שיעור העוני בישראל עלה מ-20.7% ב-2024 ל-21% ב-2025. שיעור העוני בקרב ילדים הגיע ל-28.8%, כלומר 880 אלף ילדים. במקביל הצהיר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בכנסת כי ממשלתו ניהלה מדיניות כלכלית "נהדרת".
הפער בין ההצהרה לנתון אינו חדש, והוא אינו נובע רק מהמלחמה. הוא נשען על שינוי עמוק בתפיסת תפקיד המדינה, שהתרחש בתוך המפלגה שבנתה את כוחה על השכבות העממיות ועל הפריפריה.
מה התחייב הליכוד ההיסטורי בתחום החברתי?
מנחם בגין ראה בחירות הפרט ובביטול העוני שני חלקים של אותה תפיסה. בדברים שמצטט משרד החינוך קבע בגין כי אין ערך לרעיון חירות היחיד אם לא ייעשה בחברה מאמץ לבטל עוני וליצור תנאים שבהם לא יימצא אפילו ילד אחד ללא מזון מספיק וללא קורת גג.
ההצהרה תורגמה למדיניות. ב-1977, בשנת המהפך, הכריזה ממשלתו על פרויקט שיקום שכונות. הפרויקט התחיל ב-160 אזורי מצוקה שבהם התגוררו כמיליון בני אדם, ושילב שיקום פיזי עם שירותי חינוך, בריאות ורווחה.
בנאום אחר, שנשמר במאגר כתביו במרכז מורשת בגין, חילק בגין את סוגי המדינה לפי יחסם לאזרח והגדיר את הסוג הראשון מדינה של הפקרה חברתית. הוא הבהיר שם כי אינו דוגל בשוויוניות, אלא באחריות המדינה לשמור על כבוד אזרחיה בלי לפגוע בחירותם.
המדינה שבגין תיאר אינה מדינה שמחלקת קצבאות במקום עבודה. היא מדינה שרואה בעוני כשל שלה, ולא כשל של העני.
מה השתנה כשהמפלגה הגיעה לאוצר?
בשנת 2003, כשר האוצר בממשלת אריאל שרון, הוביל בנימין נתניהו רפורמה בקצבאות הילדים. לפי כלכליסט, הכנסת משפחה עם שישה ילדים שנולדו עד מאי 2003 ירדה מ-3,100 שקלים בחודש ל-1,500 שקלים עד 2006. משפחה עם עשרה ילדים ירדה מ-6,500 ל-2,800 שקלים. יישום הרפורמה נמשך 18 שנה והושלם רק ב-2021.
ההיגיון הוסבר בגלוי. באותה שנה אמר נתניהו בריאיון לגלי צה"ל כי קצבאות הילדים הרגילו אוכלוסיות שלמות בציבור הערבי ובציבור החרדי לכך שעבודתו של אדם היא בעצם ילדים, וכי מדובר בתמריץ שיביא להתמוטטות כלכלית וחברתית.
הקיצוץ פגע בראש ובראשונה במשפחות מרובות ילדים בפריפריה, כלומר בבסיס הבוחרים ההיסטורי של המפלגה שהובילה אותו.
מה מראים הנתונים ב-2026?
דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי, שפורסם בסוף ינואר 2026, מצא כי כשני מיליון בני אדם חיים מתחת לקו העוני, ובהם 880 אלף ילדים ולמעלה מ-150 אלף אזרחים ותיקים. קו העוני עומד על 3,547 שקלים לנפש בחודש ועל 13,303 שקלים לזוג עם שלושה ילדים. כמיליון ילדים חיים באי-ביטחון תזונתי מסיבות כלכליות.
ישראל מדורגת שנייה במדינות ה-OECD בתחולת העוני, וההוצאה הציבורית על רווחה עומדת על 16.7% מהתוצר, נמוכה מהממוצע במדינות הארגון. לפי "דה מרקר", האי-שוויון בין העשירונים גדל ב-2025 לראשונה זה ארבע שנים. שיעור העוני לפני התערבות הממשלה הגיע ב-2024 ל-31.5%, ולאחר ההתערבות כמעט לא נרשם שינוי לעומת השנה שקדמה לה.
העוני אינו מוגבל למי שאינם עובדים. לפי הדוח, במשפחות עם מפרנס אחד שיעור העוני עומד על 22%, ובמשפחות עם שני מפרנסים לפחות על 9%. הדוח מציין כי עוני בקרב משפחות עובדות הפך לתופעה שכיחה יותר ויותר.
המשמעות המעשית היא שמנגנוני ההעברה של המדינה כמעט אינם מזיזים את המחט. זו אינה תקלה, אלא תוצאה של סדר עדיפויות.
לאן הולך הכסף כשאין כסף?
תקציב 2026 עומד על 662 מיליארד שקל. יעד הגירעון הועלה מ-3.9% ל-5.1%, ובנק ישראל צופה 5.3% בפועל. כדי לממן את הגידול נקבע קיצוץ רוחבי של כ-1.7 מיליארד שקל במשרדי הממשלה, לצד העלאת המע"מ והתייקרות תרופות מרשם.
בין הקיצוצים נכללו יותר מ-400 מיליון שקל בבניית כיתות לימוד, במדינה שכיתותיה מהצפופות בעולם המפותח.
באותו תקציב עצמו נשמרו הכספים הקואליציוניים. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, מדובר בכ-5 מיליארד שקל בעלי אופי מגזרי, ובהם מימון ישיבות וצהרונים למוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה, ועוד כ-300 מיליון שהועברו לבסיס התקציב.
לפי דיווח N12, הסכום בפועל נושק ל-6 מיליארד, וסעיף המוסדות התורניים לבדו עומד על כ-1.6 מיליארד שקל, לעומת 6 מיליון שקלים שהוקצו למיגון בתי חולים.
היחס בין שני הסעיפים האלה הוא אחד ל-266. הוא אינו נגזר מהמלחמה, אלא מהסכמים קואליציוניים.
מדוע הבוחר שנפגע ממשיך להצביע?
האינפלציה אכן התמתנה. מדד ינואר 2026 ירד ב-0.3% והאינפלציה השנתית עמדה על 1.8%. אלא שהמדד מודד שינוי, לא רמה. המחירים שאליהם הגיע המשק כבר גבוהים, ושיעור העוני ממשיך לעלות בתוכם.
הנתון החשוב ביותר לענייננו אינו כלכלי אלא פוליטי. בסקר מכון מדגם בקרב מצביעי הליכוד ב-2022 נשאלו המתלבטים מדוע הם שוקלים לשנות את הצבעתם. 37% השיבו מחדל ה-7 באוקטובר, 23% חוק הגיוס, 14% התנהלות אישית של ראש הממשלה ו-13% הפילוג בעם. יוקר המחיה אינו מופיע ברשימה.
המצביע שמשלם את המחיר הכלכלי הגבוה ביותר מכריע על פי צירים אחרים לגמרי. זו ההצלחה הפוליטית של הסטת הוויכוח מהכיס אל הזהות.
שתי נקודות זמן
| ממד | 1977 | 2026 |
|---|---|---|
| תפקיד המדינה כפי שהוצהר | ביטול עוני כתנאי לחירות | צמצום המעורבות והסתמכות על שוק |
| מהלך דגל חברתי | שיקום שכונות ב-160 אזורי מצוקה | קיצוץ רוחבי של 1.7 מיליארד שקל |
| הוצאה ציבורית על רווחה | מנגנוני רווחה ממלכתיים בהתרחבות | 16.7% מהתוצר, מתחת לממוצע OECD |
| מיקום ישראל בתחולת העוני | לא נמדד בשיטה הנוכחית | שני ב-OECD |
| מי משלם | התקציב הכללי | מע"מ, תרופות מרשם, קיצוץ במשרדים |
שתי העמודות אינן ניתנות להשוואה ישירה בכל שורה. המשותף להן הוא הגורם הפוליטי: אותה מפלגה, באותה עמדת שלטון.
שאלות שעולות מהממצאים
הרי המלחמה מסבירה את הכול, לא?
המלחמה מסבירה את הגידול בהוצאות הביטחון ואת הגירעון. היא אינה מסבירה מדוע בתוך אותו תקציב נשמרו כ-6 מיליארד שקל קואליציוניים.
אולי הקיצוץ בקצבאות אכן הגדיל את התעסוקה?
שיעור התעסוקה אכן עלה עם השנים, אך לצידו גדל גם שיעור העוני בקרב משפחות עובדות. לפי דוח הביטוח הלאומי, במשפחות עם מפרנס אחד שיעור העוני מגיע ל-22%.
ומה עם הצמיחה שאחרי 2003?
התוצר לנפש אכן צמח לאורך שני עשורים. באותה תקופה עצמה ישראל טיפסה לצמרת ה-OECD בתחולת העוני, ובעיקר בעוני ילדים.
סיכום
מי שהצביע לליכוד מאז 1977, ולעיתים גם הוריו לפניו, הצביע עבור מפלגה שהגדירה את ביטול העוני כתנאי לחירות. ב-27 באוקטובר הוא נדרש להכריע שוב. שלוש הדרכים הפתוחות בפניו הן הצבעה חוזרת, מעבר למפלגה אחרת באותו מחנה, או הימנעות. אף אחת מהן אינה מחזירה את הקצבה שקוצצה ואינה מורידה את קו העוני.
שלוש שאלות לבוחר:
כאשר מפלגה משנה את עמדתה הכלכלית מקצה לקצה בלי לבקש על כך מנדט, מה נותר מהמחויבות שלה כלפי מי שהצביע לה בשם העמדה הקודמת?
אם 880 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני, מדוע יוקר המחיה אינו הסיבה שבגללה מתלבטים המצביעים שנפגעו ממנו יותר מכולם?
האם מפלגה מתקנת את עצמה מתוך השלטון או מחוצה לו, ומי משלם את מחיר ההמתנה?
מקורות: משרד החינוך – מנחם בגין מנהיגות פורצת דרך; "כלכליסט" – הרפורמה בקצבאות הילדים של 2003 ותוצאותיה; "כלכליסט" – דברי שר האוצר נתניהו בריאיון מ-2003; כאן 11 – דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי, ינואר 2026; דה מרקר – ניתוח דוח העוני והאי-שוויון; המכון הישראלי לדמוקרטיה – ניתוח תקציב 2026; N12 – השינויים בתקציב 2026 והכספים הקואליציוניים; N12 – המרוויחים והמפסידים מתקציב 2026; דה מרקר – מדד המחירים לצרכן ינואר 2026; N12 – סקר מכון מדגם בקרב מצביעי הליכוד 2022.
אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו