הקואליציה העבירה בכנסת תיקון בחוק לשינוי הוועדה לבחירת השופטים, שאמור להיכנס לתוקף אחרי הבחירות. דוברי הממשלה טוענים כי השינוי נועד, כביכול, ליצור "גיוון" בהרכב בית המשפט העליון, שכביכול הוא "אחיד" מדי מבחינה חברתית. אבל הטענה הזאת אינה עומדת במבחן הנתונים.
כיום מכהנים בבית המשפט העליון 11 שופטים, מתוכם ארבע שופטות, שלושה דתיים, אחד מהם מתנחל, שופט ערבי וארבעה שופטים הנחשבים שמרנים, שמונו בתמיכת נציגי הממשלה בוועדה.
התכלית האמיתית של החוק החדש אינה "גיוון" אלא העברת מרכז הכובד בוועדה – האחראית על מינוי השופטים בכל הערכאות, לא רק בעליון – מרוב מקצועי לרוב פוליטי, כדי לצמצם את עצמאות הרשות השופטת ולהסיר כל מגבלה מעל כוחה העצום של הממשלה.
מה מטרת החוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים?
אחד מנימוקי הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים היה הטענה של שרי הממשלה ודובריהם כאילו בבתי המשפט, בעיקר העליון, יש "קבוצת שופטים הומוגנית", כביכול, וכי מינוי השופטים בשיטה הקיימת "מנציח את ההומוגניות, ולצורך גיוון הרכב השופטים יש צורך לשנות את הרכב הוועדה".
בתזכיר הצעת החוק מופיעה כמטרה ראשונה: "לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים להרכב אשר ישקף באופן ייצוגי יותר את העמדות הרווחות בציבור, את הגיוון הערכי והחברתי בישראל". כלומר, הטענה היא שהרכב השופטים כיום "אינו משקף את הגיוון הערכי והחברתי בישראל".
בעבר, הביקורת על הרכב אחיד של בתי המשפט הייתה מבוססת: לאורך השנים אוישו בתי המשפט ברובם על ידי גברים יהודים אשכנזים, בעוד נשים, ערבים, מזרחים ותושבי פריפריה יוצגו באופן חלקי וחסר.
אלא שהמגמה השתנתה מאוד זה עשורים. בקרב השופטים בכל הערכאות יש נשים, ערבים, יהודים דתיים ואנשי הפריפריה הגאוגרפית והחברתית.
בבית המשפט העליון בישראל (כמו ברוב המדינות) לא כיהנו בעבר הרחוק נשים. האישה הראשונה הייתה מרים בן פורת שהתמנתה ב-1976 ובאופן קבוע ב-1977. גם אחר כך ייצוג הנשים היה נמוך מאוד, אך בשנים 2004-2011 כבר כיהנו בו חמש שופטות ומאז 2023 מכהנות בו ארבע. שלוש נשים כיהנו כנשיאות העליון: דורית בייניש, מרים נאור ואסתר חיות.
כיום מכהנים בעליון שלושה שופטים יהודים דתיים: נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר. נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, אינו דתי, אך הוא בוגר החינוך הממלכתי-דתי. סולברג, דתי-לאומי, תושב ההתנחלות אלון שבות, מכהן כמשנה לנשיא העליון וכחבר הוועדה לבחירת שופטים. לפי שיטת הסניוריטי, שאותה החליטה הממשלה לבטל, הוא אמור להתמנות לנשיא העליון ב-2028.
מי שעדיין מיוצגים בחסר הם ערבים. רק כ-8% מכלל השופטים בערכאות השונות הם ערבים – פחות ממחצית שיעורם באוכלוסייה. בעליון מכהן כיום שופט ערבי אחד בלבד, ח'אלד כבוב. עד היום התמנו לעליון רק ארבעה שופטים ערבים, ואף לא שופטת ערבייה אחת.
מה עומד ביסוד חוק השפיטה הישראלי?
חוק יסוד: השפיטה הוא חוק יסוד העוסק במערכת בתי המשפט בישראל. הצעת חוק יסוד: בתי המשפט הוגשה על ידי הממשלה לכנסת ביוני 1978, ואושרה רק לאחר קרוב לשש שנים, ב-1984.
ביסוד החוק עומדת הבטחת אי-תלותם של השופטים: "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". דברי ההסבר להצעת החוק מציינים: "ההוראה המוצעת היא לב ליבו של עקרון העצמאות ואי התלות של השופטים".
הצעת החוק הנוכחית לשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים חותרת תחת העיקרון היסודי הזה.
