המשפט החשוב במפת הדרכים של מועצת השלום, זו שנולדה במגעי קהיר ופורסמה ב-31 ביולי, הוא בעניין הממלכתיות הפלסטינית:

"מסלול מדיני אמין שיוביל להגדרה עצמית וממלכתיות".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

למה זה חשוב? כי זה בדיוק הנוסח של ערב הסעודית, שהעמידה לפני הצטרפותה למתווה ה"יום שאחרי" שני תנאים: שהמלחמה תסתיים וישראל תיסוג מן הרצועה, ושייפתח מסלול "אמין ובלתי הפיך" – כלשונה – לממלכתיות פלסטינית?. הניסוחים בקהיר כמו נועדו לרצות את ריאד, כדי להרחיב את הסכמי אברהם.

מדוע דווקא עכשיו? בגלל הורמוז.

ערב הסעודית העמידה לפני הצטרפותה למתווה ה"יום שאחרי" שני תנאים: שהמלחמה תסתיים וישראל תיסוג מן הרצועה, ושייפתח מסלול "אמין ובלתי הפיך" לממלכתיות פלסטינית?. הניסוחים בקהיר כמו נועדו לרצותה

הכל הורמוז

בעוד שבישראל בוחנים את ההחלטות בעיניים "ישראליות" – האם הן טובות או רעות לישראל, או ליתר דיוק: לראש הממשלה בנימין נתניהו – מבחינת הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ כל מהלך במזרח התיכון נבחן בעיניים של הורמוז, המצר שתוקע את ארצות הברית בלולאה של מלחמת התשה הפוגעת גם באמירויות. הצורך בתחליף להורמוז – ולבאב אל-מנדב – ברור כעת לכולם, ויש שתי אופציות: צינורות נפט דרך ישראל, או דרך טורקיה.

כולם רוצים להעביר דרך ישראל, חוץ מישראל. לא מחוסר תוכניות: נתניהו עצמו הניף את החזון של צינורות מחצי האי ערב לנמלי הים התיכון, אבל נתניהו כבר בחר: לא מסוף אנרגיה לאירופה, אלא קואליציה עם איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. ערב הסעודית קראה את הבחירה, ואין סיכוי שתסכים לה. היא הבהירה זאת לטראמפ שוב ושוב.

הבחירות ב-27 באוקטובר יקבעו אם ישראל תהפוך למסוף האנרגיה הגדול של אירופה, או תקרוס לתוך גטו דיכאני וחשוך, עם סכנה מוחשית לעצם קיומה. ומי שתגרוף את המעמד הזה תהיה טורקיה – שערב הסעודית אינה מעוניינת בה כמדינת אחים מוסלמים בעלת בריתה של קטאר, ושאירופה אינה מעוניינת לקבל ממנה אנרגיה. זאת משום שרג'פ טייפ ארדואן לא יהיה שונה מן האיראנים בהורמוז או מוולדימיר פוטין, שעצר את הגז במלחמת אוקראינה.

הדרך למעקף הגדול עוברת במועצת השלום לעזה, ובקבלה של ישראל את הודעת המועצה, הכוללת את המשפט "הסעודי".

כולם רוצים להעביר צינורות גז דרך ישראל, חוץ מישראל. לא מחוסר תוכניות: נתניהו הניף את חזון הצינורות מחצי האי ערב לנמלי הים התיכון, אך הוא כבר בחר: לא מסוף אנרגיה לאירופה, אלא קואליציית בן גביר-סמוטריץ'

חשבון שלא נסגר

המתיחות בין טראמפ לנתניהו נובעת מהבדלי ציפיות. טראמפ רצה לגייס את נתניהו כעמוד התווך של האסטרטגיה הגלובלית שלו; נתניהו רצה לגייס את טראמפ לפוליטיקה הקטנה שלו ולשחרורו מן המשפט הפלילי.

טראמפ נתן את חלקו: פעל למען "חנינה" שלא ניתנה, והבטיח לעמוד לימינו בבחירות. בתמורה ציפה שנתניהו ייכנס לחזון האזורי שלו – ובראש ובראשונה לוועידת שארם א-שייח', שאליה נתניהו כלל לא הגיע. נתניהו קיבל את המתנות ולא נתן תמורה. כעת, עם הצורך הדחוף בפתרון לבעיית הורמוז, אין לטראמפ סבלנות לתכסיסים שלו.

לא זו בלבד שנתניהו לא סייע, אלא גם ניסה לחבל. הדוגמה הטרייה היא לבנון: בעיצומם של המגעים על סיום מלחמת איראן, כשטראמפ רצה להאיץ את ההידברות עם ביירות ואף העלה מול נתניהו נסיגה מחמש הנקודות ומהחרמון הסורי, ישראל הפציצה את ביירות הפצצה חסרת תקדים, ולא רק בדאחיה. טראמפ זעם, דיבר עם חזבאללה, אחר כך עם נתניהו, ונתן את ה-don't הגדול.

האם נתניהו יקבל don't חדש?

