נפש או התקוממות? ועדיין אין כיוון.
מדינת ישראל הוקמה ע"י חילונים בשל היותם חילונים – אנשים שהשאירו את הדת בבתי הכנסת ובביתם הפרטי ויצאו להקים מדינה ללא עזרת הפיות, ועל אחת כמה וכמה ללא רבנים.
הטעות הגדולה היתה שפרשו לא נכון את "חופש הדת" ופתחו את הדלת ושיחררו את "אלוהים" לשוטט חופשי במדינה. הדת נוטה להשתלט על כל דבר שהיא נוגעת בו – ולהרקיב אותו. הדת תשתלט על המדינה ללא צורך בשכנוע של חילוני אחד – רק ע"י ילודה וריבוי טבעי שהמגזר החילוני מממן להם.
יתכן מאוד שעכשיו מאוחר מדי להחזיר את השד לבקבוק. הבחירות הבאות יהיו ההזדמנות האחרונה לדחוק את הדת ולנעול את אלוהים בחזרה בבתי הכנסת. אין צורך להפוך את החרדים והכיפות לחילונים – הם יצטרכו להמשיך לעבוד אלילים במרחב הפרטי שלהם ועל חשבונם.
אם נכשל זהו סוף הציונות. אני מקווה שכולכם הכנתם אזרחות זרה כגיבוי.
הפרדות מממלכת יהודה הארורה
אפס ערכים משותפים
ומי שחושב "מוקפים אויבים"…
נכתבו על זה ספרים עם פתרונות
צריך פשוט להשלים עם זה שנמאס לנו מהטפילים/מושחתים/שקרנים/סיקריקים
שהיאוש הוא לא גזירת גורל
שיש לו אחראים ואין לנו חלק לצידם
שילכו לאלף עזאזל
גבולות עם גדרות. אתם שם אנחנו כאן
הייאוש נעוץ בעובדה שהרעים מנצחים. הייאוש נעוץ בעובדה שמתוכנו קמים סייענים שמתוך רמייה זדונית. כן, גנץ אני מתכוון אליך מסייעים לדיקטטור. אלו גורמים במישרין להתמשכות שלטונו של ראש ארגון המחבלים ביבים שקרניהו. בעוד המנהיגים שלנו לא מצליחים למצוא במשך שנתיים תמימות אפילו חבר כנסת אחד שיעבור צד. המפלצת שקרניהו הצליחה בפחות משנה לרסק את ממשלת השינוי ולהעביר כשישה חברי כנסת מימינה דרך מרצ ואפילו רע"ם לצידו. והשאלה היא זו – למה ראשי המחנה שלנו לא יכולים ולא מסוגלים לעשות את אותם תרגילים פוליטיים?
"חברה ללא מדכאים ומדוכאים, שבה כל אחד מודע לחירותו ומוקיר את החירות וההגדרה העצמית של הזולת – היא האידיאה היחידה שצריכה לכוון את השאיפה האנושית, את הפעולה האנושית ואת התקווה האנושית", כך כתב הסופר, המחזאי והפילוסוף חתן פרס נובל, ז'אן-פול סארטר. הוא הוסיף: "אך למצער, דיכוי גדול, עמוק ונורא פושה על פני האדמה עם תנועות שחרור של עמים מדוכאים, שאינן יכולות להתנהל תוך שמירה מופתית על כללי ההומניזם".
גם נאומו של עמוס שוקן, מו"ל עיתון הארץ בוועידת "הארץ" בלונדון, שבו התקומם נגד דמוניזציה של הפלסטינים – המכשירה כול עוולה כלפיהם – התייחס לפעולות שחרור והתנגדות של הפלסטינים כהכרח לא יגונה ולא כעילה להאדרה מוסרית.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רק שאלה קטנה. יש הרבה ישראלים מהשמאל כמו שוקן או עיתונאים כמו גידון לוי חכים כמו כסיף ועוד הרבה שמבקשים לוותר הרבה(נדמה לפעמים שגם על החיים) כדי להגיע "לשלום" מדוע אין כאלה אפילו אחד בצד הפלסטיני.
הם היו יכולים להגיע להישגים עצומים בעולם וגם בישראל, אילו היו מניחים את הנשק.
כנראה שלא הבנתם את הפואנטה. ישראל נלחמת על כל ישראלי גם לא יהודי. החמאס מעוניין בהרבה הרוגים ישראלים אפילו יותר פלשתינים כי אין לו בכלל אמפטיה אליהם. הם רק בשר תותחים שמביא לו נקודות זכות אצל הפרוגרסיבים התמימים בלשון המעטה.
שוקן הוא יהודי.אם כל היהודים בארץ יחשבו כמוהו ויהיו תמימים כמוהו.לא נשרוד בארץ ישראל.אנו מוקפים 350 מיליון מוסלמים ממרוקו ועד הודו שרוצים לסלק אותנומכאן.כי אנו תקועים להם במזרח התיכון כמו עצם בגרון.אנחנו נטע זר כאן בעיניהם.
יש כאן ניסיון להציג את שוקן כקדוש מעונה , כפילוסוף בעל עומק והאדם האנושי היחיד עלי אדמות מול מפלצות הברזל המשיחיות חסרי האנושיות שכל רצונן הוא להשמיד ולהשתלט , והעזתים כקורבן קדוש של הסכסוך שרק רוצים לחיות בשלום ואף מוכנים לחלוקת וכאן הדגש ארצם , לא ארץ היהודים שניתנה לעם ישראל לאברהם אבינו עה" למרות שהתנך" הוא קבל עם ועדה לירושתנו שזאת הארץ הזאת אז לבכות או לצחוק? אז בואי אני יעשה לך סדר יקירה: את מי עיתון הארץ משרת ? אלו גופים תומכים וממנים אותו? מי מושך בחוטים למעלה? התשובה בגוף השאלות לאן שהלך הרוח של עיתון הארץ (שזה כלול עורכיו מנהליו כותביו וקוראיו)נושב משם מגיע הכסף והמימון שלו
הנסיון להציג את שוקן כפילוסוף מעמיק עם כוונות-על-הומניות הוא בדיחה
להלן רשימת הטענות כנגד מעברו
יצחק לאור
ישראל כהן
ישראל הראל
נוה דרומי
…
הפאשיסטים/בורים/מטומטמים שגדל האידיוט כעורך הארץ
הופעת הספר "כי ארצי שינתה פניה" (הוצאת כנרת זמורה, 2024), אוטוביוגרפיה פוליטית של עוזי ברעם (87) היא מאורע של חג. שכן היא מייצגת אקלים נפשי שפוי להפליא, אשר כבר אבד מן הארץ.
לרגעים נדמה לקורא כי עוזי ברעם מביט ממצפה גבוה על זירת-חיים וזירת התגוששות-פוליטית הכפופה לחוקים נמוכים של זיעה חמוצה ובוץ עכרורי והוא כאומר: אמנם אנחנו לא היינו מלאכים, אבל היו לנו גבולות – כאלה הנעדרים מחיינו היום. לכן, כבר מצד הטמפרמנט יש באוטוביוגרפיה משב רוח רענן.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ביקורת מדויקת עד חוט השערה האחרון. הספר זוכה לציון מעולה ועוזי כאדם ומנהיג בישראל אחרת זוכה להיות ברשימה יחודית של אנשים ישרי דרך, שהאינטרס האישי והפוליטי לא זניח אבל לא חזות הכל ואינו משחית את האדם או התהליך.
בערב השקת הספר "חיים במלחמה זו שאף פעם אינה נגמרת", הסופר תת-אלוף בדימוס, ד"ר דב תמרי (88) עמד בפני הנוכחים הרבים בחולצה כחולה, תמיר, עם שיער לבן, עיניים כחולות וארשת פנים עקשנית, חכמה ונדיבה.
