"הטיול" של נוער הגבעות בכפר תל, בשטח A, שכולו באחריות הרשות הפלסטינית, ממחיש את הסכנה המשותפת מן הטרור היהודי לפלסטינים ולישראל.

על הסכנות לישראל מן הטרור הפלסטיני נוספה כעת הסכנה של הטרור היהודי, ושלא יהיו אשליות, מן הגדה יעבור הטרור היהודי לתוך ישראל. הסימן המקדים הוא שיעדי הטרור היהודי אינם רק הפלסטינים, אלא גם חיילי צה"ל.

במילים אחרות: זהו מרד נגד המדינה. מובן ש"המטיילים" הפרו איסור מפורש של פיקוד מרכז להיכנס לכפר.

על סכנות הטרור הפלסטיני לישראל נוספה כעת סכנת הטרור היהודי, ושלא יהיו אשליות, מן הגדה יעבור הטרור היהודי לתוך ישראל. הסימן המקדים הוא שיעדי הטרור היהודי אינם רק הפלסטינים, אלא גם חיילי צה"ל

המרד של הטרור היהודי מחליש את יכולת הצבא לטפל בטרור הפלסטיני, ובכך הסכנות לישראל מן הגדה מוכפלות – מן הצד היהודי ומן הצד הפלסטיני.

הרוח הכהניסטית הנושבת בחוזקה בתוך ישראל, שבאה לידי ביטוי בהתקפות ישירות על העיתונות, על פעילי מחאה ועל הערבים, מכשירה את הקרקע לכניסת הטרור היהודי מן הגדה לישראל פנימה. ישראל הופכת ממדינת מוסדות, המכונה בלעג בפי הכהניסטים "דיפ סטייט", למדינת מיליציות בנוסח לבנון.

השאלה כעת היא מה עושים, ואיך מקדמים את פני הרעה? כדי לענות על כך יש לבחון את המצב הפוליטי בישראל פנימה, ברשות הפלסטינית, ולבחון את מצבה של ישראל במזרח התיכון.

אולי נתחיל בפגישה "האישית" שלא באמת הייתה בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. מדוע ציינתי "הפגישה שלא הייתה"? מכיוון שמה שראינו לא הייתה פגישה אישית בין השניים, אלא סיעור מוחות בין צוותים, בלי סיכום והודעה משותפת, אלא דיווח יבש על מפגשים של הנשיא טראמפ עם וולודימיר זלנסקי ונתניהו שהיו טובים ופרודוקטיביים. נתניהו עצמו אישר כי למעשה "היה דיון פתוח", כלומר: סיעור מוחות ולא פגישה עם החלטות.

מה שחשוב לענייננו הוא הדיווח על כך שאחד הנושאים אשר נדונו באותו סיעור מוחות היה הנורמליזציה עם ערב הסעודית. נתניהו צריך "משהו גדול" ערב הבחירות, כך נאמר, ונורמליזציה עם ערב הסעודית יכולה להיות משהו כזה. לא חלילה מכיוון שהנורמליזציה עם המעצמה האסלאמית היא חיונית לישראל, אלא כי היא חשובה לנתניהו לבחירות.

הרוח הכהניסטית הנושבת בישראל, שבאה לידי ביטוי בהתקפות ישירות על העיתונות, על פעילי מחאה ועל הערבים, מכשירה את הקרקע לכניסת הטרור היהודי מן הגדה לישראל פנימה. ישראל הופכת למדינת מיליציות

העניין הוא שערב הסעודית דורשת מישראל התקדמות ממשית לכיוון מדינה פלסטינית, וסילוק של השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מן הממשלה. זה בדיוק מה שישראל צריכה לעשות למען עצמה, בלי קשר לדרישות של ערב הסעודית.

ההכרעה העומדת בפני נתניהו היא האם ללכת בכיוון של ערב הסעודית, תוך ניצול תקופת המעבר כדי להתנער משותפיו הבעייתיים, או לא לסמוך על האופציה הסעודית לטובת העמקת האנרכיה. הדבר הגדול שישכיח את זכר הטבח לא יהיה נורמליזציה עם ערב הסעודית, אלא אנרכיה חסרת שליטה בישראל, בעזרתו הלא אדיבה של נוער הגבעות.