וכעת הסיפור חוזר. מייד עם היוודע דבר הסיכומים בקהיר, פתח צה"ל בהפצצה כבדה על עזה. ניקולאי מלדנוב, הנציג העליון של מועצת השלום, גינה בחריפות חריגה – זאת אחרי מאמצים אינטנסיביים של המועצה ושל המתווכות: מצרים, טורקיה, קטאר וארצות הברית. ואז הגיעה הפגישה הדחופה עם נתניהו, שהמועצה מיהרה להגדיר "פרודוקטיבית ומפורטת".

המתיחות בין טראמפ לנתניהו נובעת מהבדלי ציפיות. טראמפ רצה לגייס את נתניהו כעמוד התווך של האסטרטגיה הגלובלית שלו; נתניהו רצה לגייס את טראמפ לפוליטיקה הקטנה שלו ולשחרורו מן המשפט הפלילי

אחרי יום אחד של הפסקת ההפצצות, סמוטריץ' ואורית סטרוק איימו, ונתניהו חידש את ההפצצות.

ההערכה היא שנתניהו יקבל את ה-don't של טראמפ. השאלה היחידה היא כמה תמונות מעזה יידרשו עד שסבלנותו של טראמפ תפקע, וכמה יעלה בינתיים מחיר חבית הנפט.

ואם ה-don't יגיע לעזה, יש להניח שאם הטרור היהודי בגדה יימשך, והוא יימשך, נקבל don't גם לגדה. המשמעות הרחבה יותר של הסיכומים בקהיר היא אפוא תחילתו של פתרון כפוי על ישראל – גם בגדה ובהר הבית. בכל מקרה, זה בוודאות בינאום הסכסוך.

מה יעשה נתניהו? הכול על פי הסקרים. אם יזרום, יוכל להוכיח לטראמפ שרק הוא מסוגל להוביל מהלכים שהימין היה דוחה בדרך כלל – ציפייה שעד כה לא עמד בה. הברירה השנייה הפוכה: רק הוא, מנהיג הימין־ימין, מסוגל לעמוד מול טראמפ ולסכל מדינה פלסטינית שהשמאל מוכן לתת.

ומה בכלל נשאר לתת?

ומה בדבר מדינה פלסטינית?

האם מדינה פלסטינית היא בכלל אופציה אמיתית? לא ממש. לא מבחינת מדינות ערב, ולא מבחינת מצבה של הרשות.

אם ה-don't יגיע לעזה, יש להניח שאם הטרור היהודי בגדה יימשך, והוא יימשך, נקבל don't גם לגדה. המשמעות הרחבה יותר של הסיכומים בקהיר היא אפוא תחילתו של פתרון כפוי על ישראל – גם בגדה ובהר הבית

בעוד שישראל הדירה את עצמה מן השיחות, מדינות ערב הדירו את הרשות הפלסטינית, כך שנתניהו ואבו מאזן היו שניהם בין הנעדרים מאותן שיחות. את הפלסטינים בקהיר ייצג חמאס, ומי שנכנסו בפועל לתמונה הן קטאר וטורקיה, היושבות בוועד המנהל לעזה, ואנקרה ודוחה הן המתווכות הרשמיות בשיחות הללו.

ישראל אמנם הטילה וטו על כוחות טורקיים וקטאריים בכוח הייצוב, אבל סביב השולחן שבו נחתכים הדברים – הווטו הישראלי הזה לא שווה הרבה. ח'ליל אל-חיה נפגש השבוע באנקרה עם ראש המודיעין הטורקי איברהים קאלין, ונראה ששם נקבע עתידה של עזה.

ובעוד שישראל עשתה מאמץ להיות מודרת, אבו מאזן עשה מאמץ להיות רלוונטי: הוא קבע בחירות לפרלמנט ב-28 בנובמבר, חודש בדיוק אחרי הבחירות בישראל, ובחירות לנשיאות ברבעון הראשון של 2027, לצד ריענון פני פתח בוועידה השמינית. שתי ההחלטות התהפכו עליו.

ותיקי פתח החרימו את מוסדות התנועה. מחמוד אל-עאלול מִשְׁכֶם, שהיה סגנו של אבו מאזן בפתח (מול חוסיין א-שייח' סגנו באש"ף), וג'יבריל רג'וב, שכיסאו כמזכיר הוועד המרכזי נותר תלוי באוויר – שניהם נעדרים מן הישיבות. רג'וב הרים את נס המרד: בחירות לנשיאות לפני הבחירות לפרלמנט. בעברית פשוטה, הדחת אבו מאזן.

ישראל אמנם הטילה וטו על כוחות טורקיים וקטאריים בכוח הייצוב, אך סביב השולחן שבו נחתכים הדברים – הווטו הישראלי לא שווה הרבה. אל-חיה נפגש השבוע באנקרה עם ראש המודיעין הטורקי, ונראה ששם נקבע עתיד עזה.

הוותיקים מאשימים את אבו מאזן שכל תכלית המהלכים היא להמליך את בנו יאסר, שנבחר בוועידה לוועד המרכזי, ושבשביל זה הוא מוכן לפתוח את שערי הגדה לחמאס. אלה שני דברים שהם בבחינת ייהרג ובל יעבור.

אם לסכם, מדינות ערב מחפשות יציבות, אך ישראל והרשות מייצגות אנרכיה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.