שנת הלימודים במסגרות לגיל הרך הסתיימה וההורים לפעוטות כבר עודכנו בתעריפי קייטנות הקיץ – קייטנות שמתקיימות בגן הפעוטות, אולם עלותן צפויה להיות גבוהה הרבה יותר.

זוהי הזדמנות למחווה קטנה כלפי ההורים המתמודדים עם מצבן העגום של המסגרות לגיל הרך בישראל בדמות זרקור להיקף הבעיות ולפתרונות אפשריים למסגרות הללו.

מדוח של מרכז אדוה, העוסק באופן מקיף במשבר זה עולה מדיניות ארוכת שנים של השקעה ציבורית נמוכה בחינוך לגיל הרך. הזנחה המתבטאת בשכר נמוך למועסקות, שנע סביב שכר המינימום ובמקרים רבים אינו משולם במלואו.

מדוח מרכז אדוה עולה מדיניות ארוכת שנים של השקעה ציבורית נמוכה בחינוך לגיל הרך. הזנחה המתבטאת בשכר נמוך למועסקות, שנע סביב שכר המינימום ובמקרים רבים אינו משולם במלואו

כך למשל, בשנת 2024 כ-80% מהמועסקות לא קיבלו את השכר המיועד להן על פי התעריפים של משרד העבודה. כמו כן, מרביתן מועסקות כעצמאיות ("עוסק זעיר") – מצב הגורם לכך ששכרן הנמוך אינו מאפשר להן לחסוך לפנסיה.

היבט נוסף הוא תנאי העסקה ירודים, המתאפיינים בעומס רב ובהיעדר הכשרה וקידום מקצועי. אלו בתורם גורמים לשחיקה רבה ולעזיבת המטפלות-מחנכות את המסגרות. כתוצאה מכך, קיים מחסור של כ-3,000 סייעות לגיל הרך, אשר גרם לסגירתם של מאות מעונות יום (למעלה מ-500 מעונות רק בשנת הלימודים 2024/2023).

כמו כן, ביישובים הערביים, והבדואיים בפרט שיעור הפעוטות במסגרות המפוקחות נמוך במיוחד (בין 12% ל-17%), לעומת שיעורם הגבוה משמעותית ביישובי האשכולות הסוציו-אקונומיים המבוססים (מעל 85%).

הגם שבשנת 2022 עברו המסגרות המפוקחות לגיל הרך לאחריות משרד החינוך מתוך תפיסה המייחסת למסגרות הללו ערך חינוכי, ההשקעה הממשלתית בחינוך לגילי 3-0 נותרה נמוכה מאוד בהשוואה למדינות ה-OECD: בשנת 2022, חלקה של ההוצאה הממשלתית לילד בגיל הרך עמד בישראל על 28%, לעומת 87% בנורווגיה, למשל.

כך גם באשר למימון הציבורי של מסגרות לגיל הרך: בעוד שבישראל שיעור ההשקעה הציבורית עומד על כ-18% בלבד, השיעור הממוצע של ההשקעה הציבורית במדינות ה-OECD עומד על כ-71%.

בשנת 2024 כ-80% מהמועסקות לא קיבלו את השכר המיועד להן על פי תעריפי משרד העבודה. כמו כן, מרביתן מועסקות כעצמאיות ("עוסק זעיר") – מצב הגורם לכך ששכרן הנמוך אינו מאפשר להן לחסוך לפנסיה

על מנת להתמודד עם מצב משברי כרוני זה, המדינה נוקטת מדיניות מיסוי, המיועדת לסייע להורים העובדים לממן את המעונות הפרטיים באמצעות נקודות זיכוי במס בגין ילדים. בשנת 2012 נוספו לראשונה נקודות זיכוי אלו לאבות עובדים. בד בבד, הזכאות להורים התרחבה לאורך השנים.

מחקר נוסף שנערך במרכז אדוה ואשר בחן את אופן השפעתה של מדיניות המיסוי על הכוח הכלכלי של נשים לעומת זה של גברים מצא כי מתוספת נקודות זיכוי זו נהנים בעיקר גברים בעשירוני ההכנסה העליונים.

זאת ועוד, בשנת 2023 עלה לראשונה חלקם של הגברים בהטבה על חלקן של הנשים. בשנת 2025 עמד סך ההטבה על 13.7 מיליארד ש"ח, תוך שגברים נהנו מ-59% ממנה.

וכך, הוספת נקודות הזיכוי לגברים מגדילה אמנם את הכנסת המשפחה, אולם מגדילה גם את הפער הכלכלי בין גברים לנשים במשק הבית. כלומר, הסיוע עבור ילדים באמצעות הטבות מס אינו תורם לצמצום אי-השוויון המגדרי בשכר.

כמו כן, מדיניות המס הישראלית לאורך שני העשורים האחרונים (2002-2022), שאופיינה בהפחתה בנטל המס הישיר הממוצע, הביאה לכך שגברים ברמות השכר הגבוהות הרוויחו כ-570 ש"ח יותר בממוצע לחודש, בהשוואה לנשים באותה רמת שכר.

על כך יש להוסיף כי נשים הן רוב בקרב המשפחות החד-הוריות (86%) וכי 25% מהן חיות בעוני (ומעל ל-50% בקרב נשים ערביות). רובן עובדות במשרה מלאה (כ-66%), אולם בשל שכרן הנמוך, יוקר המחיה, היעדר מסגרות טיפוליות מסובסדות ואי-זכאותן לדיור ציבורי, הן סובלות משיעורי עוני גבוהים.

מחקר שנערך במרכז אדוה ובחן את השפעת מדיניות המיסוי על הכוח הכלכלי של נשים לעומת זה של גברים מצא כי מתוספת נקודות הזיכוי נהנים בעיקר גברים בעשירוני ההכנסה העליונים

על רקע כל זאת, ועל מנת לתקן את קריסתה של מערכת החינוך לגיל הרך, יש להסיט את התקציבים המיועדים לסיוע באמצעות נקודות זיכוי במס בגין ילדים לטובת השקעה במסגרות לגיל הרך – לאפשר תנאי שכר ראויים, להרחיב את היקף ההכשרות ולקיים יחס הולם של נשות הצוות למספר ילדים בגן. זאת, נוסף על קידום המסגרות הללו לכדי מערכת ציבורית, הזמינה לכלל האוכלוסייה (אוניברסלית), כפי שמתקיים כיום במערכת החינוך לגילי 3-6.

ד"ר יעל פרואקטור היא מקדמת המדיניות במרכז אדוה. בעלת ניסיון רב והיכרות מעמיקה עם עבודת משרדי הממשלה בתחומים מגוונים (מודיעין, ביטחון, שוויון חברתי ומדע וחדשנות).