מכל מקום, טראמפ וערב הסעודית נראים כנואשים מנתניהו, וכעת ערב הסעודית מחליפה את ישראל כשותפה של ארצות הברית במלחמה נגד איראן.

זה מוביל אותנו לשאלה: האם האופוזיציה בישראל הפנימה את גודל האתגר, ונערכת להתמודד איתו? ברמת ההצהרות, יש "גינויים" מתבקשים, אבל ברמת המעשה – ההפך נעשה.

כאן יש להפנות את הזרקור לדברי מי שמוביל את האופוזיציה, גדי איזנקוט. הוא אמר כי מבחינתו העדיפות היא ממשלה ציונית. הוא מקווה שהחרדים יבינו זאת, ואם לא – נלך לסבב בחירות חדש.

פירוש הדבר הוא שהאיש שהישראלים תולים בו את התקווה החדשה לשינוי אמיתי, מוכן לתת לנתניהו עוד חודשים של ממשלת מעבר, שהיא למעשה דיקטטורה, שבה הוא רק יעמיק את סכנת נוער הגבעות לישראל עצמה ויגביר את האנרכיה.

האיש שהישראלים תולים בו את התקווה החדשה לשינוי אמיתי, מוכן לתת לנתניהו עוד חודשים של ממשלת מעבר, שהיא למעשה דיקטטורה, שבה הוא רק יעמיק את סכנת נוער הגבעות לישראל ויגביר את האנרכיה

האם איזנקוט לא שם לב לדברי הרב דב לנדו נגד גיוס הנוער הסרוג, שהם בבחינת פסק הלכה נגד הגיוס בכלל – וזאת, לעומת הכיוון של מנסור עבאס להתנדבות ערבית בשירות לאומי?

בשם הציונות, איזנקוט פוסל את רע"ם וממתין לחרדים, ולא נעים לומר זאת: ברגע שמגדירים ציונות בהעדפת חרדים ובפסילת ערבים, אז מה ההבדל בינו לבין סמוטריץ', בן גביר ונוער הגבעות?

לטרור היהודי יש מטרה ברורה שהצהיר עליה שר האוצר שהוא גם השר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ' – תוכנית ההכרעה שתפיל את הרשות הפלסטינית ותגרום ל"הגירה מרצון" של הפלסטינים לירדן. כאשר עוקבים אחרי כרסום השטח הצהוב בעזה, הרי לא קשה להניח שהממשלה לא ויתרה גם על הטרנספר מעזה.

המצב בתוך הרשות הפלסטינית מחייב מאמר נפרד, רק אעיר כי תוכנית ההכרעה הזאת מסכנת מאוד את יחסינו לא רק עם אירופה, אלא גם עם ארצות הברית, אשר מעוניינת לקדם את תוכנית השלום האזורי של הנשיא טראמפ, המקובלת בעצם גם על המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית. מכאן שסכנת נוער הגבעות איננה רק בהפצת האנרכיה ברחובות ישראל, אלא גם בבידוד גובר באירופה ובארצות הברית.

כאשר בקריית גת יש מפקדה אמריקאית, ונוער הגבעות משבש את האסטרטגיה האזורית של ארצות הברית, מתי יגיע ה-don't הצפוי של טראמפ גם למעללי נוער הגבעות?

בשם הציונות, איזנקוט פוסל את רע"ם וממתין לחרדים, ולא נעים לומר זאת: ברגע שמגדירים ציונות בהעדפת חרדים ובפסילת ערבים, אז מה כבר ההבדל בינו לבין סמוטריץ', בן גביר ונוער הגבעות?

הפלסטינים למדו את לקח הנכבה, והם לא יברחו. גם ירדן ומצרים לא יאפשרו זאת. אבל "ההגירה מרצון" מתרחבת דווקא בישראל, ומכנים זאת "רילוקיישן" . תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' דווקא מצליחה, מתברר, אבל לא נגד הפלסטינים, אלא נגד הישראלים.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.