ביוני 2026, ארבעה חודשים לפני הבחירות, אישרה הממשלה שלוש החלטות בהיקף מוצהר של כ-13 מיליארד שקל למיגון ולפיתוח יישובי קו העימות בצפון. לפי הודעת הממשלה, הסכום מצטרף להחלטות קודמות של כ-7 מיליארד שקל, ובסך הכול כ-20 מיליארד שקל.

השר האחראי על שיקום הצפון, זאב אלקין, אמר באותו יום שהמשימה המרכזית כעת היא ביצוע ויישום. זו בדיוק הנקודה.

המתקפה על הצפון החלה ב-8 באוקטובר 2023, המסגרת התקציבית הראשונה אושרה במאי 2024, והתוכנית הושלמה רק ביוני 2026. באותה תקופה בוטל תקציב של 140 מיליון שקל שיועד למיגון מוסדות חינוך ב-25 רשויות בצפון, בטענה למחסור תקציבי – בזמן שבתקציב המדינה אושרו מיליארדי שקלים של כספים קואליציוניים.

אלה כספים שהממשלה מעבירה למפלגות השותפות לה בקואליציה, כתנאי לכך שימשיכו לתמוך בה. הם לא הוקצו לפי צורך אלא לפי הסכם פוליטי.

האם המלחמה בצפון באמת נגמרה?

ביוני 2026 הגיעו ישראל ולבנון להסכם על הפסקת אש מלאה, שמותנית בצעדים מצד חזבאללה. ישראל הבהירה שביטחונה יושג רק אם הארגון יתפרק מנשקו.

יום לאחר מכן דחה מזכ"ל חזבאללה נעים קאסם את המתווה, כינה אותו כניעה, ואמר שכל עוד הכיבוש נמשך ההתנגדות תימשך. כעבור שבועיים התחדשה האש. בלילה אחד נפלו ארבעה לוחמי צה"ל, ובהם מפקד גדוד.

מאז חזר השקט, אבל לא הביטחון. לבסוף יוני מסרו גורמי ביטחון כי חזבאללה מנצל את הפסקת האש כדי להיערך מחדש, אוסף מודיעין ומנסה ללמוד היכן נמצאים כוחות צה"ל.

בחודש יולי נמסר כי הארגון משקם את אמצעי הלחימה שנותרו בידיו, מעביר פעילים לדרום לבנון ומתכונן לאפשרות של חידוש הלחימה בתוך זמן קצר, וכי צה"ל מצדו מכין תוכנית אופרטיבית לחזרה ללחימה. אף אחד מהצדדים לא אומר שהבעיה נפתרה.

אם השקט זמני, למה בוטל תקציב המיגון?

לפי דיווח באתר דבר, 140 מיליון השקלים שיועדו ל-25 רשויות בצפון למיגון מוסדות חינוך בוטלו בטענה למחסור תקציבי, ובתקציב 2026 לא ניתנו למשרדים הרלוונטיים תקציבים נוספים למיגון מעבר לאלה שכבר אושרו.

פיקוד העורף טען באותו דיווח כי משרד האוצר פיזר את כספי המיגון – כשלושה מיליארד שקל שאושרו מאז תחילת המלחמה – בין משרדים שונים ובלי לתאם עם האנשים האחראים על המיגון בפועל.

מה זה אומר בשטח מופיע בדוח מבקר המדינה מינואר 2026. לפי הדוח, לכ-3.2 מיליון תושבים בישראל – שליש מהאוכלוסייה – אין מיגון תקני. כרבע מהתלמידים לומדים בלי מיגון תקני. כ-12 אחוזים מהמקלטים הציבוריים אינם ראויים לשימוש, ושיעור דומה זקוק לשיפוץ.

באמת לא היה כסף בקופה?

תקציב המדינה לשנת 2026 אושר בהיקף של כ-699 מיליארד שקל – הגבוה בתולדות המדינה – ברוב של 62 מול 55. ניתוח שפרסם N12 מצא שהממשלה פעלה בשני כיוונים במקביל: מצד אחד אישרה כספים קואליציוניים בהיקף של יותר מ-20 מיליארד שקל מאז 2023, רובם למגזרים מסוימים; מצד שני קיצצה כ-12 מיליארד שקל בשירותים אזרחיים, ובהם בריאות, חינוך, תעסוקה, רווחה ותחבורה.

בתקציב 2026 לבדו, לפי סקירה ב"וואלה", עומדים הכספים הקואליציוניים על כ-6 מיליארד שקל. לפי דיווח ב-TheMarker, בזמן אישור התקציב הוזרמו כ-800 מיליון שקל נוספים למגזר החרדי, תוך עקיפה של משרד האוצר והייעוץ המשפטי.

המכון הישראלי לדמוקרטיה הסביר גם כיצד זה נשמר לאורך זמן: החלטת ממשלה מאפשרת להעביר כספים כאלה אל תוך התקציב הקבוע, וכך הם כבר לא עוברים בדיקה מקצועית מחודשת בכל שנה.

מה קרה כשראש העיר ביקש לדבר?

באפריל 2026 ביקש ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן להשתתף בזום בדיון של ועדת הכספים על הפיצויים לעסקים. בקשתו נדחתה. יו"ר הוועדה, ח"כ חנוך מילביצקי, מסר שהדיון עוסק במתווה פיצויים ארצי לכלל בעלי העסקים ולא רק בצפון, והודיע שיגיע לסיור באזור.