האם החוק החדש הופך את בחירת השופטים לפוליטית?
יוזמי השינוי מתארים את הצעת החוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים כ"העברת משקל לנבחרי הציבור לשם איזון".
ואילו היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ניסחה את המהות אחרת לגמרי. לפי בהרב-מיארה, המתווה שבבסיס הצעת החוק "מטיל צל פוליטי כבד על מערכת השפיטה ופוגע במקצועיותה, בעצמאותה וביכולתה לבקר את השלטון. המתווה הופך את שיטת בחירת השופטים לשיטה שבה השיקולים המקצועיים נדחקים לקרן זווית".
במכתבה לשר המשפטים יריב לוין ממרץ 2025 הדגישה היועמ"שית: "רשות שופטת עצמאית היא הערובה המרכזית בשיטת המשטר בישראל למניעת שימוש לרעה בכוח שלטוני. אין לאזרח הנפגע מהשלטון כתובת אפקטיבית אחרת שבכוחה להושיט לו סעד".
בכירים במערכת המשפט הזהירו מפני השפעה שלילית צפויה נוספת של החוק המוצע על שופטים עתידיים: "מעתה, כל מועמד לשיפוט או שופט המבקש להתקדם יהפוך ל'לוביסט' שיתחכך עם פוליטיקאים כדי לפלס את דרכו במערכת. אם קודם היה וטו מקצועי לשופטים שמכירים כל מועמד לשיפוט, עכשיו לא תהיה להיבט המקצועי השפעה מכרעת אלא בעיקר להתרועעות פוליטית".
האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בדרישה לבטל את החוק, וטענה כי "מטרתה של הממשלה בקידומם של תיקוני החקיקה היא להגביר את השפעת השלטון על בחירת השופטים כדי שניתן יהיה לכפות מינוי של שופטים 'נאמנים' החייבים את בחירתם וקידומם לפוליטיקאים, במקום שופטים עצמאיים ובלתי תלויים".
הדיון בעתירות בנושא זה התקיים ביוני בפני כל שופטי בית המשפט העליון. בדיון אמר השופט אלכס שטיין: "לפי החוק, אם אני מסתכל 10 שנים קדימה, מה שופט מחוזי יצטרך לעשות כדי להגיע לעליון? למצוא חן בעיני פוליטיקאים". השופטת רונן הוסיפה: "או, למצער, לא לכתוב פסקי דין שפוליטיקאים לא יאהבו". פסק דין טרם ניתן.
השוואת הרכב הוועדה לבחירת שופטים: לפני ואחרי
| חבר הוועדה | השיטה הקיימת (מאז 1953) | ההצעה החדשה |
|---|---|---|
| שופטי עליון | 3 (כולל הנשיא) | 3 (כולל הנשיא) |
| שרים | 2 (שר המשפטים ושר נוסף) | 2 (שר המשפטים ושר נוסף) |
| חברי כנסת | 2 (קואליציה ואופוזיציה) | 2 (קואליציה ואופוזיציה) |
| נציגי לשכת עורכי הדין | 2 | 0 (מבוטלים) |
| נציגי ציבור פוליטיים | 0 | 2 (ממונים על ידי הכנסת) |
| סה"כ חברים | 9 | 9 |
| רוב נדרש למינוי שופט עליון | 7 (כולל הסכמת שופטים) | 5 (ללא צורך בהסכמת שופטים) |
| וטו מקצועי לשופטים | כן | לא |
| נציג ערבי בוועדה | כן (נציג לשכה) | לא |
מקורות: דברי ההסבר להצעת החוק, nevo.co.il; כלכליסט, מרץ 2025; המכון הישראלי לדמוקרטיה.
לסיכום, ההשפעה המרכזית הצפויה כתוצאה מהשינוי המוצע בהרכב הוועדה למינוי שופטים הוא הגדלת השליטה של הרשות המבצעת על הרשות השופטת, תוך פגיעה קשה בעצמאותה.
בכך ממשיכה הממשלה הנוכחית את המגמה להפוך את הרשות המבצעת לרשות יחידה. הרשות המחוקקת בישראל כבר מזמן נתונה למרות הרשות המבצעת. אם תושלם התוכנית, תתבטל גם עצמאותה של הרשות השופטת, וישראל תהפוך לפסבדו-דמוקרטיה בעלת רשות אחת כל-יכולה, הממשלה.
אידה קידר-מליץ היא סופרת. בעבר כיהנה כסגנית נשיא לכספים אלביט בע"מ. בעלת תואר M.Sc בניהול תעשייתי מהטכניון, ותואר M.A בפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו