בעוד כחודשיים וחצי ייערכו בחירות בישראל ורבים מייחלים לשינוי בכל תחומי החיים. בין היתר, התחום שמשפיע על חיי כולנו – הכלכלה הישראלית ושוק התעסוקה – ככל הנראה יעבור שינוי מהותי בתלות בממשלה הבאה שתיבחר.

אך עוד לפני הבחירות ראינו משבר לא קטן בתחום מאוד שברירי זה, שמתבטא בגל הפיטורים הנרחב בהייטק ובמשק בכלל. לכן חשוב להדגיש את מה שכולנו כבר יודעים – עובד או עובדת שיוצאים למילואים לא לקחו לעצמם יום חופש. הם לא יצאו לנופש. הם לא ביקשו זמן לעצמם.

מה כן? המדינה שלפה אותם מהחיים הרגילים שלהם ושלחה אותם להתייצב. ובאותו רגע ממש, שבו החברה דורשת מהם לעזוב את העבודה, את הבית, את הילדים, את השגרה, היא אמורה להבטיח שהם לא ישלמו על כך בקריירה שלהם.

המדינה שלפה עובדים מחייהם הרגילים ושלחה אותם להתייצב למילואים. וכשהחברה דורשת מהם לעזוב את העבודה, את הבית, את הילדים, את השגרה, היא אמורה להבטיח שהם לא ישלמו על כך בקריירה שלהם

כאן בדיוק נמצא ההבדל בין מילואים לבין היעדרויות אחרות מהעבודה. מחלה היא אירוע אישי. חופשה היא זכות, גם אם היא מתואמת מול צורכי המעסיק. חל"ת הוא מנגנון אחר. אבל מילואים אינם עניין פרטי של עובד או עובדת. הם חובה ציבורית. ולכן גם ההגנה על משרתי ומשרתות המילואים בדיני העבודה היא חזקה יותר, ישירה יותר ומוצדקת יותר.

החוק בישראל מבין היטב את מה ששוק העבודה לא תמיד מוכן להודות בו. עובד שעושה מילואים עלול להפוך בקלות לעובד שמסומן. לא משום שהוא פחות טוב. לא משום שהוא פחות חרוץ. אלא משום שהוא פחות נוח. פחות זמין. פחות צפוי. ובשוק עבודה שמקדש זמינות מיידית ורציפות תפקודית, זה לפעמים מספיק כדי להידחק הצידה.

אלא שאפליה תעסוקתית כמעט אף פעם אינה מוצגת בשם המפורש שלה. מעסיק לא יכתוב לעובד או עובדת שלא קודמו כי הם "עושים יותר מדי מילואים". מנהלת לא תאמר בקול רם שהוציאה עובדת מפרויקט כי היא עלולה לקבל צו בעוד שבועיים. זה יגיע באריזה מהוגנת הרבה יותר. "שינוי ארגוני". "צרכים מערכתיים". "אי התאמה". "החלטה מקצועית".

כך בדיוק נראית לעיתים קרובות פגיעה תעסוקתית. לא ברעם גדול, אלא בשחיקה שקטה. בקידום שנעלם. בתפקיד שהצטמצם. במבט שמבהיר שעצם השירות הפך אותך לבעיה. ואם את אישה שיוצאת למילואים, ובשנות עבודתך גם יצאת לחופשת לידה, אזי הרמזים במקום העבודה עשויים להיות אפילו עבים יותר ומפחידים הרבה יותר. ואם זה קרה לכם או למי מחבריכם בתקופה האחרונה, קחו רגע לבדוק האם מדובר באפליה אסורה.

החוק בישראל מבין את מה ששוק העבודה לא תמיד מוכן להודות בו. עובד שעושה מילואים עלול להפוך בקלות לעובד מסומן. לא כי הוא פחות טוב או פחות חרוץ. אלא משום שהוא פחות נוח. פחות זמין. פחות צפוי

חשוב לדעת שהדין אינו מסתפק באיסור פורמלי על פיטורים. הוא מבקש למנוע את המסר השקט והמסוכן יותר: מי שמשרת, מסתכן. כי אם כל יציאה למילואים תעלה לעובד בחשש למעמדו, לשכרו או לעתידו המקצועי, המשמעות רחבה בהרבה מהמקרה הפרטי. המסר יעבור הלאה. לעובדים אחרים. למי שחושש מהצו הבא. למי שכבר הבין שמאחורי כל ההצהרות על ערבות הדדית מסתתר לעיתים שוק עבודה שרואה במילואימניק תקלה.

יש משהו כמעט אכזרי בפער הזה שבין ההוקרה הציבורית למציאות התעסוקתית. החברה מהללת משרתי ומשרתות מילואים, אבל לא תמיד מגינה עליהם באמת במקום שבו הפגיעה מוחשית. קל למחוא כפיים מרחוק. קשה יותר לקדם עובד שהיה חסר חודש. קשה יותר לספוג את אי הנוחות הניהולית. קשה יותר לא לראות במי שנעדר שוב ושוב מישהו ש"צריך להסתדר בלעדיו".

אבל מערך המילואים של ישראל לא מתקיים על מחיאות כפיים. הוא מתקיים גם במקומות העבודה. במשרדי עורכי דין, בבתי ספר, במפעלים, בעמותות, בחברות הייטק, במרפאות, בעסקים קטנים ובחברות גדולות. הוא מתקיים ברגע שבו מעסיק מבין שהיעדרות למילואים אינה בעיה של העובד בלבד, אלא חלק מהנטל הציבורי שחברה שלמה נושאת.

מילואים אינם עוד שורה בטבלת היעדרויות. הם מבחן של חברה. מבחן של שוק העבודה. מבחן של המשפט. ובעיקר מבחן של השאלה אם אנחנו באמת מתכוונים למה שאנחנו אומרים על שירות, אחריות ונשיאה בנטל.

כי מי שיוצא למילואים לא אמור לחזור לעבודה מתנצל. הוא אמור לחזור לעבודה מוגן.

יש משהו כמעט אכזרי בפער הזה שבין ההוקרה הציבורית למציאות התעסוקתית. החברה מהללת משרתי ומשרתות מילואים, אבל לא תמיד מגינה עליהם באמת במקום שבו הפגיעה מוחשית

והמצב חמור אף יותר בשוק העצמאי, שבו אין מעסיק או מעסיקה שבהם פוגעת ההיעדרות אלא העסק הפרטי הוא שנפגע. איש או אשת מילואים שמחזיקים עסק קטן או גדול ויוצאים למילואים, בתדירות כפי שהייתה בשלוש השנים האחרונות, כמעט בוודאות יחזרו לעסק שקרס, נסגר או נכנס לחובות. במצב כזה המדינה אינה מסוגלת להציע הגנה או פיצוי, ועסקים רבים נפגעים בצורה אנושה. הממשלה הבאה חייבת לבסס מנגנון כלכלי יציב וחזק שיגן על אנשי ונשות המילואים העצמאיים כך שייצאו למילואים ללא חשש.

ד״ר אילנה קוורטין היא מחברת הספר "כלואות: שתלטנות קיצונית בזוגיות". היא עורכת דין המתמחה בגירושין, אקטיביסטית פמיניסטית בתחום בריאות נשים וזכויות נשים ושותפה לחקיקה בתחומים אלה. היא יזמת פמטק ופועלת לפיתוח אמצעים טכנולוגיים לקידום נשים. בשירותה הצבאי הייתה מ״מ קורס תצפיתניות וכתצפיתנית הייתה ממקימות עמדת נחל עוז ועמדת נצרים. כיום היא גם חניכת טיס ובצוות המוביל של קהילת הטייסות הישראליות. אילנה היא אם לארבעה, מתגוררת בישוב אליאב.