שטרן הגיב שהוועדה מסרבת לתת לראש עיר מופגזת לעלות בזום לדיון שעוסק בעסקים של עירו.

זה לא היה מקרה בודד. בינואר 2026 נערך דיון חירום על שיקום קריית שמונה, ומתוך 11 חברי הוועדה המיוחדת הגיעו שניים. באותו זמן שליש מתושבי העיר עדיין לא חזרו, כ-40 אחוזים מהעסקים לא נפתחו מחדש, וראשי הרשויות דיווחו שהם מחכים יותר משנה לפגישה עם ראש הממשלה.

הכסף שהובטח לשיקום הגיע ליעדו?

ביולי 2026 הודיע יו"ר ועדת הכספים שלא יאשר העברה של יותר ממיליארד שקל למנהלות תקומה ותנופה, כל עוד חצי מיליארד שקל שיועדו לפיצוי עסקים בצפון על פגיעה נמשכת לא הגיעו אליהם. את הכסף הזה אישרה הממשלה חודשים קודם לכן.

מילביצקי תקף את מנהלת תקומה ואת העומד בראשה; במנהלת השיבו שמשרד האוצר הוא זה שלא העביר. בסוף אושרה ההעברה – 1.1 מיליארד שקל – לאחר שהוסכם להמשיך לעקוב אחר פתרון לעסקי הצפון.

ביוני 2026 אישרה הממשלה, בהחלטה 4194 ובשתי החלטות נלוות, חבילה מוצהרת של כ-13 מיליארד שקל. היא כוללת מימון ממשלתי מלא לבניית ממ"ד בבתי קרקע ביישובים עד תשעה קילומטרים מהגבול – 182 אלף שקל לדירה, החזר של 50 אלף שקל למי שכבר בנה על חשבונו, ותוכנית חומש בהיקף 5.6 מיליארד שקל. לקריית שמונה יועדו 455 מיליון שקל.

השאלה היא לא גודל ההבטחה אלא מה קרה להבטחות הקודמות. תוכנית מענקים קודמת לבניית ממ"דים במימון עצמי – שהוגשה כשנה קודם לכן ליישובים בטווח של קילומטר עד חמישה קילומטרים מהגבול – נכשלה. לפי משרד הביטחון, רק 15 אחוזים מהתושבים באזור זה מימשו את המענק, בין השאר משום שהוא כיסה רק כ-70 אחוזים ממחיר הממ"ד.

במקביל, לפי כלכליסט, עד דצמבר 2025 הממשלה עוד לא הצליחה לבחור מי יעמוד בראש המנהלת לשיקום הצפון.

ומה עם הפרנסה, הבריאות והחינוך?

הפרנסה בקריית שמונה לא חזרה עם התושבים. בדצמבר 2025 דווח שכ-30 אחוזים מהמפונים לא שבו לעיר, שרק כמחצית מהעסקים נפתחו מחדש, ושאלה שכן נפתחו מגיעים לכ-60 אחוזים מההכנסות שהיו להם לפני המלחמה. יותר מעשרת אלפים תושבים מהעיר ומהסביבה החליטו שלא לחזור כלל.

זו לא בעיה שנפתרת מעצמה עם הזמן, כי הלקוחות הם התושבים. חנות שנפתחה בעיר שחציה ריק מוכרת לחצי מהקונים – וזה קורה מחדש בכל בוקר. הפיצוי שנועד בדיוק לפגיעה הנמשכת הזאת, אותם חצי מיליארד שקל, הוא הכסף שנתקע בדרך עד יולי.

בבריאות הפערים קדמו למלחמה. לפי נתוני משרד הבריאות, במחוז הצפון יש 3.2 רופאים לכל אלף תושבים לעומת ממוצע ארצי של 3.9. מיטות האשפוז הכלליות עמדו ב-2023 על 1.5 לאלף בצפון לעומת 2.3 בתל אביב.

בשיקום הפער גדול יותר: 0.05 מיטות לאלף בצפון לעומת 0.17 בתל אביב. הקיצוץ של כ-12 מיליארד שקל שתועד בניתוח N12 נגע בדיוק בתחומים האלה.

סיכום

תושבי קו העימות התבקשו להחזיק את הגבול. כשהמדינה נדרשה לבחור בין סעיף תקציבי אחד לאחר, המיגון הפסיד. שלוש שאלות:

אם גורמי הביטחון אומרים שחזבאללה מתכונן לסבב הבא, מה אומר עלינו תקציב מיגון בתי ספר שבוטל בטענה שאין כסף, באותה שנה שבה נמצאו מיליארדים לכספים קואליציוניים?

אם התוכנית הגדולה לצפון מגיעה כמעט שלוש שנים אחרי תחילת המתקפה וארבעה חודשים לפני הבחירות, מה יקרה לביצוע שלה ביום שאחרי, כשמי שירכיב את הממשלה הבאה יצטרך שוב את אותם שותפים שקיבלו את המיליארדים, ויידרש לשלם להם מאותה קופה?

מי מהמתמודדים כבר הוכיח בעבר שהוא מסוגל להוציא תוכנית אל הפועל, ומי רק מבטיח?

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.