עבור הצעירים שבקהל תמרי הוא דמות שהתגבשה מתוך סיפורי גבורה ששמעו ומתוך ידיעה על החותם העז שהטביע על המדינה בהקשר הצבאי, בשדה המחקר ובאקדמיה. עבור נוכחים אחרים, עמיתיו וחייליו מהעבר, מחילות הצנחנים, סיירת מטכ"ל, שריון ומודיעין, הוא אישיות נערצת – דמות הלוחם והמפקד האגדי העטור בשישה עיטורי עוז ומופת; אך בעיניהם הוא גם אישיות שעתה הם יראים מפני ההתהוות החדשה שלה – המושכת ומרתיעה אותם בעת ובעונה אחת.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
דב תמרי הוא שם ענק לאורך שנים רבות..
אחיו נהרג בתאונת מסוק וגם היה קצין
בכיר בצה''ל.
אני מסכים בכל מה שקבע לגבי גבולות
המדינה..
באין גבולות יש בזה גם חיסרון גדול.
כי היריב יכול לפלוש ולהתמקם גם
בתוך הקו הירוק כי אתה לא קבעת
גבול מוכר על-ידי אומות העולם..
צודק כשהוא אומר שבמצב הנוכחי
של כוחות משיחיים שמתרבים יחד
עם כוחות חילוניים לאורך זמן מקצרים
את חיי המדינה..
נהנתי מאד לקרוא את הכתבה.
כתובה בעברית משובחת..
על החתום:: זך שאול
תמרי צודק היעדר סימון הגבול, הטריטוריה, מביא לטשטוש גבולות מוסריים ונורמטיביים ויוצר סביבה ארעית שאין לה גבולות ואין בה סדר חברתי, והכל בה קורא דרור לטבע השפל ולאכזריות, גם כלפי החטופים הנמקים בעזה. למדינה כזאת באמת אין תקומה.
לאחרונה שמעתי מאנשי ליכוד שלוין נלחם על תדמיתו לקראת הפריימריז הקרובים וההבנה שנתניהו יסיים. יריב לוין רואה עצמו מועמד לראשות הליכוד למרות הפגיעה הקשה בתדמיתו. ההימנעות שלו מבחירת נשיא קבוע ושופטים חדשים נובעת, כך נראה, משיקולים פוליטיים זרים. במקום להיות שר משפטים הוא פועל כשר להרס המשפט בישראל.
* * *
אחרי טבח 7 באוקטובר אמרו על שר המשפטים יריב לוין שהוא הוריד פרופיל. חבריו בממשלה הדליפו לעיתונות שהוא משפיל מבט לאדמה. שהוא עגמומי, עייף ואדיש. שעומד לו איזה גוש בגרון ועל גבו תלוי עול.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ארגון המחבלים של ביבים שקרניהו לא יקרוס מבחינה פנים-ישראלית. שום דבר לא מזיז לו כל עוד מובטחת לו הברית הפוליטית עם הטפילים החרדים, העסקנים והרבנים שלהם. עניין של מתמטיקה פשוטה – לשקרניהו יש 64 אצבעות על אוטומט לכל הצבעה בכנסת. זה לא אומר שהוא לא לבצע מאמצי חיזוק ושימור מדי פעם. אבל הוא מבצע אותם באופן רוטיני, ושום דבר לא מאיים פנימית על הדיקטטורה שלו – שכל שותפיה אגב לא רואים בדיקטטורה איזשהו עניין מגונה ופסול מהיסוד. כל הרבנים ששולטים מלמעלה בשותפות ארגוני המחבלים של שקרניהו הקרוייה גם ממשלת ישראל אינם מאמינים בכלל בדמוקרטיה אלא בדיקטטורה הלכתית-תורנית. במפלגתו של שקרניהו הוא דיקטטור מלא ואף אחד לא מעז כבר שנים להתייצב נגדו, האחרון שעשה את זה היה גדעון סער בשנת 2019, וכולנו יודעים מה מצבו הפוליטי היום – מתחת לאחוז החסימה בכל סקר.
לא מכבר חל יום הולדתו של ריכרד וגנר (יליד ה-22 במאי 1813), אחד מגדולי המלחינים והפרשנים בתולדות המוזיקה הקלאסית, ומי שעד היום השפעתו על התרבות העולמית, במגוון רב של תחומים, עצומה.
שעה שבעולם המערבי, הנאור, צוין יום הולדתו בהוקרה צופנת עונג – בארץ, בחברה המתפלשת בחזיונות דת ולאומנות, המסתגרת והמתנתקת מהעולם, הוא לא יושמע, כי מוטל עליו עד היום חרם.
לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כאילו, כל פעם שנגנו וגנר/ ר. שטראוס בארץ, הגיעו ניצולי שואה להפגין (וקשה להם להגיע ממקום למקום). אם זה מפריע להם כל כך, התזמורת הפילהרמונית יכולה לחכות כמה שנים בשביל לנגן וגנר. הוא לא יברח לשום מקום, הוא מת.
מי שיהודי באמת לא צריך את וגנר ואת כל הכתבה המתנשאת לפיה רק הנאורים והנאורים,מספיק כבר עם השיוך של מוסיקה קלאסית לנאורות ,טיפשות יהירות והתנשאות הם אותם תכונות שהיו למפלגה הנאצית,אין מה ללמוד מהם,אפשר גם רצוי ללמוד מהטעויות שלהם, ומי שאוהב מוסיקה כזאת או אחרת שיבושם לו רק אל תשליכו את סוג המוסיקה הזאת לסוג של נאורות.
איזו רשימה יפהפיה, כמו שרק לאה יודעת.
עוד לא התגברנו על איבה כלפי יוצר שיצירתו נפלאה?
ואם לא היו מתרגמים לעברית את "מסע אל קץ הלילה" (אילנה המרמן) מאת סלין האנטישמי הארסי, איך היינו יודעים מהי אנטישמיות מהזן הזה? ומצד שני בזכות הספר הזה למדנו לא מעט על שלום.
זה היה נורא לו כרכו ביחד את האנטישמים מצ'כוב, דוסטויבסקי, רומן רולן, אמיל זולה המוקדם (שצונזר כהוגן בתרגום העברי) , וכל הטובים שעוד לא מנינו.
אבל
חבל שמלחין שתרם כל כך הרבה למוזיקה תמך באנטישמיות. ובאמת, כמו שכתבו באחת מההערות, תמוה שיצירות של סופרים אנטישמים אחרים נכנסו למערכת החינוך ודווקא יצירות מוסיקליות ללא תוכן מילולי לא נכנסו. מאמר מצויין.
ככל הידוע לי הטענה כלפי וגנר היתה כי השמיעו הרבה מיצירותיו במחנות ולכן עלול להעלות טראומות עבר באוזן ובלב הניצולים.
זו אכן גישה פטרנליסטית שהרי בחרם נוטלים את זכות הבחירה מהשומע שזכותו לבחור את אשר מעוניין לשמוע.
באותה מידה אין להחרים הקרנת סרט משום שאחד השחקנים שבו הוא אנטישמי וכך לגבי כל יצירת אמנות אחרת.
אומנות לטעמי צריכה להימדד על פי היצירה ולא על פי היוצר, כשלכל אדם זכות הבחירה החופשית, את מה ירצה לראות או לשמוע.
בהחלט נושא טעון ושנוי במחלוקת. ריכרד וגנר בהחלט מגדולי המלחינים הרומנטיים. לעניות דעתי, בעל מקום מרכזי בפנתאון התרבות המערבית. יחד עם זאת שלילת נגינת יצירותיו ע"י תזמורות ציבוריות או בשידור ציבורי בישראל היא בעלת ערך סימלי. בדיוק כפי שהייתה שלילת השמעת יצירותיו של (סוג של תלמידו) ריכרד שטראוס עד 1990. הגם שהתרבות והשיח בישראל הופך להיות יותר לאומני ומסוגר, אין מקום לדעתי להטיל על השוללים את וגנר ויצירתו צל של אנשים חשוכים. יצירתו של וגנר עדיין מזוהה אצל חלק גדול מהציבור עם האסון הכבד ביותר שאירע לעם היהודי. לכן החפץ ביצירתו יכול כמובן לצרוך אותה, לפי שעה, בדרכים שונות באופן עצמאי, בד בבד עם העלאת הנושא לדיון ציבור שוב. אני מעריך שעם הזמן גם 'שומרי החומות' המתנגדים ימצאו נושאים אחרים – בדיוק כמו במקרה ריכרד שטראוס
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם